פרדוקס סוף השבוע – כיצד מאמץ במעט הזמן הפנוי עשוי להוביל לחידוש מצברים?

התוכן שאנו יוצקים לשעות הפנאי מעצב הן את תחושת הזמן והן את תחושת ההגשמה

בסוף השבוע תנו לנו לנוח. לנקות את הראש מול הטלוויזיה ולשכוח מהחובות שלנו ליומיים. אחרי הכול, זה עתה הסתיימו להם חמישה ימים (במקרה הטוב) רצופים של מטלות קדחתניות, שעות ארוכות והתמסרות בלתי מתפשרת למספרים: לשעות עבודה, לדו"חות כספיים, לגרפים, לכמות הלקוחות או המכירות ולשאר נתונים שמגיעים בספרות. זה מתיש כל פעם מחדש ומביא אותנו לסוף השבוע עם חשק עמוק לספה.

אם מספרים הם ההצדקה שלנו לריקון ראש, בואו נראה עוד כמה מספרים. 4,000 Saturdays הוא מחשבון אינטרנטי שנועד לספק לנו נתונים בימים, שעות ושניות לגבי החיים שלנו. מכניסים את תאריך הלידה, לוחצים "חשב" ומיד מופיעים: כמות השבועות שחיינו, כמות השבועות שנותרו לנו לחיות, השנים שבילינו בשינה, השנים שנותרו לנו לחיות כאנשים פעילים מספר הנשימות שנשמנו מיום הולדתנו ועוד. הכול בממוצע כמובן. בואו נעשה ניסוי או שניים לצורך ההמחשה. נניח שנולדתם ב-2 במרץ 1982. על פי החישוב עברתם עד כה 1,852 סופי שבוע ונותרו לכם עוד 2,148. חדשות טובות – עוד לא הגעתם אפילו למחצית חייכם.

ובכל זאת, לא משנה הערך של המספר – כאשר מציגים את הזמן שנותר לנו במספרים מרחפת מעל תחושה כבדה של סופיות. השנים הפעילות שנותרו לילידי 1982 הן 21. אם נולדתם ב-1974 נותרו לכם עוד 1,730 סופי שבוע ו-17 שנות פעילות. כל זה לא נועד לדכא או לעורר פחד, אלא להמחיש עד כמה יקר הזמן שלנו ובפרט סופי השבוע, היומיים הפנויים הקבועים בלו"ז. אלפיים, אלף ואפילו מאה סופי שבוע הם זמן רב מאוד אם משתמשים בהם כדי לקדם את המטרות שלנו. זמן הוא מוחלט במשך שלו, אבל מאוד יחסי בתחושה ובהספק.

פנאי שגרתי ופנאי עמוק

מה שקובע את תחושת חלוף הזמן הוא, בין היתר, מה שאנו בוחרים לעשות בשעות הפנויות שנותרו לנו. נקדים ונאמר שאין טעם בביקורת על החלטה מושכלת של אדם לשבת בבית ולנקות את הראש מול הטלוויזיה. אם הוא הגיע בכוחות עצמו למסקנה שזה משרת את ייעודו בחיים בצורה הכי טובה, זה לגיטימי כמו כל החלטה אחרת. העניין הוא שרבים מאתנו – סחוטים מימים ארוכים של עבודה – לא רובצים מתוך יוזמה ומחשבה, אלא נשאבים לאווירה הפסיבית של סוף השבוע, כי לתחושתנו זה המצב ההופכי מהאקטיביות של מהלכו. ואולי זה באמת נכון, אבל השאלה היא אם ההיפך מאקטיביות זו הדרך הבטוחה לחדש את מאגרי האנרגיה ולקדם את הרווחה שלנו. ספוילר – רכב שנגמר לו המכל ונתקע בצד הדרך, לא יוכל לזוז גם אחרי 20 שנות 'מנוחה'. כדי לחדש נסיעה הוא זקוק לדלק.

האופן שאנו בוחרים לבלות את סוף השבוע מצטמצם לשתי נקודות עיקריות שבשלב מסוים מתלכדות: הגשמה עצמית ותחושת הזמן. הגשמה עצמית מכיוון שאנו רוצים לנצל את הזמן הפנוי כדי לקדם את השאיפות הפרטיות שלנו, אלה שאולי לא יוצא לנו במסגרות אחרות כמו עבודה או חיי משפחה. תחושת הזמן מכיוון שהיא זו שמשקפת את איכות התוכן – ולא כמות הזמן שבילינו בפעילות מסוימת. במילים אחרות, תחושת הזמן היא אינדיקטור טוב לכל אדם עבור עצמו, אם עשה שימוש מושכל בזמן הפרטי שלו.

סופי שבוע של צפייה רצופה בטלוויזיה מתמזגים זה אל זה ונטמעים לגוש זיכרון מעורפל וחסר כל סימני היכר.

בואו נפרק כל אחת מהנקודות למרכיביה. ביחס להגשמה עצמית, העיתונאית והמחברת קטרינה אונסטאד מסבירה ב-Quartz כי קיימים שני סוגים של בילוי בשעות הפנאי. הראשון הוא השגרתי, זה שעובר על רובנו בסופי השבוע, והשני הוא הרציני, או העמוק יותר. הראשון מאופיין "בסיפוקים מיידיים, לעתים קרובות בפסיביות, וכולל פעילויות כגון שתיית אלכוהול, קניות אונליין וצפייה רצופה בטלוויזיה", מסבירה אונסטאד. היא מוסיפה כי "הסחות דעת מהסוג הזה […] גורמות למוח לשחרר דופמין ומספקות נוחות מרגיעה ומיידית". הסוג השני, פעילויות עומק, הוא על פי פסיכולוגים הדרך שלנו להגשמה עצמית. כשאנו יוזמים את הפעילויות שמגדירות את מי שאנחנו, את ליבת הזהות שלנו, אנחנו מתחזקים ומרחיבים את האישיות שלנו הלכה למעשה.

מהן פעילויות מהסדר הגבוה יותר, הבונה אישיות? מטבע הדברים לכל אדם תהיינה תשובות מאוד אינדיבידואליות לשאלה הזו. עבור אחד נגרות בעבודת יד, עבור אחרת איסוף צדפים נדירים, שלישי רוכב על אופנוע ורביעית מטפחת קבוצת ריצה בקהילה הקרובה שלה. פעולות אלה דורשות השקעה פיזית ומנטלית, הן אינן נופלות תחת ההגדרה הקלסית של מנוחה. מה שהן כן מספקות הוא צורך בסיסי לא פחות מהפוגה פיזית ומנטלית, ובטווח הרחוק אף יותר עקרוני. הן הדרך שלנו להשיג סיפוק מהחיים. אונסטאד טוענת כי "מימוש עצמנו זה כל הנקודה של החיים, ופעילויות פנאי הדוניסטיות ופאסיביות לא יביאו אתכם לשם". היא נסמכת על המומחה המיתולוגי אברהם מאסלו ופירמידת הצרכים שפיתח, שבה מדורג מימוש עצמי כאחד מצרכי היסוד של האדם. אז אמנם מנוחה היא צורך ביולוגי קודם למימוש, אבל מדובר במשימה קלה לביצוע בטווח זמן של שעות ספורות. שינה אמורה לתת לכך מענה הולם. מימוש עצמי, לעומת זאת, הוא עבודה של חיים שלמים.

איך נראה סוף שבוע שהושקע בו מאמץ

אונסטאד מחדדת את המאפיינים של בילויי פנאי משמעותיים בסופי השבוע. מדובר ב"פעילויות שדורשות ליטוש קבוע של כישורים […] אתם עוסקים בפנאי-רציני עם כובד הראש של מקצוען, גם אם העיסוק הוא חובבני". בעקבות מחקרה עבוד הספר The Weekend Effect היא מזקקת ארבעה רכיבים בולטים בעיסוק בפעילויות פנאי רציניות ועמוקות. ראשית, טוענת אונסטאד, לחיי החברה יש משמעות. בעוד שהיא מתמקדת בהיבטים הבריאותיים של פעילות חברתית, מה שהיא לא מציינת ואולי זה לב הקשר בין הגשמה עצמית לפעילות בחברה, הוא היכולת של קבוצה לתמוך בנו, לדרבן אותנו, לשפר אותנו ולהכניס אותנו למסגרת. כל אלה מבטיחים יציבות והתמדה בעיסוק הרצוי. לא סתם אנשים רצים יחד, משתתפים בסדנאות בישול בקבוצה או יוצאים לימי צילום בצוותא.

לגבי הרכיב השני – מציאת תחביב – הרחבנו לא מעט. זהו הפורמט המוכר והפשוט ביותר לטיפוח השאיפות האישיות שלנו. מצד אחד מאפשר להשקיע מאמץ, ומאידך אינו מחייב כמו עבודה. אך יש צורות נוספות של פנאי עמוק שאינן כרוכות בפיתוח תחביב. הרכיב השלישי אם כן הוא פעילות אלטרואיסטית, שנמצאה באינספור מחקרים כמקדמת תחושה של תכלית והגשמה. על כל אלה מוסיפה אונסטאד את הרכיב הרביעי – משחק. זהו התבלין המיוחד ששומר על קלילות וחופשיות. "אנו טובים בהפיכת הפנאי לעבודה", היא מסבירה, "אך משחק אמיתי אינו מנסה לאלף את הזמן". משחק משקף את האווירה שבה תחביב או כל פעילות אחרת נשמרים בגדר פעילות פנאי ולא הופכים לנטל.

השקעת מאמץ בפעילות אהובה מרעננת אותנו במובן הרבה יותר עמוק מפיזיולוגיה גרידא.

הביטוי "אינו מנסה לאלף את הזמן" הוא קריטי להבנת הנקודה. המשמעות שלו היא שהזמן אינו פקטור שיש להתחשב בו, ושגם בפועל אנו לא מרגישים שהוא משחק תפקיד. אם תרצו להביט על זה מזווית נוספת – אתם יודעים שמצאתם תחביב שיפתח את אישיותכם כשאתם כה שקועים בו, שהזמן חולף בלי שהבחנתם. מצב זה מכונה "זרימה" והוא מוביל אותנו לנקודה השנייה שיכולה לכייל טוב יותר את סופי השבוע שלנו – תחושת הזמן.

תחושת חלוף-הזמן של אותה פעילות נקבעת במידה רבה על בסיס מידת החידוש שהיא מספקת לנו. פעילות שגרתית גורמת לזמן להרגיש ארוך יותר, ודברים חדשים שמעסיקים אותנו, כאלה שמכניסים אותנו למצב "זרימה", גורמים לזמן לעוף. אך מרגע שהפעילות הסתיימה מתרחש היפוך פרדוקסלי: זמן שבילינו בפעילות מוכרת ושגורה מרגיש כאילו חמק מבין אצבעותינו ואילו חוויות חדשות נחרטות עמוק בזיכרון ומספקות לנו אחיזה בציר הזמן, מה שמעבה אותו וגורם לו להרגיש ממושך יותר. קארי רום מסבירה ב-Science of Us שהסיבה לכך היא "שאתם יותר ממוקדים באיסוף מידע בלתי מוכר [ומגבשים אותו] לכדי זיכרון". היא מסבירה שבגלל אותו מנגנון הילדות שלנו נראית ארוכה מאוד – הרבה מאוד דברים חדשים, לעומת שנות בגרותנו שחולפות ביעף כי אנו מתורגלים היטב בדפוסים שבסיס הדברים.

חוויות משמעותיות נמצאות בקורלציה גבוהה עם חידוש

וכך, סוף שבוע של צפייה בטלוויזיה ויציאה לקניון ירגיש ארוך בזמן התרחשותו, לעתים עד כדי שעמום. אבל במוצאי שבת לא נבין איך הזמן ברח וכמה מהר נגמר החופש. ביום שלישי כבר לא נוכל להבחין בין סוף השבוע האחרון לבין כל אלה שקדמו לו. לעומת זאת, כאשר אנו עוסקים בפעילות חדשה, או כזו שמכניסה אותנו למצב "זרימה", השעות טסות בזמן אמת, אך בראייה לאחור יש תחושה של עומס אירועים חיובי, של נפח ושל משמעות. של זמן שנוצל כהלכה. אנחנו נוכל לזכור את סוף השבוע הייחודי הזה גם עוד שבועיים, חודש ובמקרים מסוימים גם במשך שארית חיינו. למשל, מדגימה רום, "סוף שבוע מחוץ לבית ירגיש ארוך בהרבה מסוף שבוע בבית. סוף שבוע בבית, אם נבלה אותו בטיול בשכונות חדשות או ביקור במסעדות חדשות, ירגיש ארוך יותר מהסתגרות עם ספר בבית. הסתגרות עם ספר בבית, אם הוא חדש, תרגיש ארוכה יותר מאשר קריאת הספר האהוב עליכם בפעם המאה".

כאן מתרחשת ההתלכדות של מימוש עצמי ותחושת זמן. ראשית, כשיש לנו תחביב שדורש למידה וליטוש של כישורים עולה הסיכוי לחוויות והתנסויות חדשות. ריצה במסלול חדש, אתר תצפית ציפורים שטרם ביקרתם בו וכדומה. שנית, אם פעילות מסוימת גרמה לכם לאובדן תחושת הזמן, להביט בשעון ולא להאמין שעבר חצי יום בלי שהרגשתם, רוב הסיכויים שעשיתם משהו משמעותי עבורכם, כך שבכל מקרה הוא יבלוט בשטח בראייה לאחור. כך או אחרת, פעילות משמעותית שדורשת מאמץ, השקעה, ולמידה, מכניסה קונטרסט לסופי השבוע שלנו, ובכך מאפשרת להבחין בהם על רקע השגרה של משך השבוע.

כאמור, כל בחירה שנעשתה במחשבה תחילה טובה עבור מי שבחר אותה. מובן גם שלא כל סוף שבוע נוכל להקדיש לפעילות חדשה, לכולנו יש אילוצים, ואחרי הכול, ישיבה מול הטלוויזיה מדי פעם באמת לא מזיקה. אבל בראייה אסטרטגית, עבור רובנו סופי השבוע הם הזמן האידיאלי לתחזק את הכוחות שדוחפים אותנו קדימה. אדם יכול לבחור בסולר, בנזין ואפילו הנעה בחשמל, אבל תהא בחירתו אשר תהא, כדי לזוז מצד הדרך הוא חייב לחפש אחר הדלק שלו.

כתבות נוספות שעשויות לעניין אותך:

ספרו לי מה אתם עושים בשעות הפנאי, ואספר לכם מי אתם

המדע שמסביר מדוע אנו כל-כך אוהבים לטוס לחו"ל

ההרצאה השבועית של TED: מדוע בכירי הייטק מגבילים את זמן המסכים של ילדיהם?

עוד מרדיו מהות החיים:

הנוירולוג ד"ר יקיר קאופמן על חיבור ואיזון כל ממדי הקיום – גוף, נפש ורוח