התייחסות לרגשות כמו אל כסף יכולה להניע שיפור מפתיע באופן ההתמודדות שלנו
רגשות הם ללא ספק משהו שלא היינו רוצים לוותר עליו בקיום שלנו על פני האדמה. הם מעניקים משמעות סובייקטיבית למציאות אובייקטיבית, מחברים בין אנשים ויחד עם כאב שהם מסבים לנו, או מדויק יותר – מבטאים, פעמים רבות הם מרחיבים את הלב. ועדיין, יהיה קשה למצוא אדם שלא חווה בעקבותיהם תסכול או קושי, שכן לפעמים הם גורמים לנו לפעול בדרכים שאנו עלולים להתחרט עליהן, כמו למשל תגובה אימפולסיבית לאדם אהוב במהלך ריב רק כי היינו נסערים מדי לשקול מילים. תורות שלמות התפתחו כדי להתמודד עם הפרדוקס של הרגשות – אי אפשר בלעדיהם אבל קשה איתם – ומומחים רבים טוענים שעלינו "לנהל את הרגשות שלנו" ומציעים אסטרטגיות וטקטיקות שונות. העניין הוא שכדי לנהל את הרגשות אנחנו צריכים להכיר אותם.
בתורות הניהול מדברים על כך שלא ניתן לנהל מה שאי אפשר למדוד. בריאן לי, מאמן אישי ועסקי שהגיע בגיל צעיר מאוד למשרה בכירה באתר המוכר Lifehack, מתייחס באחד הטורים שלו בדיוק לזה. "איך הרגשתם היום?" הוא שואל את הקוראים, "האם הייתם שמחים? עצובים? מתוסכלים או חרדים? היזכרות ברגשות מ-24 השעות האחרונות זה עניין יחסית פשוט, אבל מה לגב אתמול או יום שישי שעבר? חודש שעבר"? הוא מאתגר אותנו, "זה מתחיל להיות קשה".
רגשות משפיעים עלינו בכל שנייה, הוא מזכיר לנו את מה שלעיתים קשה לזכור ולעיתים קשה לשכוח. כשאנחנו מרגישים חרדה בעבודה, למשל, הוא אומר, סביר שנעשה יותר טעויות ורעיונות טובים לא יבואו לנו בקלות הרגילה; כשאנחנו מתוסכלים מסיבות לא ברורות, אנחנו מאבדים מוטיבציה ובעיקר רוצים להישאר במיטה מבלי לעשות דבר; כשאנחנו כועסים על מישהו, אנחנו נוהגים בכעס כלפי אחרים מבלי להיות מודעים לכך. העניין הוא, לי מצביע, שאם אנחנו לא עוקבים אחר הרגשות שלנו, לא נוכל לדעת מה גורם להם ומה הדפוסים שלנו, ואז עוד פחות סביר שנצליח לשפר את מצבנו ולפתור בעיות שחוזרות על עצמן.
איך מודדים רגשות?
ההצעה שלו מקורית למדי: התייחסו לרגשות כמו לכסף. במבט ראשון אלו נראים שני דברים מנוגדים – האחד מקושר לרוח, והשני – לחומר, האחד מופשט וקשה עד בלתי אפשרי למדידה, והשני – מוחשי וניתן לספירה מדויקת. במחשבה ראשונה אפוא הרעיון עלול להיראות תלוש ומוזר, אבל לי מביא טיעון משכנע למדי: "אנשים מתייחסים לכסף עם כל כך הרבה חשיבות, ובו בזמן יכולים לא לייחס כלל חשיבות לרגשות שלהם ואיך אלו משפיעים עליהם". כשיש לנו פחות כסף ממה שהיינו רוצים, אנחנו בודקים לאן הולך הכסף ומתאימים את הרגלי ההוצאות שלנו למציאות החדשה. הרעיון הוא שאם נעשה עם הרגשות מה שאנחנו עושים עם הכסף, כלומר נעקוב אחריהם, נוכל לכוונן ולשפר את מה שקורה לנו איתם.
לי, אפוא, מציע להעניק לרגשות חשיבות זהה לזו שאנחנו נותנים לכסף. הוא מדבר על כך שחיוני עבורנו להכיר בסיבה שבעטיה אנחנו מרגישים באופן מסוים. כשאנו עושים כך, אנחנו מסוגלים להתכוונן יותר טוב לתהליך הזיהוי והטיפול ברגשות בדרך יותר חיובית. כמו שאנחנו מודדים כסף, כך הוא מציע למדוד את הרגשות שלנו, וכדי להתחיל הוא מציע לבצע תיעוד יומי של שלושה משתנים:
- הרגש הכללי באותו יום
- האירועים באותו יום
- הקשר בין הרגש ובין מה שאירע באותו יום
תיעוד הרגשות מסייע לנו לחשוף את האירועים שמפעילים אצלנו טריגרים, וללמוד לנטרל או להגביר את השפעתם.
מבחינה פרקטית, אפשר לבחור לתעד את האירועים והרגשות בטבלת אקסל, על נייר או באמצעות אפליקציות כמו Mr Mood שמסייעת להבחין בקורלציות. בכל מקרה, הוא מדגיש, חשוב לא לדרג את מצב הרוח כל שעה – שם צפויות יותר תנודות – ולהישאר עם תמונת מצב רגשית כוללת לאותו יום, עם האירועים, כמובן.
כשתעשו כך, הוא אומר, "תשימו לב לתנודות ברגשות שלכם בימים שונים. זה לגמרי נורמלי. אחרי הכול, אנחנו אנושיים ויכול להיות קשה לשלוט במה שקורה לנו ובאופן שבו אנחנו מגיבים לכך", ומכיוון שבלתי אפשרי להישאר באופן קבוע במצב רוח שמח, "אל תלחיצו את עצמכם להרגיש חיובי כל הזמן".
אוקיי, נניח שהתמדנו בתרגיל. מה עכשיו? לי טוען שסקירה יומית של הרגשות שלנו ומה שקדם להם תאפשר לנו לראות מה בדיוק גורם לנו להיות שמחים, חרדים או עצובים ולזהות דפוסים מסוימים. ייתכן שקודם, לפני שרשמנו והתבוננו באירועים וברגשות שהגיעו בעקבותיהם, לא שמנו לב, למשל, שימים גשומים גורמים לנו להיות קודרים או זעופים. לחלופין, אולי לא היינו מודעים שכאשר אנחנו נוקטים יוזמה ומברכים את השכן אנחנו מרגישים את האנרגיה החיובית שנובעת מכך מלווה אותנו בהמשך עד סוף היום.
עם הזמן, למרות שתמיד יתרחשו תנודות, לי אומר שתגלו שבאופן כללי מצב הרוח שלכם מקבל בוסט חיובי ככל שאתם מטפחים יותר חוויות חיוביות ומרסנים יותר חוויות שליליות ברגע שמזהים שהן כאלו. זה לא ימנע מכם להרגיש את הרגשות הפחות נעימים אבל לפחות כעת תהיו מודעים לגורם ותוכלו להתארגן בהתאם. כך, למשל, לי מציע, אם גיליתם שמזג אוויר רע מעורר אצלכם עצבות, כנראה שגם בפעם הבאה תרגישו מעט עצובים אבל תוכלו לפחות לעשות כיף, למשל במקום להסתובב בערב בחוץ, תבחרו להישאר בבית ולהוציא לפועל פרויקט שתמיד רציתם לעשות.
מי שולט במי?
בכל מקרה, גם לי מודה שהרגשות הלא נעימים לא ילכו לשום מקום, אפילו אם השיטה המוצעת תסייע לנו בניהול שלהם ובהתמודדות. אז מה עושים איתם? רוב קנדל, מחבר מספר ספרים ויועץ לארגונים, החוקר מזה 25 שנים גמישות מחשבתית, תקשורת אפקטיבית ומנהיגות, חולק עם קוראי Psychology Today כמה תובנות בנושא. לפני הכול, הוא מסביר, ניהול הרגשות שלנו הוא עניין טריקי. אם אנחנו פועלים בצורה אינסטינקטיבית כי היינו מוצפים רגשית, למשל, ולחצנו בפזיזות על כפתור 'שלח' של אימייל קשה במיוחד, סביר שנאמר לעצמנו "הרגש שלט בי". אבל בכך אנחנו אומרים בעצם שהרגשות מנהלים אותנו ולא ההיפך. האמנם? "איש לא שאל אותי את השאלה הזו [האם אני שולט ברגשות שלי או שהם שולטים בי] בבית הספר ואיש גם לא סיפק לה תשובה", אומר קנדל, וכך, "גם אני התגלגלתי לעולם המבוגרים עם הצפה מלכותית של קשת רגשות – החל משמחה והתרגשות ועד פחד וכעס – בלי שום ספר הוראות שמסביר איך לחיות איתם".
בסופו של דבר, מודה קנדל, כולנו נשארנו עם צרור עצות די מבולגן בתחום הזה של החיים. "חלק ניכר מהספרות הרווחת מורה לנו לדכא רגשות שליליים ולהחליף אותם בכאלו חיוביים", הוא אומר, אבל "מומחים אחרים אומרים לנו שזה יעיל כמו לשים זיגוג על אוכל של כלבים ולקרוא לזה עוגה". אם כן, הוא תוהה, מה מאלו, אם בכלל, נכון? לדעתו, ניווט בשדה הרגשי מצריך כמה הבהרות והבחנות משמעותיות. לפני הכול, הוא מציין, לרגשות אין מתג הפעלה וכיבוי. הם יגיעו וילכו אם נרצה בכך או לא. ברגע שאנחנו באמת מפנימים את זה, אנחנו יכולים להפסיק לחכות שרגשות לא נעימים יתעופפו מאיתנו. "הרעיון שאנחנו יכולים לגרש אותם לא עוזר ולא עומד במבחן המציאות", כדבריו. הם חלק בלתי נפרד מהחוויה האנושית, ויותר מכך, ככל שנשאף לחיות על פי ערכינו ומחויבויותינו כך הם יצופו ויאתגרו אותנו.
השלמה עם קיומם של רגשות מגוונים מסייעת לנו להתנהל במודעות רגשית מחד ופעולה מחושבת מאידך.
ההבחנה הבאה שהוא עושה קשורה לחלוקה הדיכוטומית של רע/טוב שרבים מאיתנו רגילים לעשות בהתייחסות לרגשות. אבל לאמיתו של דבר, "רגשות הם לא חיובים או שליליים", הוא מזכיר לנו מה שפסיכולוגים ומומחים רבים לפניו כבר בישרו. "המוח האנושי מחווט לקטלג דברים כחיוביים או שליליים, והוא במיוחד דרוך כך בנוגע לאיומים. היה בזה היגיון עבור אבותינו שלמדו להגיב לאיומים חיצוניים לטובת הישרדות פיזית", הוא מסביר. אבל "עם התפתחות השפה המשכנו להפעיל את אותו מנגנון סיווג למצב הפנימי שלנו, הכולל רגשות. לכן אנחנו רואים שמחה כחיובית ורצויה, ופחד – כשלילי ובלתי רצוי". ואולם, לטענתו, זה יצר אצלנו בעיות חדשות. "מה שאנחנו מתנגדים לו, מתעקש על פי רוב להמשיך. לכן דיכוי של רגשות שאנחנו תופסים כשליליים רק מהדק את האחיזה שלהם בנו".
אז מה החלופה? הוא שואל, ומשיב: אם נוכל לחוות את מלוא קשת הרגשות האנושיים בלי להדביק לכל אחד תווית של 'חיובי' או 'שלילי', אנחנו עשויים לגלות הפתעה משחררת. הוא מדגים בעזרת השחקנית דיים ג'ודי דנץ'. דנץ', שזכתה באוסקר ובפרסים יוקרתיים רבים נוספים, מספרת שככל שהיא משחקת, היא דווקא מפחדת יותר להיכשל. אך בניגוד לאלפי שחקנים שמחכים ליום שבו יתגברו על הפחד ורואים בו אויב, היא מתייחסת אליו כאל בן לוויה. זה לא אומר שהפחד נוח לה, אומר קנדל וכעת מגיע לפאנץ', אלא שבגלל שהיא לא מנסה להתנגד לו, הוא לא מגדיר אותה. "יש לי פחד", היא אומרת, "אני לא אתקיים בלעדיו". אולי בגלל הגישה הזו היא מקרינה אנושיות, הוא אומר.
היזהרו שהרגשות לא יחטפו אתכם
מפה מגיע קנדל לנקודה הבאה: הרגשות מטבעם חזקים, אבל חשוב להבהיר שאנחנו לא הרגשות שלנו. "אתם בני אדם עם ערכים ומחויבויות וקורה שיש לכם גם רגשות שמפעילים אתכם על בסיס מתמשך". הנקודה הזו עשויה להיראות סמנטית בלבד, הוא אומר, אבל היא לא. כשאנחנו מאחדים את הרגשות שלנו עם הזהות שלנו – ובמילים שלו, מתיכים אותם יחד – וחושבים ש'הם' ו'אנחנו' הוא אחד ואותו דבר, אז אנחנו נחטפים בידיהם ביעילות רבה. בסופו של דבר, "אם אתם יכולים להבחין ברגשות מבלי להפוך להיות הם, אז הם לא יקבעו יותר את ההתנהגות שלכם".
תמיד יש לנו בחירה, הוא מדגיש. מחשבה או רגש כשלעצמם לא יכולים למנוע מאיתנו לפעול בצורה מסוימת. במקרה של פחד מכישלון, למשל, קל לחשוב "אני מבוהל ולא יכול לדבר", הוא מסביר, אבל "זה טריק של המיינד. זה יהיה הרבה יותר מדויק ואותנטי לומר 'אני מבוהל ואני בוחר לא לדבר'". המסוגלות להשקיף מבחוץ על הרגשות שלנו, גם כשהם מציפים אותנו בעוצמתם, יוצרת מרווח שבתוכו אנחנו יכולים להתייחס לערכים ולמחויבויות שלנו. את זה קנדל מחבר לאחריות – והאחריות שלנו, לדבריו, היא כנראה הדבר הכי קרוב לכח-על שיש לנו כבני אדם.
אם לסכם, למרות שברוב הזמן אנחנו לא יכולים לבחור את הרגשות שלנו, אנחנו בהחלט יכולים לבחור כיצד להגיב אליהם. אבל לפני כן כדאי שנזהה אותם, נעקוב אחריהם באותה מידה של חשיבות שאנחנו מייחסים לכסף שלנו, ונכיר את הדפוסים שגורמים להם להגיע. זה עשוי לעזור לנו להתארגן בהתאם ולצמצם את אי הנחת. ובכל מקרה, כשהרגשות הפחות נעימים מגיעים, אפשר להתנחם בעובדה שהם כמו גלים, באים והולכים, ואפשר פשוט להתיידד אתם, מה שיכול לסייע להם להיות פחות משתקים, ממש כמו ג'ודי דנץ'. בסופו של דבר, ייתכן שנגלה את הקסם שעליו מדבר לי – שתשומת לב לרגשות שלנו היא למעשה תשומת לב לכל היבט בחיים שלנו.
כתבות נוספות שעשויות לעניין אותך:
הבריאות הנפשית שלנו היא מערכת אקולוגית שזקוקה לגיוון – תשאלו את הדנים
רגשות שליליים – בשביל מה אנחנו צריכים אותם? חוקרת מוח מסבירה את היתרונות
ייתכן כי ברגעים אלה ממש אתם עוברים חוויה רגשית משמעותית – ואפילו לא הרגשתם
עוד מרדיו מהות החיים:
