פרופסור לפסיכולוגיה מאמין שהשימוש בטכנולוגיה עלול להיות ממכר כמו סם
מדוע אנו מתעסקים כל כך הרבה בפרק הזמן שאנו מקדישים לשימוש בסמארטפונים? מה זה עניינו של מישהו כיצד אנו בוחרים לבלות את הזמן הפנוי שלנו, ועל מה כל המהומה אם אנו לא גורמים נזק לאיש? ובכל זאת, יש מישהו אחד שצריך להתעניין בזמן מסך שלנו – אנו עצמנו. כיוון שפסיכולוגים מאמינים כי ייתכן מאוד שאנו אכן גורמים נזק, או מפסידים תועלת, כשאנו מבלים יותר ויותר שעות עם הסמארטפון או הטאבלט ביד.
רבים מרגישים אינטואיטיבית כי לא רק שלזמן מסך יש השפעה שלילית, אלא שלטלפונים יש אפקט משיכה שקשה לעמוד בפניו, ולכן אנו מתקשים להניח אותו גם בידיעה ברורה שעדיף לעשות כך. אבל מה בדיוק קורה שם במערכת היחסים המשונה שלנו עם הטכנולוגיה – על זה קשה יותר לשים את האצבע. וכך קרה שהטכנולוגיה המדהימה הזו הפכה למקור דאגה עבור פסיכולוגים, ביניהם פרופסור אדם אלטר מאוניברסיטת ניו-יורק. תחושת הבטן השלילית לגבי השפעתו של זמן מסך מופרז סקרנה אותו לחקור האם באמת יש דברים בגו, ומה טיב ההשפעה, מעבר לתחושה הכללית שאנו נשאבים לצעצועי הכיס שלנו.
ומסקנותיו, שעליהן הוא מספר בהרצאת TED, מרתקות. לדברי אלטר, הזמן הרב שאנו מקדישים לטלפון אינו עיקר השפעתו. הנקודה הקריטית ביותר נוגעת למשהו עמוק בהרבה – לזהות שלנו. כלומר, לא מדובר בבזבוז זמן, כפי שמדובר בבזבוז האישיות שלנו. כמובן ששני הדברים קשורים זה בזה, ואלטר מסביר כיצד בכוחה של הטכנולוגיה לטשטש את ממד הזמן. הוא מספר מה בכוחנו לעשות על מנת לשנות את דפוסי הצריכה, וכיצד – מכל האנשים – הערת אגב של סטיב ג'ובס בריאיון פקחה את עיניו לגבי הצורך לדלל את זמן המסך.
לפעמים לסנדלר יש סיבה טובה ללכת יחף
בסדרת הדרמה המהוללת שובר שורות, הגיבור, וולטר ווייט, לעולם לא משתמש בחומר שהוא מייצר. הנרטיב הזה מוכר גם בסרטי מאפיה וכדומה. היצרנים הם אלה שיודעים יותר טוב מכולם מה השפעת החומר שלהם. במובן מסוים, פרופסור אלטר עורך השוואה דומה לשימוש בטכנולוגיה, ובאופן ספציפי לסמארטפונים ולטאבלטים. "לפני כמה שנים שמעתי שמועה מעניינת: הנשיא של חברה גדולה של מזון בעלי-חיים נוהג להיכנס לפגישה השנתית של בעלי המניות עם פחית מזון לכלבים. הוא אוכל את כל פחית מזון הכלבים וזו דרכו לשכנע אותם שאם זה מספיק טוב בשבילו, זה מספיק טוב בשביל חיות המחמד שלהם", פותח אלטר. הוא מסביר כי השיטה מכונה מאז "אכילת מזון כלבים", והיא נהוגה בידי אנשי עסקים רבים שמעוניינים לחזק את מוניטין המוצר שלהם.
במקרה של טכנולוגיה, לעומת זאת, סקרן אותו לגלות דווקא תופעה הפוכה. הוא מספר כי בשנת 2010, לא הרבה אחרי השקתו של האייפד הראשון ודברי השבח שפיזר סטיב ג'ובס על האמצעי הטכנולוגי החדש והמופלא, עיתונאי מה-New York Times ראיין את מנכ"ל אפל דאז. אלטר מספר כי "בסוף השיחה, העיתונאי זרק שאלה שנראתה כהרמה להנחתה. הוא אמר לו, 'הילדים שלך בטח מתים על האייפד'. יש לכך תשובה מובנת מאליה, אבל מה שג'ובס אמר הדהים את העיתונאי. הוא הופתע מאוד, כי התשובה הייתה, 'הם טרם השתמשו בזה, אנו מגבילים את כמות הטכנולוגיה שילדינו משתמשים בה בבית'". כלומר, האייפד רץ בשוק כבר חודשיים, והילדים של ממציא הצעצוע עדיין לא שיחקו בו. מילא השתמשו בו מעט, אבל לא נגעו? תשובתו של ג'ובס עוררה באלטר חשד.
באתר imgur תמצאו המחשה משעשעת להקבלה הזו: תמונה של מארק צוקרברג, הבעלים של, פוסע לכיוון הבמה באולם כנסים במראה טבעי ופשוט של ג'ינס, טי שירט ונעלי ספורט, כאשר כל היושבים סביבו עוטים על פניהם משקפי מציאות מדומה המחוברים לכבלים ופניהם מוסתרים על ידי האמצעי הטכנולוגי. מעל התמונה מתנוסס הכיתוב: A drug dealer never consumes.
אלטר מוסיף כי לא מדובר באנקדוטה או שתיים, אלא בתפיסת עולם די פופולארית בעמק הסיליקון, מרכז ההשפעה הטכנולוגי החשוב בעולם. אז אם לסמוך על דוגמה אישית, עלינו לשאול את עצמנו מה בעצם קורה פה, ואלטר מאמין כי הנקודה ההגיונית ביותר להתחיל בה היא "כמות הזמן שהמסכים גוזלים מאיתנו". הוא מציג גרף של חלוקת הזמן ביום עבודה ממוצע בשנים 2007, 2015 ו-2017. "הרבה דברים לא השתנו כל כך", הוא אומר. "אנו ישנים בערך שבע וחצי עד שמונה שעות ביום […]עובדים שמונה וחצי עד תשע שעות ביום. עוסקים בפעילויות של הישרדות – אכילה, רחצה ודאגה לילדים – במשך כשלוש שעות ביום". זה מותיר לנו, אם נחשב את המקסימום, חמש שעות ביום כזמן פנוי. וזה, על פי אלטר, זמן הקסם.
החלק הפנוי ביום, מסביר אלטר, "הוא המרחב שבו אנו עושים דברים שמייחדים אותנו. כאן נכנסים התחביבים, היחסים האישיים, כאן אנו חושבים על חיינו, כאן אנו יצירתיים, לוקחים זמן ומנסים להבין אם עד כה הייתה לחיינו משמעות". כאן, למעשה, נוצרת הזהות הייחודית שלנו. כאן העצמי שלנו בא לידי ביטוי בשיא אונו. פסיכולוגים נוספים מסכימים עם האבחנה הזו. כמו אלטר, הם מאמינים כי הזהות שלנו מתגבשת בזמן שבו יש לנו חופש בחירה לנצל אותו כראות עינינו.
נכון, אנחנו מחוברים לנייד במהלך כל היום, אבל הוא לא העיסוק המרכזי שלנו. כשהוא פולש לתחומו של הזמן הפנוי – אז צריך להתחיל לשקול את הדברים בכובד ראש. על פי הגרף, ב-2007, כאשר הוצג האייפון לראשונה, תפסו הסמארטפונים כמחצית מהזמן הפנוי שלנו. שמונה שנים מאוחר יותר – זה נראה כמו שלושה-רבעים מהזמן, ואילו ב-2017, נותר לנו משהו כמו עשרה אחוזים בלבד של זמן פנוי נקי מרעשים טכנולוגיים. כפי שציינו, הסמארטפונים מלווים אותנו לכל אורך היום ומספקים לנו מגוון כה רחב של שימושים, שיהיה זה הוגן לחשוד בדמגוגיה. הרי אם אדם יוצא לריצה ומשתמש באפליקציה למדידת מרחק, או אם מישהי לומדת שפה חדשה באמצעות הסמאטרפון, אי אפשר לטעון נגדם שהם מקדישים את זמנם לסמארטפון.
התכסיס הערמומי של המדיה
כדי ליישב את חוסר ההתאמה אלטר מציע "לשאול את עצמכם: מה קורה במשך הזמן הזה? כמה מעשירים אותנו היישומים שבהם אנו משתמשים?" ואכן, שימושים מסוימים בטלפון הם עקיפים, כלומר, נועדו לתמוך בתחביב או בעיסוק אחר בעל משמעות עמוקה עבור הזהות שלנו. אך כשהוא בדק את היחס בין שימוש באפליקציות שלצורך העניין נכנה אותן "תומכות זהות", ובין אפליקציות כמו רשתות חברתיות, משחקים, הכרויות, חדשות וכדומה, מצא כי אנשים מקדישים להן פי שלושה יותר זמן מאשר ל"תומכות הזהות" – אפליקציות כמו קריאה, תרגול, הרגעה או בריאות.
מהיכן הפער? כיצד ייתכן שאנו מקדישים מעט זמן לדברים האהובים עלינו והייחודיים לנו, והמון זמן לאפליקציות שעלולות במקרים רבים אף לעורר בנו חרדות? הסוד הוא בעיצוב המשתמש, מסביר אלטר. "אחת הסיבות לזמן הרב שאנו מקדישים ליישומים שלא משמחים אותנו, היא שהם מעלימים מאיתנו סימני עצירה", הוא אומר. כשאנו קוראים ספר, הוא נגמר, כשאנו צופים בטלוויזיה, הפרק מגיע לסיומו, כשאנו מבשלים, הארוחה מוכנה וכשאנו רצים נגמר לנו הכוח או המסלול. לפעילויות השונות שלנו יש מן סוף טבעי שמאפשר לנו לעבור הלאה לדבר הבא. את זה אי אפשר לומר על רשתות חברתיות, או על אתרי חדשות, למשל. "בצורה שאנו צורכים מדיה היום אין שום איתותי עצירה", אלטר ממחיש. "תזרימי החדשות נכנסים ללא הרף, ולשום דבר אין תחתית: "טוויטר", "פייסבוק", "אינסטגרם", דוא"ל, סמסים, חדשות. וכשנכנסים לבדוק כל מיני מקורות מידע אחרים, אפשר להמשיך עוד ועוד ועוד".
אתגר העצירה מובנה בטכנולוגיה. הרשתות החברתיות בפרט בנויות כזרם אינסופי שעלול ללכוד אתכם לנתח זמן מכובד מבלי שתבחינו בכך. אלטר מספר כי הצורך לעצור קיים גם במקומות נוספים, כמו בדפוסי העבודה שלנו. אנו מכירים את ההרגל להישאר במשרד עד שעה מאוחרת, כי תמיד יש עוד מה לעשות, או להיות זמינים גם בסופי שבוע וחופשות. באירופה, הוא מסביר, חברות מסוימות החלו ליצור "סימני עצירה" לעובדים שלהם. כך למשל, חברה הולנדית עיצבה משרד שבו שולחן העבודה מתרומם לתקרה בכל יום בשעה שש באופן אוטומטי. "לא משנה אם אתם שולחים דוא"ל או באמצע משהו אחר, השולחנות מתרוממים לתקרה". חברה גרמנית נקטה במדיניות מחיקת מיילים שנשלחים לאנשים בחופשה.
באותו אופן, טוען פרופסור אלטר, אנו יכולים לייצר "סימני עצירה" אישיים לעצמנו. הוא מעיד כי סיגל לעצמו כלל ברזל – ליד שולחן האוכל אין טלפון. הוא מסביר כי עדיף להגביל את עצמנו על בסיס פעילויות קבועות ולא על בסיס שעות, כיוון שהלו"ז שלנו יכול להשתנות מיום ליום. החלטה לא להכניס את הטלפון לחדר השינה יעילה יותר מההחלטה לא לגעת בו מהשעה 23:00 בלילה. מניסיונו האישי מדובר בתהליך המקביל לגמילה, מה שמחזק את ההקבלה שעשינו קודם לכן לוולטר ווייט ולמארק צוקרברג. "בהתחלה זה כואב. היה לי פחד עצום להחמיץ דברים. נאבקתי", הוא מספר, "אבל מתרגלים לזה. מתגברים על הנפילה כמו בגמילה מסמים, והחיים נעשים לפתע צבעוניים ועשירים יותר, מעניינים יותר — השיחות שלכם משתפרות. אתם יוצרים קשר אמיתי עם האנשים שאיתכם". שיטת "סימני העצירה" היזומים עובדת עבורו, ולדבריו גם עבור מכרים שלו, שלאור השיפור באיכות חייהם הרחיבו את מעגלי הזמן הנקי מטכנולוגיה שלהם.
כפי שפתחנו, האדם היחיד שאנו חייבים לו דין וחשבון הוא אנחנו, וזה לא מתפקידו של איש לשפוט אותנו על הדרך שבה אנו בוחרים לבלות את הזמן הפנוי. יחד עם זאת, רובנו לא מומחים לעיצוב טכנולוגי ואיננו מודעים לטריק שבו משתמשת המדיה לתעל את תשומת הלב שלנו לתוך צינור אטום ובלתי נגמר של אינפורמציה. ולכן, המעט שאנו יכולים לעשות הוא להפוך את המאבק למעט יותר הוגן ולשקול את חלוקת הזמן שלנו במבט צלול ומפוכח.
כתבות נוספות שעשויות לעניין אותך:
תניחו את הסמארטפון ובואו נדבר על זה – על התועלת של רגעים נקיים מטכנולוגיה
הטיעון האקדמי בעד בזבוז זמן באינטרנט – תפנית מפתיעה ביחסים שלנו עם הטכנולוגיה
אפקט כדור השלג – פסיכולוגים מסבירים כיצד פעולות מינימליות מסייעות לשנות אורח חיים
עוד מרדיו מהות החיים:
