מהיכן מגיעה השראה וכיצד לשמור את זרם הרעיונות רציף ככל האפשר?
כעשרים אחוזים מהאנרגיה שאנו צורכים הולכים למחולל הרעיונות שיושב בראשנו. זוהי כמות אנרגיה עצומה עבור איבר אחד. הטבע מספק לנו את כל האמצעים הדרושים כדי לייצר עוד ועוד רעיונות: הוא חנן אותנו בעיבודים קוגניטיביים מתוחכמים שאין שני להם בממלכת החי, העניק לנו שפה מורכבת להפריה הדדית, פיתח אצלנו תודעה מופשטת כדי להתעלות על מערכת החושים, ואולי חשוב מכל – נטע בנו את יצר הסקרנות וההתפתחות. מדוע, אם כן, רעיונות מעולים הם עניין די נדיר?
אין שום אפשרות להשיב לשאלה זו על רגל אחת, אך אפשר לומר בבטחה שפתיחות לעולם היא נדבך חשוב בתהליך ייצור הרעיונות. לכל אדם יש מוח שמסוגל לייצר רעיונות, זה נמצא במפרט הטכני שלנו. ואנחנו עושים את זה כמעט בכל מחשבה ותכנון. למשל, כשאנו מהרהרים איזה מסלול יכול לחלץ אותנו מהפקקים. רעיונות מהסוג הזה הם בדרך כלל בנאליים מטבעם. האתגר הוא למצוא את הדרך אל החדשים, המעניינים ופורצי הדרך.
מאיפה אלה באים? אם לשפוט לפי דעה רווחת בקרב אנשים יצירתיים שעוסקים ברעיונות למחייתם, התשובה היא מכל מקום. יוצר הסרטים הקנדי אנדרו נורטון ערך מקבץ של קטעי ראיונות עם דמויות מוערכות כמו הבמאי דייוויד לינץ', הכותבת סוזן אורלין (שעל ספרה מבוסס הסרט אדפטשיין), הצייר האמריקאי צ'אק קלוז ועוד. כל אחד מהם מדגים מניסיונו האישי כיצד נולדים רעיונות, ומנפץ חלקית את מיתוס ה"השראה בהתגלות". את קטעי הראיונות מתבלים גם ילדיו הקטנים של נורטון שמספקים זווית מרעננת ומחוכמת לנושא.
יצירתיות דורשת עבודה קשה ופתיחות לעולם
"אני מקבל רעיונות ברסיסים", מספר דייוויד לינץ'. "זה כאילו שבחדר הסמוך יש פאזל שבו כל החלקים מחוברים יחד, אבל בחדרי הם עפים אליי פיסה אחת בכל פעם". הוא מנסח תמה שחוזרת על עצמה לאורך הווידיאו וגם בדעות של אחרים: בשונה מהתפיסה שרעיונות הם תוצר פנימי בלעדי של המחשבה, החלק החשוב שלהם, הניצן, מגיע ממקורות חיצוניים. נכון, הרעיונות מעובדים במחשבה שלנו ויוצרים אינטראקציה עם כל המידע הקיים שם, אבל כדי להניע את התהליך המוח זקוק לחומרי גלם, ואת האספקה העיקרית הוא מקבל מבחוץ, בעיקר דרך החושים שלנו.
וכך, המרואיינים המצוטטים בווידיאו של נורטון מספרים שכל דבר, כל חוויה קטנה יכולים להיות Lead לרעיון. "מפגש מקרי; משפט בספר; כדור צהוב מקפץ ברחוב; שהייה בספרייה וצפייה באדם מריח ספר", הם רק אוסף אקראי של אירועים שיכולים להפוך לנבט של רעיון. מייסון בן ה-7 אף מוסיף: "פשוט הסתכלתי על משאית זבל וחשבתי, הממ…"
בשורה התחתונה, ההבנה בקרב יוצרים היא שרעיונות תמיד מרחפים שם בחוץ, צריך רק לפתוח את הראש כדי לאפשר להם לגדול למשהו משמעותי. וזה מוביל אותנו למיתוס של רגעי אאוריקה. כולנו חווינו את הרגע הזה שבו רעיון מבריק מכה בנו בהפתעה, או פתרון לבעיה מגיע משום מקום. אפשר ממש לראות את הנורה נדלקת לנו מעל הראש כמו בסרט מצויר. אבל למעשה, רעיונות יצירתיים הם לא תופעה אקראית שמתרחשת ללא בסיס. זוהי תוצאה של פעילות מוחית תת-מודעת ארוכה. כשאנו מנסים לחשוב על משהו ונתקעים, המוח עובר למצב "שגר-ושכח". והוא באמת שוכח. לכן נדמה לנו שהרעיון זינק עלינו בהפתעה. איש הרדיו והעיתונאי רוברט קרולוויץ' מסכים כי "השראה אינה נקודת התחלה. אולי אני קצת חשדן כלפי הרעיון שבהתחלה לא היה כלום ואז נהיה אור […] מה שגורם לך להתחיל לזוז מרגיש לי כמו גירוד ואז תמיהה, תמיהה, תמיהה, תמיהה, תמיהה – הבנתי!"
האמן צ'אק קלוז מזדהה עם הטענה שנורות לא נדלקות מאליהן, והמחשבה שאפשר להמתין להשראה שתבוא כך סתם, אינה מיועדת למקצוענים. "כל רעיון גדול הגיע מעבודה", הוא אומר. "אם תשב ותמתין לברק שיכה בך, ייתכן שלעולם לא תגיע לרעיון טוב". זה לא אומר שיש אי-אילו תכניות עבודה שבסופן מובטח לנו רעיון טוב. עבודה על רעיון יצירתי יכולה לקחת עשר דקות או להימשך עשר שנים. בכל אופן, כמו חקלאים עלינו להכשיר את הקרקע, לדשן את המוח ולהכין אותו לגשם הרעיונות כשיבוא. אם אנו מקבלים את פני הגשם בשדה בור, נקבל עשבים שוטים.
אז עבדנו קשה, פתחנו את הראש ונתקלנו ברעיון מיוחד. שאלה אחת שלא שאלנו היא איפה המקוריות. אם כל הרעיונות שלנו מקורם בדברים שכבר קיימים, מה בדיוק יצירתי בהם? גולש הסקייטבורד המקצועי ריי בארבי מספק הסבר מעניין. הוא מדבר על תהליך של הטמעה והתמרה. "כל מה שדחף אותי לעשות מה שאני עושה, זה בגלל שראיתי אנשים אחרים עושים את זה", הוא מספר. "רוב האנשים מתחילים בחיקוי של משהו, אבל אז זה הופך למשהו שלהם כי אין להם באמת את היכולת לחקות את זה בדיוק". מעניין לחשוב שדווקא לקות מסוימת היא המנוע העיקרי של יצירתיות, כלומר, כשאנו רואים משהו יפהפה ורוצים לשחזר אותו עבור עצמנו. אבל בתהליך אנו מגלים אחד משני דברים: או שאנו לא מסוגלים לשחזר בדיוק את התוצאה ולוקחים כיוון חדש, או שהתוצאה לא ממש מתאימה לנו ואנו מעצבים ומסגלים אותה לצרכים שלנו. "מה שיפה בגישה הזו", ממשיך בארבי, "זה שהיא מובילה למקוריות דרך חיקוי. יש לנו את טביעת האצבע שלנו ובתהליך זה הופך לרעיון אחר".
ואז, אחרי רעיון גדול שהוצאנו לפועל וחגגנו את קיומו, מגיעה שוב עונת היובש. הכותבת סוזן אורלין מספרת שבכל פעם שהיא מסיימת סיפור, נדמה לה כי זרם הרעיונות שלה הגיע לקיצו הסופי והמוחלט וכי לעולם לא תוכל שוב להגות רעיון טוב חדש. "אני חושבת שהאנלוגיה להתאהבות מתאימה, כי רוב האנשים שמערכת היחסים שלהם מסתיימת לא יכולים לדמיין סיטואציה שבה ירגישו כך שוב אי-פעם", היא מסבירה. "ואז יום אחד אתה נופל על משהו, והוא פשוט מביט לך בפרצוף ואומר – אני האחד". את מקבץ הדעות מסכמת אורסולה בת ה-12. "אתה לא יכול להיפטר מהשראה", היא גורסת בתבונה שנראית לא לגילה, "כמו דשא שתמיד צומח כשיש סדקים בכביש. תמיד תוכל למצוא משהו לקבל ממנו השראה, אפילו הדברים הזעירים ביותר".
אייזק אסימוב מגיש: דרכים מעשיות לשמירה על פס ייצור הרעיונות
הווידיאו מעורר ההשראה של אנדרו נורטון עוסק בתפיסת העולם לגבי השראה, יצירתיות ומקוריות – ואימוץ גישה ביחס לרעיונות הוא שלב יסודי חשוב. אחריו מתחילה העבודה. כפי שציינו כמה מהמרואיינים, יצירתיות דורשת השקעת מאמץ. איזה סוג של מאמץ, כמה ממנו, באיזו צורה ליישם אותו? למצער, התשובות לשאלות אינן אחידות. כי אם היו אחידות, כל הקונספט של יצירתיות היה מאבד את משמעותו. מה שאנו כן יכולים זה, כפי שכבר ביססנו כאן, לשאוב השראה מבחוץ.
וכשאנו מדברים על זרם יצירתיות ועל באר בלתי נדלית של רעיונות, מעטים יכולים לשמש מושא להשראה מתאים יותר מהמדען והסופר אייזיק אסימוב. הבלוגר צ'ארלס צ'ו כותב ב-Medium: "אם יש מילה אחת לתאר את אייזק אסימוב היא 'פוריות'. כדי להשתוות למספר הרומנים, מכתבים, מאמרים ושאר כתבי יד שאסימוב הפיק בחייו, יהיה עליכם לכתוב רומן באורך מלא פעם בשבועיים במשך 25 שנים". הוא מציג קטעים מהאוטוביוגרפיה של אסימוב המספקים הצצה אל מוחו הקודח ואל הפרקטיקות שנקט כדי להניב יבול בלתי נתפס שכזה.
בול של מדינת ג'יבוטי הנושא את דמותו של אייזק אסימוב. קרדיט: Olga Popova / Shutterstock.com
ונראה כי שיטותיו מתכתבות עם העקרונות הכלליים שלינץ', אורלין ושאר היוצרים מדברים עליהם. כך, למשל, אם העיקרון הכללי הוא שרעיונות מגיעים מבחוץ, אסימוב טען שהדרך שלו לשמור על מוח פורה הייתה להיות תמיד בתהליך של למידת דברים חדשים. "לעולם לא הייתי יכול לכתוב את מגוון הספרים שהצלחתי מתוך הידע שרכשתי באוניברסיטה לבדו", טוען אסימוב. "היה עליי לשמור על קיומה של תוכנית של לימוד עצמי". כמובן שאין לזלזל בתואר ובלימודים גבוהים בכלל, אבל מטבע הדברים לימודים כאלה ממוקדים בתחום מסוים. אם רעיונות יכולים להגיע מכל מקום, הרי שכדי להגביר את הזרם עלינו להגביר את החשיפה למקומות השונים שבהם הם עשויים לצוץ.
אך לעתים לוקח לרעיונות זמן להתבשל. אז נכון שצריך לעבוד עליהם באופן יזום, אך אסימוב מזהיר מפני התעקשות בזמן מחסום יצירתי. "אני לא בוהה בגיליונות נייר ריקים, אני לא מבלה ימים ולילות חובט בראש מרוקן מרעיונות". במקום זה הוא עובר לעיסוקים אחרים. אגב, ככל שיש לכם יותר עיסוקים סביר שיהיו לכם גם יותר רעיונות. אבל במקרה הזה פעולות נוספות שאינן קשורות ברעיון התקוע מאפשרות לתת-מודע, לזמן ולמרחב לבצע אינטגרציה מחודשת בין פיסות המידע שבראשינו. "בנקודה שהתעייפתי מהעיסוקים האחרים, המוח שלי הספיק לעשות את העבודה המתאימה והתמלא מחדש".
עניין נוסף שחשוב לקחת בחשבון כשאנו יוצרים או חושבים על רעיונות לכל צורך שהוא הוא האמונה העצמית. מי יודע כמה רעיונות גדולים נולדו במוחם של אנשים ולא ראו אור בשל חשש מתגובות הסביבה. אסימוב מדבר על הצורך להתגבר על הפחד ולקבל את האפשרות של כישלון כחלק מעובדות החיים. החשש מדכא יצירתיות וחידוש ולכן יוצר אשליה של מחסור ברעיונות, כשלמעשה יש ברשותנו הרבה חומר לעבוד אתו. ייתכן שרעיונות אחדים יהיו טובים ומלוטשים יותר ואחרים ידרשו יותר עבודה, אבל זה לא משפיע על הפוטנציאל הגלום בהם.
וגם אם הרעיון לא מלוטש, אסימוב מציע לא להיבהל. "חשבו על עצמכם כעל אמן המכין טיוטה כדי להבהיר לעצמו את הקומפוזיציה, את הצבעים, את האיזון ואת כל השאר. כשזה נעשה – אתם יכולים להטריד את עצמכם עם הנקודות הקטנות". בנוסף, הוא מציע להיות פעילים תמיד ולא להתעכב יותר מדי על הרעיון מרגע שיצא לפועל. הטעם המובן מאליו הוא לשמור על רצף יצירתי, אך יש כאן עוד ערך מוסף. העבודה על דברים חדשים מסיחה את תשומת הלב מהביקורות על הרעיון הקודם שלנו. "זה מגביר את השלווה והרוגע בחיים", מסביר אסימוב. אין זה אומר שעלינו לברוח מביקורת, אלא שעלינו לקחת אותה בפרופורציות. עיסוק בפרויקטים חדשים מסייע לעשות זאת.
לבסוף, כנשאל מהיכן מגיעים אליו רעיונות, משיב אסימוב בצורה שמסכמת היטב את כל מה שנאמר כאן: "על ידי חשיבה וחשיבה עד שאני מוכן להרוג את עצמי […] חשבתם שזה פשוט להגיע לרעיון טוב?"
השיטות של אסימוב מתחברות לדברי המרואיינים בווידיאו של נורטון, רק בראייה לאחור ולחלוטין בקשר ישיר ומתודי. ודווקא מכאן מגיעה עוצמתם. הניסיון האישי של יוצרים הוא מגוון, וכל מוח הוא עולם ומלואו – ובכל זאת, נראה כי ישנם קווים מחברים העוברים כחוט השני בין היוצרים לאורך הדורות. כי בסוף, הביולוגיה של כולנו זהה ואלו המנגנונים המוחיים שמכתיבים תהליכים כמו פיתוח רעיונות וחדשנות. עכשיו קחו את כל מה שספגתם כאן ולכו עם זה לאן שהמחשבה תישא אתכם.
כתבות נוספות שעשויות לעניין אותך:
כיצד לשמור על מקוריות בעידן המידע? הכירו את תיאוריית "תחנת האוטובוס של הלסינקי"
יצירתיות מתוכננת מראש – מחקרים הוכיחו כי אנו יכולים לכוון עצמנו לחשיבה חדשנית
אם אתם בני אדם, אתם יצירתיים – זה פשוט בגנים שלנו
עוד מרדיו מהות החיים:
