אומנות הפנמת המחמאה – למה כדאי להשקיע מאמץ כדי לקבל ולחלק שבחים

פסיכולוגים, פילוסופים ומשוררים מדברים בשבחי ההערכה – מהצד המקבל והנותן

נוגנ פנאי | 29 נובמבר, 2017

איך אתם מרגישים כשמישהו מודה לכם או כשאתם מקבלים מחמאה? האם אתם הודפים אותה? חושדים במניעים של המחמיא? מתפתלים, ממלמלים משהו ומייחלים שהרגע יעבור? וכשמישהו מבטא הערכה על תכונה או על הישג שלכם, האם זה חולף ליד האוזניים שלכם מתוך הרגל או שאתם מצליחים להתעכב על זה מעט?

"את רובנו לא עודדו לקבל מחמאות בחינניות. לימדו אותנו שהנאה מהתחושות הטובות שאלו מביאות מבטאת אנוכיות", מסביר ב-Psychology Today ד"ר ג'ון אמודאו, מטפל משפחתי, יועץ נישואין מוסמך (MFT) מסן פרנסיסקו ומחבר ספרים רבים, ביניהם זוכה פרס רוחניות ומעשיות ל-2013, A Mindful way to loving relationships. למעשה, גם התבוננות בהקשר התרבותי הרחב מלמדת על נטייה לביקורת הגוברת על חגיגת הישגים. מעבר לכך, אמודאו מאיר את החשש של הסביבה מניפוח האגו שלנו, שמתבטא במשפטים בסגנון "אל תהיה מלא בעצמך". ואפילו ההיפך, "מחק את עצמך". למרבה הצער, מסביר אמודאו, מחמאות עלולות להיות מורעלות ומנוטרלות בשל שיקולים המבוססים על פחד או על אשמה. "האם הם יחשבו שיש לי אגו עצום? האם אני ראוי למילים האדיבות הללו"?

ואולם, זו לא האפשרות היחידה. ניתן גם לקבל את התודה, ההערכה או המחמאה, אבל באמת לקבל במובן של להכניס אותה פנימה. מי שמצליח בכך יתוגמל לרוב בחיוך כן ובמצב רוח מרומם. לא רע בתור מוטיבציה, וזה עוד לפני שעברנו על יתרונות שמצא לכך המדע.

כיצד להחזיק במחמאה

"העיקרון העמוק ביותר בטבע האדם הוא הכמיהה להיות מוערך", מצטט אמודאו את הפילוסוף והפסיכולוג וויליאם ג'יימס, ומדגיש שמדובר בצורך אנושי בסיסי. "כשאנו חוסמים את עצמנו מלקבל הכרה בדרכים פשוטות, המחסור בהערכה עלול לקבל צורה של רצון מגושם יותר לשבחים וחנופה. אנחנו עשויים לחפש כוח, יוקרה וכסף כתחליף לאיסוף הערכה או כדי להסתיר בושה", מסביר אמודאו. הפיכה לאומן בעל הישגים, טיפוס בסולם הדרגות בקריירה או אפילו הכתרה לנשיא – כל אלו, לדבריו, עשויים להציע הכרה משמעותית, אבל לעולם לא יחליפו או ימלאו את תפקידם של קשר מזין והערכה הדדית אינטימית. "אגו רדוף דן אותנו לבידוד רדום ונוח, ולעיתים גם פוגע באחרים תוך כדי התהליך", הוא מזהיר.

בעולם המקצועי, כותב טוני שוורץ ב-Harvard Bussines Review, ללא קשר למה אנחנו מפיקים מהעבודה שלנו, כנראה שאין דבר יקר יותר מהתחושה שאנחנו באמת משמעותיים – שאנחנו תורמים ערך ייחודי לכלל, ושמכירים בנו על כך. "תחושה של הערכה אמיתית מרימה אנשים מעלה. ברמה הבסיסית ביותר, זה גורם לנו להרגיש בטוחים, ובכך לשחרר אותנו לעשות את עבודתנו על הצד הטוב ביותר", הוא מסביר, ומוסיף שזה גם מפיח בנו מרץ. על דרך השלילה, הוא מציין שכאשר הערך שלנו נתון בסכנה, כפי שקורה לעיתים קרובות, הדאגה מעסיקה אותנו ושואבת את האנרגיה מכושר היצירה שלנו.

העניין הוא שלא רק שביטויי הערכה אינם נפוצים במיוחד – כשהם כבר מוצאים את דרכם אלינו, רבים מאיתנו מתקשים להכיל ולהחזיק אותם בתוכנו. היכולת להרשות לעצמנו לקבל ולעכל הערכה – אמודאו משתמש במונח Metabolize – היא אומנות מעודנת ומלאה ברגשות עמוקים, אבל לדבריו, כשאנו מצליחים לעשות זאת עם מחמאה פשוטה, יש בכך כדי להעשיר את מרקם היום שלנו ואת האיכות של חיינו.

הכרת תודה פשוטה תעזור להפנים את המחמאה. אין תועלת מרובה בחשיבת יתר על העניין.

רגילים להדוף? זה לא חייב להישאר ככה

בפעם הבאה שמישהו יזרוק לכיוונכם מחמאה, אמודאו מציע כמה ניסויים ששווה לבדוק. הראשון הוא הזמין ביותר, פשוט לקחת שאיפה. הוא מסביר שלעיתים כשמגיע אלינו ביטוי הערכה אנחנו נשארים בתוך הראש שלנו, ומגיבים בסגנון 'זה לא עניין גדול'. לפעמים זה רק דיבור פנימי שבו אנחנו מספרים לעצמנו שאם המחמיא היה באמת מכיר אותנו אז הוא לא היה אומר מה שאמר. כל זה מונע מאיתנו לקבל את המחמאה בחן. במקום זאת, אנחנו "מטים אותה, ממזערים אותה או מסיטים את הנושא רק כדי להימנע מהמבוכה שבקבלתה". שאיפת אוויר מודעת עשויה לעזור לנו למצוא נתיב החוצה ולהסיט את המיקוד מהראש אל הגוף שלנו – ובכך לסייע להרגיע פחדים מסיחי דעת, הוא מסביר. מהמקום הזה, כשאנחנו במודעות לתחושות הפיזיות, אנחנו בפוזיציה טובה יותר ופנויים לעכל מחמאה ולהפנים אותה אל תוך הגוף שלנו.

בהמשך הוא חוזר למיקוד בגוף ומציע לשים לב כיצד אנחנו מרגישים בפנים כשמישהו מכיר לנו תודה. "האם זו תחושה חמה וקורנת, או שדווקא לא נעימה, אולי בגלל שאתם לא רגילים להיות מוערכים? האם הבטן שלכם מרגישה מתוחה או שהחזה מכווץ? אולי אתם מבחינים בתחושת בושה או ביישנות הכרוכה בלתת לעצמכם להיכנע להרגשה הטובה לרגע אחד. תנו לכל זה להיות שם; גלו עדינות כלפי כל מה שתראו". אם זו תחושה טובה, הוא ממשיך, בדקו אם אתם יכולים לתת לה לעבור דרככם מבלי שתתהו אם עליכם לסמוך עליה או להרגיש מחויבים לגמול במחמאה." 'תודה' פשוטה יכולה להיות מלווה בפאוזה, כשאתם נותנים לעצמכם זמן להכניס את כל זה פנימה".

הצעה נוספת של אמודאו היא לא להיקלע לסשן ספקולציות לגבי המחמאה. "אל תסבכו את זה על ידי כך שתתהו למה הם [המחמיאים] מתכוונים או אם יש להם אג'נדה נסתרת. לרוב אלו ניסיונות עקרים. התייחסו לדברים כפשוטם והרשו לעצמכם ליהנות או אפילו להתענג עליה". הוא מבהיר שאין כוונתו שנתרגש יתר על המידה מכל דבר שאומרים לנו או שנאמין שהמחמיא הוא כעת החבר הכי טוב שלנו. "לוקח זמן להכיר מישהו באמת. אבל הרגשה שאתם מוערכים היא אחד מהדברים שיכול לבנות אמון וקשר".

לבסוף, אמודאו שולח אותנו לישון על זה. על המחמאה, כלומר. לתת לה לחלחל אל תוך הגוף שלנו ובכך אולי לרפא כמה מתחושת חוסר הערך שאנחנו סוחבים עימנו. החיים פחות מבודדים ויותר מהנים כשאנחנו נותנים ומקבלים מחמאות בפשטות. הוא מציין את תרגול המיינדפולנס בהקשר הזה, ומציע לשים לב כשמישהו מעריך אותנו – עד כמה עמוק אנו מאפשרים להערכה להיכנס?

אל תחכו למחמאה – העניקו אותה בעצמכם וקטפו את הפירות

אמודאו מזכיר לנו שחשוב שנעריך את עצמנו שכן זה חיוני במיוחד כשזה לא מגיע מאחרים. באופן מעניין, הדרך לעשות זאת היא דווקא לתת מחמאות לאחרים. הציפייה למחמאות או החיפוש אחריהן אכן עשויים להניע אותנו, ועדיין חשוב לנצור מחמאה פשוטה שמגיעה, אפילו אם אנחנו לא היחידים שמקבלים אותה. בהקשר זה הוא מביא את דבריו של ראלף וולדו אמרסון, הוגה דעות, פילוסוף, סופר ומשורר אמריקאי שאמר שאחד הביטויים של החוכמה הוא לראות את המופלא שבמשותף.

אם אתם מרגישים במחסור של מחמאות, תרצו אולי לנסות להיות יותר נדיבים בגילויי ההערכה שלכם כלפי אחרים, מציע אמודאו. במכתב יוצא דופן מ-1855 כתב אמרסון למשורר הצעיר וולט וויטמן וסיפר לו שבשנה החולפת עשה לעצמו מנהג לשלוח אגרות הערכה לזרים – כותבים, אומנים ויוצרים שונים – שעבודתם נגעה בו והכניסה אור לחייו. "זה מפיח בנו, בני התמותה, רוח חיים נפלאה", הוא מתמוגג, "לשלוח ולקבל תזכורות קטנות כאלו לאנושיות שלנו – במיוחד בתרבות שבה קל יותר להיות מבקר מחוגג".

למחמאות פומביות יש אפקט מידבק על הירתמות למטרה ושיפור ביצועים בעבודה.

דיוויד סטירט וטוד נורדסטרום כתבו במגזין Forbes על 10 סיבות לגילוי הערכה על בסיס יומי, בדגש על מקום העבודה. במסגרת ספר שחיברו הם ביקשו מאנשים רבים שישלחו להם סיפורים על רגעים מחייהם שבהם מישהו הכיר בכישרון או בתכונה ייחודיים להם. בתגובה הם קיבלו שיתופים נוגעים ללב ומרגשים. הם מסכמים את עשרת התועלות שבהבעת הערכה: הראשונה היא שינוי בהלך המחשבה (Mindset). עבור רובנו, למשל, זה לא טבעי לחפש באופן יזום את אקסטרה המאמץ של העובדים שלנו, הם מסבירים. אבל כשאנחנו משנים את דפוס החשיבה שיחפש את הטוב במקום את השלילי באנשים מסביב, פתאום מבחינים עד כמה נהדרים הם.

באורח פלא, גם מצב הרוח שלנו וההשקפה שלנו משתנים לטובה כשאנחנו מתמקדים בחיובי ומבטאים זאת במחמאות. סטירט ונורדסטרום מציינים את הפסיכולוג ד"ר מיכאל וודוורד שטוען שדי בהסרת מילים שליליות מאוצר המילים שלנו כדי להשפיע משמעותית על המצב המנטלי. כעת, הם אומרים, חשבו על האימפקט של השימוש במילים חיוביות כדי לבטא הערכה לאחר על מצב הרוח שלכם. עוד תוצאה חיובית של ביטוי הערכה במסגרת העבודה נוגעת למידת המעורבות של העובדים הנוהגים להעריך עובדים אחרים בפניהם. מחקר שהשניים מביאים מדבר על שיפור של 26% בשיעור המעורבות של העובדים המחמיאים. לפי מחקר אחר שהם מציינים, המחמיאים לחברי צוות שלהם חווים שיפור של 33% בכושר החדשנות שלהם בעבודה, ומחקר אחר מדבר על שיפור של 22% בתוצאות.

יתרון נוסף שהם מציינים נתמך על ידי מדעני מוח והוא היכולת לבנות אמון במערכות יחסים. פול ג'. זאק, פרופסור מאוניברסיטת קלרמונט, ערך מחקר המראה שלהכרה בהישג יש האפקט הגדול ביותר כשזו מתרחשת בסמוך להשגת המטרה, וכן כשהיא מוחשית, לא צפויה, מגיעה מעמית שווה מעמד, אישית ופומבית. בנוסף, מי שמחמיא לזולת למעשה נותן לו השראה לעשות עבודה מצוינת – לפי מחקר של מכון או.סי טנר מדובר ב-88% מהעובדים שקיבלו הערכה. לבסוף, כשאתה הבוס, הם מסבירים, הרי שכשאתה משבח עובד בפני עובדים נוספים על עבודה טובה, אתה למעשה משדר לכולם מהי עבודה טובה בעיניך, ובכך משפר את הסיכוי שהם יבצעו אותה למענך ואיתך.

אז נכון, נהוג יותר להתייחס למחמאה מנקודת המבט של המקבל, אבל כפי שניתן לראות יש שפע יתרונות גם למעניק. ואם לחזור רגע לכל אחד מאיתנו – אנחנו יצורים חברתיים שמפתחים את תחושת העצמי באמצעות כך שאנו מרגישים בעלי ערך, כפי שמציין אמודאו. אולי, כפי שהוא מציע, אנחנו יכולים להרחיב באופן הדרגתי את היכולת שלנו לקבל קומפלימנט בחן ובהנאה, מבלי לעשות מזה עניין גדול. אחרי הכול, הערכה זה לא משהו לחיות עבורו אלא יותר לחיות איתו כשהוא צץ בדרכנו. ובכל מקרה, הוא מזכיר לנו, גם לזכות אחרים בגילויי הערכה יכול להרגיש טוב. יותר מכך, זה אפילו עשוי להוביל לעוד מחמאות בכיווננו.