כנס 'מדע ותודעה' שופך אור על עתיד המין האנושי
סדר הגודל של הגילויים המדעיים במאה החולפת יצר פרדוקס מעניין. מצד אחד, המדע הפך לחזות הכול. בחוגים רבים נהוג להסתכל על המדע כעל אמת אובייקטיבית בדרגה גבוהה, אם לא מוחלטת. בהתאם לתפיסה זו, כל מה שלא נכנס למסגרת המדעית או שלא ניתן להוכיחו בכלים מדעיים אינו אלא בדיה פרי הדמיון הפעיל של המין האנושי. במקביל, ודווקא בשל משמעותם של גילויים מסוימים כמו תורת הקוונטים, התפתחה מגמה שמטילה ספק באקסיומות המדעיות הרווחות. מעניין, כי הטלת ספק היא אחד מעמודי התווך של המדע.
במספר תחומים הגיעו החוקרים לשאלות שהמדע לא מסוגל להסביר. תומכי הגישה המדעית הטהורה טוענים שהדגש הוא על עדיין. ואילו לפי התפיסה המקבילה ייתכן שהכלים המדעיים מספקים תשובות לעולם ידע מסוים, עצום ככל שיהיה, אבל צריך להיות פתוחים לקיומה של מציאות מטה-פיזית, שהמדעים הקלאסיים או מסגרות החשיבה הנוכחיות לא מסוגלות להתמודד אתה.
באוניברסיטת בר אילן התכנסו מדענים מתחומים שונים כדי להציג כמה מהמחקרים המרתקים שמצאו חיבור בין עולם המדע החומרי לבין מציאות מטה-פיזית. הכנס הוא פרי יצירתו של ארגון "המטרה אמת – המכון הבינתחומי למדע ותודעה", אשר שם לו למטרה לחקור את הקשרים שבין המדע, התודעה ואחדות היקום. אלו הם ניצנים ראשונים, אבל מכיוון שהם מגיעים מפרופסורים ודוקטורים למתמטיקה, פיזיקה, אסטרונומיה ועוד תחומי מדע מובהקים, קשה להתעלם מהממצאים. המסקנה מהכנס למדע ותודעה היא שהתפיסה הקלאסית של המדע הולכת ונסדקת, ובמקביל מתהווה גישה מחקרית גמישה עם פתיחות מחשבתית. אין ספק שהמהפכה המדעית שינתה את המציאות על פני כדור הארץ. אם החיבור בין מדע, רוח, תודעה ופילוסופיה יצליח ליצור את המהפכה הבאה, מרתק לחשוב מה עוד צופן לנו העתיד. בינתיים אנו יכולים לקבל רושם ראשוני.
1. מוח האדם הוא מכונה המחברת בין ממשקי מציאות מרובים
הרצאתו של ד"ר דב ינאי היא מעין הקדמה שחושפת את הכיוון שאליו צועדת האנושות, על פי המגמה החדשה במדע. ינאי הוא אדם רב-פעלים, שמעיד כי כבר מראשית חייו כי קיימת בו הדואליות בין ריאליזם להומניזם. את לימודיו באוניברסיטה החל בפקולטות לפיזיקה ומתמטיקה ואחרי שנה עבר ללימודי פסיכולוגיה ופילוסופיה. החברה המודרנית מציבה את שני העולמות הללו בקונפליקט, אך לדעתו זהו קונפליקט מדומה, שכן אדם יכול לאהוב הנדסה ולכתוב שירה מבלי שעיסוק אחד יסתור את השני.
לאחר חשיפה לתרבויות המזרח בעקבות מסע טרמפים בן שלוש שנים מסביב לעולם, חזר ינאי לארץ והחל בפעילות ציבורית ובפיתוח קריירה בתחום משאבי האנוש. בין היתר ייסד את מכון 'אדם מילוא'. המגע עם אנשים מכל קצוות תבל הביא אותו למסקנה כי ההיסטוריה האנושית היא מאבק בין ריאליזם והומניזם. כך, למשל, בתגובה לימי הביניים החלה המהפכה התעשייתית, ובתגובה אליה עלו תרבויות כמו ילדי הפרחים ובעקבותיהן המהפכה הדיגיטלית, ובהמשך פרץ עידן הניו-אייג'.
המוח הוא צומת בין עולמות שלא מתחברים באף צורה אחרת.
ואולם, לתפיסתו של ינאי, התקופה הנוכחית מעמידה אותנו בפני מצב ייחודי שיכול להיות החוליה האחרונה בשרשרת ההיסטורית, ופתחה של מהפכה תפיסתית. "אנו נמצאים בתקופה בהיסטוריה שמכריחה את האנושות לקבל תשובה לאיחוד שני זרמים אלה". רוב המדענים כיום משוכנעים שהזמן שבו יחליפו מכונות ומחשבים את בני האדם במרבית עיסוקיהם הולך ומתקרב בצעדי ענק. ולכן, שאלת ההומניזם לעומת ריאליזם תהפוך לבלתי רלוונטית. אלא אם נקבל שמותר האדם מן המכונה, כלומר שיש ייחוד אנושי. הגישה המדעית הקלאסית נוטה להתבונן על הייחוד האנושי – רגש, יצירתיות, תודעה מפותחת וכן הלאה – כאל תהליכים כימיים גרידא, אוסף של תגובות בין חומרים במוח שבמקרה באות לידי ביטוי בצורה שאנו תופסים אותן.
אז מה היתרון שהופך את האדם לנעלה על המכונה, בהנחה שאכן מכונות יחליפו את האדם בכל התחומים? ינאי מאמין שהאדם הוא צומת המחבר בין עולמות שלמחשבים אין כל יכולת ממשק אליהם. אנו יכולים לתפוס את עולם החומר בקלות, אבל גם להביט בו בעיניים פילוסופיות כייצוג של משהו רוחני בלבד. האם מחשבי העתיד יהיו מסוגלים לחוות עילוי ממדיטציה, למשל? ספק רב.
"אנו יצור עם שתי יכולות", מסביר ינאי. "האחת היא ייצור מכונות, מחקר וכדומה, והשנייה מאפשרת לנו להתחבר לעולמות שכלל לא כפופים לחוקי המדע. זה הייחוד האנושי, ורק חיבור בין העולמות הללו ישרת את עתיד המין האנושי".
2. לכוכבים ולפלנטות בחלל יש מבנים חברתיים המקבילים לסוציולוגיה האנושית
חקר היקום הוא כנראה התחום המובהק ביותר שלגביו מתנהל הדיון על מדע ותודעה. ד"ר אלון רטר הוא מומחה לאסטרופיזיקה שבא לומר כי יש אחדות ביקום וכי ראיות מדעיות תומכות בכך, אם רק רוצים לחפש אותן. "המפץ הגדול הוא הוכחה פשוטה לאחדות ביקום", הוא אומר. מסתבר כי התיאוריה הזו, מעוז המדע, תומכת גם בתפיסות רוחניות יותר. רטר מסביר כי אם היקום התפשט מנקודה אחת, הרי שמקור כל מרכיביו הוא אחד – ואם כך, הרי צריך להיות קשר בין המרכיבים הללו. רטר יצא לחפש את הקשר הזה.
לאחר עיבוד של נתונים רבים על מבנים של כוכבים ופלנטות, הגיע רטר למסקנה כי בני האדם והכוכבים חולקים כמה מאפיינים סוציולוגיים. הוא מכנה את התופעה הזו אסטרו-סוציולוגיה. כך, למשל, לבני האדם ולכוכבים יש גיל, והם עוברים תהליך שמסתיים במוות. מאפיין משותף נוסף הוא שכוכבים ואנשים נוטים לשהות בהצטברויות – בני אדם בערים או בכפרים, וכוכבים – בגלקסיות. בני האדם ניזונים ועיבוד החומר לאנרגיה מתבצע בבטן, וכך גם כוכבים הם בעלי ליבה פעילה שמחוללת את האנרגיה שלהם. כוכבים מקבילים לבני האדם גם במין, כשכוכבים חמים וקרים מייצגים זכר ונקבה. ישנן מערכות זוגיות של כוכבים, כמו "ערפילית הפרפר", בדומה למערכות יחסים זוגיות בין בני אדם. בעבר פרסמנו מחקר שגילה כי ערים מתפתחות באותו אופן שבו נוצרות גלקסיות, אשר מצטרף לראיות התומכות בתיאוריה של רטר. הדוגמאות נמשכות, אבל הנקודה ברורה.
לצד המבנים החברתיים יש גם מידע מספרי מעורר השתאות, המצביע על התפלגות ועל כפילות זהה בין אנשים וכוכבים. מה השורש של הדמיון המשונה הזה בין בני אדם לגרמי השמיים? האסטרופיזיקאי ניל דה-גראס טייסון אמר פעם כי הדבר שהכי מפליא בעיניו הוא שכולנו עשויים מאבק כוכבים. מדענית של נאס"א הסבירה את דבריו: כשכוכבים מתים, החומר שלהם מתפזר בחלל ונוצרים ממנו כוכבים אחרים, תהליך שהתרחש גם בכדור הארץ.
ואלה לא רק בני האדם. קיים דמיון מדהים בין תופעות שונות ביקום. בשלב זה מציג רטר צילום לוויין של הוריקן ושואל "מה גורם לגלקסיה להיראות כמו סופה מלמעלה אם לא אחדות היקום?" ועוד רמז קטן הוא מציג, שכולנו חוזים בו מדי יום אבל רובנו נוטים להתעלם ממנו: "אנו הולכים לישון בלילה עם היפרדות הכוכבים, אבל קמים בבוקר לאחדות של השמש".
גלקסיית פינוויל והוריקן קתרינה. European Space Agency & NASA / wikimedia.
3. ראיות מתמטיות מובהקות בטקסטים יהודים עתיקים
שלום סרברניק הוא דוקטור לכימיה תיאורטית, אבל הוא לא בא לדבר על מולקולות אלא כדי להביא סיפור היסטורי שהכה בתדהמה אנשי מדע ודת כאחד. הרב חיים מיכאל דוב בר ויסמנדל נולד בהונגריה וחי בתקופת מלחמת העולם השנייה. הוא נודע בתולדות ישראל כיהודי שהעז לאיים על מפקד גסטפו על-מנת להציל את יהודי סלובקיה והונגריה. כלומר, מדובר באישיות לא ממש קונבנציונלית. הוא שרד את השואה לאחר שקפץ מרכבת בדרך לאושוויץ. בתום המלחמה עבר לארה"ב והחל לעסוק בפיצוח הצופן התנכ"י, ואף נחשב למפתח שיטת דילוגי האותיות בתורה למציאת רמזים.
כאן פותח סרברניק במעין מבוא לקבלה ומסביר על המידע המוקדם שהיה ברשותו של וייסמנדל כשניגש לקרוא את הטקסטים היהודיים. "הקבלה מאפשר לראות היטל רציונלי מהעולם המטה-פיזי", הוא אומר. מבלי לפרט את כל התורה על רגל אחת, הרעיון הוא שהקבלה מתווכת בין העולם האלוהי לעולם הגשמי, והיא עושה זאת באמצעות טקסט, וליתר דיוק באמצעות התורה והמשנה.
ובכן, לאורך השנים נמצאו בטקסטים היהודיים כל מיני מילים ומשפטים בדילוגי אותיות. "כמתמטיקאי, אני רץ לבדוק את זה", אומר סרברניק. למרות שמבחינה סטטיסטית זה כמעט בלתי סביר ליצור חיבור כה רחב עם מורכבות טקסטואלית שיוצרת משפטים בתוך משפטים עם דילוגי אותיות, לשם הבחינה המדעית סרברניק יוצא מנקודת הנחה שבן תמותה חיבר את התורה וקידד את הטקסט.
בחזרה לוייס מנדל, אחת העבודות הכי מדהימות שלו היא גילוי הצופן של ארבעת המינים. הוא הבין כי בספר בראשית ושמות מוצפן הקשר בין ההשגחה העליונה ובין העולם שלנו. מקור השמות של ארבעת המינים כפי שאנו מכירים אותם היום הוא במשנה, ואילו בתורה הם מופיעים בניסוח אחר: "וּלְקַחְתֶּם לָכֶם בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן פְּרִי עֵץ הָדָר, כַּפֹּת תְּמָרִים, וַעֲנַף עֵץ-עָבֹת, וְעַרְבֵי-נָחַל". המידע הזה הוא קריטי להבנת גודל הגילוי. בכל אופן, וייסמנדל החל לספור אותיות בתורה על בסיס נתונים מהקבלה שקשורים לארבעת המינים: כל אחד מהשמות (כפי שהם מופיעים במשנה) של ארבעת המינים מייצג אות בשם אלוהים המפורש. המידע הזה הספיק לוייסמנדל כדי ליצור תרשים המבטא את החיבור בין העולם העליון לעולם שלנו, כשהוא משתמש במספרים חשובים בקבלה כמו 13מידות ו-50 כשנת היובל.
המהלך המתמטי מורכב למדי ולא נלאה בפרטים, אבל מי שרוצה להתעמק יכול למצוא הסבר מפורט יותר. הדבר שהפליא וסקרן את סרברניק היה העובדה הפשוטה שהצופן הזה לא מופיע באף צורה בקבלה או בכל טקסט אחר ביהדות או בכלל. כלומר, המידע המספרי שהוביל לגילוי נמצא בקבלה, אבל אין ולו רמז דק על מה ואיפה לחפש בתורה. זה מוליך למסקנה שהאדם שחיבר את התורה הכיר גם את הקבלה. "הכותב [של התורה] לא סיפר לאף אחד על הקידוד", אומר סרברניק, "וסמך על כך שמי שמכיר את הקבלה יזהה את הצופן הזה" – ומתוך כך יחלץ מהטקסט מידע חדש. "לדברים שנמצאים ברובד המחשבתי יש היטל מתמטי בממד הרמז של התורה", הוא מסביר, וממשיך: "יש לכך משמעות עמוקה מאוד לזהות היהודית". כשנשאל לגבי תפיסות שונות של האלוהות, ענה דווקא המדען שבו – לדעתו, העובדה הפשוטה היא שקיים חיבור בין המטה-פיזי לפיזי "השם ממש לא רלוונטי".
רמזי הקבלה לארבעת המינים מתוך ההרצאה של הרב ד"ר שלום סרברניק.
הסיפור המדהים של וייסמנדל, שעד היום לא ידוע כיצד הצליח לעלות על הרמזים של ארבעת המינים (סרברניק טוען שמדובר בהתגלות אלוהית או בגאונות שמעבר להשגתנו), לא חתם את נושא הצופן התנכ"י. אליהו ריפס הוא פרופסור למתמטיקה באוניברסיטה העברית שכיהן גם באוניברסיטת קולומביה. הוא עלה להציג את שיטת דילוגי האותיות באמצעות רצף חשבוני קבוע, והציג את הקטע שעוסק בבגדי הכוהנים בספר שמות פרק כ"ח.
שחור על גבי לבן הוא מציג משפטים בעלי תחביר מושלם שמדברים על מלחמת לבנון השנייה, על אריאל שרון ועוד. מתמטיקאים לא מכחישים את הקידוד, אך נמצא כי אפילו בטקסט אקראי ניתן למצוא משפטים הגיוניים מבחינה סטטיסטית, מה שמזכיר קצת את תיאוריות הספרייה המוחלטת של הסופר חורחה לואיס בורחס. קשה מאוד להסביר את החיזוי של אירועים עתידיים וכן את הקשר בין הטקסט המכונן של היהדות ובין מאורעות שנוגעים באופן ייחודי לעם היהודי המקודדים בטקסט.
השלישי שעשה חיבור בין עולם החומר לעולם הרוח בראי היהדות הוא פרופסור חיים שור, מהפקולטה להנדסת תעשייה וניהול באוניברסיטת בן גוריון. הוא מסביר כי על פי היהדות העולם נברא בדיבור, ולאותיות העבריות יש משמעות רוחנית. כאיש מדע הוא יצא לבחון – האומנם? שור יצר מודל סטטיסטי מאוד מורכב והשתמש בו כדי לבדוק האם יש קשר בין שמות של עצמים בעברית לבין התכונות הפיזיקליות שלהם. רק לשם גירוי הדמיון, הוא מצא כי הערך המספרי של המילה 'היריון' הוא 271. מחקרים גילו שמשך היריון ממוצע הוא 271.5 יום. גם המילה 'אוזן' מופיעה כבר בספר שמות, ורק במאות האחרונות גילו כי האוזניים ממלאות תפקיד חשוב באיזון שלנו. הערך המספרי של המילים 'ירח', 'ארץ' ו'שמש' נמצא בקורלציה עם קוטר של גרמי השמיים הללו וכן הלאה.
אף לא אחד מהמדענים בכנס ניסה לתת תשובות נחרצות בנוגע למהות היקום או המציאות, אף על פי שנדמה כי חלקם מחזיקים בדעה מוצקה על הנושא. הכנס בא להציג את השאלות הרוחניות הנובעות מהמדע, וכך התייחסו לכל דיון – באמצעות מתמטיקה ופיזיקה. קצרה היריעה מלתאר את כל ההרצאות והנושאים שנידונו במהלכו, אך המסקנה שיש חיבור בין עולם החומר לעולם הרוח עלתה גם בתחומי הרפואה, המוזיקה, החינוך ועוד.
סביר להניח שאורחי הכנס יצאו עם יותר שאלות מתשובות. אבל די במידע הקיים כיום בידי המדע כדי לשאול האם האדם הוא אכן רק אוסף תגובות כימיות? האם היקום הוא אכן רק חומר אקראי שפועל על פי חוקי פיזיקה אקראיים? כיום עומדים לרשותנו נתונים שלא היו בעבר – כל אדם יכול לבחור כיצד להסתכל עליהם וליצור את תמונת המציאות שלו.
כתבות נוספות שעשויות לעניין אותך:
האם המדע הולך ונפתח לרעיון של חיים אחרי המוות?
כיצד עזרו גרייטפול-דד לגלות ראיות לקיומה של טלפתיה בין חלומות?
6 מחקרים שמגלים עובדות מרתקות על רוחניות בעידן המודרני
עוד מרדיו מהות החיים:
