תיאוריות פיזיקליות שופכות אור על השאלה – האם יש לנו חופש בחירה?

כיצד מכניקת הקוונטים קשורה להחלטות שלנו.

בועז מזרחי | 2 אפריל, 2018

לשאלת הרצון החופשי יש השלכות הרות גורל על עתידו ואף על ההיסטוריה של המין האנושי. כמעט כל התפיסה האנושית נובעת מהשאלה הדיכוטומית – טוב או רע? כן או לא? דתות שלמות נבנו סביב המוסר, והאדם אף מאמין שחופש הבחירה הוא אחד המאפיינים שמבחינים בינו ובין שאר היצורים החיים. בשם המוסר (כל אחד ופרשנותו) התחוללו האירועים המשמעותיים והמשפיעים ביותר בהיסטוריה. למעשה, אפילו מחשבים – שמבוססים על השפה הבינארית – פועלים לפי העיקרון של בחירה בין 'כן' ו'לא'.

אם יום אחד יבוא מדען ויציג ניסוי שמוכיח שלבני האדם אין בחירה חופשית, החשיבה האנושית צפויה להתהפך על פיה, וייתכן שהעולם שאנו מכירים יחדל מלהתקיים. ואם יהיו לו הוכחות שמגובות ברישום הפעילות העצבית במוח, כבר יהיה ממש קשה להתווכח אתו. כך, לפחות, נהוג היה לחשוב במשך שנים רבות.

הניסוי שטרף את הקלפים

בשנת 1983 הגיע מדען כזה. בנג'מין ליבט היה חוקר במחלקה לפסיכולוגיה של אוניברסיטת קליפורניה בסן פרנסיסקו. במשך שנים רבות התקיים הדיון בנושא המוסר וחופש הבחירה בחוגים פילוסופיים ותיאולוגיים. ליבט, שחקר רבות את התודעה האנושית, החליט לבדוק האם ניתן לתת תשובה נוירולוגית לשאלת חופש הבחירה. הוא ערך ניסוי שבו התבקשו נבדקים לבצע פעולה מוטורית פשוטה כמו להניע יד או אצבע, בזמנם החופשי ועל פי בחירתם. בנוסף, נתבקשו לתעד את הרגע המדויק שבו החליטו לבצע את הפעולה. הם עשו זאת באמצעות טיימר שנקרא מַשְׁקֵף תְּנוּדוֹת, מעין שעון עגול שבו נקודה עגולה נעה במקום המחוגים. בכל פעם שהיו הנבדקים מודעים להחלטה לבצע את הפעולה, הם תיעדו את הרגע המדויק באמצעות הטיימר.

לאורך כל הניסוי הנבדקים היו מחוברים לאלקטרודות שניטרו את הפעילות המוחית שלהם. ליבט ניסה לבדוק בזמן אמת מה קורה במוח כשאנו מקבלים החלטות. הציוד שבו השתמש – הן לתיעוד רגע ההחלטה הסובייקטיבי של הנבדקים והן לתיעוד הפעילות המוחית – הוא בעל דיוק של מילי-שניות, ולכן הוא הצליח לבודד כל שני משתנים: ההחלטה, והפעילות החשמלית שמתרחשת במוח בזמן ההחלטה.

אנימציה המאתרת את הניסוי של ליבט, מאת ה-BBC.

אם נניח לרגע שיש לבני האדם חופש בחירה מוחלט, אמור להיווצר ציר זמן עם שלוש נקודות ציון: הראשונה היא רגע ההחלטה כפי שמדווח הנבדק, השנייה היא הפעילות החשמלית במוח, והשלישית היא הפעולה עצמה – לצורך העניין, הנעת היד. הפרש הזמנים בין הנקודות הללו הוא בסקלה של מילי-שניות, אבל הוא קריטי לביסוס הרצף הכרונולוגי של ההתרחשות. הממצאים של ליבט, לעומת זאת, יצרו ציר זמן שונה. הנקודה הראשונה הייתה פעילות חשמלית במוח, הנקודה השנייה הייתה רגע ההחלטה, והשלישית – הפעולה.

האם ישות נסתרת שולטת ברצון שלנו?

מחקרים מאוחרים יותר ששחזרו את הניסוי הגיעו לאותן תוצאות: הפעילות החשמלית במוח מתרחשת מעט לפני שאנו חווים את רגע ההחלטה. כדי לפשט את הרעיון, שברירי שנייה לפני שאתם מבינים שאתם רוצים לקום מהכיסא, העצבים במוח שלכם מתחילים לשלוח אותות על הפעולה. ובמילים עוד יותר פשוטות, המוח שלכם מתחיל לפעול לפני שאתם מחליטים לפעול. לכאורה יש לניסוי הזה השלכות בלתי נתפסות, ובעיקר עולה השאלה – האם הבחירה החופשית שלנו היא אשליה? האם התופעה שאנו קוראים לה תודעה נשלטת בידי גורם בלתי ידוע? אם כן, תוצאות הניסוי שומטות את הקרקע מתחת לרעיון המוסר כולו.

טום סטאפורד העלה כמה נקודות מעניינות בכתבה שפורסמה ב-BBC Future. לדבריו, קיימות בקרבנו שתי הנחות מוקדמות לגבי המוח, שהופכות את המחקר לחשוב כל-כך. "האינטואיציה הראשונה היא התחושה שהתודעה שלנו היא דבר נפרד מהעצמי הפיזי… שהתודעה היא מקום טהור, אבסטרקטי שמשוחרר מכבלי הביולוגיה". הוא מסביר שאם נחשוב על הפעם האחרונה שנהיינו עצבניים בגלל רעב, "האשליה הזו תתנפץ".

האם הניסוי של ליבט מבטל את הקונספט של טוב ורע?

"האינטואיציה השנייה שבגללה אנו מופתעים מהניסוי של ליבט היא האמונה שאנו מכירים את התודעה שלנו". וכאן הוא מתכוון לחוויה האישית של קבלת החלטות – ולא לידיעה מדעית. כלומר, כאשר רעיון נובט במוחנו, אנו מתלבטים והופכים בו עד שמחליטים – וזה מקנה לנו תחושה של שליטה. אך בהתאם לניסוי של ליבט, זוהי חוויה סובייקטיבית שלא בהכרח עומדת בקנה אחד עם המציאות בפועל.

הסתירה בין תחושת הרצון החופשי לבין התוצאות של ליבט הציתה דיון סוער באקדמיה, אבל סטארפורד נמנע מהכרעה לכיוון כלשהו ומשאיר מקום לספק: "ייתכן שפשוט תחושת ההחלטה שלנו מתעכבת מרגע ההחלטה", הוא אומר, "רק בגלל שאנו טועים בתיעוד התזמון של ההחלטה, לא מחייב שלא הייתה לנו מעורבות אינטימית [בקבלתה]". הסבר אפשרי נוסף לרצף האירועים שגילה ליבט הוא מעורבות של התת-מודע, כלומר ההחלטה צפה אל המודע קצת אחרי שהיא התקבלה. התיאוריה הזו הוכחה בעבר בהקשר של אינטואיציה.

בשלב הזה אנו שואלים את עצמנו אם עברנו את כל הדרך הזאת לחינם? הוכח שהמוח פעיל עוד בטרם קבלת ההחלטה, אבל זה לא בהכרח אומר שאין לנו שליטה על ההחלטות. אז האם נענו במעגל רעיוני שמחזיר אותנו לשאלה פתוחה? לא בדיוק.

המוח הקוונטי – תשובה מפתיעה מגיעה מכיוון לא צפוי

המחקר של ליבט הוסיף רובד ביולוגי ליסודות הפילוסופיים של שאלת המוסר, ובכך פתח דלת לחוקרים מתחומי המדעים המדויקים להגות בשאלה. ואכן, בשנים האחרונות, ובפרט מאז שפורסמו תוצאות המחקר של ליבט, החלו גם פיזיקאים לחקור את חופש הבחירה והמוסר. אחד הרעיונות המרתקים עלה לדיון בכנס למדע ותודעה שנערך בנובמבר 2015 באוניברסיטת בר-אילן.

דורון לדוין, ד"ר לפיזיקה קוונטית מהטכניון, נשא בכנס הרצאה תחת הכותרת "המוח כמחשב קוונטי". הוא טוען כי חופש הבחירה קיים באופן מוחלט, ומכניקת הקוונטים פותרת את בעיית ציר הזמן של פעילות חשמלית-החלטה-פעולה. הטיעון שלו מתבסס על תיאוריית החתול של שרדינגר. בקיצור נמרץ, המציאות ברמה הקוונטית (חלקיקים זעירים) נקבעת רק לאחר שצפינו בה. חוקרים ביצעו ניסויים שבדקו אם חומר נע כמו חלקיק או כמו גל, וגילו שעצם מדידת התנועה השפיעה על תוצאת הניסוי. אם לפשט את זה לרמת ציר הזמן, אפשר לומר כי העבר נקבע בהווה.

אז מה יש לחוקרי תיאוריית הקוונטים לומר בנושא? דמיינו שלכל החלטה במוח יש קופסה שבה מתחוללת הפעילות החשמלית המקדימה. לפי מודל המוח הקוונטי, בטרם כל הכרעה שניצבת בפנינו מתבצעת במוח פעילות חשמלית פוטנציאלית בכמה קופסאות. רק אחרי שקיבלנו את ההחלטה, נקבעת בראייה לאחור הקופסה שבה התרחשה הפעילות. מרגע שמדדנו את הפעילות בקופסאות – קבענו את המציאות בפועל. כל הפעילות הפוטנציאלית בשאר הקופסאות – כאילו לא הייתה מעולם. ובמילים של לדוין, "החופש של האדם מותנה בכך שהוא לא נמדד".

פוטנציאל הבחירה נקבע 'רטרואקטיבית' רק לאחר ההתבוננות על המוח.

הרצון והבחירה מחוללים את המציאות

תיאוריית הקוונטים היא עדיין מחוז מעורפל עבור פיזיקאים, קל וחומר עבור מי שאינו עוסק בתחום. לכן קשה לתפוס את בלבול הזמנים הטוב והמוכר. אך עם פיזיקה קשה להתווכח. לפי התיאוריה של לדוין, כאשר אנו באים לבחור בין טוב לרע, יש לנו חופש מוחלט כל עוד לא התבצעה תצפית או מדידה של הפעילות החשמלית במוח. מרגע שהחלטנו, קבענו ברטרוספקטיבה באיזו קופסה התחוללה הפעילות החשמלית. פיזיקת הקוונטים למעשה מסדירה, או מכניסה, היגיון לציר הזמן המעוות של קבלת ההחלטות.

מעבר לקביעה הפיזיקלית שאכן יש לנו רצון חופשי, תיאוריית המוח הקוונטי מספקת תמיכה מדעית לרעיון קשה לתפיסה ולפיו המחשבה שלנו מסוגלת להשפיע את ההתרחשות במרחב הממד והזמן. לדוין מסביר במילים פשוטות: "הרצון מכריע את העבר, בחירה יוצרת מציאות, אנו מחוללים את העולם."

צריך להסתייג ולומר שהחיבור בין תיאוריית הקוונטים לבחירה החופשית עדיין לא הפך לאמת מדעית שאין לערער עליה, וספק אם כל הפיזיקאים, הפסיכולוגים, הפילוסופים ואנשי הדת יושבים בחדרי העבודה שלהם ומהנהנים לעצמם תוך מלמול, "אכן נפתרה הסוגיה". יחד עם זאת, מדובר בראיות חזקות בעלות רצף לוגי שכפוף לתבנית המדעית, ולכל הפחות מעוררות מחשבה.

כבר שנים מדענים מחפשים את התיאוריה של הכול – תורה אחת שתאגד תחתיה את כל רבדי המציאות. איינשטיין עשה זאת עם תורת היחסות, ועתה תורת הקוונטים הולכת ותופסת מקום של כבוד כתיאוריה של הכול. למרות שהיא עדיין לא ברורה לנו דיה, מכניקת הקוונטים מספקת תובנות מרתקות לגבי הטבע האמיתי של המציאות שלנו, וחושפת קשרים סמויים בין התודעה למציאות הפיזית. עכשיו עומד לרשותכם חופש הבחירה מה לעשות עם המידע הזה.