ההיסטוריה של הנשיקה – מדוע בני האדם פיתחו את המנהג הזה?

מהן שורשיה של הנשיקה הרומנטית ולשם איזו מטרה היא נוצרה?

בועז מזרחי | 11 פברואר, 2018

תהיה או לא תהיה? – זו השאלה המרכזית שמרחפת מעל כל דייט. האם המפגש יעבור אישור של החותמת הרשמית להצלחה רומנטית? נשיקה הייתה, ככל הנראה, הפעולה הרומנטית הראשונה שהובילה ליצירת חיים חדשים של מיליוני תינוקות במאות השנים האחרונות ובקרב כמחצית מהתרבויות בכדור הארץ. למה להרוס עובדה כל-כך יפה עם נתונים סטטיסטיים כל-כך משמימים? מכיוון שכדי להבין מדוע אנו מתנשקים צריך לחקור את ההיסטוריה של המנהג – והראיות מצביעות על כך שהנשיקה לא הייתה כאן מאז ומעולם, ועד היום היא לא ריטואל שמקובל בכל מקום ותרבות.

כפי שוודאי כבר ניחשתם, הדעה המקובלת כיום בקרב מדענים היא שנשיקה רומנטית (הידועה גם כנשיקה צרפתית) היא לא תופעה מולדת ומשותפת לכל בני האדם, אלא מנהג תרבותי שהתפתח רק בקרב חברות מסוימות. כתבה של BBC Earth סוקרת את ההיסטוריה של הנשיקה ומנסה להסביר מדוע בני האדם פיתחו הרגל של החלפת רוק, ועוד מקשרים אותו לאהבה ולרומנטיקה?

האם נשיקה היא תופעה אבולוציונית או המצאה מודרנית?

הדבר הראשון שחוקרים נוהגים לעשות כשהם בוחנים הרגלים אנושיים שקשורים לרבייה הוא לבדוק מה נכון לגבי בעלי חיים נוספים, או – במילים אחרות – לחפש את השורשים האבולוציוניים של הנשיקה. "אנשים בחברות מערביות עשויים להניח שנשיקה רומנטית היא התנהגות אוניברסאלית", כותבת מליסה הוגנבום, "אבל על פי מחקר חדש… רק בקרב 46 אחוזים מהתרבויות קיימת נשיקה במובן רומנטי". מבדיקה בקרב בעלי חיים אחרים נראה כי נשיקה היא תופעה ייחודית לאדם, וכאמור, מאפיינת תרבויות מסוימות בלבד.

ניסיון להתחקות אחר עקבותיה ההיסטוריים של הנשיקה הרומנטית הובילו לוודות, טקסטים עתיקים של ההינדואיזם מלפני 3,500 שנים. כדי לבדוק מה קרה בכל התקופה שקדמה למהפכה החקלאית, כלומר האם נשיקה הייתה מנהג נפוץ גם בקרב הציידים-לקטים, בדקו חוקרים האם נשיקה רומנטית היא מנהג מקובל בקרב שבטים באמזונס שנותרו ציידים-לקטים. והתוצאות? "דווח כי שבט בברזיל אמר שזה [נשיקה] מגעיל".

יום הניצחון על יפן בכיכר טיימס, אחת הנשיקות המפורסמות בהיסטוריה.

לאור הראיות של המחקרים, הוגנבום שואלת: "אז מה קורה כאן? האם נשיקה זה משהו טבעי, אבל חלק מהתרבויות דיכאו? או שזה משהו שהאדם המודרני המציא?" את התשובה לשאלה הזו היא מפתחת לכיוון מפתיע למדי. "מסתבר שהעובדה שרוב בעלי החיים לא מתנשקים מסייעת להסביר מדוע בני אדם כן". לשיטתה, בעלי החיים לא זקוקים לקרבה פיזית כדי לדווח על מוכנות לרבייה. חוש ריח מפותח מאפשר להם לתקשר גם ממרחק של קילומטרים. הרמזים שנמר בסוואנה צריך כדי להבין שנמרה מיוחמת נמצאת בקרבת מקום מעטרים את העצים והשיחים בדמותם של פרומונים.

לבני האדם אין את הפריבילגיה הזו, ולכן הם צריכים להימצא זה בקרבת זו כדי שחוש הריח שלהם יוכל לזהות מוכנות מינית. "מחקרים הראו כי חוש הריח משחק תפקיד חשוב בבחירת בן זוג", מספרת הוגנבום. אחד מהם אף מצא כי נשים מעדיפות את ריחם של גברים בעלי שונות גנטית גבוהה מהן. הנתונים הללו הובילו את הוגנבום למסקנה כי "נשיקה היא דרך נהדרת להיות קרוב מספיק כדי להסניף את הגנים של הפרטנר שלך".

אפשר לעקוב אחר הרצף הלוגי שהוביל את החוקרים למסקנה הזו, אך קיימת תחושה שעדיין יש פער גדול מאוד בשרשרת הראיות. אם הנשיקה היא אקט שנועד לקרב בני אדם לצורך בחינת התאמה גנטית לרבייה, מדוע היא מתקיימת גם בין אנשים בני אותו מין? נדמה כי הערך של נשיקה הוא קצת יותר עשיר. אחד החוקרים שהוגנבום מצטטת טוען כי "ירשנו מהיונקים את כל הביולוגיה שלנו, ופשוט הוספנו קצת דברים בזמן האבולוציוני". המשפט הזה מספק מוצא אפשרי מהפלונטר של רומנטיקה ואבולוציה, אולם הסבר מרתק אשר שופך הרבה אור על תפקידה ומקורה של הנשיקה מגיע דווקא מתחום פחות מדעי.

מרד הנשיקות – ראשית הרומנטיקה החדשה

פרופסור מרסל דנסי, מומחה לסמיוטיקה ואנתרופולוגיה לשונית מאוניברסיטת טורונטו, כתב מאמר ב-Guardian ובו הוא מגולל את סיפורה של הנשיקה הרומנטית מנקודת מבט תרבותית, מה שמסייע למלא הרבה פערים בתיאוריות השונות. כמו קודמתו, גם הוא מנסה לברר אם נשיקה היא אקט חיזור אוניברסלי, או המצאה מודרנית חדשה יחסית. תשובתו היא כי נשיקה היא, כפי הנראה, לא פעולת חיזור אבולוציונית. "המילה 'רומנטי' היא המפתח", הוא אומר. "צריך להבחין בינה לבין 'סקס' ו'אהבה'".

מסקירת דבריהם של פילוסופים כמו אפלטון והומרוס, דנסי מגיע למסקנה כי "הנשיקה לא בהכרח קשורה לסקס, אלא אם משתמשים בה כמשחק מקדים". ואולם, טקסי חיזור יכולים להתקיים בקרב בני האדם גם בלי קשר לאהבה או ליחסי מין. לאורך ההיסטוריה חיזור בין בני זוג היה מה שדנסי מכנה "חוזה בין משפחות" שנועד להבטיח את קיומם של נישואים, במציאות שבה אהבה לא תמיד הייתה האינטרס הראשון שהניע את הקמתם של תאים משפחתיים – וגורמים כלכליים, מעמדיים וחברתיים היוו משקל גדול יותר בהחלטה. "נשיקות מילאו תפקיד בטקסי חיזור רק לעתים נדירות", אומר דנסי, ומוסיף, "עד לאחרונה כמובן".

וכשהוא אומר 'לאחרונה', הוא מתכוון לתקופת ימי הביניים, שם נמצאות הראיות הראשוניות לנשיקה הרומנטית כפי שאנו מכירים אותה היום, בצורה ובתפקיד שהיא ממלאת בקשר רומנטי. הנשיקה היא מעין מרד כנגד מנהג השידוכים, "היא מזוהה עם אהבת אמת, לעומת אהבה 'מאורגנת'… היא חותרת תחת אהבה משעממת". דנסי מציין בכנות כי אין לכך הוכחה ישירה על פי אמות מידה מדעיות, אבל יש הרבה "ראיות אנקדוטיות".

פרנצ'סקה דה רימיני ופאולו מלטסטה, מתוך הקומדיה האלוהית. ציור של וויליאם דייס, 1837.

אחת הראיות הללו מופיעה ביצירה העל-זמנית של דנטה, הקומדיה האלוהית, אשר שימשה בסיס גם לסיפור רומיאו ויוליה. תקציר העלילה בשורה אחת: אישה שנועדה להינשא לגבר שאינה אוהבת בורחת ומתאהבת באחיו הצעיר שנשלח להשיב אותה. הסצנה בעלת המשמעות הכבדה ביותר היא הנשיקה בין האח הצעיר לבין האישה הבורחת. הנשיקה הזו מסמלת את העדפת האהבה האסורה על פני הנישואים הרשמיים. ואם תרצו, זו הייתה סנונית ראשונה בהעדפת הרגש על פני השכל. מדוע על פני השכל? מכיוון שהסיפור, כמובן, מסתיים בטרגדיה – האח הורג את בני הזוג שמימשו את האהבה האסורה. הדרמה שבסיום עשויה לשלוח את המסר שלאהבה אסורה יש מחיר. אבל מה שקרה בפועל הוא הנצחה לדורות של אהבת אמת – כשהנשיקה מייצגת אותה – כדבר הצודק, הנאצל והנכון. ולראיה, הסיפור מסתיים בקבורת האוהבים יחדיו, "המסמל את איחודם בעולם האלמוות".

את הנרטיב הזה תפגשו כמעט בכל פינה בתרבות הפופולארית: גבר או אישה שנמצאים במערכת היחסים הנכונה לכאורה, אך האפרורית והבנאלית, עד שמגיעה אהבת האמת וסוחפת את העלילה למחוזות רומנטיים מלאי רגש. אם תשימו לב, סצנת השיא בדרך כלל תהיה הנשיקה הראשונה של האוהבים "האמיתיים". הנשיקה, אם כן, באה לשחרר אותנו מהמוסכמות החברתיות ולחבר אותנו לאהבה הטהורה, זו שאי אפשר לעמוד בפניה מכיוון שהיא בוערת בעצמותינו מפנים.

דנסי מייחס לנשיקה הרומנטית תכונות טרנסצנדנטיות ממש. "ברגע הנשיקה, היא מעבירה את האוהבים למישור אחר של קיום – גבוה מעל היומיומי". מבחינה ביולוגית, הנשיקה משחררת במוח תערובת של כימיקלים אשר גורמת לתחושה הנהדרת המלווה אותה, אבל הדגש של דנסי הוא על המשמעות הסמלית שלה. "בסוף, רומנטיקה היא אידיליה, היא חלק מהדרך שבה אנו מפנטזים על העולם". והוא מוסיף, "הנשיקה היא הדבר האידיאלי, לא האמיתי. לרגע בזמן, היא משהה את האמיתי והופכת את העולם למושלם".