כיצד התפתח מושג ההוגנות והאם אנחנו נולדים אתו
בשנת 2011 גילו שתי חוקרות מאוניברסיטת טרנטו שבצפון איטליה ממצא חשוב מאוד על הפסיכולוגיה האנושית. השתיים ערכו ניסוי פסיכולוגי שבו השתתפו תינוקות בגילאי שנה עד שנה וחצי. הן הציגו לפעוטות דמויות מצוירות של חיות: חלקן היו בעלות נטייה להוגנות ואחרות הפגינו חוסר צדק. החוקרות רצו לבחון האם לילדים תהיה העדפה לאחד הסוגים, ואכן, הן גילו כי כבר מגיל שנה בני האדם מגלים חיבה לצדק. מדובר בנתון די מרשים שמעלה את השאלה – האם אנו נולדים עם חוש צדק? את המחקר הזה ועוד מספר ניסויים מעניינים בתחום מביאה ד"ר מריה קוניקובה בכתבה ב-New Yorker, ובה היא מנסה לברר מהו חוש הצדק שלנו, האם הוא בטבע שלנו ואיזה תפקיד הוא נועד למלא במארג החיים.
המושג צדק נמצא באבני הפינה של כמעט כל הדתות והתורות הפילוסופיות. הוא מופיע על סמלי מדינות ואף הניע מהלכים חברתיים ומדיניים ששינו את פני ההיסטוריה. בסך הכול מדובר בערך בעל חשיבות מכרעת לאנושות. אבל מהיכן הגיע מושג הצדק? האם הוא טבוע בגנטיקה שלנו או שהמין האנושי פיתח אותו כמנגנון איזון לחיים בחברה? כדי לענות על כך, פסיכולוגים יצאו לבחון האם בכלל מדובר בתופעה ייחודית לאדם, או שבעלי חיים נוספים מפגינים מודעות להוגנות ולצדק. אחד הניסויים המפורסמים בתחום נערך על שתי קופות ממין קפוצ'ין אשר גילו קנאה וזעם כאשר אחת קיבלה מזון 'שווה' יותר מרעותה, היינו, ענב לעומת מלפפון.
המפתיע בניסוי הוא שכאשר הקופות קיבלו את המלפפון כשהיו לבד, לא הייתה להן שום בעיה לזלול אותו. רק כאשר הן היו עדות לכך שהקופה השנייה מקבלת ענב הן התלקחו והביעו שאט נפש, לעתים על ידי השלכת המלפפון שקיבלו בכעס מופגן. במילים אחרות, הקופות העדיפו לא לאכול כלום ובלבד שלא יקבלו מזון 'נחות'. הן היו רגישות לאי-צדק. התנהגות דומה נמצאה גם בקרב שימפנזים וכלבים. נראה כי לפחות אצל בני משפחת היונקים שחיים במבנים חברתיים מורכבים יש מודעות גבוהה להוגנות.
הוגנות ויהי מה
מדוע בני האדם שומרים על הוגנות אפילו במחיר של ויתור על יתרון? לכאורה ענינו על השאלה: הגיל הצעיר שבו בני אדם מתחילים לגלות גישה חיובית לצדק, יחד עם העובדה שמינים נוספים של בעלי חיים מפגינים התנהגות דומה לשלנו, מעידה כי יש להוגנות שורשים בטבע שלנו. ובכל זאת, האדם נבדל מבעלי חיים אחרים בכל הנוגע להוגנות, וכאן המקום לעשות הבחנה בין שני סוגים של רגישות לצדק. הראשון הוא סלידה מאי-צדק בעמדת חיסרון. זה מה שגרם לקופות לזרוק את המלפפון על הרצפה – והוא משותף לבעלי חיים נוספים שלא אוהבים לקבל פחות מאחרים. הסוג השני הוא סלידה מאי-צדק בעמדת יתרון, וכאן מדובר בתופעה ייחודית לאדם. אנו חווים את התחושה הזו מתוך רמה מוסרית גבוהה כאשר אנו מקבלים יותר מהאחר ומעדיפים שחלוקת המשאבים תהיה יותר מאוזנת.
גם בעלי חיים רגישים לחלוקה בלתי הוגנת.
"השאלה עבור פסיכולוגים היא האם הסלידה שלנו להרוויח מאי-צדק גם היא מולדת", מסבירה קוניקובה, "או לחילופין, היא נלמדת באמצעות סוג כלשהו של חברות". ניסיון שאפתני להכריע בסוגיה הגיע בדמות מחקר נרחב שהתפרס על פני שבע ארצות וכלל כ-900 ילדים. ואולם, המחקר הזה עורר שאלות יותר משסיפק תשובות. תוצאותיו הראו כי ילדים שעמדו בפני חלוקת ממתקים בלתי הוגנת הפגינו סלידה מאי-צדק בעמדת יתרון רק במדינות מסוימות. אחת ההשערות ייחסה את הפער להבדלים תרבותיים בין מזרח ומערב, אך טענה זו אינה עומדת במבחן המציאות, כיוון שלצד ארה"ב וקנדה, המדינה הנוספת שבה גילו הילדים רגישות מעמדת יתרון היא אוגנדה, שאינה מזוהה בצורה מובהקת עם תרבות המערב.
כדי להבין מה משמעות התוצאות ומה הן מלמדות אותנו על חוש הצדק קוניקובה מציעה "לקחת צעד אחורה מהמקרה המורכב של צדק בעמדת יתרון, למקרה הפשוט יותר של צדק בעמדת חיסרון". היא מסבירה שיש הרבה גורמים הגיוניים לרגישות לאי-צדק בעמדת חיסרון. עצם העובדה שאנו מקבלים משהו פחות איכותי, או בכמות נמוכה יותר, נתפסת באופן אינטואיטיבי כשלילית ברמת החשבון הפשוט. אם היה לחוסר צדק רק היבט חומרי, היינו מצפים לראות אנשים או בעלי חיים כעוסים מבלי שיוותרו על הטובין שקיבלו. אך זה לא המקרה – הן בניסוי עם הקופות והן בניסוי עם הילדים, אלה שהפגינו רגישות לאי-צדק מעמדת חיסרון העדיפו לוותר כליל על הסחורה. כנראה שחלוקה לא צודקת מכילה היבט סמלי ולעתים הוא דומיננטי יותר מהחומרי. המשתתפים בניסוי ויתרו על הממתקים "כיוון שזה סימל הורדה במעמד", מסבירה קוניקובה.
שמירה על הוגנות משמרת את הסטטוס החברתי שלנו
עוד ועוד ניסויים הוכיחו שילדים יעדיפו לוותר על דבר מה כדי לא לעמוד בסיטואציה שבה הם נתפסים כפחות חשובים, או נמוכים יותר בהיררכיה. אם כן, גישה שלילית לחוסר צדק כאשר אנו נמצאים בצד המפסיד מאופיינת בקשר מוצק למבנים חברתיים. הייתכן שגם העמדה שנחשבת מוסרית יותר – כלומר סלידה מאי-צדק בעמדת יתרון – קשורה אף היא להתנהגות חברתית? קוניקובה מאמינה כי הקשר קיים: "דחייה של יתרון, אחרי הכול, שולחת גם איתות חברתי. אם אתם חיים בחברה שבה הרעיונות של הוגנות ושוויון נמצאים בעמדה שלטת, יש משמעות להראות עצמכם כמאמצים את הרעיונות הללו".
כאן אנו חוזרים למחקר הממתקים. החוקרים שיערו שהערכים המערביים של שוויון וצדק שיחקו תפקיד בתוצאות, ולכן בארה"ב ובקנדה נמצאו ילדים שוויתרו על ממתקים גם כשקיבלו יותר מאחרים. אולם כאמור, גם באוגנדה ילדים הפגינו התנהגות דומה, וקוניקובה מביעה הסתייגות מהמסקנות הללו. אז מה בכל זאת מניע את הצורך שלנו לוותר על עמדת יתרון כדי לשמור על הוגנות?
הוגנות מסייעת לאדם להשיג מטרות גדולות בעבודה בקבוצות.
מחקר נוסף מעלה את המסקנה שסלידה מאי-שוויון בעמדת יתרון אכן קשורה למעמד ולנורמות תרבותיות, אבל היא משגשגת בסיטואציות חברתיות ספציפיות ומורכבות. בהמשך לתוצאות המחקר, החוקרים חילקו את בני האדם לשלוש קבוצות: קדושים, נאמנים ומתחרים. הקדושים מאופיינים בגישה הוגנת בכל סיטואציה – והמתחרים העדיפו ליהנות כשאי-הצדק נטה לטובתם. מי שהפגין את ההתנהגות המעניינת יותר היו הנאמנים, שנטו להוגנות כתלות במערכת היחסים: אם היא הייתה חיובית אזי הם התנהגו בדומה לקדושים, ובמקרים שהיא הייתה שלילית הם עדיין הפגינו שאיפה לצדק והיו מוכנים לוותר על יתרון, אך הפעם זה נבע מתוך שאיפה לנטרל סיטואציה חברתית. "הם ניגשו למערכת היחסים בגישה חברתית וחיפשו ליצור נאמנות באמצעות ויתור על יתרונם", מסבירה קוניקובה.
ואולם, המשתתפים בניסוי עברו לשלב נוסף. הפעם הוצגה בפניהם הסיטואציה החברתית, אך ניתן להם גם רקע סיבתי למערכת היחסים. כאן עברו מרבית הקדושים והמתחרים לקבוצת הנאמנים. כלומר, ככל שמערכת היחסים נתפסת אצלנו כיותר אישית, אנו מוכנים לוותר על יותר כדי לשמר אותה.
כאן מסתתר פרט חיובי לגבי טבע האדם. העובדה שאנשים בקבוצה של הקדושים הקפידו על צדק מעמדה של יתרון אפילו במערכת יחסים אמורפית – כלומר כשלא היה להם רקע על הצד השני –מעידה, אולי בניגוד לכתוב במאמר, על כך שאנו מסוגלים לכבד את מושג הצדק גם כערך מופשט. דווקא כשהורידו את הצדק לקרקע ולמערכת היחסים הייתה עלילה אנושית מורכבת, אנשים נטו לעשות חישובים קונקרטיים של מעמד חברתי.
חלק מהניסויים הללו מעמידים באור לא מחמיא את הנטייה שלנו לצדק. האם יש כאן אלמנט של אנוכיות וכל הערכים היפים שאנו חושבים עליהם אינם אלא תפאורה לקידום מעמדנו או לשמירה על יחסינו עם הסביבה? כדי לענות על השאלה הזו צריך לבחון את המגרש שבו אנו משחקים. בעלי חיים אחרים יגיבו לחוסר צדק באופן מאוד ספציפי. פתחו את ערוץ נשיונל ג'יאוגרפיק והיווכחו בעיניכם אילו אלטרנטיבות קיימות בטבע להסדרת מעמד או לטיפול באי-צדק. שבאופן יחסי אפוא אנחנו במקום טוב, הצלחנו לבצע סובלימציה לשיטות המקובלות אצל רוב המינים.
מעבר לכך, אפשר לבחור להסתכל על טיפוח יחסים חיוביים עם הסביבה כערך יפה בפני עצמו, כשצדק והוגנות הם פיתוחים שנועדו להסדיר את הקשרים האנושיים הכה מורכבים. גם אם צדק מוסרי – שבא מעמדת יתרון – אינו מוטבע בנו מלידה, העובדה היא כי הנטייה האנושית הזו קיימת ואנו כמין בחרנו ללכת בדרך הזו. על פי פרופסור יובל נח הררי, מחבר רב המכר קיצור תולדות האנושות, היכולת לייסד מבנים חברתיים מורכבים במספרים עצומים היוותה את הגורם הקריטי לשגשוגו של האדם. לא מן הנמנע שבמידה רבה אנו חייבים את היכולת הזו וההישג שכרוך בה לקונספט הצדק.
כתבות נוספות שעשויות לעניין אותך:
ההוכחה המדעית לכך שהאדם הוא יצור טוב מטבעו
ההרצאה השבועית של TED: הקשר המפתיע שבין שוויון חברתי לכוס בירה
6 הרגלים שיכולים להפוך אותנו לאנשים יותר אמפתיים
עוד מרדיו מהות החיים:
