המוח שלנו הוא חדר סימולציה תלת-ממדית לחוויות – כיצד להשתמש בו לשיפור הזיכרון?

סוכן ביון לשעבר מסביר טכניקה לשיפור הזיכרון באמצעות דמיון

בועז מזרחי | 10 דצמבר, 2017

לדמיון שלנו, מעבר לכל השימושים המוכרים שלו, יש כוח שחלקנו לא מכירים, או לא מיישמים, והוא חיזוק יכולות הזיכרון. רבים מאיתנו נאלצים לזכור דברים בעל פה בכל מיני סיטואציות בחיים. אלו יכולים להיות פרטים טכניים שאנו רוצים לספק ללקוח בשיחת מכירה, הרצאה שהתבקשנו להעביר, חומר למבחן, הרחבה של נקודות במצגת להנהלה וכן הלאה. עבור הפרטים האלה שאנו צריכים לשלוף בעתיד, למוח יש טריק מחוכם – הוא יכול לבסס אותם דווקא בעבר שלנו.

היכולת לשפר את הזיכרון באופן יזום קיימת בכולנו מעצם מבנה המוח, אבל מכיוון שהיא לא באה לנו בטבעיות – לראיה, אנו שוכחים דברים – פותחו טכניקות שמנחות אותנו כיצד להשתמש בכלים שלנו בדרכים יצירתיות. טכניקות לשיפור הזיכרון נקראות מנמוניקות (Mnemonic) והבולטות והיעילות שבהן מתבססות על הדמיון הוויזואלי. הסיבה לכך היא שחוש הראייה הוא הדומיננטי אצל האדם וביכולתו לייצר זיכרונות מוצקים ביחס לזיכרונות מופשטים שהאחיזה שלנו בהם חלשה יותר.

הבחירה של שרלוק הולמס ושל סוכנים חשאיים

קול סיינדר מביאה ב- Big Think סקירה קצרה הממחישה כיצד עובדת מנמוניקה. למשל, קחו סיטואציה שבה אתם באמצע נהיגה ובן או בת הזוג מתקשרים ומבקשים מכם להביא כמה דברים מהמכולת. אין לכם אפשרות לרשום ובחיר ליבכם בדיוק נכנס לישיבה ולא יוכל לשלוח לכם הודעה כתובה. בקיצור, אתם מוכרחים לשנן. "אז במקום לזכור לקנות ביצים, אורז, מזון לכלבים ותפוחים, אולי יהיה קל יותר לחשוב על (ראשי התיבות) באמ"ת". זוהי מנמוניקה בסיסית למדי, והן הולכות ומשתכללות. אך העיקרון בכולן זהה: לארגן מידע חדש שהתקבל על בסיס מוצק שכבר קיים במוח.

העסק מתחיל להיות באמת מעניין כשאנו מערבים את הדמיון, חוש הראייה והתפיסה המרחבית. סיינדר מציגה מנמוניקה בשם "ארמון תודעה" או במינוח המקצועי, Method of loci (loci בלטינית – מקומות). היא לוקחת את רשימת המכולת וטווה אותה לכדי סצנה אחידה. במקום לזכור את המילה אורז, היא מציעה לדמיין גרגירי אורז פזורים על הרצפה בחצר. את הביצים תייצג תרנגולת שמנקרת באורז, וכל זה מתרחש תחת עץ תפוחים שעל גזעו מגיע כלב לסמן טריטוריה. אפשר, כמובן, לחבר את האלמנטים כיד הדמיון הטובה עלינו. "ברגע שנוצרת סצנה אחידה הקושרת את הרכיבים", מסבירה סיינדר, "יש לכם דימוי פשוט כדי להקל את דרכם במעברי הסופרמרקט ללא צורך ברשימה".

הטכניקה, המזוהה בתרבות הפופולרית בעיקר עם שרלוק הולמס, יכולה להיות הרבה יותר מורכבת ומתוחכמת מהרכבת סצנות ויזואליות. היא אפקטיבית באמת, כאמור, כשאנו מחברים את המידע החדש לזיכרון מוצק שכבר קיים במוח שלנו. למעשה, היא כה אפקטיבית שסוכני שטח של ארגוני ביון כמו MI-6 הבריטי משתמשים בה לצרכים מבצעיים. איך אנחנו יודעים? ובכן, וורן ריד, איש השירותים החשאיים של בריטניה ואוסטרליה לשעבר, הסביר את הגרסה המשוכללת של "ארמון התודעה" לראה ג'ונסטון, מהשלוחה האוסטרלית של המגזין Gizmodo.

חדרו של שרלוק במוזיאון ברחוב בייקר, לונדון. כל רהיט הוא תחנת עגינה לפריט מידע. קרדיט: S-F / Shutterstock.com

עבור סוכני מודיעין, זיכרון משופר יכול להיות ההבדל בין חיים למוות, שלהם או של רבים אחרים. מהניסיון של ריד, מסתבר שהשיטה הזו לא מאכזבת. הוא מכנה אותה "בית המשפחה שלי". במקום לחבר פיסות מידע זו לזו, העיקרון כאן הוא לחבר את פיסות המידע לפיסות מידע קיימות ומוצקות, כמו למשל הבית שלכם. הרעיון באופן כללי הוא ליצור בדמיון מיפוי מנטלי של סביבה מוכרת מאוד, בעדיפות לבית שבו חיינו שנים רבות ואנו מכירים בו כל פינה. נסו לחשוב על זה כמו על סימולציה תלת-ממדית שבה אתם מניחים פיסות אינפורמציה ברחבי הבית, ויכולים לחזור ולאסוף אותן מאותם מקומות.

ריד מפרט: "דמיינו מסלול שהייתם הולכים בו דרך הבית ואתם מכירים היטב. התחילו בדלת הראשית ועברו דרך הסלון למטבח לשירותים ולחדרי השינה. לכו בכל הבית וחזרו לדלת הראשית. לאורך הדרך הבחינו בפרטים כמו מדפים, שולחנות וכדומה. שמרו את המסלול בראשכם". כדי שהטכניקה תשרת אותנו היטב, המסלול הזה צריך להיות מקובע היטב בזיכרון, ולכן מומחים רבים ממליצים לחזור לבית הילדות. בכל אופן, זה לא מסלול שאנו רוצים ליצור תוך כדי תנועה כשאנו צריכים לזכור משהו, אלא להיכנס אליו באופן אוטומטי.

עבור המוח – הזיכרון משול למציאות

השלב הבא הוא פירוק האינפורמציה החדשה לגורמים וחלוקה שלה בתוך הבית. "קחו כל רכיב של הסיטואציה – השיחה, הסיפור, תפאורת הרקע או התמונה שאתם צריכים לזכור – והניחו אותו באזור בבית על בסיס המסלול, מסביר ריד. "למשל, הניחו אותה על מדף או על ארון המטבח. המשיכו להניח כל רכיב באזור לאורך המסלול". הוא מציע ליצור דימויים מאוד עשירים ואפילו משעשעים על מנת לשפר עוד יותר את האחיזה. אם, למשל, אנו רוצים לזכור את רצף המספרים של קוד למחשב, נניח 568974AS, נשים את הרכיבים לפי הסדר ונדמה אותם בצורה מוקצנת והומוריסטית. ל-A, כפי שמציע ריד, אנו יכולים להוסיף אלמנט אנושי כמו שיניים והיא תהיה תלויה על הדלת, ה-S תגעגע כמו ברווז על הכוננית של המפתחות, 5 תהיה ספרה כחולה ותונח כפסל על השולחן בסלון, 6 תעשה סלטות באוויר על השיש, וכך הלאה. "ככל שזה יותר גרפי ומגוחך, זה יידבק חזק יותר לזיכרון".

עתה יש לכם מסלול עם תחנות קבועות, ובכל פעם אתם יכולים להחליף את המידע שקיים שם. לחלופין, אתם יכולים ליצור כמה אלטרנטיבות על אותו מסלול או ליצור מודלים מנטליים מקבילים המבוססים על הדרך שלכם לעבודה – או כל סימולציה מקבילה שאתם מכירים היטב. רוני ווייט, מומחה לזיכרון ומי שזכה באליפות ארה"ב לזיכרון שנתיים ברצף (2009, 2010), מוסיף כמה טיפים משלו. ראשית, הוא מציע למספר את התחנות ולשמור על המספרים הללו קבועים. את האינפורמציה שאנו רוצים לזכור עלינו לקשר לתחנות על פי הסדר הכרונולוגי שהענקנו להן, כך שהמסלול תמיד יהיה אחיד. שנית, הוא מציע לסמן רק תחנות בולטות: רהיטים כמו ספה, מקרר, דלתות וארונות. דברים קטנים כמו קערת פירות על השולחן עלולים להישכח. חשוב שהתחנה תהיה מקובעת חזק בזיכרון, חלק בלתי נפרד מסימולציית המסלול. לבסוף, הוא מדגיש כי רצוי מאוד להימנע משימוש בתחנות זהות. אם סימנתם ארון בחדר שינה אחד, נסו להימנע מסימון ארון כתחנה בחדר אחר.

שני דברים שחוזרים אצל ווייט וריד כאחד הם הצורך ליצור דימויים גרפיים, חיים וחריגים של האינפורמציה החדשה, והחשיבות של 'הליכה' חוזרת ונשנית במסלול על מנת להכיר את התחנות שלכם היטב, עוד לפני שמיקמתם בהן מידע חדש.

ווייט מדגים כיצד המוח שלנו עוזר לעצמו. כל מידע ששמור בזיכרון ארוך-הטווח שלנו הוא מעין תחנת עגינה שאליה אפשר לחבר זיכרון חדש. אנחנו לא צריכים לזכור בעל פה את הבית כי הוא כבר חלק בלתי נפרד מהזיכרון שלנו. ומכיוון שאין הבדל מהותי בין דימוי חזותי לדימוי מהזיכרון – שניהם תמונות מדומיינות שמעובדות במוח – הרי שהנחת הפריטים בזיכרון משולה להנחתם בבית שלנו עצמו. ייתכן ששולחן פינת האוכל שעליו סעדנו לאורך ילדותנו מבלה מזמן בתחתיתה של מזבלה או שאף הפך לאפר מדורה, אבל מבחינת המוח שלנו, הוא שריר, קיים ועדיין ניתן להניח עליו פריטים – פריטי זיכרון.

קישוריות מוגברת מסייעת גם לבריאות וליצירתיות

סיינדר מוסיפה נדבך לאופן פעולת המוח. היא מציגה מחקר גרמני שבדק את ההבדל בין מוחות של 'ספורטאי זיכרון', כלומר אנשים כמו ווייט שמפתחים את הזיכרון בצורה יזומה ומתמודדים בתחרויות, ובין מוחות של אנשים בעלי אינטליגנציה מקבילה. החוקרים הקפידו שלכל אתלט-זיכרון יוצמד נבדק בקרה בעל רקע, נתונים ויכולות כמה שיותר דומים, על מנת לבודד את האופן שבו הזיכרון בא לידי ביטוי. הם היו בני אותו גיל, עם אותה השכלה, מאותו מין, אפילו אותם הרגלי עישון, וכן הלאה. הנבדקים התבקשו לבצע מבחני זיכרון בזמן שמוחם נסרק.

"מבחינה אנטומית", מספרת סיינדר, "הסריקות לא הראו הבדל בין הקבוצות במבנה המוח או גודל של אזור. ההבדל כן נצפה בקישוריות". כלומר, למומחי הזיכרון היו נתיבים עצביים רבים יותר וענפים יותר ממקביליהם. המשמעות היא שהמחקר הוכיח שזיכרון יוצא דופן מתבסס על קשרים נוירולוגיים ענפים, ולאו דווקא על עיבוי זה או אחר של המוח. אחת הסיבות היא שתפקודי זיכרון שונים מתרחשים באזורים שונים של המוח, ולכן התקשורת ביניהם היא שמהווה את ההבדל. זו הסיבה שאתלטים כמו סוכנים חשאיים משתמשים בטכניקת "ארמון התודעה". היא אמינה מכיוון שהיא נגזרת ממבנה המוח. החדשות הטובות שעלו מהמחקר הן שניתן לפתח קישוריות מוגברת, ואפילו בצורה די פשוטה. החוקרים גילו כי לאחר חודש וחצי של תרגול טכניקת "ארמון התודעה" נצפה שיפור בנבדקים שהחזיק מעמד עד ארבע חודשים לאחר תום האימונים. יותר מזה, ההבדל במידת הקישוריות בא לידי ביטוי גם במצב מנוחה או בפעילות רקע מוחית.

אם מדברים על דברים בולטים בחדר, אי אפשר להתעלם מהפיל שעומד במרכזו: עד כמה שווה לנו לטרוח לזכור דברים בצורה כזו בעידן שבו נדיר לתפוס אותנו בלי סמארטפון ביד, שבו אנו יכולים לתעד כל פיסת אינפורמציה שעולה על דעתנו, וגם אם לא השכלנו לעשות זאת, אנחנו תמיד יכולים לשאול את האינטרנט או אנשים שאנו מכירים. את התשובה ניסינו להביא לידי ביטוי בדוגמאות שבכל זאת מצריכות מאיתנו זיכרון, כמו שינון בזמן נהיגה, מצגות, מבחנים, שיחות מכירה וכן הלאה. אבל הערך המוסף, כפי שמתברר במחקר הקישוריות, נוגע להרבה יותר מאחסנה ושליפה מהירה של פרט זה או אחר. השימוש בדמיון כגשר בין העבר לעתיד מפתח את המעברים בין חלקי המוח השונים, ויוצר רשת קשרים ענפה. זו, בראש ובראשונה, נמצאה כחיונית לשמירת בריאות המוח לאורך זמן ואף להתמודדות עם אלצהיימר.

במקביל, חיווט רשתי מורכב כמו זה שנמצא אצל אלופי הזיכרון משפר תפקודים רבים הנשענים על מעברים אלה. הבולט בהם הוא חשיבה יצירתית. כך ש"ארמון התודעה" הוא למעשה כלי רב שימושי, שבסופו של דבר משפר את הפלסטיות של המוח והופך אותו למאגר מידע שאינו כפוף למבנה ליניארי, אלא פועל יותר כמו האינטרנט.