מחקר מראה כיצד ההשקפה של התרבות ההודית מאפשרת למנף השקעת משאבים קוגניטיביים
מאט קרוסמן הוא כותב ועיתונאי פרילנסר שיוצר סיפורים עבור מגזינים מוכרים כמו הרולינג סטונס, ספורט אילוסטרייטד, CBSsports ורבים אחרים. בכתבה שהכין עבור המגזין העסקי Success, הוא מתאר את עצמו כמכור לסיפורים על התנסויות חדשות, מה שהוביל אותו לטפס על הרים, לקפוץ ממטוס ולשכנע מישהו בקבוצת מרוצים לאפשר לו לעשות סיבוב במושב האחורי של מכונית מרוץ לפני התחרות. אבל דבר מאלה לא הכין אותו למאמץ הכרוך במשימה שלקח על עצמו עבור הכתבה הנוכחית.
המשימה: למשך חודש קרוסמן גזר על עצמו השכמה בשעה 04:30 בבוקר. ברור שיש לכל הסיפור צד קומי קליל ולא מדובר באתגר האולטימטיבי של בן אנוש. לא חסרים בינינו אנשים שמתעוררים בשעות בלתי שגרתיות בין אם מתוך כורח, רצון או מטבעם. אבל לעוצמתם של אתגרים אין אמת מידה אוניברסלית. היא תמיד יחסית למבצע. ועבור קרוסמן, השכמה כה מוקדמת אינה עניין שיש להקל בו ראש. עלינו לקחת בחשבון גם את העובדה שמדובר בפרילנסר – מונרך אבסולוטי בממלכת הזמן האישית שלו. באין דרג ניהולי לתת לו דין וחשבון, השכמה כה מוקדמת הצריכה אותו להפגין שליטה עצמית רבה. "הסיבה הלגיטימית היחידה לצאת מהמיטה שלי בארבע וחצי לפנות בוקר שאני יכול לחשוב עליה היא שהמיטה שלי עולה באש", הוא כותב.
עד כמה מאמץ באמת מעייף אותנו?
שליטה עצמית, אם כן, היא אחת משתי המטרות העיקריות של הניסוי הדואב. קרוסמן מסביר כי החליט על חודש ההשכמה כדי "בתיאוריה, לסגל משמעת עצמית גבוהה יותר באופן כללי". המטרה השנייה הייתה לבחון את אמיתות הטענה שרווחת בקרב אנשים מצליחים רבים, ולפיה "המפתח להצלחה הוא פשוט להתחיל לפני [השעה] שרוב האנשים מסוגלים לסבול".
האם הניסוי הצליח? קרוסמן מפרט את חוויותיו במעין יומן. הוא מתאר את תובנותיו העיקריות בימי מפתח ואת השתלשלות האירועים הכללית לאורך החודש. לשליטה העצמית שהפגין היו פירות משמעותיים. אמנם, מחלה שתקפה באמצע הניסוי מנעה ממנו להיכנס לכושר, מטרה שהציב על מנת להשלים אתגר פיזי קשה עם צבא ארה"ב, אך מצד שני, שאיפתו לכתוב ספר החלה להבשיל לכדי ממשות תודות לזמן האיכות שהתפנה לו בכל יום. מסקנה: השכמה מוקדמת תורמת מאוד להשלמת משימות והגשמת יעדים. האם הוא בחר לאמץ את ההרגל החדש והמועיל? במילות הסיכום שלו בכתבה מסתתר רמז לתשובה: "מצאתי את המשמעת העצמית להתעורר ב-04:30 בכל בוקר למשך חודש, כשלא רציתי לעשות זאת. אולי אני פשוט צריך להמשיך… כן, בטח. אין מצב בגיהינום שאני עושה את זה. מחר אני ישן עד מאוחר".
אימוץ הרגלים חדשים כמו השכמה מוקדמת, למשל, הוא רק סוג אחד של פעילויות שונות הדורשות מעמנו משמעת או שליטה עצמית. היכולת הזו לפעול נגד הנוחות או בניגוד לחשקים שלנו היא עסק מעייף. במקרה של קרוסמן, העייפות כפולה ומכופלת בגלל המשימה שבחר, אך בעיקרון כל הפעלה של שליטה עצמית גובה משאבים רבים מהמוח. זו, לפחות, התיאוריה הרווחת שעלתה ממחקרים פסיכולוגיים רבים, על חלקם גם דיווחנו בעבר. הרעיון הוא ששליטה עצמית היא משאב מוגבל, אך מתחדש. המשמעות היא שלאחר הפעלה מאומצת של שליטה עצמית, תחול ירידה ביכולת לעמוד במשימות. פעילויות כמו איפוק אל מול קינוח או ביצוע מטלה מסובכת שדורשת ריכוז והתמדה מנקזות את המרץ והחיוניות שלנו ומשפיעות על היכולת שלנו להתמודד עם אתגרים אחרים.
האם שליטה עצמית היא אנרגיה מתכלה?
לכאורה, הרעיון הזה די אינטואיטיבי עבור האדם הממוצע. למוח יש קיבולת מסוימת וסופית, וכדי להשלים משימות שונות הוא נאלץ לבצע טרייד-אוף. ולמה לכאורה? כיוון שייתכן מאוד שהפסיכולוגים שחקרו את התופעה לא לקחו בחשבון את ההשפעה של השקפה תרבותית. עורך מגזין האונליין של ה-British Psychological Society ד"ר כריסטיאן ג'ארט, לעומת זאת, מדווח על סדרת ניסויים שהובילה למסקנות אחרות, אפילו הפוכות.
"בתרבות ההודית קיימת אמונה רווחת שמאמץ מנטלי הוא גורם ממריץ", מסביר ג'ארט את ההבדלים בתפיסות העולם. על פי ההודים, "ככל שאתה משקיע יותר ריכוז ושליטה עצמית בסיטואציה אחת, כך תרגיש יותר רענן באתגר הבא". ג'ארט מכיר היטב את המחקרים שמצאו קשר בין השקעת משאבים מנטליים וירידה בשליטה העצמית, וההיפך. אך הוא מאמין שלאור מחקרם של פרופסור קרישנה סוואני מהאוניברסיטה הטכנולוגית בנאניאנג, סינגפור וד"ר ורוניקה ג'וב מאוניברסיטת ציריך, עלינו לבחון מחדש את יחסי הגומלין בין משמעת ובין מאמץ קוגניטיבי.
התוצאות תלויות בתפיסת העולם שלנו
עם קצת מאמץ, אפשר לראות את הרציונל שבהשקפה ההודית: אם השקענו מאמץ והוא נשא פרי ממש אל מול עינינו, הרי זהו גורם מדרבן ראשון במעלה. ואכן, ג'ארט מאמין כי למוטיבציה יש השפעה משמעותית יותר מאשר לכמות המשאבים שהשקענו, ועוד נגיע לכך. ההודים, הוא מספר, מלמדים את ילדיהם מגיל צעיר מאוד לתרגל משמעת וריכוז לאורך זמן, מתוך הנחה שזה מוביל לשיפור בביצועים. זה בא לידי ביטוי באופנים מגוונים, בין היתר בתרגולי מדיטציה, בשעות לימוד ארוכות ובפרקטיקות מיוחדות כמו התמקדות בלהבת נר בחדר חשוך. לדבריו, הנתונים מספרים שילדים הודים קוראים יותר ספרים ממקביליהם במערב וכן משקיעים יותר זמן בשיעורי הבית. זה לא אומר הרבה על מידת ההצלחה, אבל כן מוכיח כי השחיקה המסיבית ביכולת הקשב שפושה במערב אינה כורח המציאות.
החוקרים בדקו את ההיפותזה שלפיה מאמץ מנטלי מוביל לשיפור ביצועים בדרך מאוד פשוטה. הם ביקשו מנבדקים ממוצא הודי, אמריקאי ושוויצרי לבצע משימה קלה או קשה במשך עשר דקות. בין המשימות היו פתירת מבוך, חיפוש מילים, פעילות עריכה בהקלדה ומבדק שם-צבע שבו על הנבדקים לנקוב בצבע האותיות המרכיבות שם של צבע אחר – למשל, המילה "אדום" שמופיעה באותיות כחולות. לאחר המשימה הראשונה, התבקשו הנבדקים להשלים משימה נוספת, שונה מקודמתה. ולממצאים: "משתתפים הודים שהשלימו משימה ראשונית קשה יותר נטו לשיפור ביצועים באתגר השני, לעומת משתתפים הודים שהשלימו קודם משימה קלה". ביחס לנבדקים ההודים, היתר הציגו תמונת מראה – הביצועים צנחו לאחר משימה קשה והשתפרו אחרי הקלה. יותר מזה, החוקרים גילו כי בקרב הנבדקים ההודים, ככל שהאמונה באפקט המחיה של מאמץ מנטלי הייתה חזקה יותר, כך היא באה לידי ביטוי בעוצמה גבוהה יותר בניסוי.
עבור ההודים, המאמץ המנטלי אינו מתיש, אלא מעורר.
ג'ארט מאמין כי "הממצאים החדשים הללו מאתגרים את התיאוריה המבוססת בפסיכולוגיה המערבית לפיה שליטה עצמית או כוח רצון הם כמו דלק, שאם אתה מכלה אותו בסיטואציה אחת, יישאר לך פחות ממנו לאתגר הבא". הוא מוסיף כי מחקרים מצאו שאנשים המאמינים שכוח הרצון שלהם הוא משאב אינסופי, לא נפגעים ביכולות הקוגניטיביות לאחר השקעת מאמץ מנטלי. "כל זה מצביע על מוטיבציה כגורם מפתח העומד בבסיס יישום שליטה עצמית". פרופסור סוואני וד"ר ג'וב העמידו למבחן גם את הטענה הזו. הפעם, לפני שתי המשימות הם נתנו לנבדקים ההודים והאמריקאים לקרוא מאמר על שליטה עצמית. לחלקם הוצגה גרסה הטוענת כי שליטה עצמית היא גורם ממריץ, ולאחרים – גרסה הטוענת כי שליטה משמעה ניקוז אנרגיה. לאחר מכן חברי שתי הקבוצות השלימו משימה הדורשת ריכוז גבוה.
גם כאן נמצא כי להשקפת העולם – על אף היותה קצרת טווח ולא מעוגנת בתרבות – יש השפעה משמעותית. נבדקים, הן מהודו והן מארה"ב, שנחשפו למאמר הגורס כי מאמץ מנטלי מוביל לשיפור הפגינו עלייה בביצועים אם המשימה הראשונה הייתה קשה יותר. "למעשה", מספר ג'ארט, "הביצועים הירודים ביותר במשימה השנייה נרשמו בקרב נבדקים שקראו את הטקסט שאומר כי שליטה עצמית היא גורם ממריץ ואז השלימו משימה ראשונית קלה". במילים אחרות, האמונה שמאמץ הוא יתרון גורמת לירידה בביצועים כאשר לא השקענו מאמץ.
מוטיבציה בלתי נגמרת
תהיה זו פזיזות מדרגה ראשונה לומר כי תוצאות המחקר הזה מבטלות את כל מה שהיה ידוע עד כה. יחד עם זאת, המשמעות היא שיש בידינו אפשרות כלשהי לתמרן את המוטיבציה האישית על ידי שינוי השקפת העולם, ובכך, למעשה, להביא לשיפור ביכולת הריכוז, הקשב, השליטה העצמית והביצועים שלנו באופן כללי.
רמזים מקבילים לתופעה הזו אפשר למצוא גם במקומות נוספים. סיר אלכס פרגוסון, המאמן המיתולוגי של מנצ'סטר יונייטד, המעוטר ביותר בתולדות הכדור האנגלי, כתב לאחר פרישתו את הספר Leading ובו הוא מתאר רבות כיצד היה מעורר מוטיבציה בשחקניו. הוא מספר כי לפני משחקי דרבי היה מעצים את הדרמה והנרטיב של היריבות ההיסטורית בין המועדונים, מה שהביא לא פעם לתוצאות שנראו בשטח: השחקנים נאבקו על כר הדשא הרבה מעבר לנורמה הנהוגה במשחק רגיל. כלומר, פרגוסון מינף את האמונה של השחקנים בחשיבות המיוחדת של המאורע כדי לשפר את ביצועיהם – וזה עבד לא פעם. בפועל, לא היה הבדל מהותי בין משחק דרבי למשחק אחר. בכל מקרה ניצחון שווה אותו מספר נקודות, מה גם שלא תמיד היריבה הייתה חזקה מאוד. אבל פרגוסון זיהה את פוטנציאל המוטיבציה הגבוה הטמון בהשקפת העולם ומינף אותו לשיפור היכולת.
כולנו מרגישים מדי פעם שאנו מצויים מתחת לרף שהצבנו לעצמנו. בעוד שיש לכך סיבות רבות, קרוב לוודאי שלפחות בחלק מהפעמים הירידה בביצוע נובעת מפער בין היכולת ובין האמונות והשקפות העולם. אבל – אם שרדתם עד כאן ובהנחה שנאלצתם להשקיע בכך מאמץ כלשהו – ייתכן מאוד כי הרווחתם על הדרך. כיוון שעכשיו אתם יכולים לאמץ את התפיסה ההודית ולהפוך את ההשקעה הקוגניטיבית לגורם מדרבן עבור המשימה הבאה שלכם, תהא אשר תהא.
כתבות נוספות שעשויות לעניין אותך:
ביל גייטס: השקפת העולם קובעת אם נצליח - הרבה יותר מכישרון
הגורמים המפתיעים שעיצבו את ההבדלים הפסיכולוגיים בין מזרח ומערב
מומחים טוענים כי בכל פעם שאנו "מבזבזים זמן", משהו טוב קורה במוח שלנו
עוד מרדיו מהות החיים:
