האדריכלית רחל סלע פיתחה שיטה ליצור אחדות בין הזהות האינדיבידואלית והסביבה הפיזית
כיצד הייתם רוצים להרגיש בסביבה הפיזית שלכם – נניח בבית, או במשרד? תחושת ביטחון או מרחב נשימה? שמחה או עוצמה? האם הסביבה שלנו באמת משקפת את האישיות שלנו, והאם יחס כזה בכלל אפשרי? כולנו רוצים משרד או בית יפה ופרקטי, אך ראוי ואפשרי עבורנו לרצות יותר. למעשה המקום שלנו יכול להיות ממש תפור לפי המידות של המהות שלנו.
סביר להניח שלא נרצה מקום סתמי אם אפשר לחיות במקום מרגש, כזה שמשקף את הצדדים הטובים שלנו וגורם לנו להרגיש טוב. אבל איך יוצרים מקום כזה? איך יוצרים השראה ייחודית לאדם מסוים?
בסוגיה זו בדיוק עוסקת הגישה האדריכלית ,Self-Reflection והספר המבוסס עליה בית בדמותך-ארכיטקטורה בביטוי אישי מאת האדריכלית רחל סלע. לאחר 20 שנות תכנון, למידה וחקירה של הנושא, סלע מציעה דרך לתרגם רגש לחומר, אישיות לצורה גיאומטרית, ואהבה לצבע ולאור, כך שכל אחת ואחד יוכלו לחיות בסביבה תומכת ומקדמת אושר וצמיחה.
גישת ה Self-Reflection -מבוססת על שלוש הנחות יסוד מרכזיות:
- אנחנו יוצרים את המציאות שלנו ושואפים להרגיש טוב -לכן לשם כך נשתמש בכל העומד לרשותנו.
- מבנה של מקום עשוי אמנם מרכיבים פיסיים, אך הם משפיעים עלינו כמו הבגדים שאנחנו לובשים והשיחות שאנחנו מנהלים. המודעות לכך מאפשרת לנו לבחור בסוג ההשפעה המבוקשת.
- אפשר לתרגם רכיבים של מקום – חלל, צורה, צבע, חומר ואור – לתחושה ולרגש בדיוק רב, ובכך לספק לנו את הדרוש כדי להעצים את התחושות החיוביות במרחב.
כלומר, הבית או המשרד יכולים לשקף את האישיות שלנו ובכך להעצים אותנו ואפילו לספק מנוף לשינוי רצוי. כשאדם שזקוק למרחב חי במקום שמספק לו מרחב, ואדם שזקוק לביטחון חי במקום שמספק לו ביטחון, וכך גם לגבי שמחה, צמיחה, זרימה, עוצמה ועוד מרכיבי אופי וצרכים רגשיים – המציאות החיצונית משתקפת במציאות הפנימית. המשמעות היא שקיימת תקשורת דו-כיוונית בין העולם הפנימי שלנו, בדגש על המאפיינים, ובין הסביבה הפיסית. כששתי המציאויות חופפות, קווי התקשורת מאפשרים זרימה חלקה יותר של מידע ובכך המרחב הפיזי הופך להארכה של העצמי, לתיבת תהודה עבור הגוף החי.
אף על פי שמדובר בגישה אדריכלית בבסיסה, ניתן ליישם אותה גם בעיצוב. לשיטתה של סלע, ניתן ליצור את התחושה הנכונה עבורנו בכל תקציב ובכל קנה מידה, החל משינוי קטן לכאורה, כמו צבע של קיר, החלפת ספה, רכישת וילון ואגרטל, דרך שיפוץ חלקי, ועד תכנון בית החלומות.
על מנת לדעת מהו מקום שתפור לאישיות שלנו, עלינו בשלב הראשון להגדיר מי אנחנו. משימה זו אינה פשוטה, כפי שמתגלה, מאחר שבדרך כלל קל לנו לתת אפיון חיצוני שמסתמך על פונקציות ותחביבים. אבל קשה יותר להגדיר קווי אישיות, רגשות וחלומות. ואולם, כדאי להשקיע מאמץ, שכן כשהמטרה היא ליצור בית בדמותנו רצוי שהדמות הזו תהיה מדויקת ככל האפשר.
על מנת להקל על שלב ההגדרות האישיות, סלע פיתחה טכניקה ויזואלית לאפיון רגשי-תחושתי. הטכניקה מתבססת על סט של תמונות המייצגות פנים שונים בנו, כאשר אנו מבצעים בחירה אינטואיטיבית של התמונות המדברות לליבנו. הרעיון הוא שהבחירה – שנעשית מתוך תחושת בטן – עוקפת את המודע, ומובילה לליבה האותנטית שלנו, החפה משיקולים רציונליים רגעיים שעלולים להשתנות על פי נסיבות. בכך השיטה שואפת לבטל השפעות זמניות ולהגיע לגרעין היציב של האישיות.
לאחר הגדרת תכונות אופי וכמיהות, מגיע השלב המעשי: לתרגם אותם למקום אמיתי שיש לו צורה, חומר, צבע ואור. בכך יוצרים השתקפות של האישיות במקום. התמונות נבחרו על פי שיטת Self-Reflection המתבססת על דמיון מודרך ועל תורת הסמלים, ומאפשרת להגדיר בצורה מהירה ועם זאת עמוקה ומדויקת מה נחוץ לאדם, בהסתמך על קווי אישיות בולטים.
כיצד מעצבים בית אחד לשני טיפוסים שונים?
כדי להבין את התהליך מתחילתו עד סופו, סלע חולקת את סיפורם של מאיה וירון. מאיה מעידה על עצמה כמי שזקוקה לביטחון בסביבה שלה. כשיש לה תחושת ביטחון היא חשה רגועה, וגם מעניקה ביטחון לסובבים אותה. מאיה היא ה"כותל" של אנשים. כולם מספרים לה את סודותיהם האישיים ביותר, מכיוון שיש בה איכות של רכות מכילה שפשוט מזמינה אותך לדבר איתה. מתוך תמונות האבחון, נטה ליבה של מאיה אל תמונת הפטיו בקשת הלבנים, ואל תמונת הדובה עם הגור.
מכאן ניתן ללמוד שמאיה תעדיף להיות בחדר במקום מוגן, בתוך מסגרת ברורה, כשמאחוריה קיר או משענת של רהיט. מקום פתוח מידי יגרום לה להרגיש חשופה, חסרת קרקע וחסרת גב. כפי שהעידה על עצמה, היא במיטבה כשהיא מרגישה ביטחון. לכן הבחירה הראשונה לחומר הבסיס שלה תהיה אבן – התשתית היציבה ביותר של האדמה. אבן יכולה להשתלב בבית כחומר ריצוף, כחיפוי קיר או ממש כחלק מהרהיטים. במקרה הזה יהיה רצוי גם להוסיף פאנל גבוה יחסית ולחזק את תחושת הביטחון באמצעות המסגרת.
קיר עבה הוא אמצעי נוסף שמעניק תחושת ביטחון. קיר שיש בו נישות הוא בהכרח עבה ויציב, לכן אנשים שנמשכים לתחושת ביטחון חובבים נישות. כמו כן, תת המודע שלנו יודע שכל מה שעומד על ארבע רגליים לא נופל. לכן הצורה הארצית והיציבה ביותר היא הריבוע. רצוי למקם פינת ישיבה סביב שולחן ריבועי או על גבי שטיח ריבועי. להשלמת האווירה יתאימו למקום גם צבעי אדמה, החל בחומים, חמרה, צהוב חול ולבן שבור (אופווייט).
סלע מסבירה כי חשוב לא להגזים, ולבחור רק כמה מהאלמנטים המקנים ביטחון. עודף צורות, צבעים וחומרים שמשרים ביטחון עלולים ליצור תחושת מחנק.
בנוסף לתחושת הביטחון, מאיה חשה בבית בסביבה רכה ומכילה, ממש כמוה. לכן, טוענת סלע, רצוי שתקיף את עצמה בחללים ללא פינות חדות, שיש בהם רהיטים ופריטים תפוחים או רכים. כשאומרים רכות מיד חושבים על בדים. זה נכון, אך שילוב פריטים ורהיטים עשויים בעבודת יד או מחומרים טבעיים משיגים מטרה זו בלא פחות הצלחה. בעבודת יד ובחומרים טבעיים – שלא כמו במוצרים תעשייתיים – אין אפשרות ליצירת פינות חדות. אם פריטים ישנים וסגנון וינטג' מדברים לליבנו, הרי שתוספת כזו מעצימה את תחושת הרכות ומעניקה למקום את החן שבא עם שחיקת השנים.
בן זוגה של מאיה, ירון, בחר תמונות של סמטה אירופאית צבעונית, של נהר תת-קרקעי הזורם אל פי מערה ושל שעון. לפי הבחירה שלו, ניכר שירון אדם רוחני וזורם במיוחד, ובמקביל חשובה לו סביבה שמחה ובטוחה.
על מנת להגביר את האווירה הרוחנית בבית, מסבירה סלע, יהיה עלינו לאפשר כניסת קרני אור – רצוי מלמעלה. אין מדובר באור שוטף, אלא בקרנים מסוננות. אפשר לעשות זאת על ידי פתחים צרים בתקרה, וכן בקיר דרומי או מערבי שיש בהם נוכחות מוגברת של שמש.
את רכיב האישיות הבא, ארכיטקטורה של זרימה, יוצרים בקלות באמצעות צורות אמורפיות, עגולות או קטנות מאוד כדוגמת חלוקי נחל, חצץ, או פסיפס. כאשר לא מצמידים את הרהיטים לקירות מאפשרים מעבר אוויר ביניהם, ממש כמו מעברים פתוחים וזורמים בין חדרים. אפשר לבחור להשתמש בהרבה זכוכית ואלמנטים של מים, כמו גם בצבעי המים, החל בשקוף, דרך כל הכחולים ועד לשחור העמוק.
ובקשר לשמחה – על פי רוב קשה לשמוח במקום חשוך. שיטה בסיסית ליצירת שמחה היא נוכחות של אור – רצוי אור שמש. שיטה נוספת היא שילוב וריבוי צורות וצבעים אשר נעשה בזהירות ובטעם טוב. פסים, נקודות ופרחים, למשל, יכולים להשתלב יחד. כך גם ירוק, צהוב, כתום תכלת ולבן. כשרוצים ליצור שמחה כדאי להימנע משימוש במשטחים של אפור ושחור, אך אם נתונים משטחים כאלה אפשר פשוט להאיר אותם ולהוסיף להם גוון קליל של צורה וצבע.
לבסוף, סלע מסבירה שכדי ליצור איזון בין הפנים השונים באישיות, רצוי לבחון את המינונים הנחוצים וליישם זאת באמצעות הפריטים והחומרים שמכניסים לבית. אפשר שיהיו בו יותר מרכיבים של ביטחון ופחות של שמחה, או יותר רוחניות ופחות זרימה, אך על כל התחושות להיות נוכחות בעיצוב המקום.
לאחר יישום השיטה, הבית של ירון ומאיה מכיל אותם לא רק מבחינה פיסית, אלא גם מבחינה תודעתית. הוא מהווה מקום אשר תפור עבורם מבחינה רגשית ותומך בתהליך הצמיחה הרוחנית שלהם. הבית מקרין אליהם את תמצית הטוב שבהם, מכיוון שנמצאים בו המרכיבים של ביטחון, רכות, רוחניות, שמחה וזרימה. כאשר אנחנו מודעים להשפעה הרגשית שיש לצורת החלל, לרהיטים, לצבע ולאור, אנחנו יכולים ליצור תמהיל מיוחד עבורנו.
לסיכום, מבקשת סלע, אל תישבו בקסמו של בית כמו שראיתם במגזין או אצל מכרים. הוא אמנם מאוד יפה אבל לא בטוח שהוא מדויק עבורכם. בחנו איך אתם מרגישים עם החללים, החומרים, הצורות, הצבעים, והתאורה, מכיוון שהם תמיד מקרינים תחושה כלשהי. הקפידו לשדך אותם לרגשות המתאימים ובכך ליצור עבורכם מרחב מחיה אידיאלי, המשמש הן כמגבר והן כרפלקטור למי שאתם.
*
האדריכלית רחל סלע היא מפתחת הגישה Self-Reflected Architecture ומחברת הספר בית בדמותך. רחל בעלת תואר בהצטיינות מאוניברסיטת U.T.A, מומחית לחיבור הפן הפסיכולוגי לעיצוב, ומרצה מוערכת מזה כשני עשורים.
כל הצילומים מתוך הספר בית בדמותך – מאת האדריכלית רחל סלע
כתבות נוספות שעשויות לעניין אותך:
עוד מרדיו מהות החיים:
