מהי "חשיבה אחורה" וכיצד התפיסה המקורית הזו יכולה להוות יתרון בהשגת מטרות

היפוך צורת התכנון שלנו עשויה לעיתים להיות שיטה יעילה יותר מחשיבה ליניארית רגילה

בועז מזרחי | 22 נובמבר, 2017

בעונה התשיעית והאחרונה של הסיטקום המיתולוגי סיינפלד שודר פרק מספר שמונה, הבגידה, שגרם לצופים להתבלבל מעט. במקום העלילה הליניארית המוכרת, האירועים בפרק החלו בעתיד וסצנה אחר סצנה נפרשו והתחברו אל ההווה, עד שהגיעו 11 שנים אחורה בזמן, אל פגישתם הראשונה של סיינפלד וקריימר. הפרק הזה נכתב במתודה סיפורית שמכונה כרונולוגיה הפוכה, והוא נועד, בין היתר, ליצור בקרב הצופים השתתפות פעילה בניסיון לפענח את השתלשלות האירועים, כמו בלש המתחקה אחר ראיות.

גישת החשיבה ההפוכה, מסתבר, שימושית לא רק כאמצעי נרטיבי, אלא גם כאלטרנטיבה מקורית לתכנון והגשמת מטרות. למעשה, המושג חשיבה הפוכה נמצא בשימוש כדי לתאר שתי צורות של הגשמת מטרות, שונות אבל משלימות. על הראשונה מדווח ג'ורי מק'קאי במגזין Inc והיא מקבילה לנרטיב של כרונולוגיה הפוכה. הוא מספר על מחקר משותף של חוקרים מסין, מקוריאה ומארה"ב שבחן את השפעתו של תכנון הפוך ותוצאותיו, כפי שאתם יכולים לנחש, היו חיוביות בכמה מישורים. אך לפני שנפרט אותן, מהי חשיבה הפוכה ואיך מיישמים אותה?

התחלה מהסוף מקרבת את המטרה

כמו הצופים שמנסים להתחקות אחר האירועים, וכמו הבלש שבונה את התמונה מרגע ההתרחשות אחורה, תכנון הפוך הוא גישה שמציבה אותנו בעתיד, במצב המוגמר, כשהמטרה כבר הושגה. מכאן אנו הולכים אחורה בשחזור הצעדים שהיו דרושים כדי להשלים את המטרה. רובנו מתכננים ופועלים בצורה ליניארית. יש לנו מטרה באופק ואנו מתחילים לתכנן את ההגעה אליה צעד אחר צעד. חשיבה הפוכה יוצאת מנקודת הנחה שהמטרה כבר הושגה, ואנחנו רק צריכים לגלות מה היה דרוש כדי להשלים אותה. צורת החשיבה הזו מתבססת על "בירור הנקודה שבה העתיד נפגש עם ההווה שלכם", כדברי מק'קאי.

נניח שהמטרה שלנו היא לארגן טיול של כמה חברים לחו"ל. במצב רגיל, אנחנו מתחילים לחשוב מי מהחברים יכול להגיע, כמה עולים כרטיסי טיסה, האם צריך ויזות, באיזו עונה כדאי לטוס, מה תנאי מזג האוויר וכן הלאה. בחשיבה לאחור, נקודת המוצא שלנו היא שהטיול יצא לפועל בהצלחה מרובה. אנו צריכים ליצור חזון ברור למה נחשב בעינינו טיול מוצלח, ואז לגזור אחורה את כל הפעולות שהובילו להצלחתו. במצב מושלם, למשל, טיילנו חמישה ימים בארץ אחת ועוד סוף שבוע בארץ שכנה, כי המדריך המקומי ששכרנו נתן לנו טיפ על מקום זול שכדאי לראות. בנוסף יצא לנו ללכת לאיבוד באזור לא מרכזי ולחוות את המקום בצורה מעט יותר אינטימית. מהחזון הזה אנו יכולים לגזור אחורה פעולות כמו שכירת מדריך מקומי, השארת 30% מזמן הטיול לא מתוכנן וחופשי לאלתורים, בדיקת האפשרויות במדינות שכנות וכן הלאה. אלה הן פעולות שלא בהכרח היו על סדר היום בתכנון ליניארי, מאחר והוא מכוון למטרה אמורפית יותר.

ולכך בדיוק מתחברות תוצאות המחקר שעליו מדבר מק'קאי. במסגרת הניסוי התבקשו סטודנטים לגבש תוכנית לימודים לקראת מבחן באחת משתי דרכים – ליניארית או בכרונולוגיה הפוכה. לאחר המבחן השוו החוקרים את הישגי הסטודנטים לסוג תוכנית הלימוד שלהם, ומצאו יתרון בקרב מי שתכננו אחורה. מק'קאי מסביר כי החוקרים משערים שהסיבה לתוצאות הללו נעוצה במספר גורמים. ראשית, ישנה "העובדה שכאשר אומרים לנו להתחיל במטרה, זה גורם לה להרגיש יותר ברת-השגה ויותר קרובה להתגשם". שנית, החוקרים הסטודנטים שתכננו אחורה דיווחו כי היה להם "מערך ברור יותר של צעדים כדי להגיע למטרה והם חשו יותר ביטחון בהחלטות שקיבלו". ולבסוף, התכנון לאחור סיפק לסטודנטים מידה גבוהה יותר של ודאות. "בעיקרון היה עליהם רק 'למלא את החסר', להבדיל מהתמודדות עם מבחר רחב של אופציות כיצד להגיע ממיקומם הנוכחי למטרת היעד".

במילים אחרות, באמצעות הדמיון הצליחו הסטודנטים להסיר חלק ניכר מאי-הוודאות שמלווה כל תוכנית עתידית שלנו. אפשר לבקר גישה זו ולומר שקיים בה אלמנט דטרמיניסטי שעשוי לשלול את האפשרות לחשוב רחב ולהשאיר פתח לספק ולשינויים. אבל זה תלוי במידת הפירוט שבה אנו מדמיינים את המטרה: ככל שאנו יותר ספציפיים בדמיון – הצעדים שנגזור יהיו יותר ברורים ומדויקים. אנו יכולים לבחור ליצור תמונת מטרה משוחררת יותר ולהשאיר מקום לשינויים תוך כדי תנועה אחורה. הגישה הזו מפצה בפרגמטיות גבוהה ובהגברת המוחשיות. ויחד עם כל זה, עיקרון מתמטי קובע כי בין כל שני מספרים קיים אינסוף של שברים עשרוניים, כך שלא באמת אמור לשנות מאיזה כיוון אנו מביטים אם אנו יוצאים לדרך מצוידים בגמישות מחשבתית.

כרונולוגיה הפוכה משדלת את הצופים לחפש רמזים ולפענח אותם. כוכבי סיינפלד, 22 בפברואר 1997. קרדיט: Featureflash Photo Agency / Shutterstock.com

הטעויות שלא ידענו שאנו עושים

מה גם שלא כל מטרה מצריכה תכנון סופר-יצירתי והרבה מקום לשינויים ותמרונים. יש דברים שרצוי לשמור פשוטים ונקיים. וזה מוביל לשימוש השני במושג תכנון לאחור, שנשען על עיקרון הפשטות וההימנעות מטעויות מיותרות. גישה זו הופכת לא את סדר ההתרחשויות, אלא את המטרה עצמה. טכניקה זו לא מעוניינת באיך נראה הטיול המושלם, אלא באיך נראה טיול כישלון. או – מהן נקודות התורפה והבורות שישבשו לנו את התוכניות. מאמר בבלוג Farnam Street מציג את הגישה על פי תפיסת עולמו של אחד החסידים המודרניים הגדולים שלה, איל ההון והפילנתרופ צ'ארלי מאנגר, שותפו לעסקים של וורן באפט.

על פי הפוסט בבלוג, ציטוטו המפורסם של מאנגר ממצה את הגישה: "כל מה שאני רוצה לדעת זה היכן אני אמות, כדי שלעולם לא אלך לשם". אפשר לראות כאן הקבלה להיפוך הכרונולוגי, כיוון שגם בהימנעות מטעויות אנו משנים את נקודת המוצא כדי להניב מידע חדש. אבל הנקודה היא שהמוקד אינו בשאלה מה לעשות כדי להישאר חי, אלא בשאלה מה לא לעשות כדי להישאר חי. היפוך התוצאה מוביל ליקום מקביל של חשיבה ותכנון, אשר בו תמונת הנגטיב היא המטרה שלנו. ביקום זה אנו מקבלים גישה לכל (או להרבה) מהטעויות האפשרויות שימנעו את ההגעה למטרה ביקום הרגיל והמציאותי.

מאנגר ביסס את הגישה הזו על העבודה של המתמטיקאי בן המאה ה-19 קרל גוסטב יעקב יעקבי. מאנגר טען כי התיאורטיקן הגרמני "ידע כי זה בטבעם של דברים שבעיות קשות רבות נפתרות בדרך הטובה ביותר כשמתייחסים אליהן בהיפוך". כאשר שואלים כיצד להגיע לתוצאה הפוכה מזו שאנו רוצים, אנו מקבלים שכבה נוספת שרובה נסתר מהעין כאשר אנו מביטים רק קדימה וישר. שילוב של הפעולות הרצויות לצד הפעולות שיש להימנע מהן מפיק תוכנית פעולה מזוקקת, שלמה ובעלת בקרת איכות פנימית גבוהה. "נאמר שאתם רוצים לשפר חדשנות בארגון שלכם. במחשבה קדימה תעלו את כל הדברים שאתם יכולים לעשות כדי לעורר חדשנות. לעומת זאת, אם תביטו על הבעיה בהיפוך, תחשבו על כל הדברים שתוכלו לעשות כדי לדכא חדשנות". בתרחיש זה כמעט מובטח לנו לגלות כי אנחנו עושים לפחות מעט דברים שחותרים תחת מטרותינו ולא הבחנו בהם.

כאמור, חשיבה על היפוך התוצאה מסייעת לנו גם לשמור על פשטות בדרך למטרה, ולפעמים זה מספיק. יש יעדים שדי להימנע מסיבוכים מיותרים כדי להגיע אליהם. למשל, כשאנו יוצרים שיתוף פעולה עסקי שמשתלם לשני הצדדים, הוא יכול להתפתח ולנוע קדימה בכוחות עצמו. דווקא התעסקות יתרה עלולה לחבל בו. היפוך מחשבה ילמד אותנו, למשל, שאולי כדאי להימנע מלהעיק על הצד השני בהפצצת אינסוף הצעות לשיפור ודרכים למינוף מיד בתחילת הדרך, כשאתם עדיין בשלב ההיכרות ההדדית ועלולים להרתיע אותו.

מיקס אנד מאטצ'

מהדוגמה הזו עולה ניחוח מעט מרתיע כשלעצמו. כמו בהיפוך הכרונולוגי, גם בהיפוך התוצאה קיימת ביקורת. זה לא כל כך טבעי לנו לחשוב בצורת כישלון, והאמת שזה עלול להיות מעט מדכא ולעורר אווירת הססנות, שלא לומר פחדנות. מה שמסייע לפתור את העניין הוא התאמה ושילוב, כלומר, לדעת מתי כדאי לאמץ כל סגנון של מחשבה ולשבץ אותו למטרות שלנו בהתאם, וכן לחבר בין הטכניקות השונות. ייתכן שעבורכם תכנון טיול צריך להישאר פתוח ואין טעם לחשוב על טעויות כי תפיסת עולמכם היא שבטיול כל טעות היא רווח נקי. לעומת זאת, כשאתם מעוניינים להציג רעיון חדש למנהל שחשוב לכם מאוד שיתקבל, אתם מעדיפים להיות מכוסים לגמרי וליצור אותו בשיטתיות, כך שתעדיפו לתכנן אותו אחורה וכן לאתר את כל נקודות התורפה שבו.

הרעיון הוא לא לזנוח את החשיבה הליניארית, אלא להוסיף ולהעשיר אותה בנקודות מבט מגוונות. אנחנו יצורים ליניאריים מטבענו ויש לכך סיבה טובה. זה עבד לכל אורך האבולוציה וזו דרך חשיבה מוכחת שאף מוטבעת בתפיסת הזמן שלנו. כך גם לגבי יוזמה שנטועה עמוק ב-DNA שלנו ולא היינו מגיעים רחוק לו היינו מבלים את ההיסטוריה בהתחמקות מבעיות. באותה נשימה, מקוריות היא תכונה שהתברכנו בה גם כן, ועימה האפשרות לתמרן את הנטיות הטבעיות האחרות שלנו. חשיבה ליניארית, אם כן, היא אולי הכלי הדומיננטי שהורגלנו להשתמש בו, אבל אנחנו לא לובשים את אותו סט בגדים לכל אירוע.