מדוע החוסן הנפשי שלנו הוא כמו אבן ענבר?

חוקי הביולוגיה והפיזיקה שמרמזים על מקורות החיזוק המנטלי

בועז מזרחי | 10 דצמבר, 2014

במנזרי השאולין ניתן לצפות במחזה משונה: נזירים בלבוש כתום בוהק עומדים מול קיר ומכים בו באגרופם פעם, אחר פעם, אחר פעם. הם חוזרים על האימון הזה משך זמן רב ואחרי שנים רבות ידיהם הופכות חזקות באופן חריג ומאפשרות להם לבצע פעולות שנראות לנו כעל-אנושיות. האם למנגנון הפיזיולוגי של התחזקות החומר יכולה להיות מקבילה מנטלית? מחקרים מעולם החי, הצומח והדומם מספקים רמזים מעניינים לתשובה אפשרית.

התהליך שעוברות העצמות של הנזירים מוכר למדע הרפואה כ- "חוק וולף". ג'וליוס וולף, מנתח גרמני בן המאה ה-19 ניסח כלל רפואי, על פיו העצמות מתחזקות ומסתגלות בהתאם לעומס הקיים עליהן. במקרה של נזירי השאולין, המכות החוזרות ונשנות בקיר יוצרות סדקים מיקרוסקופיים בעצמות. זהו תהליך טראומטי עבור העצם שגורם לגוף לשלוח חומרי ריפוי לאזור הפגוע. הסדקים המיקרוסקופיים מתמלאים בסידן וחומרים נוספים, אשר מתקשים והופכים לרקמת עצם. כך, עם הזמן, הולכת וגדלה דחיסות העצם והיא הופכת חזקה באופן משמעותי.

אותו תהליך קיים גם ברקמות רכות, כפי שאפשר ללמוד ממה שמתרחש בחדרי הכושר וכפי שמנוסח בחוק דייויד. במהלך פעילות ספורטיבית, כשאנו מניפים משקל כבד, נוצרים קרעים מיקרוסקופיים בסיבי השרירים. הגוף, בתגובה, שולח חומרים מזינים וקולגן על מנת לתקן את סיבי השריר הקרועים, ובונה מחדש רקמה חזקה ויעילה יותר.

נזירי שאולין בתרגול. החיזוק נעשה במחזורים של פירוק ובנייה. מקור: Shi Deru.

נצא רגע מגוף האדם ונלך לעולם הצומח. כיצד נוצרת אבן החן ענבר? החומר ממנו נוצרת האבן הטובה הוא שרף – חומר הגלד של העצים. כאשר עץ נפצע, הוא מפריש כימיקלים נוזליים לאזור הפציעה כדי לסגור אותו. בתהליך ארוך החומר הזה מתקשה מאוד והופך מנוזל למוצק, עד שנוצרת אבן הענבר.

גם בעולם הדומם ניתן לראות תהליכים בעלי דמיון לאותה לוגיקה – אירוע 'טראומתי' שיוצר חומר חזק יותר. כך למשל פלדה נוצרת אחרי התכה בטמפרטורה של כ-1,300 מעלות, יהלומים נוצרים מלחץ אדיר בבטן האדמה ובזלת נוצרת לאחר התפרצות געשית של סלע מותך.

האם זה יכול להתקיים גם בנפש האדם?

נראה כי קיים בטבע דפוס של יצירה וחישול במחזורים של הרס ובנייה. האם ייתכן כי המנגנון קיים גם בעולם הרוח, במנטליות שלנו? לאחר משבר, אירוע רגשי קשה או טראומה נפשית, הרבה אנשים מעידים כי הם יצאו מחוזקים. במחקר שפורסם ב- Wall Street Journal עולה כי אנשים שחוו מספר אירועים טראומטיים בחייהם, פיתחו חוסן מנטלי גבוה ביחס לאחרים. ישנם מנגנונים שונים הבונים את תעצומות הנפש, אבל השורה התחתונה היא שהתמודדות עם אתגרים יוצרת נפש עמידה.

האם יש קשר בין המכניזם שעובד בעצמות, השרירים והאבנים, לבין המנגנון של הנפש? פתגמים כמו "מעז יצא מתוק", או המשפט של פרידריך ניטשה "מה שלא הורס אותי, מחשל אותי" נותנים רמז לתשובה אפשרית. למרות שאין מחקר מדעי שתומך בקשר בין תהליך החיזוק הפיזי והמנטלי, ההקבלה מדהימה בדמיונה.

הנפש שלנו בהיבט הזה משולה לכף ידו של נזיר שאולין. אירועים טראומטיים יוצרים בנפש סדקים מיקרוסקופיים, חוויה אחר חוויה. את הסדקים הללו אנו יכולים למלא בחשיבה חיובית, שהיא אבן הבניין של נפש בריאה, בדיוק כמו שסידן הוא אבן הבניין של עצם בריאה. כך אפשר לרפא את אותם סדקים ועם הזמן, ליצור אישיות עמידה, חזקה ומוכנה לאתגרי החיים.