פילוג גלובלי? הרב לורד יונתן זקס מסביר כיצד נוכל לקבל את פני העתיד ולחיות זה לצד זה בשלום
אוסף התארים שקודם לשם יונתן זקס חריג בהרכבו: רבי, פרופסור, לורד ו…ברון. זקס – שכיהן כרב הראשי של חבר העמים הבריטי, מלמד בשלושה מוסדות להשכלה גבוהה וגם יושב בפרלמנט הבריטי – הוא דמות שטעמה הרבה לאורך חייה ועברה עשיר, אך כמנהיג רוחני ופוליטי הוא נושא תמיד מבטו אל העתיד. בימים אלה, מה שהוא רואה לא מרגיע אותו: זקס מרגיש שאנו חיים באחת התקופות המאתגרות ביותר עבור המין האנושי.
אלו לא שאלות טכנולוגיות אקולוגיות או כלכליות שמטרידות אותו, אלא משהו בסיסי בהרבה – היחסים בין בני האדם. הפיצול ההולך וגדל בין הפרט לסביבתו והפירוד המעמיק בין קבוצות שונות עלולים להוביל אותנו למציאות שבה כל מה שעבדנו עליו לאורך ההיסטוריה, כל חבלי הלידה וכאבי הגדילה שהובילו אותנו לשפע ולידע של היום, יהיו לשווא. כי אם בני האדם לא מסוגלים ליהנות יחד מיציר כפיהם, מה הטעם?
בהרצאה מעוררת השראה ב-TED, זקס קורא לאנושות להפסיק לפחד ולהתכנס חזרה יחד כדי להתמודד באומץ עם העתיד. לטענתו, המפתח להבנת התזוזות הטקטוניות בחברה טמון בשאלה – "במה אנשים מאמינים?" הוא לא מדבר על אמונה דתית בהכרח, אלא על ערכי היסוד הדומיננטיים בתקופתנו, הזרמים התחתיים שמלווים את התהליכים בחברה ומשפיעים עליהם. ובראשם – האמונה ב'אני'. כדי לשמור על ה'אני', מסביר זקס, אנו חייבים לשמור גם על ה'אנחנו'. בחריפות שכל הוא מדגים כיצד גיוון בדעות יכול לחיות בשלום לצד חיזוק הזהות האישית, ויותר מזה, הם אף יכולים להזין זה את זה. ועוד מילה אחת, אל תתנו לרשמיות של התארים להטעות אתכם. מדובר באדם שנון עם חוש הומור שאינו נופל מחדות מחשבתו.
הרב של המערב
אין צורך להכביר במילים על המצב הנוכחי בעולם, ונראה ש'קיטוב' הוא מילה מספיק חזקה כדי לתאר את הנסיבות בתקופתנו. זקס מאמין כי קצב השינויים המסחרר שאנו חווים מלבה את הקיטוב הזה, על ידי זריעת פחד וחוסר ודאות בלבבות. כל ההתרחשויות מגיעות מהר מדי ובעוצמה גבוהה מדי. זקס מספר, למשל, כיצד חבר אמריקאי המחיש לו את מה שעברה ארה"ב במהלך שנת 2017: "ובכן, זה היה כמו איש שיושב על סיפון הטיטניק עם כוס וויסקי ביד והוא אומר, 'אני יודע שביקשתי קרח…'"
מהירות השינוי אפוא לא מאפשרת לנו זמן הסתגלות, מה שמוביל לפחד, מה שמוביל להסתגרות ולקיטוב. הפתרון, לשיטתו של זקס, טמון בהבנת ערכי הליבה של תרבות המערב – או – מהו מושא האמונה השולט בקרב האנשים. "מה אנחנו מעריצים?" הוא שואל. "אני חושב שאנתרופולוגים בעתיד יביטו בספרים שאנחנו קוראים על עזרה עצמית, גילוי עצמי, הערכה עצמית […] והם יביטו בטקס הדתי החדש הנפלא שיצרנו. אתם מכירים אותו? הוא נקרא סלפי. ואני חושב שהם יסכמו שמה שאנחנו מעריכים בזמננו זה העצמי, האני".
חלק מחזיקים בדעה שהמיקוד העצמי הוא תופעה פסולה ואחרים מאמינים שאין בכך כל רע באופן אינהרנטי. הרי לכם עוד נושא למחלוקת, למרבה האירוניה. אבל נקודת המבט של זקס בשאלה הזו היא ביולוגית. לדבריו, וכמובן על פי המציאות המדעית, בני האדם הם חיות חברתיות, כמו אריות, דולפינים או זאבים. ולכן, בעוד הסתגרות של אדם פרטי היא תופעה טבעית לחלוטין, הסתגרות שיטתית כערך תרבותי סותרת את הצרכים הביולוגיים שלנו, שכנראה עוד לא הספיקו להתעדכן ואין לדעת אם אי-פעם יתעדכנו. מצב הדברים כיום הוא שהתרבות מקדשת ערך שאינו תואם את המהות הטבעית שלנו.
אם משתמע מהדברים שזקס יוצא נגד האינדיבידואליזם, זה לא המצב. להיפך, הוא מאמין גדול באינדיבידואל, אך לתפיסתו הדרך להגן עליו ולשמור אותו היא בתוך מסגרת חברתית. "אני חושב שהדרך הכי פשוטה לשמירה על 'אתם' העתידיים היא לחזק את 'אנחנו' העתידיים", הוא אומר. אחדות ואינדיבידואליזם לא סותרים זה את זה, אלא חיוניים זה לקיומו של זה. אך לא בכל תנאי זה אפשרי. כדי למצות את המרב מהשילוב בין שתי התפיסות, עלינו למצוא נוסחה שתאפשר להן לדור בכפיפה אחת ולהעצים זו את זו. לדברי זקס קיימים שלושה מישורים מהותיים שבהם עלינו לחשב מסלול מחדש ביחסי הגומלין שלנו עם הסביבה: קשרים חברתיים, זהות קבוצתית ולקיחת אחריות.
זהות מוצקה וקבלת האחר הם הפכים משלימים
כאן באה חריפות שכלו לידי ביטוי בצורה נפלאה. אנחנו הולכים לחזות בפירואט מחשבתי מרהיב שמצליח ליישב את הסתירה שבין חיזוק הזהות הקבוצתית ובין קבלת האחר וגיוון בדעות. כשקבוצה מחזקת את זהותה זה מהלך לעומתי כמעט באופן גורף. אנחנו משהו אחד לעומת האחר, השונה. קבלת זרים היא תהליך הפוך וכרוך בזהות גמישה ומשוחררת יותר, המאפשרת לגורמים חדשים להפוך לחלק מהקבוצה מבלי לאלץ אותם להמיר את תפיסות עולמם. עכשיו בואו נראה כיצד פותר זקס את הסתירה הזו, והוא מתחיל דווקא באינדיבידואל, אבן הבניין היסודית של החברה.
זקס מספר על היכרותו עם אשתו כשהיו סטודנטים, שלדבריו "הייתה כל מה שלא הייתי". הוא מתאר עצמו כשקוע בחרדה קיומית, ואת אשתו כמפיקה קרני שמש. הוא מסכם את הבחירה להינשא למרות ההבדלים העצומים: "זו הייתה ההחלטה הטובה ביותר שאי פעם עשיתי בחיי, בגלל שזה האנשים ששונים מאיתנו שגורמים לנו לצמוח". בני האדם שונים אלו מאלו וזה רצוי ומקובל. אבל היום כאשר המציאות מתווכת לנו ברובה מבעד לצגים בוהקים ובסיועם של אלגוריתמים, אנו חיים בתחושה שכולם כמונו. לגופים כמו גוגל ופייסבוק אולי היו כוונות טובות כשכתבו קודים שלומדים אותנו ומנסים להבין ולהציע לנו את מה שאנו אוהבים. אך תוצר הלוואי היה יצירת סביבה וירטואלית סטרילית שבה נדמה לנו שכולם אמורים להיות כמונו בדיוק. ומי ששונה מאיתנו הפך פתאום לתופעה חריגה ששוברת את כללי המשחק החדשים. ויש גם מדע שתומך בכך. כפי שמסביר זקס, "וקאס סאנסטיין מהארוואד הראה שאם נקיף את עצמנו באנשים עם אותן דעות כמו שלנו, ניעשה יותר קיצוניים".
ולכן, זקס מאמין כי מערכות היחסים שלנו זקוקות ליותר מגעים ישירים, בעיקר עם אנשים בעלי השקפות שונות משלנו. "אני חושב שאנחנו צריכים לעשות את זה כדי להבין שאנחנו יכולים לגמרי לא להסכים ועדיין להישאר חברים. שבמפגשים פנים אל פנים האלה אנחנו מגלים שאנשים שאינם כמונו, הם בסך הכול אנשים. כמונו".
טיפוח מערכות יחסים עם אנשים שונים, אם כן, מביא לצמיחה ולהכרה בכך ששוני בדעות אינו מחסום אמיתי לקשרים. הדבר הבא שבו מטפל זקס הוא עניין הזהות. אל המישור הזה הוא ניגש באמצעות השוואה מרתקת בין האנדרטאות שבאירופה לאנדרטאות בארה"ב. אם תביטו בפסלים של מנהיגים באנגליה, הוא מסביר, תגלו כי המילים היחידות המתנוססות עליהם הם שמו של המנהיג. בארה"ב, לעומת זאת, לצד הפסלים חקוקים או מובלטים טקסטים שלמים. ההבדל הזה נראה סתם עניין של סגנון, אבל הוא מבטא פער מהותי בין אומה עתיקה לאומה חדשה. "אמריקה הייתה מההתחלה אומה של גלים אחרי גלים של מהגרים", מסביר זקס, "אז היא הייתה צריכה ליצור זהות ועשתה זאת באמצעות סיפור". לעומת זאת, "בריטניה עד לאחרונה לא הייתה אומה של מהגרים, אז היא יכלה לקחת זהות כמובנת מאליה". נוצרה מעין הזנחה זהותית, ביתר שאת באירופה ובמידה מסוימת גם באמריקה. "במערב הפסקנו לספר את הסיפור של מי אנחנו ולמה". במקביל, העולם הפך לפתוח וגלי הגירה מאסיביים פוקדים את המערב. וכאן החיבור הלא אינטואיטיבי בין זהות ובין קבלת האחר: "כשאתם מספרים סיפור והזהות שלכם חזקה, אתם יכולים לקבל את הזר, אבל כשאתם מפסיקים לספר את הסיפור, הזהות שלכם נחלשת ואתם מרגישים מאוימים על ידי הזר. וזה רע".
האתגרים פחות מאיימים כשאנו בחברת אחרים
אחד הסיפורים ההיסטוריים המוצלחים ביותר שמוכיחים כיצד חזרה על סיפור משמרת זהות הוא כמובן סיפורו של העם היהודי. זקס מתייחס באופן ספציפי לליל הסדר, אך קיימים אלמנטים דתיים-תרבותיים רבים נוספים שעזרו לשמור על אחדות הזהות גם בקהילות נפרדות שנטמעו בתרבויות שונות בתכלית. כאשר הזהות הקולקטיבית יציבה מספיק, מפגש עם גורמים חדשים אינו מערער אותה. השאיפה היא להפוך "לחזקים מספיק כדי לקבל את הזר ולהגיד, 'בוא תחלוק איתנו את חיינו, חלקו את סיפורנו, חלקו את השאיפות והחלומות שלנו'". וכך, מיצוק הזהות הקולקטיבית בונה בנו את הביטחון להיפתח מבלי לחשוש מאובדן דרך חיינו.
המישור השלישי הוא מישור האחריות. מכיוון שבבסיסו כל הדיון עוסק ב'אני' וב'אנחנו', האחריות לשינוי פני המציאות היא שלנו. אחת הפעולות הבסיסיות ביותר שאנו שוכחים לעשות היא לקחת אחריות לגורלנו ולתלות אותה בגורמים חיצוניים. אנו מספרים לעצמנו שמנהיגים יפתרו את כל הבעיות שלנו, בשביל זה משלמים להם. ובכן, למרבה הצער יש מידה רבה של נאיביות בתפיסה הזו. זקס אף מכנה אותה "חשיבת קסם". לדבריו, "האנשים היחידים שיצילו אותנו מעצמנו הם אנחנו האנשים, כולנו יחד". וכך הוא קושר בין שלושת המישורים: על מנת לשמר את האינדיבידואל, עלינו לחשוב כחברה. כדי לעשות זאת אנו זקוקים לחיזוק הזהות הקבוצתית על מנת לבנות את הביטחון, כך שנרגיש נוח יותר במגע עם אנשים שונים. המגע איתם יוציא אותנו מהבדידות ויאפשר לנו לצמוח. כדי שכל זה יקרה אין לחכות למנהיגים, עלינו לקחת אחריות לגורלנו כקבוצה.
כדי לנסות ליישם את התפיסה הזו, זקס מציע תרגיל מחשבתי: "עשו פעולת חפש והחלף על הטקסט בראש שלכם, ובכל מקום שבו אתם נתקלים במילה 'עצמי', החליפו אותה ב'אחר'. אז במקום עזרה עצמית, עזרה לאחר; במקום הערכה עצמית, הערכה לאחר". לדבריו, רק כך, בצעידה משותפת, נוכל להתייצב מול העתיד באומץ לב ובנחישות, לא משנה אילו שינויים יגיעו ובאיזו מהירות. אם נעשה זאת, הוא מסכם, נתחיל "להרגיש את הכוח של מה שבשבילי הוא אחד המשפטים הכי מרגשים בכל הספרות הדתית: גם כי אלך בגיא צלמוות לא אירא רע כי אתה עימדי".
כתבות נוספות שעשויות לעניין אותך:
איך מתנהגים אנשים מתרבויות שונות במגוון סיטואציות? ראיונות רחוב אקראיים מגלים
כיצד לדבר על נושאים מאתגרים – ועוד כמה דברים ששווה ללמוד על תקשורת בין-אישית
ההבדלים בין אנשים נוצרים בדמיון שלנו – ראם דאס על תמצית הזהות האנושית
עוד מרדיו מהות החיים:
