היתרונות שבאימוץ מחשבות ורגשות אותנטיים – גם במצבי מצוקה או צער
הבוקר נשפך לכם הקפה על המקלדת, אחר-כך רצתם אחרי אוטובוס ומעדתם, ולבסוף, קיבלתם סירוב לבקשת החופשה שלכם מהעבודה. האינסטינקט הראשון אצל רובנו יהיה, במקרה הטוב, לרצות לחזור עמוק מתחת לשמיכה. ואולם, הפסיכולוגיה החיובית מפצירה בנו דווקא ההיפך: "זייפו עד שזה יקרה באמת". יש בכך היגיון ולעתים זה אפילו עובד. דוגמה טובה היא האקט הפיזי של חיוך – די בו כדי להפעיל תגובות פיזיולוגיות הקשורות בהרגשה טובה.
למעשה, הנטייה שלנו להימנע מרגשות שליליים כמו עצב נראית כמעט אינסטינקטיבית. אנחנו מזדרזים להרגיע תינוק בוכה ומעודדים מוכנית אדם עצוב לידנו ש"ירגיש טוב יותר" בהקדם. וכך, מגיל צעיר מאוד, אנחנו סופגים – ובהמשך מעבירים – את המסר שעצב זה דבר רע וכדאי להימנע ממנו, כך כותבת ליסה פיירסטון ב-Psychology Today.
אבל האם כדאי לנו לאמץ אסטרטגיה זו בכל פעם שהחיים באים אלינו בריצה קשה? שני מחקרים חדשים מעלים את האפשרות שכדאי להרשות לעצמנו להרגיש גם רגשות פחות נעימים ולא להעמיד פנים שהכול בסדר. זה עשוי להשתלם לנו יותר בטווח הארוך.
להרגיש רע על שהרגשנו רע? אין כפל מבצעים
לפני הכול, צריך לזכור שרגשות שליליים הם חלק מהחיים שלנו ויש להם חשיבות ומשמעות. אבל מדובר ביותר מכך. כריסטופר ברגלנד ב-Psychology Today, מדווח על שני המחקרים. במחקר הראשון שפורסם באוגוסט 2017, התבקשו 1,000 משתתפים לדרג עד כמה הם מזדהים עם אמרות נוסח "אני אומר לעצמי שאל לי להרגיש כמו שאני מרגיש".
החוקרים מצאו באופן די גורף שהאנשים שלא הרגישו רע עם העובדה שהרגישו רע היו בעלי תחושת רווחה נפשית (Well Being) גבוהה יותר ביחס לאלו שהלקו את עצמם על כך שחוו רגשות שליליים. כלומר, לאלו שלא היו שיפוטיים כלפי המצב המנטלי של עצמם יש סיכוי גבוה יותר לבריאות נפשית, בין היתר משום ש"קבלה מאפשרת להם לחוות פחות רגשות שליליים בתגובה לגורמי לחץ". ובמילים אחרות, "להרגיש רע על כך שאנו מרגישים רע יכול למעשה לגרום לנו להרגיש הרבה יותר גרוע".
מובילת המחקר, אייריס מאוס, שמנהלת את המעבדה לרגשות ורגולציה של רגשות במחלקה לפסיכולוגיה של אוניברסיטת ברקלי, אומרת כי "מצאנו שאנשים שמורגלים לקבל את הרגשות השליליים שלהם חווים פחות רגשות שליליים, מה שתורם לבריאות הפסיכולוגית שלהם. אולי אם יש לך גישה מקבלת לרגשות שליליים אתה לא נותן להם הרבה תשומת לב. ואולי, אם אתה שופט את הרגשות שלך ללא הפסק, השליליות עלולה להצטבר".
המחקר השני שאליו התייחס ברגלנד בכתבה מחזק את הממצאים של המחקר הראשון ואף מרחיב אותם. מובילת המחקר, פרופסור מאיה תמיר מהאוניברסיטה העברית בירושלים, בדקה יחד עם צוות רב-לאומי את רמת האושר – שהוגדר כמידת הסיפוק הכללי מהחיים – לצד היעדר סימפטומים של דיכאון בקרב 2,324 סטודנטים מאוניברסיטאות בשמונה מדינות: ארה"ב, ברזיל, סין, גאנה, גרמניה פולין, סינגפור וישראל. את התוצאות הראשוניות פרסמו בכתב העת Experimental Psychology תחת הכותרת הסוד לאושר: להרגיש טוב או להרגיש נכון? באיגוד האמריקאי לפסיכולוגיה העניקו לו את הכותרת הבאה: הסוד לאושר עשוי לכלול יותר רגשות לא נעימים.
לא להילחם בעצמנו
הממצאים הראו שהמשתתפים שחוו את הרגשות שרצו להרגיש, גם כשאלו היו לא נעימים, דיווחו על יותר סיפוק מהחיים ועל פחות סימפטומים של דיכאון. תגלית זו חצתה תרבויות (במאמר מוסגר, תמיר ציינה שמחקר קודם הראה שהרגשות שאנשים שואפים לחוות מקושרים לערכים ולנורמות תרבותיות). לפיכך הסיקו החוקרים שאנשים נוטים להיות מאושרים יותר כשהם מרשים לעצמם להרגיש את הרגש שנראה להם הולם באותה סיטואציה, כלומר שיש לו ערך עבורם, אפילו אם הוא שלילי או לא נעים.
עוד מתברר, כי למרות שרוב המשתתפים העדיפו לחוות רוב הזמן רגשות נעימים, היו גם מי שרצו להרגיש פחות רגשות כמו אהבה ואמפתיה ממה שחוו בפועל ביומיום, במקביל לכ-10% שרצו לחוות גם רגשות פחות נעימים כמו שנאה או כעס. לשם ההמחשה, אישה שלא הרגישה כעס כשקראה על התעללות בילד, למשל, עשויה לחשוב שעליה להיות כועסת יותר בנושא הזה, ולכן רוצה להרגיש יותר כעס ממה שהיא חווה בפועל.
מגיל צעיר מרגילים אותנו לחשוב שעלינו להימנע ככל הניתן מתחושות כמו עצב, צער או כעס. בפועל הן משקפות משהו אותנטי לגבי מצבנו בעולם.
וזהו לב העניין, כך נראה. החוקרים סותרים את הרעיון המקובל שלפיו על אנשים לשאוף להרגיש רק עונג כדי להיות מאושרים. תמיר מסבירה: "אושר הוא יותר מאשר רגש של עונג והימנעות מכאב. מדובר בחוויות משמעותיות ובעלות ערך, הכוללות גם רגשות שנראים כרגשות הנכונים להרגיש במהלכן. כל הרגשות יכולים להיות חיוביים בהקשרים מסוימים ושליליים בהקשרים אחרים, ללא קשר אם הם נעימים או לא נעימים".
תמיר מדברת על הפער בין איך שאנחנו רוצים להרגיש ובין איך שאנחנו מרגישים בפועל. קחו, למשל, שני אנשים שחווים אהבה באותה מידה. אחד מהם מרוצה מכך והשני היה רוצה להרגיש יותר אהבה. אלו שני אנשים שחווים את אותו הרגש, ועדיין – הראשון יהיה מסופק ופחות מדוכא, קרי מאושר, בעוד שהשני יהיה כנראה אומלל – שכן הציפייה שלו (להרגיש יותר אהבה) לא מתממשת.
לעתים הבריחה מהעצב רק מעמיקה אותו
תמיר נגעה בנקודה מעניינת מאוד, מעבר לפער בין המצוי לרצוי ביחס לרגשות שלנו: רגשות לא נעימים קשורים גם לתחושת משמעות. פיירסטון מרחיבה בנושא זה בכתבה שהוזכרה קודם. עצב, היא מסבירה, יכול להזכיר לנו מה חשוב לנו ומה מעניק לחיינו משמעות. כשאנחנו מזהים את הרגש שאנו חווים ומרשים לעצמנו להרגיש ולהכיל אותו באופן בריא ובטוח, אנחנו חשים יותר מקורקעים, מבוססים, ואפילו עם יותר חוסן נפשי (resilient). ולהיפך, כשאנו מדכאים רגשות אנו עלולים להוביל את עצמנו לדיכאון.
מינקות אנו סוחבים כאב שלא יכולנו לבטא בגילנו הצעיר, ולאורך החיים מתווספים אליו מפגשים מכאיבים נוספים – ממערכות יחסים, מחלות ואובדנים שונים. מרביתנו, היא טוענת, חרדים שנגיעה קטנה בעצב כלשהו תעורר מרבצם את כל הרגשות הקשים הקבורים עמוק בתוכנו. הפחד הזה מוביל אותנו לחפש שיטות "לחתוך" את הרגשות שלנו. כבר כילדים אנחנו מפתחים מנגנוני הגנה שיעזרו לנו להסתגל לנסיבות מכאיבות. אבל לפעמים השיטות שלנו להפחית או להיפטר מהכאב, ששירתו אותנו בצעירותנו, פוגעות בסופו של דבר בנו כבוגרים וביקרים לנו ביותר ומגבילות אותנו.
כך, למשל, אנו עלולים להימנע מהתקרבות מדי לאדם אחר בניסיון מוטעה להגן על עצמנו, או להתמכר לחומר כלשהו כדי לטשטש את עצמנו מלחוש כאב – והתנהגויות אלו לרוב מובילות לפגיעה בעצמנו. יש, כמובן, גם דרכים עדינות יותר להדוף רגשות קשים, כמו להעסיק את עצמנו בעבודה או בנושאים טריוויאליים בכל רגע נתון. למעשה, המרחקים שאנו גומאים כדי להימנע מרגשות דוחפים אותנו הרחק מהחיים עצמם.
בנוסף, מסבירה פיירסטון, לא ניתן לטשטש באופן סלקטיבי את הרגשות ולבחור להעלים כאב מבלי להפסיד שמחה. היכולת שלנו להרגיש מאפשרת לנו לקבל מידע ומסייעת לנו לשרוד ולשגשג. כשאנחנו מנסים להדחיק רגשות "שליליים", אנחנו מאבדים מגע עם עצמנו ועם רגשות כמו אהבה, תשוקה, חום, רצון, ולכן יוצרים לעצמנו חיים קהים יותר.
כשאנחנו חווים את הרגשות שלנו – על כל הטווח – לחיים שלנו יש ערך, משמעות, טקסטורה, עומק ותכלית. אכפת לנו יותר, אנו רוצים יותר, אוהבים יותר, צומחים יותר ושואפים יותר. ככל שחיינו מלאים יותר מבחינה זו, כך אנו שמחים יותר ובמקביל מרגישים יותר לעומק את העצב. זה מוסיף ממד של משמעות לכל החוויות שלנו.
לרובנו יש ציפיות לא ריאליות מהסביבה בתחומים מסוימים, ואנחנו כבר יודעים שזה לא מתכון לאושר. אבל נראה שכשהציפיות מופנות כלפי עצמנו, וספציפית כלפי הרגשות שלנו, עלינו להיות זהירים במיוחד. "אנשים רוצים להרגיש טוב מאוד כל הזמן במדינות מערביות, בעיקר בארצות הברית", אומרת תמיר. "גם אם הם מרגישים טוב רוב הזמן, הם עשויים לחשוב שהם צריכים להרגיש אפילו יותר טוב, וזה עשוי לגרום להם להיות פחות מאושרים בסך הכול".
מכיוון שרגשות שליליים הם חלק ממנעד הרגשות שלנו כבני אדם והם בלתי נמנעים, נראה שקבלתם כעובדה עשויה להיות טובה לבריאות הנפשית שלנו יותר מהרכבה אוטומטית של משקפיים ורודים והעמדת פנים שהכול תקין גם כשהוא לא. כמו כל מיומנות, קבלה היא יכולת שניתן לפתח ולשכלל. צריך כמובן להיזהר, שכן עיסוק מוגזם בעצבות שלנו או ברחמים עצמיים עלול להיות הרסני.
ועדיין, אם ניתן לעצמנו להרגיש עצב אמיתי, כמו רגשות פחות נעימים אחרים, מבלי לשפוט אותו או לנסות לשנותו, הוא יכול לעבור דרכנו כמו גל, להגיע לשיאו ולבסוף לעזוב ולהיעלם, כשהוא מותיר אותנו יותר לא רק שלמים ומחוברים יותר לעצמנו, אלא גם חסינים יותר לסטרס ולרגשות שליליים.
כתבות נוספות שעשויות לעניין אותך:
הבריאות הנפשית שלנו היא מערכת אקולוגית שזקוקה לגיוון – תשאלו את הדנים
ייתכן כי ברגעים אלה ממש אתם עוברים חוויה רגשית משמעותית – ואפילו לא הרגשתם
ויטגנשטיין: לעולם לא נדע מה קורה במוחם של אחרים – איך בכל זאת להבין אותם?
עוד מרדיו מהות החיים:
