מימון המונים – מדוע אנחנו מוכנים להוציא מכיסנו עבור חלומות של אחרים?

מפרויקטים הזויים ועד לשינוי של ממש במציאות – מה גורם לנו להתגייס למטרה?

זאק בראון מאוהיו ביקש לגייס עשרה דולרים בלבד באתר הגיוס קיקסטארטר כדי להכין סלט תפוחי אדמה למסיבת יום העצמאות האמריקאי ב-4 ביולי. בנימה הומוריסטית, הוא שלח לחבריו את ההזמנה למימון, אך אלו המשיכו להפיץ אותה והיא הפכה ויראלית. בסופו של דבר, בראון יכול היה להכין את סלט תפוחי האדמה המפואר ביותר עלי אדמות בתקציב של 55 אלף דולר. למה? משהו בפנייה שלו כנראה נגע בלבם של רבים, או שמבחינתם זה היה פשוט אקט של פרגון להעזה או למקוריות שהפגין. ואולי בכלל זו הייתה תשורה עבור בידור טוב. כך או אחרת, בראון הוכיח, ממש בלי להתכוון, שבמימון המונים השמיים הם אכן הגבול. או שהאינטרנט פשוט אוהב סלט תפוחי אדמה.

שוק מימון ההמונים בעולם צומח בעקביות מאז 2001 ומוכיח שוב ושוב שאין דבר כזה מיזם הזוי מדי. הרעיון לפיו אנשים משלמים מראש עבור תמורה עתידית כבר היה קיים באירופה של ראשית המאה ה-19, עת אנשים מימנו יחד ספרים עוד בטרם יציאתם לאור, ובתמורה, ציינו המחברים אסירי התודה את שמם בעמודי השער של הספר. ועדיין, אין ספק שלאינטרנט ולרשתות החברתיות תפקיד משמעותי בהתפתחות התופעה ובהרחבת המודלים השונים שלה – שבבסיסם מאפשרים לאנשים לחבור יחד כדי להגשים מטרות שונות.

מימון ההמונים של המאה ה-21 נוגע בפרויקטים אישיים, עסקיים, חברתיים, אקולוגיים, אידיאולוגיים ואפילו פוליטיים. בתוך כך, הוא משנה את סוג המיזמים שקורמים עור וגידים וכן את האופן שבו הם עושים זאת. כאמור, קיימות חלופות שונות ותמורות שונות, והעיקרון הוא להגיע לסכום המבוקש באמצעות התגייסות של אינדיבידואלים רבים: הרוכש יכול לשלם מראש עבור מוצר או שירות עתידי שפיתוחו יתאפשר אם יגויס הסכום המבוקש; לחלופין הוא יכול להשקיע בחברה מסוימת, לרוב סטארט-אפים, עבור אחזקה ישירה, או לתרום כמו בכל אפיק אחר בתמורה לקבלת מכתב תודה או אזכור שמו היכן שהוא. והוא יכול גם לתרום מבלי לקבל תשורה מוחשית כלל.

מה גורם לאינדיבידואלים זרים לממן יחדיו זר נוסף?

העובדה שאנשים רבים משקיעים-תורמים למיזמים שונים פעמים רבות גם מבלי לקבל תמורה מיידית, ולעתים כתרומה נטו, מעידה על כך שהמוטיבציה מגיעה גם ממקומות נוספים, מעבר לרצון לקבל דבר מה שהיזם מציע. סביר שאם תשאלו חמישים אנשים מדוע הם תורמים תקבלו חמישים תשובות שונות, ואכן, בין פילנתרופיה ובין השאיפה להשיג תועלת או רווח אישי כלשהו קיימים אלף גוונים נוספים של מניעים אפשריים.

גם סוגי הגיוסים ואופי התמורה, כאשר יש כזו, משתנים ביניהם. כך, למשל, מיזם שבו הציבור מוזמן לרכוש מראש מוצר שיפותח בעזרת הכסף שיגויס שונה מתמיכה באדם שמעוניין להגשים חלום אישי שלו – חברתי, חינוכי, פוליטי או כלכלי – וכן מגיוס כסף לטיהור מי שתייה או מהשקעה שמבטיחה תשואה יפה אך בסיכון. בכל מקרה, המשותף לכולם הוא חבירה לאנשים עם שאיפות דומות, אם כי המניעים יכולים להשתנות.

כשמדובר במוצר עתידי שנותן ערך אמיתי, יש מי שיסכים להשקיע מראש, לקחת את הסיכון ולהמתין עבורו. מעבר לכך, נראה שהאפשרות להיות חלק ממשהו משמעותי עבורם קוסמת לרבים, בין אם התוצר הוא מיידי יחסית ומוחשי ובין אם הוא ערטילאי ולטווח ארוך; כלומר, משיכה לאידיאל מסוים כמו שיפור איכות החינוך, הפצת הטוב בעולם או חיזוק הקהילתיות. לעתים לא תחום היוזמה הוא שבנפשם של התומכים, אלא, כמו במקרים של משקיעים רבים במיזמי סטארט-אפ, דווקא הערכה גבוהה ליזם מסוים יחד עם אמון ביכולות הביצוע שלו.

סלט תפוחי אדמה ב-55 אלף דולר. מימון המונים מאפשר להרים פרויקטים משעשעים מחד ומשני מציאות מאידך.

מעניין שפעמים רבות העובדה שהפרויקט כמעט מומן משווה לו אמינות ומעודדת ללחוץ על כפתור התמיכה, שכן אנשים אוהבים להצטרף להצלחות. ולפעמים דווקא ההיפך, הרצון להציל את היזם ו/או את הרעיון ולהצליח כנגד כל הסיכויים דוחפים אינדיבידואלים להתגייס לעזרתו.

באתר backing the future מאפיינים את פרופיל התומך הממוצע (backer): מדובר במאמצים המוקדמים (early adopters) . אלו אנשים חדשניים שלוקחים סיכונים, יש להם כסף זמין להשקעה והם יצורים חברתיים. פלטפורמת המימון הזו מאפשרת להם להשיג את הגאדג'טים הלוהטים ביותר, לתמוך ביזמים שהם מאמינים בהם ולהיות שותפים במסע להגשמת חלומות. וזה אולי אחד המניעים המרתקים. שכן הפלטפורמה הייחודית הזו מאפשרת לרבים לחלוק עם היזם את התקווה לשינוי בנושא הקרוב ללבם ואת החוויה הכרוכה בתהליך. יש בכך אולי אפילו אלמנט של הגדרה עצמית, בבחינת אמור לי במה אתה משקיע ואומר לך איזה סוג אדם אתה. אם שיתוף פוסטים בפייסבוק רומז על הזהות שלנו, כמו גם על איך היינו רוצים שיתפסו אותנו, קל וחומר מה שאנו בוחרים להוציא עבורו מכיסנו.

כמורכבות הנפש האנושית – כך מורכבות הסיבות שגורמות לכל אחד מאתנו להתגייס למטרות שונות. ועדיין, גם כשפותחים את הראש למניעים אפשריים, החיים עצמם מצליחים להפתיע.

ג'פרי סלף, למשל, זכה להפתעה טובה. הוא ביקש – וקיבל – כסף עבור מימון שן חדשה. דוגמה זו, כמו מקרה סלט תפוחי האדמה, מעניינת במיוחד שכן התורמים לא קיבלו לכאורה דבר תמורת כספם. לכאורה, משום שנראה שהתרומה היא מנטלית-רגשית, אם בשל ההנאה שנוצרת בעקבות נתינה עצמה ואם הפעלה של מעגל אמפתיה ותחושת השפעה על חייו של בנאדם. במקרה נוסף דווקא הייתה תמורה לכסף: BugASalt, רובה שכל מטרתו להרחיק זבובים ומזיקים אחרים בעזרת קורט מלח שולחן בלבד, גייס למעלה מחצי מיליון דולר, כמעט 4000% מהסכום שביקש היזם, 15,000 דולר, בעזרת קצת יותר מ-10,000 תומכים. סביר להניח שחלק מרכזי שמשך את הרוכשים הוא החוויה שבשימוש יחד עם הערכה ליצירתיות וליצר ההרפתקנות של היזם.

בפרויקט אחר גייסו יזמים צעירים 100,000 דולר, פי שניים מהמבוקש, כדי לבנות רובוט ענק בשם סטומפי ופיתו את הציבור לתרום ולקבל בתמורה 'סיבוב'. הם הדביקו את התורמים בהתלהבות והרובוט אכן נבנה. עוד כמה דוגמאות מקוריות להשראה: אימוג'ידיק, תרגום של מובי דיק (כולו!) לשפת האימוג'י; או טייס ומטוס שיכתבו דברים מטופשים בשמים, סתם כך בשביל הכיף – כי לדעת קורט ברהונלר, ככה אפשר לתת לאנשים רגע לא צפוי של אבסורדיות, שלטעמו הופך את החיים לטובים יותר. מתברר שדוגמאות להצעות-בקשות לא שגרתיות קיימות למכביר, צריך רק לחפש.

איחוד מניעים לטובת יצירת מציאות חדשה 

בין שפע המיזמים המזמינים את הציבור להשתתף – חלקם לא הכרחיים למראית עין ואף גובלים באבסורדיות –  אפשר למצוא מדי פעם גם פרויקטים עם השפעה של ממש על המציאות, כאלו שיכולים לחרוץ גורלות.

כך, למשל, יוזמה של נטע, ישראלית מרשימה ואמיצה, שבחרה לעזוב קריירה מצליחה בפרקליטות המדינה וללכת בעקבות הלב, שילבה ידיים עם ג'וחא, תושב מקומי בכפר ג'יסר א זרקה, כדי להקים אכסניה במטרה לשקם ולפתח תיירות מקומית. הקמפיין שלהם בהדסטארט גייס 154% מהסכום המבוקש ואפשר שינוי אמיתי של המציאות בכפר. בזכותו קמו וצמחו לא מעט עסקים ואף התפתחה תיירות מקומית.

אנשים זרים חוברים לטובת מימוש מכנה משותף ספציפי ומוכנים לשלם את מיטב כספם, לעתים גם ללא תמורה.

יוזמה ישראלית נוספת של פרופסור אורי שיינס, הפעם עם השלכות גלובליות, הושקה באתרIndieGoGo  במטרה להתמודד ולמנוע הכחדה של מינים רבים. מדובר בצעד מונע לרכישת קרקעות לטובת "פיתוח מקומי" שבמקומה יכולים ההמונים לרכוש יחד קרקעות באזורים שונים בעולם בעלי חשיבות מיוחדת באופן שיאפשר להם לשמור על אופיים הטבעי ולספק בית גידול בטוח יחסית למינים רבים. בתור התחלה, גויס סכום שיועד בעיקר לצורך פיתוח אתר אינטרנט שיתמוך בפרויקט. שאר הכסף שמגויס באמצעותו מופנה להשקעה ברכישת קרקעות והצלה של מגוון מינים.

"הרעיון העומד מאחוריTIME הוא שיתוף מרבי ודמוקרטי", מסביר שיינס באחד הראיונות שנתן, והוא מאמין שככל שיותר אנשים ידעו על סכנת ההכחדה יש סיכוי לתיקון. האפשרות להצטרף בסכומים נמוכים קורצת לרבים, כשכל אחד מהם שווה בפרויקט, ויש לכך ערך. ואכן, המיזם סוחף אחריו מתנדבים רבים מרחבי העולם, כולל משרד עורכי דין מצליח מניו-יורק. כל הכסף עובר לטובת הגשמת המטרה, והמחשבה היא, כאמור, שהשטחים כולם צריכים להיות שייכים למקומיים ולא לתורמים. לפי הדיווחים הרעיון פועל, ומוכיח, לדברי שיינס, "שלמספיק אנשים חשוב כדור הארץ ושאפשר לרכוש כך אזורים ולהביא לשינוי".

דוגמה נוספת לקמפיין אקטיביסטי מצליח במיוחד שהסתיים לא מזמן אפשר למצוא בדקוטה, ארה"ב, שם התחולל מאבק נגד הקמת צינור נפט. מה שהתחיל בבקשה לגיוס 4,500 דולר למימון מאהל מחאה של ילידים אמריקאים, זכה לתמיכה רחבה של 2.7 מיליון דולר שממנים כיום מאבק משפטי. במיזם אחר, HYDAWAY™, גויסו כחצי מיליון דולר וכבר נמכרים בקבוקי מים רב פעמיים בגודל שמתאים לכל כיס, במטרה להשפיע הן על הבריאות האישית והן על צמצום בקבוקי הפלסטיק. דוגמאות נוספות אפשר למצוא כאן, ואם אתם מתעניינים במיוחד בהצלה של יערות גשם, שווה לבקר פה.

בשיפולי הזנב הארוך יש מקום לכל רעיון 

אם כבר מזמן נעשה ברור למדי שאין גבול לדמיון האנושי, הרי שכיום יותר מאי פעם אנו עדים לאפשרויות המימוש המתרחבות שלו. אבל יש עוד משהו מעניין שכדאי לקחת בחשבון, וכדי להבין אותו כדאי להתעכב רגע על אפקט הזנב הארוך, מונח שטבע כריס אנדרסון, עורך מגזין Wired, כדי לתאר את התופעה של הטכנולוגיה המודרנית המאפשרת לקהל הרחב נגישות למוצרים ולשירותים שבעבר לא זכו להיחשף אליהם. המשמעות, לדעתו, היא שחברות יכולות להסתמך על כך כלכלית ולהקטין את כמות ה'להיטים', שפונים מטבעם למכנה המשותף הנמוך ביותר, ובמקביל, לתת מקום למוצרים נישתיים מגוונים ורבים. כלומר, מעבר לכלכלת זנב ארוך של פריטים, להבדיל מכלכלת הלהיטים שהייתה נהוגה קודם לכן בקרב ארגונים מסחריים. מבקרי הגישה, אגב, מתנגדים לה, בעיקר מהחשש לפגיעה בלכידות החברתית, בהיעדר להיטים שפונים – ויוצרים – מכנה משותף, גם אם נמוך.

בין אם אנו מחסידי גישת 'הזנב הארוך' ובין אם לאו, קשה להתווכח עם העובדה שהאפשרות של מימון המונים בכל תחום שניתן לחשוב עליו מאפשרת ליותר אנשים להיות שותפים לעשייה שמותאמת להם אישית ובכך מעודדת יצירה, יוזמה ומגוון תרבותי רחב יותר. אבל אולי יותר מכך, מדובר בתופעה שמחברת בין אנשים לטובת הגשמה של אינסוף מניעים ורצונות, ואפשר למצוא בהם משמעות אפילו כשהמטרה היא 'רק' סלט תפוחי אדמה.

קרדיט תמונת כותרת: Andrew F. Kazmierski / Shutterstock.com

כתבות נוספות שעשויות לעניין אותך:

ההרצאה השבועית של TED: מה גורם לאדם לסכן את חייו כדי לעזור לזרים?

כיצד ניתן לפתח את הנטייה הטבעית של ילדים לחלוק ולתת לאחרים?

5 כללים לכלכלה בודהיסטית – מדוע אנשים חשובים יותר ממוצרים?

עוד מרדיו מהות החיים:

לצלול לתוך פסקול - לשבור את הקרח