הביולוג אי. או. ווילסון על פרומונים ועל חושים נוספים שאין לנו
בני האדם התברכו בשלל תכונות לשגשוג: ביניהן מוח גדול, אינטליגנציה רגשית ושפה מפותחת. עם זאת, נראה שהטבע שמר חלק מהכלים המדהימים ביותר לשאר בעלי החיים. אי. או. ווילסון, הביולוג המפורסם שקולו אולי מוכר לכם מקריינות סרטי טבע, פותח בפנינו דלת לעולם שלם של חושים, אמצעי תקשורת וכלי תפיסה המצויים בטבע, אך נמצאים מחוץ להישג היד שלנו.
"אנו יודעים פחות ואנו מבינים פחות את העולם שסביבנו, בצורה שאדם שאינו מכיר את הראיות לא יכול אפילו לדמיין" אומר ווילסון. הוא מדבר על הדרכים שבהן אנו יכולים לאסוף מידע על העולם: חושי הריח, ראייה, שמיעה, טעם ומישוש. אלו הם כלים צנועים ביותר שנמצאים בטווח זעום לעומת מה שקיים אצל יצורים אחרים. אז מה עוד נמצא שם מעבר ליכולת התפיסתית שלנו?
החיים במקטע מיקרוסקופי של תפיסה חושית
ווילסון נותן דוגמה: "אנחנו חושבים שאנו רואים הכול, אבל אנחנו רואים קרינה אלקטרומגנטית על פני מקטע מיקרוסקופי בלבד מתוך הספקטרום הכולל", וזה עוד בחוש שקיים אצלנו. ווילסון ממשיך ופורט את החושים שקיימים בטבע, כמו התמצאות במרחב בעזרת תהודה הקיימת אצל עטלפים, או התמצאות במרחב על ידי שידור אותות חשמליים, כמו אצל מינים של דגים וצלופחים.
ואם חשמל או תהודה אנו עוד יכולים להבין בחושים, בעלי חיים שונים מסתמכים גם על מידע שאין לנו שום דרך לתפוס באופן טבעי (אולי רק להבין באמצעות טכנולוגיה משוכללת). כך למשל, ציפורים מצליחות לאתר את דרכן בנתיבי האוויר בעת נדודיהן על סמך השדה המגנטי של כדור הארץ. "אנחנו נמצאים בין היצורים המעטים שחיים בעולם שמבוסס בעיקרו על ראייה ושמיעה".
יש בינינו כימיה?
בני האדם אכן מסתמכים בעיקר על העיניים והאוזניים, אבל מה עם החושים הנוספים שלנו? ווילסון טוען שיש עולם שלם מעבר לתפיסתנו, במיוחד כשזה נוגע לחוש הריח והטעם (הקשורים זה בזה). "לא אכפת לי כמה אנינים המעדנים במסעדות של ניו יורק, אנחנו עדיין חשים רק מקטע זעיר ממה ששאר עולם החי יכול לחוש".
לבעלי חיים שונים יש רגישות מיוחדת לפרומונים, מולקולות כימיקליות שנתפסות באמצעות חושי הריח והטעם. הם משתמשים בעולם הכימי כדי להעביר ולקלוט מסרים. אחת מעבודותיו המפורסמות ביותר של ווילסון הייתה חקר התקשורת הכימית בקרב נמלים. "יש להן בין עשר לעשרים חומרים שהן משתמשות בהם כדי להריח ולטעום, בארגון החברה שלהן", הוא אומר, ומוסיף ש"אין לנו שום דרך לדעת מה הן עושות, אנו רק רואים אותן מתרוצצות".
עשרים חומרים אולי לא נשמע כמו הרבה, אבל הנמלים יכולות לשלוט בכמות החומר שהן פולטות, ובכך ליצור אינסוף הרכבים של פרומונים. לפעמים די במיליארדית הגרם כדי להעביר הודעה בין הנמלים במושבה. גם למיקום שבו נפלט ונקלט החומר יש משמעות, כלומר, הנמלים מבינות גם את ההקשר הגיאוגרפי של האותות הכימיים. אפילו הסיטואציה החברתית יכולה לשנות או לקבוע את המשמעות של האות הכימי. הנמלים יכולות להעביר מסרים המקבילים למילים האנושיות: אזהרה, לתקוף, בואו לכיוון הזה, יש כאן הזדמנות, עזרו לנקות… "זה פשוט נמשך לנצח".
גורילות בערפל
אנו מתהלכים בתוך עולם של מידע שאותו יכולים לקלוט רוב בעלי החיים, אבל אנחנו – באפילה. ענני פרומונים נמצאים סביבנו ואין לנו מושג שהם שם, בזמן שהכלב שלנו יכול לקלוט את האותות האלה ממרחק בלתי נתפס. " אנחנו רק מתחילים להבין כיצד הטבע עובד, וחלק גדול ממנו חי בעולם שונה משלנו, עולם הפרומונים".
התפיסה החושית מבנה את תמונת המציאות, וצינורות המידע שיש ברשותנו כדי לספק את הצבעים לתמונה הזו נמצאים הרבה מאחור לעומת יתר היצורים שחיים לצדנו. כנראה שהתברכנו במוח גדול ובדמיון מפותח כדי להתגבר על העצם העובדה שהמציאות רחבה בהרבה ממה שאנו יכולים לתפוס בכלים שניתנו לנו.
כתבות נוספות שעשויות לעניין אותך:
השורשים העמוקים של חיי החברה אצל צמחים נחשפים
מדוע ריח מעורר בנו זיכרונות חזקים - ואיך להשתמש בזה לטובתנו?
האם אנו באמת מסוגלים לזכור את החוויות שלנו?
עוד מרדיו מהות החיים:
