סרטון של BBC חושף טכניקת אכילה ייחודית שפיתחו היונקים הימיים
האוקיינוס הוא מקום עצום, אפילו עבור חיה שאורכה 16 מטרים ומשקלה 27 טונות. כל לווייתן גדול סנפיר יספר לכם שאיתור להקת דגים במרחבים אינסופיים היא משימה שאינה מובנת מאליה. כשכבר מצליחים הלווייתנים לאתר את מזונם, עליהם להתמודד עם אתגר שלא מוכר למרבית חיות היבשה. הדגים יכולים לנוע לכל הכיוונים, כולל למעלה ולמטה. בשונה מאתנו, שמוגבלים על ידי כוח הכבידה, לדגים יש יכולת להתחמק במרחב תלת-ממדי, מה שהופך את משימת האכילה שלהם למורכבת יותר.
אבל כמובן שאם הטבע לא היה מצייד את הלווייתנים בכלים לשרוד, לא היינו מתכנסים כאן כדי לחזות בפלא המכונה 'שירת הלווייתנים' ו'מעגל הבועות'. בשני המושגים הללו מוטמעת טכניקת ציד ייחודית שפיתחו לווייתנים גדולי סנפיר כדי להשיג את מזונם בעולם התת-ימי הבלתי מתפשר. הם למדו לעבוד בצוות תוך שימוש ביכולת הווקלית המפורסמות שלהם, אבל מה שמדהים אף יותר, היא העובדה שהם למדו לרתום את מי הים עצמם לצורכיהם. טוב מראה עיניים ומשמע אוזניים, בהפקה של BBC Earth.
הלווייתן גדול הסנפיר הוא בעל חיים מיוחד. כבר ב-1851 היטיב הרמן מלוויל לתאר את אופיים של יצורי הענק הללו בספרו הקאנוני, מובי דיק. בקלסיפיקציה של הלווייתנים הוא כותב כך: "הוא השמח ונעים-המזג שבכל הלווייתנים, מייצר קצף עליז ומים לבנים באופן כללי יותר מכל אחד אחר מהם". הלווייתן גדול הסנפיר יודע להשתעשע עם המים בספורטיביות, ובתחביב הזה הוא משתמש גם לצורך הישרדות.
מול חופי אלסקה נשמע צליל עמוק, מעין יבבה מתמשכת שמקבלת מדי פעם גוון מתכתי. זוהי שירת הלווייתנים גדולי הסנפיר. כששומעים אותה, זה הזמן לחפש בועות על פני המים, כי עוד רגע יתגלה בפניכם מחזה מרהיב – כתריסר לווייתנים עצומי ממדים יפרצו מהמים כלפי מעלה, לארוחת דגי הרינג מסונכרנת. במבט מהצד, הסעודה נראית כמו תוהו ובוהו של פיות פעורים, קצף ונתזי מים. אבל ממבט על מתגלה הגאונות – מעגל בועות שכמו שורטט במחוגה מקיף את הלווייתנים הסועדים ותוחם את שטח הציד.
התהליך מתחיל עמוק מתחת לפני האוקיינוס. הלווייתנים מחלקים ביניהם תפקידים, כשאחד מהם הוא "מפריח הבועות". הפרט הזה צולל ומנסה לאתר את להקת ההרינג. ברגע שמצא אותה, הוא נושף אוויר בצורה מעגלית מסביב לדגים, כמו חומת בועות שמקבעת אותם למקומם. שאר הלווייתנים צוללים מתחת ללהקה, ולווייתן אחר – "הקורא" – משמיע את האות ומנצח על עלייה מתואמת של הלווייתנים לסעוד את נפשם בהרינג. הפינאלה הזה מעמיד באור משעשע את הביטוי "זה לא נגמר עד שהגברת השמנה שרה".
שירת הלווייתנים היא שפה מורכבת. כפי שהם משתמשים בה לאכול באלסקה, הם משתמשים בה גם לצרכים נוספים אחרים ואולם, אנו עדיין רחוקים מלפענח אותה. בהקלטה זו למשל, תועדו צלילים חדשים של גדולי סנפיר בהוואי, ולחוקרים עוד אין מושג מה המשמעות שלהם.
עבודת הצוות, החלוקה לתפקידים והסנכרון מעידים על אינטליגנציה גבוהה מאוד. הוסיפו לכך את השימוש בסאונד ורתימת הסביבה הטבעית – המים – כדי לשכלל את טכניקת הדיג, וקיבלתם הברקה אבולוציונית. אלא שכאן לא תם הפלא. מתברר שלא כל הלווייתנים גדולי הסנפיר צדים ככה. דיוויד אטנבורו, הקריין המיתולוגי של סרטי הטבע, מגלה בווידיאו כי "רק כמאה גדולי-סנפיר למדו לאכול כצוות בצורה הזו. וזה המקום היחידי בעולם שבו לווייתנים דגים בדרך הזאת".
היכולת המופלאה של קבוצת לווייתנים נבחרת לפתח טכניקה כל כך מורכבת, ודווקא באזור ספציפי על פני הגלובוס, מעוררת שאלות רחבות יותר על טבע העולם: מהי אינטליגנציה? כיצד יצורים חיים מפתחים כישורי למידה? באיזה שלב מחליט מין כלשהו שהגיע הזמן לשתף פעולה? ספק אם בכלל ניתן להשיב על השאלות הללו, אבל מדי פעם הטבע דואג להזכיר לנו שהן תמיד על הפרק. ואם נסגור את המעגל הספרותי, גדולי הסנפיר מלמדים אותנו דבר קטן נוסף על יחסיות: עבור אניני טעם אוכל הוא שווה ערך לשירה. עבור הלווייתנים, שירה שוות ערך לאוכל.
כתבות נוספות שעשויות לעניין אותך:
אתנחתא של טבע: ציפורי הנגב שמלמדות אותנו שיעור בעזרה לזולת
האיש שייצר בירה מלווייתן בן 35 מיליון שנה – וכיצד היא מכילה את סיפור החיים כולו
אתנחתא של טבע: כיצד הפכו דוב קוטב וכלבת מזחלות לחברים הכי טובים?
עוד מרדיו מהות החיים:
