תזכרו ליהנות מהחיים – זו אולי קלישאה, אבל עד כמה אנחנו באמת מקפידים לקיים אותה?

כשאנחנו נהנים יותר, אנחנו בריאים יותר - כיצד לפנות מקום להנאה בתוך השגרה השוחקת

נוגה פנאי | 29 ספטמבר, 2017

בוקר. קפה, סנדוויצ'ים, לארגן את הילדים, הסעות, ו… סוף סוף בעבודה במרוץ להספיק כמה שיותר לפני שעוד יום נגמר. רובנו מכירים את השגרה הזו, היא עלולה לשחוק אותנו אם לא נדאג לעצור ולהתאוורר מדי פעם. אבל יותר מסתם לעצור, כמה אנו באמת מקפידים פשוט ליהנות ממה שאנו עושים? בין אם זו עבודה ובין אם עוגה מושחתת שאי אפשר להפסיק ליישר, ההנאה יכולה לעשות את כל ההבדל ביום שלנו, שלא לומר בחיים. לכאורה מדובר במובן מאליו מכדי לכתוב עליו, אבל נדמה שאנחנו עסוקים יותר בהפחתת כאב או במניעתו מאשר ביצירת מקורות הנאה. אם לתחושתכם אתם יודעים ליהנות מחלק ניכר של עשייתכם ואי-עשייתכם, אתם יכולים לדלג לכתבה הבאה. היתר עשויים להפיק תועלת מהתזכורת.

סוזי מור, מאמנת לחיים וכותבת ב-Greatist, מספרת על פעם שנכנסה לבית קפה נחשב כדי לעבוד עם הלפטופ והזמינה לעצמה כוס קפה יקרה. כשסיימה לכתוב חלק מסוים, קירבה את הספל לפיה ושמה לב להפתעתה שהכוס ריקה. "אפילו לא זכרתי שטעמתי ממנה". היא קלטה פתאום שכשהיא עסוקה – אפילו בפעילויות מהנות – היא שקועה מדי מכדי ליהנות מהפעילות. לדבריה, היא פשוט לא "בתוך זה" חלק ניכר מהזמן. מוטרדת על ידי המחשבה שאין לה "חוויה מלאה" של חייה ושחייה טסים בזמן שהיא "בתוך הראש שלי או מחוץ לגוף, איכשהו", היא חשבה על דרכים להזכיר לעצמה – ולאחרים – ליהנות.

ואכן, היכולת ליהנות היא נושא שמעסיק לא מעט אנשים. הפסיכולוג ג'ונתן פיידר מספר בטור ב-Psychology Today שעל אף שמטופליו מגיעים עם צרכים נפשיים שונים, לכולם משותף הרצון ליהנות יותר מהחיים, שחופף פעמים רבות לרצון להיות מאושרים יותר. בעוד שרבים מהם מעלים רעיונות דרמטיים כמו לעזוב את העבודה, לעבור לעיר אחרת או לחזור לאקס.ית – לדבריו, רעיונות תקפים כלשעצמם – פיידר מציע קודם כל לנסות ולמצוא יותר הנאה בחיים הנוכחיים.

הוא מזכיר לכולנו שאם אנחנו צריכים סיבה, הרי שהנאה ושמחה מקושרות עם בריאות טובה יותר, כפי שמצאו מחקרים רבים שחלקם מצוינים בכתבה של ה-CNN. כך למשל, מוזכרת שם סקירה מדעית מ-2012 שמצאה יותר מ-200 מחקרים שקישרו אושר, אופטימיות וסיפוק בחיים – עם סיכון מופחת למחלות לב וכלי דם. בנוסף, נמצא קישור בין אנשים עם תחושות רווחה עצמית (Well Being) גבוהות יותר ובין מאפיינים פיזיולוגים חיוביים כמו משקל תקין. כדי שנוכל ליהנות מיתרונות אלו ורבים נוספים, בנוסף להנאה נטו שכבודה במקומה מונח, פיידר מציג שלוש התנהגויות פרקטיות שנוכל לאמץ.

עניין של תרגול – 3 שינויים שאפשר להטמיע באופן מיידי

הרעיון הראשון שפיידר מזמין אותנו ליישם הוא קיום טקס קבוע שסובב סביב הנאה. "כשאתם מתעוררים, שאלו את עצמכם 'למה אני הכי מצפה היום?'" וכך גם בסוף היום, בדקו עם עצמכם "מה היה החלק המהנה ביותר של היום שלי ולמה". למי שרוצה לקחת צעד נוסף קדימה, הוא מציע לתעד את התשובות באמצעות כתיבתן על פתקים ושמירתן בצנצנת. "בעוד שנה רוקנו את הצנצנת וקראו את כל הפתקים". הוא מסביר שהוא אוהב את השיטה הזו משום שיש בה תועלת כפולה: מעבר לכך שהיא מאפשרת לנו להתרפק על ההנאה שלנו מדי יום, היא מספקת לנו הזדמנות לחיות אותה מחדש זמן רב לאחר שחווינו אותה.

עניין של תרגול – 3 שינויים שאפשר להטמיע באופן מיידי

תזכורת קטנה למילה ולתחושה שהיא מייצגת יכולה להיות טריגר להתמקדות ברגעי עונג שבדרך כלל חומקים מתחת לרדאר שלנו.

אכילה בתשומת לב היא הרעיון השני. נסו להתמקד בטעם של האוכל למשך דקה אחת בלבד. איזה טעם יש לו? כמו של מה? נסו לזהות את התחושות השונות שעולות: מלוח? מתוק? מר? חמוץ? הטיפ הזה, מספר פיידר, שאוב ממחקר שמצא שאכילה של מנות קטנות בתשומת לב עשויה להגביר את ההנאה מהמזון. היבט זה הוא חלק מהגישה הכוללת של קשיבות, מיינדפולנס, והוא מקביל לטיעון בדבר אכילה מודעת. כשאנו ממוקדים בפעולת האכילה, אוכלים בקצב איטי יותר וללא הסחות, ובתוך כך מפעילים את החושים – ראייה, טעם, ריח, מגע, מישוש – קל לנו יותר להיות נוכחים ברגע הזה, להוקיר עליו תודה וליהנות ממנו.

הרעיון האחרון שפיידר משתף בכתבה זו, ומבטיח שיש עוד רבים, הוא לכוון התראה בטלפון, במחשב או בלוח השנה – שתעזור לנו לזכור ליהנות ממה שהכי חשוב לנו בחיים. הוא מספר שבתו נתנה לו מדבקה של שמש זורחת והוא הדביק אותה על הסלולרי שלו. "באמצע יום מלחיץ זה מזכיר לי להתמקד במה שיכול להביא לי הנאה ומסיט את תשומת הלב מהשאר". רעיונות נוספים שעשויים לעבוד הם פתק על המקרר, שמזכיר לנו ליהנות מהאוכל שלנו ולאכול אותו לאט ובתשומת לב, או כיתוב במקום בולט, כזה שנראה דבר ראשון שנתעורר, המזכיר לנו שבאנו ליהנות.

מילה אחת – למשל "הנאה" – יכולה להוות תזכורת עצמית עוצמתית

מור, כאמור, שמה את הדגש על נוכחות בהווה, וחיפשה מה יוכל להחזיר אותה לחיות את הרגע בזמן שהיא מנסה, כמו כולם, לעבור בשלום את השבוע. היא מצאה מילה: הנאה (Pleasure), ומציעה 3 דרכים להיעזר בה. ראשית, היא אומרת, בפעם הבאה שאתם קונים לעצמכם קפה, סלט או פרוזן יוגורט, בדקו האם הפעילות עצמה יכולה להיות הטריגר שלכם אל תוך הרגע הזה. כלומר, "האם הריטואל עצמו יכול להזכיר לכם לעצור, ולו לרגע, ולהתייחס למילה 'הנאה', כך שתשתו או תאכלו בתשומת לב שתאפשר לכם ממש ליהנות מהפעולה". בכך היא מתכוונת שניתן בצורה מודעת לקשור את המילה 'הנאה' אל טקס הקפה, למשל, או אל טקס ארוחת הצהריים, כך שכשנקיים אותו שוב, נוכל להיזכר בכוונה המקורית שלנו, גם אם אנחנו טרודים בדברים אחרים, ולהחזיר את המיקוד אליה.

הדרך השנייה שמור מציעה דומה לזו של פיידר: כוונו לעצמכם תזכורות. אבל היישום שלה מעט שונה. "זה יכול לעצבן אנשים מסוימים, אבל לי למשל יש התראות שאני מכוונת לזמנים רנדומליים ביום, וכשאני הכי פחות מצפה לזה צצה מולי מילה אחת: 'הנאה'. אתמול כשצעדתי בגשם זה קרה. לקחתי שאיפה עמוקה, הסתכלתי מסביב והבחנתי כמה העיר נקייה יותר". בנוסף, היא מספרת, זה הזכיר לה כמה נעים יכול להיות הריח של הגשם אם לוקחים ממנו שאיפה הגונה. לדבריה, "אפילו ריצה לסידורים במהלך מבול יכולה להצית הנאה אם נרשה לה". מור מספרת על חוויה שרובנו לא זרים לה: בזמן בילוי בבר עם כמה חברים, "הייתי בטלפון (כמו רוב האנשים). ופתאום הופיעה 'הנאה'. הרמתי את המבט ולראשונה ראיתי את הפנים של חבריי. אחד מהם צחק. ברגע הזה הרגשתי שאני רואה את החיים ברזולוציית HD. הנחתי את הטלפון וצללתי לגוואקמולי ולשיחה".

על הדרך השלישית והאחרונה בכתבה, מור מרחיבה יותר מהשתיים האחרות, אולי כי היישום שלהן יכול להיות זמין ונגיש יותר. היא מזמינה אותנו להתכוונן על החושים שלנו. למשל, היא אומרת, רבים מאתנו מבלים לא מעט זמן בהתעסקות עם ריהוט, בגדים, מצעים ואביזרים. אבל "מתי בפעם האחרונה באמת הרגשתם אותם?" היא נותנת דוגמאות ומציעה, בין היתר, למשש את הסדינים ואת הפיג'מה, להתענג על צעיף רך שכרוך על צווארנו ודואג להשלים לנו את הלוק, ליהנות מהריח ומהמרקם של קרם ידיים, לספוג את הווייבים של הבס כשאנו מאזינים למוזיקה, ובמילים אחרות, להשתמש במה שיש באמצעות מלוא החושים כדי להפיק ממנו הנאה.

החזרה למילה האחת – הנאה – בועטת ביום שגרתי ומכניסה לו צבע וחיים, היא אומרת. "בין אם אני מגישה את הטור שלי, מכינה ארוחת בוקר, מלטפת את הכלב, מתקשרת לאחותי או אפילו יושבת בתחתית ומקשיבה להמהום הרכבת, אני נזכרת: 'הנאה, הנאה, הנאה', והכול איכשהו מרגיש טעים יותר".

בסופו של דבר, ההצעות של פיידר ושל מור מצביעות על כך שהרבה מהיכולת שלנו לחוש הנאה תלוי בכמה אנחנו מרשים לעצמנו. נכון, יש גם אלמנטים ביו-כימיים כמו דופמין שלא נכנסנו אליהם הפעם, אבל עדיין, כדאי לזכור שיש לנו כוח בחירה, וביכולתנו לבחור בהנאה כל יום מחדש. ובמילים של הנס כריסטיאן אנדרסן, "תיהנו מהחיים. יהיה מספיק זמן להיות מתים".