ההרצאה השבועית של TED: ארבעת המרכיבים של חיים מלאי משמעות

ההבדל בין אושר למשמעות ומדוע האחרונה מספקת יותר לאורך זמן

בועז מזרחי | 1 אפריל, 2021

בבסיס, אם מקלפים את כל השכבות, הטרדות של רובנו נובעות מאוסף מצומצם של שאלות קיומיות, כמו איך להיות מאושרים. אינספור מילים נכתבו ונאמרו בנושא, אך בשנים האחרונות החלה תופסת תאוצה הגישה הגורסת כי אנחנו נובחים על העץ הלא נכון. אושר, עם כל כמה שהוא חיוני, טוב ורצוי בחיינו ובעדיפות לכמויות נדיבות, הוא לא הדבר שאותו אנו צריכים להשיג. יותר מכך, הוא תחושה ארעית וברת-חלוף שלא ניתן לאחוז בה לזמן ממושך.

מה שהאדם זקוק לו יותר מכל, על פי תפיסה זו, הוא משמעות. זה הנעלם שאנו צריכים לחפש. משמעות בהגדרתה גדולה יותר מתחושות זמניות כמו אושר וצער, שמחה ועצב. משמעות מסוגלת להכיל את כולם ועדיין לשמור אותנו עם כיוון חיובי בחיים ולחולל בתוכנו דחף פנימי להמשיך למרות הכול. עצם המעבר מתפיסת אושר לתפיסת משמעות אינו פשוט כשלעצמו, אבל גם בהנחה שאנו מקבלים את הרציונל הזה, כיצד ניתן למצוא משמעות, או לייצר אותה לעצמנו?

כמו רבים מאיתנו, גם הכותבת והעורכת אמילי אספהאני נקלעה לסחרור במרדף אחר האושר. היא גילתה כי המרוץ הזה מביא לה הישגים מדומים, שכן בכל פעם הם מתפוגגים כרוחות רפאים והיא נותרת בחזרה בנקודת המוצא, אם לא ברגרסיה. זה טבעו של המרדף אחר האושר, הוא עלול להוביל אותנו לתסכול. אספהאני החליטה ללמוד מדוע אושר לא מספק את הסחורה, וגילתה במקומו את חשיבותה של משמעות. בהרצאת TED מפוכחת היא מספרת כיצד ראיונות שערכה עם אנשים רבים הובילו אותה לגלות את מה שהיא מכנה "ארבעת העמודים של משמעות". אלה, כך היא מאמינה, יכולים לשמש עבורנו תבנית ליצוק לתוכה את תוכן חיינו ולבנות לעצמנו שביל ללכת בו שנמשך עד האופק, שביל שבו אין חסימות ולולאות.

המודעות לפרדוקס האושר – ההבנה כי מרדף אחריו עלול לאמלל – גברה מאוד בשנים האחרונות. יחד עם זאת, רבים מאיתנו אינם מסוגלים לעצור אותו, אם מכוחו של הרגל ואם מהיעדר ניסיון עם האלטרנטיבה. אחרי הכול, אושר אינו פיקציה מוחלטת. חתירה להישגים והשקעת מאמץ אכן מביאות תוצאות, והתוצאות הללו אכן מספקות לנו אושר אמיתי. העניין עם הטבע האנושי הוא כושר הסתגלות מהיר – אנו מסתגלים לתנאים טובים כפי שאנו מסתגלים לתנאים קשים. ולכן חיפוש אושר הוא משענת קנה רצוץ כשזה נוגע לרווחה ארוכת טווח בחיים.

את המעגל הזה חוותה גם אספהאני. היא מספרת כיצד חיפשה את הגורמים שירכיבו עבורה חיים מוצלחים: בית מושלם, בן זוג מושלם, עבודה מושלמת. "אבל במקום להרגיש אי פעם מסופקת, חשתי שאני חרדה ונסחפת", וכך גם האנשים בסביבתה. היא החליטה ללמוד את הנושא באופן מעמיק, באמצעות מחקרים ותיאוריות, או במילים אחרות, תואר שני בפסיכולוגיה חיובית. באקדמיה ראתה את הגרפים המראים עלייה כמעט בכל מדד של רמת חיים, לעומת הגרפים המראים עלייה בשיעורי התאבדות. דיכאון הפך לנגע בחברה המערבית, ולא מדובר בהכרח על דיכאון קליני המצריך טיפול תרופתי. "יותר אנשים מרגישים חסרי תקווה, מדוכאים ובודדים. ריקנות מכרסמת באנשים". וזה נוגע בכולם, גם באנשים שעל פי הקריטריונים המקובלים נחשבים למצליחנים סדרתיים. לא חסרות להם נקודות שיא של אושר. חסרה להם משמעות לחיים.

כדי לעמוד על דיוקם של דברים אספהאני מדגישה כי "פסיכולוגים רבים מגדירים אושר כמצב של נוחות ושלווה, לחוש טוב ברגע הנוכחי". להבדיל, "המשמעות באה מתחושת השייכות וממתן השירות למשהו מעבר לעצמכם, ומפיתוח הטוב ביותר שבכם". לעומת הרגעיות של האושר, היא מסבירה, היתרונות של מציאת משמעות הם ארוכי טווח. על פי מחקרים מדובר בין היתר בחוסן מנטלי, הצלחה בלימודים ובעבודה ותוחלת חיים ארוכה יותר.

בשלב הזה ברור היה לאספהאני מה עליה לחפש, אבל לא ברור היה לה איפה. גם במקרה הזה רבים מסכימים היום כי השאלה היא אחרת. מה שעלינו לחפש הוא לא היכן מוצאים משמעות, אלא כיצד לייצר אותה עבור עצמנו. היא יצאה למסע מחקר בן חמש שנים שבסיומו כתבה ספר. במהלכו, היא מספרת, "ראיינתי מאות אנשים וקראתי אלפי דפי פסיכולוגיה. מדעי המוח, ופילוסופיה". התוצאה הייתה לא רק מציאת משמעות לעצמה, אלא גם זיהוי דפוסים מקבילים המתקיימים אצל מרבית האנשים שמצאו משמעות. אספהאני זיקקה את ממצאיה ל"ארבעה עמודי תווך של חיים משמעותיים. וכל אחד מאיתנו יכול ליצור חיים של משמעות על ידי בניית אחדים מעמודים אלה בחיינו, או את כולם".

עמוד ראשון – שייכות

לדבריה, הגורם הראשון שחשוב ליצירת משמעות הוא שייכות, רכיב דומיננטי שאף מופיע בהגדרה למשמעות של הפסיכולוג מרטין סליגמן, ממייסדי הפסיכולוגיה החיובית. אבל אספהאני מדגישה כי לא כל שייכות או זהות קבוצתית עומדת בקריטריון המחמיר של משמעות. "שייכות נובעת מקיום מערכות יחסים שבהם אתם מוערכים עבור מי שאתם במהותכם ושבהם אתם מעריכים את האחרים גם כן". כלומר, יש חשיבות של ממש לפן האינדיבידואלי בקבוצת השייכות. חברות במועדון אוהדים של קבוצת ספורט, למשל, אינה מספקת משמעות באופן אוטומטי. לעומת זאת, קשרים בינאישיים שנוצרים לאורך שנים בין עמיתים לעבודה יכולים בהחלט לספק משמעות. "שייכות אמיתית נובעת מאהבה", מחדדת אספהאני, לעומת שייכות מסוג אחרת, פסאדית במהותה, ששמה דגש על פני השטח, על 'הצהרת משתמש' או על נתונים שאינם תלויים באישיותו הספציפית.

היא מציגה דוגמה שממחישה כיצד מרגישה שייכות מהסוג הזה: ידידות שנרקמה בין מכר שלה ובין מוכר העיתונים שממנו הוא קונה עיתון בכל בוקר. "הם לא רק מבצעים עסקה, הם מאטים לרגע כדי לדבר ולהתייחס זה לזה כבני אדם". בוקר אחד המרקם הזה עמד למבחן כשלמכר היו חסרים מטבעות והמוכר אמר לו שזה בסדר גמור. המכר סירב לקחת עיתון בחינם והלך לפרוט כסף. עד כאן זה נשמע כמו אידיליה, אך למעשה האקט הקטן והתמים הזה מנע מהמוכר להפגין אדיבות כלפי הקונה, הוא כיבה אותו. אספהאני מספרת שהמוכר נפגע כי הוא חווה דחייה. לדעתה, "כולנו דוחים אנשים בדרכים קטנות כמו אלו, מבלי להבין את זה. לי זה קורה. אני הולכת ליד אנשים שאני מכירה ובקושי מכירה בקיומם. אני אבדוק את הטלפון שלי בזמן שמישהו מדבר אליי. מעשים אלה מפחיתים בערכם של אחרים". שייכות מתוך אהבה דורשת הכרה בקיומו של האדם, בניואנסים הקטנים של פנימיותו. מקשרים כאלה אנו שואבים משמעות לחיינו, כיוון שאנו מרגישים מחוברים מליבת הזהות שלנו.

עמוד שני – תכלית

כאן מדובר על מטרה רחבה וגדולה מאיתנו שאנו פועלים כדי להגשימה. ולכן, עבודה שמספקת הכנסה כלכלית מכובדת לרוב אינה משמשת בתקן של תכלית לשמה, ואילו התנדבות קבועה כן. "התכלית נוגעת פחות למה שאתם רוצים ויותר למה שאתם נותנים", מסבירה אספהאני. "עובדת בבית חולים אמרה לי שתכלית עבודתה היא ריפוי חולים. הורים רבים אומרים לי, 'התכלית שלי היא לגדל את ילדיי'. המפתח לתכלית הוא באמצעות נקודות החוזק שלכם כדי לשרת אחרים". תכלית, אם כן, יכולה להגיע גם באמצעות עבודה, אבל לא באופן מחייב. אם העבודה גורמת לכם להרגיש נחוצים למטרה גדולה יותר מפשוט להרוויח משכורת, היא כנראה מספקת עבורכם תכלית וכתוצאה מכך גם משמעות. על פי אספהאני, תכלית במובן הזה מספקת את התשובה לשאלה 'למה?' שמהדהדת בתת-מודע שלנו מדי בוקר.

עמוד שלישי – התעלות

אספהאני מתארת רכיב זה כ"רגעים נדירים אלה שאתם מתעלים מעל להמולה של חיי היומיום, תחושת העצמי שלכם מתפוגגת, ואתם מרגישים מחוברים למציאות גבוהה יותר". ואם להוריד את זה לקרקע, התעלות יכולה לבוא לידי ביטוי בצפייה באומנות, בטקסים דתיים, בשהייה בחיק הטבע, בהאזנה למוזיקה, בספורט, בעיסוק ביצירה וכן הלאה. כל אחד והסם שלו. התעלות מוציאה אותנו מעצמנו ומחברת אותנו למצב תודעתי כוללני יותר. זהו 'היי' מנטלי ששמור לדברים שבאמת מגרים את המערכת הנוירולוגית שלנו. בזמן שאושר מתמקד במקום הצר של ההנאה האישית, ולא שיש בעיה עם זה, משמעות כתוצאה מהתעלות עובדת דווקא על ההיפך: מוציאה אותנו מעצמנו ומבהירה לנו שאנחנו חלק מתופעות רחבות בהרבה.

עמוד רביעי – הסיפור האישי

אנשים מופתעים, לדברי אספהאני, כשהם שומעים מה הרכיב הרביעי שגילתה: "הסיפור שאתם מספרים לעצמכם על עצמכם". אבל כשמקדישים לכך מחשבה פתאום מתבהר הקשר בין העלילה שאנו טווים לגבי חיינו ובין משמעות. למעשה, טוויית הסיפור היא כשלעצמה פעולה של יצירת משמעות. "יצירת נרטיב מאירועי החיים שלכם מעניקה בהירות, עוזרת לכם להבין איך הפכתם להיות מי שאתם". האירועים שמתרחשים בחיינו הם מציאות אובייקטיבית. זו הדרך שבה אנו מפרשים אותם ומעניקים להם מסגרת שנוסכת בהם משמעות. העניין הוא, ש"אנחנו לא תמיד מבינים שאנחנו מחברי הסיפורים של עצמנו ויכולים לשנות את האופן שבו אנו מספרים אותם". אנו נוטים לקבל את מה שקורה כפי שהוא, או גרוע מכך – בהכתבתם של אחרים. ואם אנו צד פסיבי בכתיבת סיפור חיינו, מן הסתם אין לנו שליטה על המשמעות שלו.

היא מספרת על בחור בשם אמקה שהיה שחקן פוטבול מוצלח אשר לקה בשיתוק כתוצאה מפציעה. אותו בחור סיפר לעצמו שחייו אינם שווים לאחר הפציעה. אבל משהו בו השתנה. עם הזמן הוא החל לספר לעצמו שהפציעה סיפקה לו הזדמנות להפוך לאדם טוב יותר והוא החל לאמן ילדים. אספהאני מתעניינת מה בדיוק גורם לתפניות כאלו בעלילה, "מה גורם לאנשים לשנות את הסיפורים שלהם?" מניסיונה, זה יכול להתרחש באמצעות סיוע חיצוני, אך גם על ידי "התבוננות קשובה על החיים שלכם". זה מסוג ההחלטות שצריך להבשיל כדי לקבל אותן, ואחריהן החיים כבר לא נראים אותו הדבר. זו האפשרות שאנו מעניקים לעצמנו ליצוק משמעות לחיינו שלנו.

לסיום מספרת אספהאני על הרקע הסופי שלה, הזרם המיסטי של האסלאם המתמקד באהבה ולדבריה גם בריסון האגו. "פעמיים בשבוע היו סופים באים לביתנו כדי למדוט, לשתות תה פרסי ולשתף סיפורים", היא נזכרת, ומסבירה כי בראייה לאחור הדברים הקטנים הללו, לכאורה, היו למעשה ארבעת עמודי המשמעות. רק שבתור ילדה לא ידעה לזהות אותם. היה עליה לצאת מהקהילה כדי לחזור אליה. אך לאור הניסיון שצברה היא מזהירה כי אותם עקרונות של משמעות יכולים להתקיים גם בקהילות עם אג'נדה שלילית. ולכן, מוטלת בידינו האחריות לבנות את עמודי המשמעות בחיינו ולחזק אותם יום אחרי יום בתוכן שאנו בוחרים. ככל שהעמודים יציבים יותר, אנו יכולים לבנות עליהם ארמונות מפוארים יותר.