איש אינו מחוסן בפני כישלון – אך הכישלון עצמו מחסן, תשאלו את ג'יי. קיי רולינג

מה אפשר ללמוד מהסיפור האישי של הסופרת המצליחה על צמיחה מתוך הקשיים?

נוגה פנאי | 27 אוגוסט, 2017

"צרה מגלה גאונות, שגשוג מסתיר אותה", כה אמר המשורר הרומי המפורסם הורטיוס, וכנראה התכוון למסע שאנו מאולצים לצאת אליו כשמשהו משתבש – ולפירות שהוא מניב. גם ג'יי.קיי.רולינג, שכתבה את סדרת הספרים הנמכרת בעולם – מעל 400 מיליון עותקים – וכנראה גם היחידה בהיסטוריה שהפכה למיליונרית מכתיבה, מדברת בשבח הצרה, אך היא קוראת לה "כישלון". ב-2008 נשאה רולינג נאום מרשים בטקס השנתי של איגוד בוגרי אוניברסיטת הרווארד. היא בחרה לחלוק עם הבוגרים את אחד הלקחים החשובים שלמדה ב-21 השנים מאז שסיימה שם בעצמה את חוק לימודיה – ההזדמנות הטמונה בכישלון.

רולינג אינה הראשונה להסתכל על הצד החיובי של המונח בעל המוניטין השלילי. רבים וטובים לפניה כבר התייחסו לכך שכישלון הוא אבן דרך הכרחית בדרך להצלחה. כך, למשל, רוברט קנדי אמר שרק מי שמעז להיכשל בגדול יכול להשיג בגדול; סמואל בקט אמר דבר דומה והוסיף שכך "יודעים להיכשל טוב יותר"; קונפוציוס דיבר כך שהגדולה שלנו היא לא בהימנעות מנפילה אלא בקימה בכל פעם שאנו נופלים. בקיצור, הרעיון ברור. ועדיין, יש משהו מעניין באופן שבו רולינג מדברת על חוויית הכישלון האישית שלה.

הסופרת המצליחה מספרת שחצי מחייה הייתה מצויה בקונפליקט בין האמביציה שלה – לכתוב סיפורים עד קץ הימים – ובין הציפיות של הקרובים ביותר אליה. הוריה, שניהם מרקע סוציו-אקונומי נמוך וללא השכלה אקדמית, חשבו שהדמיון הפעיל במיוחד שלה הוא שיגעון אישי, משעשע אמנם, אך לעולם לא יממן משכנתא או פנסיה. "הם קיוו שאבחר בלימודים שיעניקו לי מקצוע, אני רציתי ללמוד ספרות אנגלית. ובפשרה, שבדיעבד לא סיפקה אף אחד מהצדדים, הלכתי ללמוד שפות מודרניות. לפני שהמכונית של הוריי הסתובבה חזרה לכיוון הבית, הברזתי משיעור גרמנית לכיוון מסדרון הקלאסיקה… כנראה שמכל הנושאים בעולם [הוריי] לא היו חושבים על [מקצוע] אחד פחות שימושי ממיתולוגיה יוונית".

במאמר מוסגר, היא מבהירה שהיא לא מאשימה את הוריה על השקפתם, ומוסיפה ש"יש תאריך תוקף להאשמת ההורים שלך על כך שניווטו אותך לכיוון הלא נכון. ברגע שאת בוגרת מספיק לקחת את ההגה לידייך, האחריות עוברת אלייך". ואולם, מה שהפחיד אותה יותר מכל בימים ההם לא היה העוני שהילך אימים על הוריה, אלא כישלון.

היא פונה אל הבוגרים ואומרת שהעובדה שהם סיימו את הרווארד רומזת על כך שההיכרות שלהם עם כישלון היא מוגבלת, ושמה שנתפס בעיניהם ככישלון כנראה נתפס כהצלחה על ידי אחרים. אבל, "בסופו של דבר, כל אחד מאתנו צריך להחליט לעצמו מה מגדיר עבורו כישלון. אלא שהעולם להוט למדי לתת לנו סט של קריטריונים אם רק נאפשר לו".

הכישלון האישי שלה התדפק על דלתה שבע שנים בלבד מסיום התואר: נישואיה הקצרים קרסו, היא נותרה נטולת עבודה, מגדלת לבד את ילדתה והכי ענייה שאפשר באנגליה מבלי להיות הומלסית. "הפחד של הוריי ושלי התממש, ובכל קנה מידה הייתי הכישלון הכי גדול שהכרתי".

לבד עם האמת הערומה – חיסון לכל החיים

"אני לא אגיד לכם שכישלון זה כיף, זו הייתה תקופה אפלה בחיי. ולא היה לי מושג שיהיה מה שהעיתונות כינתה מאז 'פתרון מהאגדות'… לא ידעתי אם יום אחד יהיה אור בקצה המנהרה", היא מודה. מה בכל זאת היא הרוויחה מכך? לדבריה, "הכישלון הפשיט אותי מכל מה שהיה לא הכרחי או חיוני. הפסקתי להעמיד פנים שאני כל דבר מלבד מי שאני, והשקעתי את כל האנרגיה שלי בעבודה היחידה שהייתה חשובה לי [כתיבה]. אם הייתי מצליחה בכל דבר אחר לפני כן, יכול מאוד להיות שלעולם לא הייתי מוצאת את הנחישות להצליח בזירה היחידה שהאמנתי באמת ובתמים שמקומי בה".

היא מספרת שהיא שוחררה לחופשי, "משום שהפחד הגדול ביותר שלי התממש ועדיין הייתי בחיים, ועדיין הייתה לי בת שאהבתי בכל ליבי, והייתה לי מכונת כתיבה ישנה ורעיון גדול". וכך, היא מסכמת, "נקודת השפל הפכה לבסיס איתן שעליו בניתי מחדש את חיי".

גם אם חלקנו לעולם לא ניכשל בכזה קנה מידה, היא טוענת, כישלון במידה זו או אחרת הוא בלתי נמנע. "זה פשוט בלתי אפשרי לחיות מבלי להיכשל במשהו, אלא אם אתה חי כל כך בזהירות שמוטב שלא היית חי בכלל – ובמקרה כזה, ברירת המחדל שלך היא כישלון". לדבריה, חוויית הכישלון העניקה לה בדיעבד ביטחון פנימי, שלא הצליחה לרכוש לעצמה כשעברה מבחנים, וכן "לימד אותי דברים על עצמי שלא יכולתי ללמוד בשום דרך אחרת".

במסע שלה חזרה מעלה היא גילתה את כח הרצון ואת המשמעת העצמית, כמו גם את ערכם הלא יסולא בפז של חברים טובים. "לדעת שהפכת חכם וחזק בעקבות מפלה משמעותו שאתה לעולמי עד בטוח ביכולתך לשרוד. לעולם לא תכיר את עצמך באמת או את החוזק של מערכות היחסים שלך, עד שמצוקה של ממש תשים אותך במבחן. ידע כזה הוא מתנה של ממש, על אף שנרכש בכאב, והוא שווה יותר מכל תעודה שקיבלתי בחיי", היא מסכמת.

החיים בנויים כך שבמבט לאחור אנחנו בדרך כלל יותר חכמים. ועדיין, כדאי לנסות ולאמץ את העצה שניסחה רולינג בדיעבד ביחס למסע הפרטי שלה: "לו היה לי מחולל זמן [קוראי הארי פוטר מבינים בדיוק על מה היא מדברת], הייתי אומרת לעצמי בת ה-21 שאושר מצוי בידיעה שהחיים הם לא רשימת רכישות או הישגים. הכישורים או הרזומה – אלו לא החיים שלך, למרות שתפגשי רבים שמבלבלים ביניהם. החיים קשים, ומורכבים, ולא בשליטה המלאה של איש. ענווה בפני הידיעה הזו תאפשר לך לשרוד את התהפוכות הכלולות בהם".

הסיפור של רולינג הוא כמובן מקרה מסוים מאוד, שיכול להדהד לסוגים שונים של כישלונות בקרב סוגים שונים של אנשים. במובן זה הוא השראה, כמו גם סיפור מעניין שמאיר בזווית נוספת את הדמויות ואת הסיפורים שטווה רולינג, ושמן הסתם מושפעים ומשקפים חלק מחייה הפרטיים. אך מה לגבי "מתכון" ברור ומפורט יותר?

תקופת שפל שסיננה את כל הרעש המיותר ואפשרה לרולינג להתמקד אך ורק בתשוקה האמיתית שלה. קרדיט: Everett Collection / Shutterstock.com

ארבעה מפתחות לחמש תועלות

בטור שלו במגזין פורבס, מציג מייקל לינדנמאייר חמש תועלות מרכזיות הנובעות מכישלון. כדי ליהנות מתועלות אלו, הוא אומר, יש לשלוט בארבעה מפתחות: להתייצב מול הפחד, להתייצב מול העובדות, לחגוג את הכישלון ולהתקדם הלאה.

התייצבות מול הפחד: הפחד, לדבריו, כולא אותנו בסטטוס-קוו שאינו משתנה ומעניק לנו ביטחון כוזב. מי שרוצה להשתחרר, עליו להתמודד עם פחדיו, אחד אחרי השני. "כן, הכול עלול להשתבש, ואתה יכול להגיע לנקודת השפל", הוא אומר, אבל "אתה תשרוד, תנקוט פעולה ותמשיך הלאה".

התייצבות מול העובדות: "כישלון הוא לחלוטין אפשרות", מצטט לינדנמאייר את אילון מאסק. "אם דברים לא נכשלים, הרי שאנחנו לא מחדשים מספיק". כמהנדס, פילנתרופ ויזם, בין היתר של חברת Paypal המוכרת, מאסק יודע דבר או שניים על כישלון.

אוקיי, נכשלת, אומר לינדנמאייר. הכול התחרבש. נכשלת רשמית. כעת, "בדוק את העובדות. הניסוי המסוים שלך לא הצליח באופן שבו דמיינת. המפתח הוא למנף את זה ולהתקדם".

לחגוג את הכישלון: "נכשלת? אני מציע לקיים סעודה חגיגית", מפתיע לינדמאייר. "הכן את האוכל הטוב ביותר, הזמן את חבריך הטובים ביותר להצטרף אליך ואז חגגו יחד את הכישלון שלך… חגוג כל שיעור אפשרי שלמדת מהכישלון. בקש מחבריך פידבק כן ורעיונות הנוגעים לכך. תובנות הן הקינוח המושלם".

חגיגה כזו מאפשרת לך ליהנות מסט של לקחים שימושיים, הוא מבהיר. התוצאה הטובה ביותר תהיה לקדם הזדמנויות חדשות ומשאבים פוטנציאליים. "לכל הפחות, תיהנה מהשתתפות בצערך והאוויר יתנקה מכל פחד ותוכל לשים את עצמך במקום שממנו אפשר להתחיל מחדש".

להתקדם הלאה: לינדנמאייר מביא את דברי ווינסטון צ'רצ'יל: "הצלחה מכילה מעבר מכישלון לכישלון מבלי לאבד את ההתלהבות". הכישלון הוא סופי רק כשאנחנו מסרבים לקום, להתנער ולחזור למשחק. המפתח הוא ליישם את הלקחים שלמדנו ולהסתער קדימה.

מפתחות אלו כבר כוללים חלק מהרווחים המרכזיים של כישלון, ביניהם הפקת לקחים והתמוססות הפחד. אך לינדנמאייר מוסיף עוד מספר תועלות. הראשונה היא בהירות. בדומה לרולינג, הוא מדגיש שכישלון מאלץ אותנו לנקות את הרעש ולהתמקד במה שחשוב באמת. התועלת השנייה, וגם אותה ציינה רולינג בנאומה, היא החברים, שלינדנמאייר מכנה 'אלופים'. "אלופים אמיתיים נשארים לידך גם בזמנים קשים". השלישית היא יצירתיות. כישלון מציב אילוצים, הוא אומר, "ואתה חייב, בתגובה, להעלות את רף היצירתיות כדי ליצור אפשרויות חדשות ולמשוך משאבים חדשים במטרה ליישם את החזון החדש שלך".

התועלת הרביעית שלינדנמאייר מציג מנוסחת על ידי נאסים טאלב, מסאי, פילוסוף, סוחר ניירות ערך ומתמחה בתורת האקראיות: "אם אתה נמחץ על ידי כישלון וקופץ חזרה, זה נקרא 'גמישות'. אם אתה לומד, מתאים את עצמך ולמעשה חוזר לגרסה משופרת של עצמך, יש לך כוח, אומץ (Grit)".

התועלת האחרונה ברשימה היא חופש, וגם אותה הזכירה רולינג. "הכישלון מפשיט אותך מכל רעיון של איתנות, אי-כניעות", הוא אומר. "קבלת הכישלון מצריכה ענווה. אם אתה לוקח בעלות על הכישלון שלך, אתה משוחרר. כעת אתה יכול להמשיך בענייניך בלי הלחץ המתמיד להיראות מושלם".

רשימת היתרונות שבכישלון עשויה ליצור מצג כאילו זו השאיפה החדשה. אז לא. ועדיין, שווה לפרק את הדיכוטומיה בין 'כישלון' ו'הצלחה' ואולי לתהות – האמנם מדובר בשני מושגים הפוכים, או שמא אלו שני הצדדים של אותה מטבע והם כרוכים זה בזה. כך או כך, נדיר שבחיים הכול מסתדר לנו כפי שציפינו, הערכנו או תכננו. החדשות הטובות הן שגם במצבים שנראים קשים במבט ראשון אנחנו יכולים ליהנות ממתנות יקרות ערך ולגלות את עצמנו מחדש.

קרדיט תמונת כותרת: Usa-Pyon / Shutterstock.com