מה השובבות של סלבדור דאלי יכולה ללמד על יצירתיות והגשמה עצמית

כדי למצוא את עיסוק החלומות היצירתי, עלינו לחשוב על התשוקות שלנו בדרך חדשה

כמעט שאי אפשר לחשוב על אומן ססגוני ותיאטרלי יותר מסלבדור דאלי. יצירותיו הסוריאליסטיות היו ביטוי מושלם לאישיותו המורכבת ולעולמו הפנימי העשיר. את מכלול הרכיבים שהפכו את דאלי למה שהוא אנו מכנים יצירתיות, והיכולת הזו חרגה הרבה מעבר לקנבס. האופן שבו הביט על עצמו ועל העולם הוביל אותו להיות אדם רב תחומי ופורץ מסגרות, תפיסה שיכולה להאיר מחדש היבטים בחיים של כולנו.

ב-27 בינואר 1957 קיבלו צופי התוכנית האמריקאית What’s My Line? טעימה מהתפיסה הדאלית. במסגרת התוכנית, פאנל של משתתפים היה צריך לנחש את משלח ידו של אדם מסוים על בסיס שאלות של כן ולא. על פי האתר Mental Floss, לאנשים שהגיעו לתוכנית היו בעלי מקצועות נדירים כמו בוקרי ג'ירפות ויצרני קוביות, והיה גם סיבוב שבו היה צריך לנחש דמות מפורסמת שהגיעה לאולפן, ובו צוות הפאנל הציג את שאלותיו עם כיסוי עיניים.

בתוכנית שבה התארח דאלי גילו חברי הפאנל כי המשימה שלהם קשה במיוחד, מכיוון שהדמות השיבה בחיוב כמעט על כל שאלה. אנו חושבים על סלבדור דאלי כעל צייר בלבד, אבל לא רק שעסק בתחומים נוספים, הוא גם חשב על עיסוקיו בדרך הרבה יותר גמישה ופתוחה. לצורך התוכנית הוגדר משלח ידו של דאלי – אומן. חלק מהשאלות שהוצגו לו היו בעלות תשובה ברורה ומובהקת. אחרות, לא כל כך. ושם זה נהיה מעניין.

יש משהו שדאלי לא עשה בחיים?

כשנשאל האם הוא קשור לתחום האמנות, תשובתו הייתה כן, תשובה שמוסכמת על כל אחד. כשנשאל האם הוא מופיע או מציג, השיב בחיוב גם כן, אך מי שאינו בקיא היטב בביוגרפיה שלו יוכל להרים גבה. דאלי אכן ביצע מופעים שהדעות חלוקות האם ערכם היה אמנותי או לצורכי קידום עצמי. בכל אופן, לדאלי זה לא משנה – הוא רואה עצמו גם כמופיע. גם כשנשאל אם הוא אדם שמנהיג השיב בהן. בשלב הזה פרץ צחוק של הקהל מביע את המרחק בין התפיסה הציבורית של הדמות, ובין התפיסה שלו את עצמו. אפילו המנחה הרגיש צורך להתערב וניסה לפרש לפאנל את התשובה כך שלא תחשוף את זהותו. לדבריו התשובה עלולה להטעות, אך היא לא בלתי נכונה בעליל. ההתערבות של המנחה הפכה לדיון חשאי עם דאלי כאשר השיב בחיוב לשאלה האם הוא קשור לתחום הספורט. מהצד זה נראה כי האומן מפגין שובבות ואפילו התחכמות, אבל פניו הרציניות והדין ודברים שניהל לגבי כל תשובה מעידים כי הוא אכן משיב באופן אותנטי.

כשנשאל האם הוא כותב השיב דאלי בחיוב, ושוב פרץ צחוק, ושוב דיון עם המנחה, שבסופו נאלץ לפרש את התשובה כך: "עליי להסכים שעלינו לשקול שהאורח שלנו הוא כותב". כותב בהומור? כן ולא. מצייר כמו קומיקס? כן. אחרי שכמעט כל שאלה קיבלה תשובה חיובית, שאל אחד מחברי הפאנל "האם אתה בן אנוש?" בסוף, מה שהסגיר אותו היה שפמו.

אם מביטים מעבר להומור שבדבר, אפשר לראות כי מדובר באדם שההגדרות הרגילות אינן מגבילות אותו, לא בעיסוקיו ולא בתפיסתו את עיסוקיו. וזה, על פי מאמר ב- The Book of Lifeעניין רציני למדי. למעשה, האופן שבו אנו חושבים על העיסוקים היצירתיים שלנו יכול לקבוע האם נזכה להגשים אותם ומה תהיה איכות חיינו כשנגשים אותם. חשיבה בסגנון דאלי עשויה לסייע לנו למצוא את מקומנו בתחום העיסוק האהוב עלינו, ולעשות זאת בדרך חכמה שתפתח עבורנו אפשרויות מרובות.

הבעיה עם תחומי עיסוק יצירתיים כמו כתיבה, צילום, אומנויות פלסטיות למיניהן או אומנויות הבמה, היא שכל מי ששואף אליהן ניצב בפני מכשולים עצומים, בעיקר כלכליים. הסיבה לכך, על פי המאמר, היא ההגדרות הנוקשות והקלישאתיות המאפיינות כל תחום יצירתי. "אולי אנו יצירתיים ויזואלית, אז אנו מזהים שאנו רוצים להיות ציירים, צלמים או קולנוענים […] אולי אנחנו יצירתיים אינטלקטואלית ואז אנו רוצים להיות סופרים או עיתונאים". כשאנו חושבים על עצמנו כמוכשרים בתחום יצירתי כלשהו ומחברים את התחום הזה למקצוע מייצג באופן בלעדי, אנו חוסמים מעצמנו אפשרויות אחרות. "אנו מסיימים עם קיבעון, במקום עניין בדבר".

מאחר ורוב היצירתיים אינטלקטואלית מזהים את כישרונם עם כתיבה, נוצר מצב שהמון מנסים להפוך לסופרים, מה שיוצר תחרות קשה, הצפת שוק וירידה בערך המוצר. וכך, רק סופרים מעטים מצליחים להתפרנס בצורה הולמת. אבל זה לא חייב להיות ככה. הטענה המרכזית במאמר היא שהמקצועות המייצגים אינם הדרך היחידה שבה אנו יכולים להביא את כישרוננו היצירתי לידי ביטוי. כמו דאלי, עלינו לחשוב בצורה גמישה יותר על מה שמושך אותנו. לכן, "הפתרון לקיבעון כזה שוכן בהגעה להבנה עמוקה יותר של מוקד העניין היצירתי שלנו". במילים אחרות, במקום לחשוב על עצמנו כעל ציירים, שפים או סופרים בפוטנציה, עלינו לחפור מעבר לשכבה החיצונית ולנתח את היסודות של מה שמושך אותנו לתחום מסוים. כיוון שעמוק בפנים, רובנו לא שואפים להיות צלמים כדי שתמונה שלנו תתפרסם במגזין יוקרתי. אנו עושים זאת כי אנו נהנים לתעד את העולם, להציג אותו מנקודת מבטנו הייחודית וכך הלאה.

אפשר לדמיין את המצב כך: אנו הולכים בתוך מסדרון רחב ידיים שבסופו נמצא המקצוע המיוחל. באולם שממנו יצאנו אל המסדרון נמצא העניין היצירתי שלנו, התשוקות והשאיפות בצורתם הגולמית. המסדרון הזה הוא הרחב והבולט ביותר, ורבים צועדים בו. לכן, הרעיון הוא לחזור לאולם המוצא. שם, כשאנו במגע בלתי אמצעי עם השאיפות שלנו, בוחנים אותן בסביבה סטרילית ונקייה מתיוגים, אנו מגלים לפתע כי באולם יש דלתות רבות המוליכות למסדרונות נוספים. התחומים שיכולים לעניין אותנו הם הרבה יותר מגוונים ורחבים. "חוסר הבנה של מה שבאמת מעניין אותנו – וכתוצאה קריאה סטנדרטית של השוק – הוא שדוחף אותנו לתעלה צרה של אפשרויות".

היכרות עצמית משחררת אותנו מנורמות קלישאתיות

המאמר משתמש בכתיבה עיתונאית כדי להמחיש את הרעיון. עבור אדם יצירתי ששואף להיות כתב, "המילה 'עיתונאי' עצמה הפכה לתג הנחשק שמגלם את כל מה שהם מרגישים שהם רוצים". נניח שזה גם היה חלום חייו המוכרז והוא ניסה לנתב עצמו לקריירה בעיתון נחשב. השינויים הטכנולוגיים המהירים שיבשו קצת את התוכניות, ועיתונאות הפכה למקצוע שקשה מאוד להתפרנס ממנו היום. במקום להתחפר עמוק יותר בבוץ, הן במובן המעשי והן במובן הרגשי, הרעיון הוא לעשות רגע זום-אאוט מהפיקסציה על עיתונאות ו"לשאול את עצמך מה עשוי להיות הדבר שבאמת קוסם לך בהתרגשות האינטואיטיבית מעיתונאות". ברגע שאנו מזהים את העקרונות הגנריים שהופכים את העיתונאות למעניינת כל כך, נפתחת בפנינו האפשרות לנסות ולאתר אותם גם במקומות אחרים.

"לאחר שבחנו את העניין, אנו עשויים לגלות שעיתונאות מציעה את ההנאות הבאות: אפשרות לעסוק בנושאים פוליטיים וחברתיים רציניים, לנתח מדיניות, לנסח מחשבות באלגנטיות ולקבל הערכה על חשיבה ביקורתית". הנקודות הללו אינן נחלתה הבלעדית של כתיבה עיתונאית, וניתן לאתר אותן גם במקצועות אחרים עם מודיפיקציות כאלה ואחרות. "למשל, חברת השקעות פיננסיות עשויה להזדקק לניתוח שווקים חדשים כדי להסביר את הפוטנציאל ואת נקודות התורפה האפשריות ללקוחות; אוניברסיטה אולי צריכה לנתח ולהבין שינויים בסביבה התחרותית שלה ולהסביר זאת בצורה ברורה ומושכת לסגל שלה; ייתכן כי חברת נפט תצטרך לנתח את צורכי ההעסקה העתידיים שלה ולהעביר אותם לצוותי הגיוס מסביב לעולם". אלה, על קצה המזלג, מספר חלופות שמפעילות את אותם פרמטרים יצירתיים שכתיבה עיתונאית מפעילה. בשני המקרים מדובר באנליסט שמבצע מחקר ומדווח את דעתו הביקורתית, רק שקהל היעד משתנה.

במקרים רבים היו אלה נסיבות היסטוריות שהפכו מקצוע מסוים למזוהה עם גישה יצירתית כזו או אחרת. העולם שבו אנו חיים היום מחק כמעט לחלוטין את הנסיבות הללו, והטביע אותן באוקיינוס של אפשרויות. היכרות עצמית עמוקה יותר משחררת אותנו מהתמות המקובלות ומשמשת לנו כסירה באוקיינוס הזה. ככל שנבין טוב יותר את הרעיונות המופשטים שמניעים את הנטיות היצירתיות שלנו, כך נוכל ליישם אותם ביותר דרכים וצורות. בדיוק כפי שיצירותיו של דאלי יצרו מציאות סוריאליסטית שאינה עומדת בכללים המקובלים, וכפי שגם תפס את עצמו, גם אנו יכולים להתייחס לכישרון שלנו ולמה שאנו בוחרים לעשות איתו.

תמונת כותרת: igormuller / Shutterstock

כתבות נוספות שעשויות לעניין אותך:

כיצד לשמור על מקוריות בעידן המידע? הכירו את תיאוריית "תחנת האוטובוס של הלסינקי"

מהי "הנגינה הקוונטית" של מיילס דייוויס – ומה עוד אפשר לקחת לחיים מווירטואוז הג'אז

אז מה לעשות עם החיים? מכתב מבריק של עיתונאי אמריקאי מספק תשובה עם זווית מקורית

עוד מרדיו מהות החיים:

רבות הדרכים - משנתו של הפילוסוף אלן ווטס