מנהל פרויקט X של גוגל חושף את הסוד שמאפשר להפוך מדע בדיוני למציאות
בכל פעם שעובד בחברת X מצליח להרוס פרויקט בראשית התהוותו הוא מקבל מחיאות כפיים מחבריו לצוות, חיבוקים מהמנכ"ל, ואם לא די בכך – גם בונוס שמן. בשונה ממה שהורגלנו, במקרה זה האות X לא נועדה להסוות את שם החברה, זהו השם האמיתי שלה. בעבר נקרא המיזם גוגל X ובגלגולו הנוכחי נותרה רק האות, אם כי הקשר לחברת האם עדיין קיים. חלק מהשאיפות של חברת גוגל הן "לשפר טכנולוגיות בקפיצה של פי 10", כפי שהתבטא בעבר מנהל המתקן, המדען אסטרו טלר. X, אם כן, היא חברה שנועדה לקחת את החלומות הפרועים ביותר של האנושות ולהפיח בהם רוח חיים.
חלק ניכר מהפעילות של X הוא סודי, אבל מה שכן יצא לציבור חושף את קנה המידה של יומרות הארגון: ספינה קלה יותר מאוויר, מערכת כדורים פורחים שתספק אינטרנט לפינות הנידחות בתבל, מכונית בנהיגה אוטונומית וגידול יבול בשדות מאונכים ואוטומטיים – כל אלו הם רק טפח מפעילות הצוותים במתקן בקליפורניה. "ב-X — לשעבר גוגל X — אתם תגלו מהנדס אווירונאוטי עובד יחד עם מעצב אופנה ומפקדי מבצעים מהצבא לשעבר חושבים יחד עם מומחי לייזר. הממציאים האלה מהנדסים ויוצרים חולמים על טכנולוגיות שאנחנו מקווים שיוכלו לעשות את העולם מקום נפלא", אומר טלר.
שילוב המוחות הייחודי הזה נועד להשיג שתי מטרות עיקריות. האחת היא איתור של בעיה אוניברסלית והשנייה היא מציאת פתרון רדיקלי לאותה בעיה. נשמע כמו מפעל מופלא. אז למה, בשם אלוהים, הארגון מתגמל אנשי צוות שהורסים את הפרויקטים שהם אמונים עליהם? למעשה, זה מתחיל עוד קודם. כמנהל הפעילות במתקן, טלר מעודד את העובדים להרוס את הפרויקטים בשלבים הראשוניים שלהם. בהרצאת TED הוא מסביר את הגאונות של האידיאל הביזארי, וכיצד ההיגיון המקסים שעומד מאחוריו מסייע להפוך מדע בדיוני למציאות.
בית חרושות לטכנולוגיות מדע בדיוני
אחד המשאבים שקיים בשפע אינסופי הוא המחשבה האנושית. נדמה שאין גבול לכושר הדמיון, אבל האתגר העיקרי הוא להפוך את שדרי החשמל שחולפים במוחנו למציאות קיימת. וזו המומחיות הגדולה של X – לחלום בגדול ולבחון האם יש היתכנות ליישמו. כדברי טלר, "צריכה להיות סיבה להאמין שהטכנולוגיה לפתרון רדיקלי תוכל למעשה להיבנות". כדי לחרוץ את גורלן של טכנולוגיות תיאורטיות דרושים מוחות חריפים מתחומים מגוונים, מה שבפועל יוצר כאוס. אך טלר מסביר כי הכאוס הוא הסוד הגדול של החברה. "במקום להימנע מהבלגן, להעמיד פנים שהוא לא שם, ניסינו להפוך אותו לחוזקה שלנו. בילינו את רוב זמננו בלשבור דברים וניסינו להוכיח שאנחנו טועים".
כיצד הרס יזום של ניצן בראשיתו יכול להניב תוצאות כלשהן, ובפרט כשמדובר בטכנולוגיות כמעט עתידניות? בחברה מאמינים כי בדומה לתהליכים רבים בטבע, מתוך ההרס נובעת הצמיחה. הוא מספר על שני כוחות, מנוגדים לכאורה, שכאשר הם מתמזגים יחד במינון הנכון מתאפשרת הוצאה לפועל של פרויקטים שעל פניו נשמעים דמיוניים לחלוטין. "אנחנו מאפשרים לאופטימיות הלא מבוקרת שלנו לתדלק את החזון שלנו. אבל אז אנחנו גם רותמים את הסקפטיות הנלהבת שלנו כדי לנשוף חיים, לנשום מציאות לחזונות האלו". וכשטלר אומר "סקפטיות נלהבת" הוא מתכוון להרגל הארגוני של הרס הפרויקטים, המתבטא בשאלה: "היי! איך נהרוג את הפרויקט שלנו היום?"
כדי להמחיש את התועלת שהצליחה X לחלץ ממנהג הריסת הפרויקטים, טלר מספר על פרויקטים שלא הצליחו ועל כמה שכן. החקלאות האוטומטית המאונכת היא דוגמה לפרויקט "שהיינו צריכים להשאיר מאחור על רצפת חדר העריכה". בכל שלב הפעילו צוותי הפיתוח ביקורת עצמית וניסו למצוא דרכים להרוס את הפרויקט. כלומר, לאתר את נקודות התורפה שלו ולנסות לתקוף אותן בצורה קרה. הפרויקט צלח את כל טבילות האש הראשוניות ואף הצליח להניב גידולים כמו חסה בתפעול אוטומטי לחלוטין. הערך של חוות כאלה הוא עצום, שכן הן חוסכות שטח, מים, זמן, תובלה ועוד. הן עשויות להיות מהפכניות בקנה מידה אוניברסלי, וזו מטרת הפרויקט. אם החוות לא תהיינה מסוגלות להביא לשינוי מהותי, הפרויקט לא יצא לפועל. כאשר ניסו לגדל בחוות המאונכות יבולים בסיסיים כמו אורז ודגנים ולא הצליחו – הפרויקט נזנח. דבר דומה קרה כאשר ניסו בחברה לייצר ספינת תובלה קלה יותר מהאוויר. כאן כבר הייתה התקדמות טכנולוגית משמעותית ונראה כי היתכנות הייצור גבוהה, אולם עלות הייצור ההמוני גרמה לנטישת הפרויקט, שוב – מפני שמחיר הייצור היקר ימנע אספקת פתרון להמונים.
לעומת פרויקטים נטושים אלו, נחלה X הצלחה מרובה בהמצאת המכונית האוטונומית – שכבר דוהרת בכבישי קליפורניה וטקסס. גם במקרה זה התגלתה נקודת חולשה באחד השלבים, אולם הפעם היא דווקא הובילה את הצוות לפתיחת קו מחשבה חדש ובכך האיצה את הפרויקט. "צוות המכוניות הזיז את נקודת המבט שלו", מספר טלר. "זו אחת מהמנטרות של X. לפעמים הסטת נקודת המבט שלכם היא יותר חזקה מלהיות חכמים". וזו גם ההוכחה לכך שעובדי החברה עושים מאמץ ניכר כדי להתגבר על האתגרים ועל נקודות החולשה של הטכנולוגיות פורצות הדרך.
פרויקט נוסף של X הוא טורבינות מעופפות, וטלר מעיד ש"עדיין לא גילינו דרך להרוג את הפרויקט הזה. וככל שהוא ישרוד את הלחץ אנחנו יותר מתרגשים מכך שזה יוכל להפוך לצורה זולה יותר וקלה יותר לפריסה של אנרגיית רוח לעולם". גם פרויקט "לון" (משוגע באנגלית) עבר שלבים רבים ונראה כי הוא פוסע בשביל להצלחה. מדובר במערך כדורים פורחים שיספק אינטרנט למקומות שאינם מחוברים, ויוסיף עוד כ-4 מיליארד משתמשים לרשת. אם האינטרנט נראה אינסופי כעת, זכרו שכעת רק חצי מתושבי כדור הארץ הם בעלי גישה קבועה וסדירה. דמיינו מה הכפלת כמות המשתמשים תחולל. אם הפרויקט יצליח, הוא יכול להיות נקודת הקפיצה האקספוננציאלית שעליה מדברים הוגים כמו ריי קורצווייל כבר שנים. "יש לנו עוד הרבה לעשות במונחים של כוונון עדין של המערכת והפחתת עלויות". מספר טלר, "אבל בשנה שעברה, בלון שנבנה בזול הקיף את העולם 19 פעמים במשך 187 ימים. אז אנחנו עומדים להמשיך".
כיפים מהמנהל על כל פרויקט שנכשל
לתפיסת עולמו של אסטרו טלר וכן של הנהלת גוגל שיזמה את X, היכולת לסנן את המוץ הטכנולוגי מן התבן מתאפשרת בזכות האומץ לחסל פרויקטים בהתהוותם, או במילים אחרות, בזכות חדוות הכישלון. אבל אנחנו בני אדם, ומטבענו כישלון לא כרוך כלל בחדווה, רחוק מכך. טלר משתף כי תחושות העובדים לא פשוטות כשמבקשים מהם להיכשל. "להיות נועזים ולעבוד על דברים גדולים ומסוכנים גורם לאנשים חוסר נוחות מיסודו… אנשים מתנגדים. הם דואגים. 'מה יקרה לי אם אני אכשל? האם אנשים יצחקו עלי? האם אני אפוטר?'"
הדרך שמצאו אנשי X להתמודד עם הפחד מכישלון היא להפוך אותו ליעד של החברה. הם למעשה הטמיעו את הכישלון כערך ויצקו אותו לתוך התבנית הארגונית, כך שהוא יתקבל על ידי העובדים בטבעיות. כאן חושף טלר את הנהלים הבלתי נתפסים של החברה: "אנחנו עובדים קשה ב-X כדי לעשות את זה בטוח להיכשל. צוותים הורגים רעיונות ברגע שיש עדות על השולחן בגלל שהם מתוגמלים על זה. הם מקבלים מחיאות כפיים מעמיתיהם. חיבוקים וכיפים מהמנהל שלהם, ממני במיוחד, הם מקודמים על זה. נתנו בונוס לכל אדם בצוות שהרג את הפרויקט שלו". השיטות הן בלתי אורתודוקסיות בעליל, אבל נראה שכדי לפרוץ את גבולות ההמצאה צריך לפרוץ גם את גבולות הנורמות המקובלות. "סקפטיות נלהבת היא לא האויב של אופטימיזם אין סופי", טלר מסכם, "זה השותף המושלם של אופטימיזם. זה משחרר את הפוטנציאל בכל רעיון. אנחנו יכולים ליצור את העתיד שבחלומות שלנו".
סביר להניח שמעט מאוד חברות יאמצו את השיטות הללו בעתיד הנראה לעין, אבל אין שום מניעה לאמץ אותן באופן אישי. לא, הכוונה היא לא לחבל בפרויקטים שלנו בצורה יזומה, לכך עלולות להיות השלכות שונות מאלה שקראתן עליהן להלן, ולא היינו בונים על ההרצאה הזו כתעודת ביטוח. לצערנו, ובהקשר הזה לשמחתנו, המציאות מספקת לנו כישלונות לא יזומים למכביר. את המסקנות שמיישמים עובדי חברת X בעקבות הרס פרויקטים אנו יכולים ליישם ברמה האישית בשקט ובצנעה, ולנסות להפיק מהם תועלת ולצמוח. מי יודע איזה פוטנציאל גלום שמוסתר בכישלון תוכלו לשחרר לחופשי.
כתבות נוספות שעשויות לעניין אותך:
ההרצאה השבועית של TED: שלושה הרגלים שמסייעים לפתח חשיבה מקורית
הפרק החסר: מה שאנחנו לא יודעים על לידתו של גאון
התגליות המקריות ששינו את החיים על פני כדור הארץ
עוד מרדיו מהות החיים:
חשיבה הכרתית – סדרת שיחות עם ד"ר יקיר קאופמן על שיטת "ימימה"
