סיפורי אגדות הם יפים ולעתים גם מתגשמים – אבל רוב המטרות שלנו דורשות חשיבה מעשית
בטרם מלאו לו שבע שנים, וולפגנג אמדאוס מוצרט כבר היה בעיצומו של מסע ההופעות הראשון שלו. הוא ואחותו ביקרו בבתי אצילים באירופה וניגנו יצירות מקוריות שלו. המלחין המחונן, אגב, החל לכתוב קטעי מוזיקה כבר בגיל חמש. מאז מוצרט, הורים רבים ניסו להפוך את ילדיהם לעילוי, אבל איש לא הצליח לשחזר את הפנומנליות של כישרונו הטבעי.
זו דרכו של עולם. על כל אדם שהצלחתו מטאורית, יש עוד מיליארדים שזכו להישגים צנועים יותר. אלא שהסיפורים הרגילים לא מעניינים כמו האגדות. ולכן תיתקלו במעט מאוד מהם. התרבות מוכרת לנו את סיפורי ההצלחה הבלתי נתפסים, ויחד אתם תקווה לחקות הצלחה זו. זה לא שיש בעיה בתקווה או בשאיפות גבוהות, אבל החיים מלמדים שעבור רוב האנשים, גישה ריאליסטית ומעשית מובילה לתוצאות בצורה יעילה בהרבה מהיאחזות בחלום שספק אם אי-פעם יתגשם במלואו. אז אולי לא נהיה המוצרט הבא, אבל האם זה קנה המידה היחיד להצלחה? מוזיקאים רבים וטובים קמו אחריו, וזכו להצלחה אדירה גם אם לא הלחינו יצירות בגיל חמש.
רבים מהאנשים המאמינים בגישה ריאליסטית חולקים מכנה משותף – ניסיון חיים מגוון. חלקם טרחו לשתף את חוויותיהם והמסקנות שאליהם הגיעו. אספנו רעיונות משלושה כותבים שגורסים כי הצלחה לא מחייבת מסע לאולימפוס. עבור האדם הממוצע היא הרבה יותר יומיומית. הם מציבים מטרות ריאליות ולא עוסקים בחלומות באספמיה. ההבנה שרוב בני האדם לא יגיעו לפסגת ההישגים בתחום העניין שלהם, לא אומרת שאנשים לא יכולים בכל זאת ליהנות מהצלחות. הבשורה שלהם משמחת: הצלחה היא עניין נגיש יותר משנהוג לחשוב. במאמר מוסגר, הרעיונות משקפים את הניסיון ואת הדעה האישיים של הכותבים. ייתכן שלא תסכימו עם הכול או שהניסיון שלכם מלמד אחרת, אבל תמיד טוב לשמוע רעיונות חדשים ומעוררי מחשבה.
1. ליהנות מעיסוק בדרגת חובבן
"רבי-המכר של היום עוסקים בדרכים לרכישת כישורים ברמה עולמית", מסביר היזם והכותב ניר אייל ב-Medium. ולדבריו, השיטות שנמצאות בספרים אלה אפילו עובדות – אם אתם מכוונים להיות מקצוענים בטופ של התחום שבו אתם מתעניינים. כלומר, אם העיסוק שמעניין אתכם הוא טניס, הספרים הללו מכוונים אתכם להיות רפאל נדאל או רוג'ר פדרר. אבל, טוען אייל, "אני מתערב שהמטרות שלכם נשמעות יותר כמו 'הלוואי שיכולתי להוריד כמה ק"ג', או 'הייתי רוצה להרוויח יותר', להבדיל מ'אני רוצה לזכות באליפות ארה"ב הפתוחה'".
מכיוון שהמטרות היומיומיות שלנו הרבה יותר קרובות לקרקע, הטכניקות להשגתן צריכות להיות כאלה גם הן. כשאנו משווים ירידה במשקל לשליטה באימפריית נדל"ן, לצורך העניין, אנחנו שמים על מטרה לגמרי אפשרית חותמת של משהו כמעט בלתי ניתן להשגה. אנו מרחיקים את היעדים שלנו מנטלית, כי כעת הם אפופים באור זרקורים ואבק כוכבים. מה גם, מסביר אייל, שכשזה נוגע להצלחה גרנדיוזית של אינדיבידואלים, לא קיימת נוסחה שניתן לשחזר. אנחנו לא ביל גייטס ונסיבות חיינו שונות משלו. ולכן ספק גדול אם ניסיון להתחקות אחר דרכו לפסגת תעשיית ההייטק העולמית יועיל לנו לסגל הרגלי תזונה בריאים יותר.
יצירות שהלחין מוצארט בגיל חמש. אפשר להיות טובים במוזיקה גם עם הישג צנוע מזה.
במקום לצעוד בטביעות רגליהם של ענקים, יותר ריאלי לעשות צעדים קטנים שמתאימים לסדרי החיים שלנו. "בקיצור", טוען אייל, "עליכם להפוך לחובבנים". לא אחת אנו מקשרים חובבנות לרמת ביצוע ירודה, אבל זו כלל לא ההגדרה הראויה. אייל מציע לחשוב על חובבן כ"מתרגל עקבי של הרגל בריא". מעבר לכך, חובבנות יכולה לנוע על טווח ביצועים עצום, החל מדרגת מתחיל לשם הכיף ועד לסמי-מקצוענות. כמידת ההשקעה – מידת השיפור. צאו לשטחי הספר של הארץ ותגלו את הרצים בשביליה – אנשים שהיינו שמחים לאמץ את סיבולת לב הריאה של האחרון בהם. הם מתמודדים מול יוסיין בולט? לא. הם טובים במה שהם עושים? בהחלט. נהנים מזה? ללא צל של ספק.
ולכן, אייל מציע גישה אחרת: להתחיל בקטן. הכי חשוב, לדידו, זה לפתח את ההרגל ולהפוך אותו לאחד מאותם דברים שאנו עושים באופן קבוע כבדרך אגב, כמו קניות בסופר. ברגע שנכנסנו ללופ, השמיים הם הגבול. איש לא אומר שאתם לא יכולים להיות מוצרט הבא, אבל קודם לכן כדאי לנסות להתחיל להיות אתם, במסגרת האפשרויות העומדות לרשותכם בזמן הנתון.
2. התמקדות בדבר אחד על פני ריבוי תחומי עניין
בהמשך לקו הזה, היזם והבלוגר דריוס פורו טוען בפוסט בבלוג שלו כי הצלחת-אינסטנט היא אשליה, אך הוא מגיע למסקנה הזו מכיוון אחר. לדבריו, הצלחה היא תהליך מצטבר על פני שנים ולא משהו שקורה בבוקר אחד, כשמתעוררים ומגלים שהמניות שהשקענו בהן שברו את שיא כל הזמנים של נאסד"ק. בשני העשורים האחרונים התחזקה המגמה הטוענת לריבוי עיסוקים מקביל. הטענה היא שאדם צריך לשאוף לפזר את תחומי העיסוק שלו ככל הניתן. להיות מתכנת, מאמן אישי, לנהל חנות באיביי ולהרצות בנושא פיתוח עצמי, למשל. זה לא שבלתי אפשרי לשלב את הדברים הללו, ויש לכך יתרונות עצומים כמו ידע אינטרדיסציפלינרי, אבל אם להיות ריאליים, רוב האנשים שמושקעים בהרבה תחומים במקביל מוגבלים בהתקדמות בכל אחד מהם. הסיבה? "אתה לא יכול לעשות הכול באותו זמן", כותב פורו בפשטות.
"הצלחה אמיתית מתרחשת כשאנו מתמקדים בדבר אחד בכל פעם", מסביר פורו. "אתה רוכש כישור אחד. אחר כך עוד אחד. אתה מסיים פרויקט אחד. אחר כך עוד אחד. עם הזמן, ההישגים שלך נערמים כדי ליצור מיומנות מרשימה". עד כמה שזה יישמע כסתירה לכל הנאמר, הוא מביא את וורן באפט כדוגמה לאדם שצבר את רוב הונו בגיל מתקדם. למיליון הראשון הוא אמנם הגיע כבר בגיל שלושים, אך באופן יחסי, הקפיצה המשמעותית התרחשה כשהיה בשנות ה-60 לחייו. ומה שנכון לגבי הון נכון גם לגבי כישורים, הרגלי בריאות, מערכות יחסים וכן הלאה. אנחנו מגיעים להישגים משמעותיים כאשר אנו ממוקדים בעיסוק לאורך זמן.
"אתה לא בונה גוף חזק ביום, חודש או אפילו שנה", כותב פורו, "לוקח שנים של מאמץ עקבי. קיצורי דרך לא קיימים, לא משנה כמה 'חכם' אתם עובדים". אז נכון, עדויות לקיצורי דרך שעשו אנשים מסוימים קיימות. אבל השאלה היא באיזה סוג הצלחה מדובר. כולנו יכולים להגיע להישגים נקודתיים במאמץ מועט ואפילו ללא מאמץ כלל, כשמזל מעורב בסיפור. אבל הצלחה ברת-קיימא, בעלת יסודות מוצקים, מגיעה כאשר טרחנו להניח לבנה על לבנה באותו אתר בנייה, ולא עסקנו בפיזור סתמי של חצץ על פני כל הארץ.
אמנם הוא לא דוגמה מייצגת, אבל באופן יחסי להונו התבסס וורן באפט בפסגה בגיל מבוגר יחסית. קרדיט: Krista Kennell / Shutterstock.com
3. אל תלכו שבי אחרי סיפורי "עזבתי הכול עבור התשוקה שלי"
יש רומנטיקה נפלאה בסיפוריהם של אנשים שהיו עכברי-ניאון במשך שנים, עד שיום אחד אזרו אומץ, נכנסו למשרד של הבוס והתפטרו. הם הלכו לטייל מסביב לעולם, פתחו משק אורגני, הפכו למחברי ספרים, מרצים, שפים והרשימה נמשכת. בקצרה, הם הלכו עד הסוף עם התשוקה שלהם. מהצד השני של הגדר, הם מביטים בעכברים שנותרו באור הניאון ומדרבנים אותם לצאת בעקבותיהם. אם הם יכלו, כל אחד יכול.
היופי בסיפורים הללו הוא הצלחתם של רודפי-התשוקות להפוך את האהבה שלהם למקור פרנסה. וזה, מסבירים לנו כל המומחים, המתכון לחיי אושר. עם הסיפורים הללו יש רק בעיה אחת, טוען פול ג'רוויס ב-Medium – הם למעשה רק חצי מהסיפור. המעצב והכותב מסביר כי "ישנם שני רכיבי מפתח שרוב הבלוגרים 'המצליחים' האלה לא מדברים עליהם בהרצאות על כמה חכמים הם היו לעשות את הקפיצה לחיי עבודה מלאי תשוקה". האנשים הללו, הוא מספר, לא קפצו ראש עם כיסוי עיניים, היו להם שתי רשתות בטיחות קריטיות. ראשית, רובם היו מצטיינים בתחום העיסוק הקודם שלהם ובנו בסיס חזק שאפשר להם, במקרה של כישלון, ליפול על הרגליים, לנער את האבק ולהמשיך כאילו לא קרה דבר משמעותי. הדבר השני הוא שבמרבית המקרים התאפשר לאנשים לעשות ניסוי כלים לפני שזנחו הכול.
במילים אחרות, מעטים האנשים שהלכו אל הבוס כמו אבירי ימי-הביניים ואמרו, יהיה מה שיהיה. "אומץ ותשוקה נשמעים טוב יותר מכישורים ובדיקת היתכנות", כותב ג'רוויס, "לא הייתי רוצה לשמוע הרצאת TED על האחרונים". יחד עם זאת, המציאות מגלה כי לאנשים שעזבו עבודה מסודרת היו כישורים מעולים שאפשרו להם למצוא עבודה בחזרה וכן אפשרות לבחון את הצלחתם הכלכלית בתחום העיסוק החדש. לא סתם תשמעו כיצד סיפורי ההצלחה האלה עזבו קריירה משגשגת בהייטק. זה בדיוק לב העניין. נסו להיזכר בסיפור כזה של מלגזן, או עובד דואר. מרשה לעצמו לעזוב הכול מי שחש ביטחון כלכלי הן בתחום הקודם והן במושא התשוקה.
טיעונו של ג'רוויס מגובה בניסיון האישי שלו, משני צדי המתרס. הוא מספר כי בתור מעצב אתרים צעיר החליט שהוא יכול להיות גם יועץ עסקי, מבלי שהיו לו הכישורים הנדרשים. זה הסתיים בבזבוז מוחלט של זמן ומשאבים. "לכישורים העסקיים שלי לא היה ביקוש כלל, ומעולם לא העמדתי אותם למבחן כדי לראות אם מישהו ישלם עבורם, לפני שבזבזתי עליהם המון זמן". אותו ריטואל חזר גם כאשר ניסה כוחו בפתיחת חברות תוכנה. לעומת זאת, כאשר עשה קפיצה ממעצב שכיר למעצב עצמאי שבנוסף מפתח קורסים, היה זה כבר תחת שני רכיבי המפתח. הוא מספר כי בשלב מאוחר יותר בחייו, הוא בנה לעצמו מוניטין כזה שהלקוחות בחברה שבה עבד ביקשו לעזוב עימו. כמו כן, הוא פיתח קורסים בזמן שעבד, בחן את הביקוש כלפיהם, ורק אחר כך הפך אותם למוצרים ויצא עמם לשוק.
"אומץ ותשוקה יכולים להיות נהדרים אם אתם רוצים לעשות צניחה חופשית", מסכם ג'רוויס, "אבל כשזו הפרנסה שלכם, הם צריכים לתפוס את המושב האחורי לעומת שימוש בכישורים שאתם יכולים לבנות ולהעריך את הרווחיות שלהם". הרעיון הזה סוגר מעגל עם שני הרעיונות הקודמים לו ברשימה. אם לחזור רגע אל רעיון העיסוק החובבני – יש לנו הרבה מה להגשים בדרגת חובבנות. כלומר, אנו יכולים ללכת רחוק מאוד בעקבות התשוקות שלנו, מבלי לוותר על ביטחון כלכלי. אבל כדי להפוך עיסוק למקור פרנסה יציב, יש נקודות ציון חשובות שצריך לעבור בדרך. ואם ניקח בחשבון גם את הרעיון השני – מיקוד לאורך זמן והצלחה מצטברת – בהנחה שנקפיד להשקיע את הזמן והאנרגיה בתשוקות שלנו, אפילו כעיסוק חובבני – היום שבו נוכל להתפרנס מהן יגיע, במוקדם או במאוחר.
כתבות נוספות שעשויות לעניין אותך:
כיצד לשמור על מקוריות בעידן המידע? הכירו את תיאוריית "תחנת האוטובוס של הלסינקי"
אם זה מספיק חשוב לנו, אנחנו כבר נדאג לעשות את זה
במגמת שיפור? כיצד השוואות לאחרים משפיעות על ההתקדמות שלנו בחיים
עוד מרדיו מהות החיים:
חשיבה הכרתית – סדרת שיחות עם ד"ר יקיר קאופמן על שיטת "ימימה"
