מחקרים מצאו שדימויים ויזואליים לעתים משתלטים על הדיבור הפנימי ויש דרכים לנצל זאת
פיטר רואל כותב ב-Harvard Gazette על אחד הנושאים שמעסיקים פסיכולוגים ומדעני מוח יותר מכל: כיצד אנחנו חושבים. באופן עקרוני, ניתן לחלק מחשבות אנושיות לשניים: מילוליות וויזואליות. כשאנו מפנטזים על החופשה הבאה שלנו במקום אקזוטי, סביר להניח שאנחנו משתמשים בחלק הוויזואלי כשאנחנו מדמיינים עצי דקל וקוקוסים עם קשיות ורודות. לעומת זאת, כשאנחנו מתכננים מה לומר במהלך פרזנטציה בעבודה, כנראה שאנחנו מפעילים את החלק המילולי ויוצרים דיבור פנימי המורכב ממילים המתחברות למשפטים, מסביר רואל.
מכאן יכול להיווצר הרושם שמדובר בשני חלקים נפרדים. אך רואל תוהה, האמנם? "האם באמת ניתן להשתמש באחד מהם מבלי שהשני יצוץ תוך כדי"? לצורך הדיון הוא שולף מחקר שבוצע בהרווארד ופורסם לאחרונה (מאי 2017) במגזין NeuroImage. לפי החוקרים, התשובה תלויה בסוג המחשבה הראשונית, ויותר מדויק – דימויים ויזואליים לעתים משתלטים על מחשבות מילוליות. כלומר, שקיעה בתמונות היא ככל הנראה עניין מובנה.
מובילת המחקר – אלינור עמית מהמחלקה לפסיכולוגיה – ושותפתה אוולינה פדורנקו מבית הספר לרפואה מצאו שאפילו כשעודדו אנשים להשתמש בחשיבה מילולית, הם יצרו לעצמם דימויים ויזואליים שליוו את הדיבור הפנימי שלהם. מכאן הן למדו שחשיבה ויזואלית נטועה עמוק במוח. עמית מספרת שהן ביקשו להשיב על השאלה הבאה: "האם ניתן לעסוק במחשבה מסוג מסוים [מילולית או ויזואלית] מבלי שתופענה פתאום מחשבות מהסוג השני". כלומר, "מבלי להפעיל שלא במכוון את המודל השני"?
לדימויים חזותיים קדימות אבולוציונית על השפה
כדי להבין טוב יותר כיצד בני האדם משתמשים בכל מצב של מחשבה, תכננו עמית והקולגות סדרת ניסויים שנפתחה במעבדה והמשיכה בסורקי MRI. בניסוי הראשון, המתנדבים התבקשו ליצור משפטים או דימויים ויזואליים בהתבסס על צמדי מילים שניתנו להם. המילה הראשונה הייתה עיסוק כלשהו, כגון רקדנית, שוטר או מורה. במחצית הניסיונות המילה השנייה הייתה חפץ, ובמחצית הנותרת – מקום כלשהו.
לאחר שיצרו את הדימוי או את המשפט באמצעות המילים שניתנו להם, התבקשו המשתתפים להשיב על אחת מהשאלות הבאות: עד כמה ברורים היו הדימויים או המשפט שהתבקשו ליצור, או עד כמה ברורים היו דימויים או משפטים שהם יצרו מבלי להתכוון. כלומר, אם ביקשו מהם ליצור דימוי ויזואלי, בפעם אחת הם נשאלו עד כמה בהיר הוא יצא, ובפעם אחרת שאלו עד כמה בהיר היה המשפט, קרי הדיבור הפנימי, שנוצר באותו זמן מבלי להתכוון.
לפי תוצאות הניסוי, שרץ פעמיים ועל קבוצות שונות, אין הבדל בבהירות הדימוי הוויזואלי. "למשתתפים לא היה משנה אם ביקשנו מהם ליצור את הדימוי או שהוא נוצר שלא במתכוון", מספרת עמית. "הוא היה חי וברור ללא תלות במה ביקשנו מהם לעשות". ואולם, הבהירות של המשפט, להבדיל משל הדימוי, הושפעה מההנחיות. הדיבור הפנימי של המשתתפים היה ברור יותר כאשר הם התכוונו ליצור משפט – מאשר מתי שלא התכוונו, קרי כשעסקו ביצירת דימוי. חשוב לציין שבעוד שתוצאות אלו משמעויות, הן עדיין נסמכו על דיווח עצמי של המשתתפים בנוגע לבהירות הדימוי או הדיבור הפנימי. כדי לעבור משוכה זו עמית והקולגות עברו לשלב הבא: סריקות fMRI במטרה לעקוב אחר הפעילות במוח.
הסריקות חיזקו את הממצאים: "כשהתכווננו לדיבור פנימי – המשתתפים חוללו במוחם ייצוג מילולי… אבל הם חוללו דימויים ויזואליים ללא תלות אם הכוונה שלהם הייתה לדמיין משהו או לחשוב מילולית", מספרת עמית. תוצאות אלו מצטרפות לתוצאות של מחקר קודם שערכו עמית והצוות ובו גילו שאנשים נוטים לחשוב ויזואלית על דברים שקרובים אליהם – מבחינת זמן, מבחינה חברתית או מבחינה גיאוגרפית – אבל משתמשים בדיבור פנימי כשהם מהרהרים בדברים רחוקים. כלומר, "אם אתם חושב על כיכר הרווארד [שם נמצאת הדוברת] לעומת סן פרנסיסקו, כנראה שאתם מדמיינים את הראשונה אבל חושבים מילולית על האחרונה", אומרת עמית. "אותו דבר קורה כשאתם חושבים על עצמכם או על אדם אחר… או על מחר לעומת עשר שנים מעכשיו".
חשיבה ויזואלית שומרת אותנו קשורים להווה גם במחשבות על העתיד הרחוק.
במחקר החדש, כאמור, נמצא שאפילו כשאנשים מנסים באופן מודע לחשוב בצורה מילולית, כמעט תמיד חודרת למוחם חשיבה ויזואלית. יחד עם המחקר הקודם, נטייה זו מצביעה על כך שאנשים מקורקעים יותר בהווה אפילו כשהם מנסים להשתמש בצורת חשיבה שלרוב שמורה לעניינים שמתרחשים בעתיד.
לטענת עמית, "זה [תוצאות המחקר] מצביע על כך שאנחנו לא יכולים באמת ללכת מעבר לכאן ועכשיו ולחשוב בצורה אבסטרקטית על אנשים אחרים, מקומות או זמנים", והיא מוסיפה שזה החיווט החדש של המוח שלנו ואולי יש לכך סיבות אבולוציוניות, שכן "לא תמיד היינו יצורים מילוליים. במשך הרבה זמן הבנו את העולם שלנו באופן ויזואלי, אז אולי השפה היא פשוט תוסף".
גם אם הטיעון שלפיו אנחנו לא מסוגלים לצאת לחלוטין מהכאן-ועכשיו עשוי להישמע מעט מופרך ולא נראה שיש לו הוכחה ישירה, הרעיון כשלעצמו מעניין ובהחלט ייתכן שוויזואליה אכן חקוקה עמוק במוח שלנו. אם כך, כדאי לשאול האם יש לכך משמעות? בעוד שאפשר לחשוב על מקרים שבהם אימג'ים יכולים להסיט את תשומת לבנו מהדבר שבו אנו עוסקים, מתברר שלחשיבה ויזואלית יש יתרונות מעניינים.
מה קורה כשאנחנו משתמשים בחשיבה ויזואלית
ניל מובולד עוסק הרבה בקוגניציה אנושית מאז שבנו נולד עם שדרה שסועה (ספינה ביפידה) ופיתח כלי דיגיטלי לטובת פיתוח חשיבה חזותית. הוא כותב על חמש סיבות מרכזיות להשתמש בחשיבה ויזואלית. ראשית, הוא טוען, שימוש בדימויים יכול לעזור לגלות קשר בין רעיונות קיימים ואפילו לחולל רעיונות חדשים בפשטות ובמהירות, כך טוען מובולד. כשהראש עמוס במידע, קשה להתמקד בדבר אחד, ולכן מיפוי ויזואלי מאפשר לראות את הרעיונות פרושים בפנינו, כפריטים בודדים שיכולים גם להתחבר לאחרים. סיבה שנייה היא בהירות. מיפוי ויזואלי מאפשר אחיזה חזקה יותר ברעיון או בתיאוריה. החלקים השונים במוח מומרצים על ידי צבעים, צורות וסידורים שונים של תוכניות או מפות באופן הרבה יותר אפקטיבי מטקסט גרידא. המשמעות היא, הוא מסביר, שאנו יכולים להבין יותר לעומק כל קונספט, וכן כיצד הוא מתחבר לאחרים ובהמשך גם כיצד לקטלג ולארגן אותו.
בשלב הבא ובאופן בלתי נמנע, אומר מובולד, תיהנו מרמה חדשה של למידה. הכלי החדש שרכשתם יעזור לכם להיות מהירים יותר גם בתהליכי למידה, מה שבתורו יאיץ את הקצב שבו אתם מכניסים ידע חדש לראש. כעת, כשהמוח שלכם לא תקוע עם טונות של מידע, הוא יתחיל לתפקד באופן שבו הרגלתם אותו, אל אותה סכמה של תצוגה (בדמיון או על הנייר) ויזרים לשם כל מידע חדש שהתחלתם ללמוד. החלטות מהירות יותר, הפרדת עיקר מטפל והבנה טובה יותר של כל קונספט – כל אלו אלמנטים חוסכים זמן יקר. למידה ויזואלית מובילה גם לפרודוקטיביות – כשאנו חותכים מחשבות ותהליכים מיותרים ועוסקים בחשיבה יותר ישירה ועצמאית.
לבסוף, מובולד נוגע אולי בנקודה החשובה ביותר: תגבור היצירתיות ושיפור הזיכרון. יצירת דימויים וגרפים יוצרים גירוי בחלק הוויזואלי והמרחבי של המוח, באופן שמאפשר לנו להתמקד לא רק באינפורמציה אלא גם מטביע את הדימוי במוחנו. אפילו אנשים עם הזיכרונות הטובים בעולם מספרים שהטריק שלהם הוא ויזואליציה, הוא טוען. זה רעיון טוב לנסות מערכי דימוי שונים, כמו גם צבעים, פונטים ומילות מתח כדי לראות מה עוזר לנו לזכור הכי טוב. וכשאנו פועלים כך, אנחנו מפיקים יותר רעיונות יצירתיים, מצליחים לראות קונספטים מזוויות רעננות ומרחיבים את טווח ההבנה שלנו.
נכונו לנו עוד גילויים רבים בנוגע לאופן שבו אנחנו חושבים. בינתיים, חשיבה ויזואלית היא כלי קוגניטיבי עתיק שיעילותו הוכחה לאורך דורות באינספור יישומים. אם, כפי שמתברר, הוא נמצא שם בכל מקרה, מוטב שננתב אותו למקומות מועילים.
כתבות נוספות שעשויות לעניין אותך:
כיצד האישיות שלנו משפיעה על מה שאנו רואים? נוירולוגים מסבירים מהי תפיסה תת-מודעת
כיצד מילים מפעילות אותנו? נוירולוגים מובילים את המסע הלשוני בנבכי המוח
מניפולציות קטנות שיכולות להגביר משמעותית את אחיזת הזיכרון במוח
עוד מרדיו מהות החיים:
