הסבר מדעי לתגובה הכימית של הגוף לתרופות וכיצד הן משפיעות על ההתנהגות והתחושות שלנו
אנו אוהבים להתלונן על השגרה כמעט בכל הזדמנות – היא שוחקת אותנו, מתישה ומשמימה. אך יש תחום אחד שבו אנו מברכים עליה ומקבלים אותה בזרועות פתוחות, הבריאות. בהנחה ובתקווה שאנו בריאים כדרך קבע, המצב הנורמלי שבו הגוף מתפקד הוא שגרה שאת חשיבותה אנו נוטים לראות ולהעריך דווקא כשהיא נשברת.
מיד עם סימנים ראשונים לצינון, וירוס או אפילו כאב ראש מזדמן, אנו שואפים להחזיר את הגוף למצבו הטבעי כמה שיותר מהר. עכשיו, לכל אדם גישה משלו בעניין. יהיו אלה שיעדיפו לנסות מנוחה ושתיית נוזלים להעברת כאב ראש, עבור אחרים כוס קפה תעשה את העבודה, ויש מי שייקח כדור לשיכוך כאבים. אבל, לדאבוננו, החיים מספקים לנו שלל רב של הפרות שגרה בריאותיות נוספות וחריפות מכאב ראש. כך שבמוקדם או במאוחר, הרוב המכריע של בני האדם יצרכו תרופה כלשהי, כדור, זריקה או משאף.
נאהב את זה יותר או פחות, תרופות הן חלק מרכזי מארגז הכלים שלנו להתמודדות עם מחלות וכאבים, ובערוץ היוטיוב של TEDEd חושבים שזו סיבה מספיק טובה כדי להכיר קצת יותר לעומק את ההשפעה של החומרים הללו על ההתנהגות, על הרגשות ועל פעילות המוח שלנו באופן כללי. כיצד תרופה מפסיקה את הכאב? מה גורם לנו להרגעה ולרפיון כשאנו לוקחים כדור מסוים? ואיזו השפעה יש לחומרים האסורים בחוק שהופכת אותם למסוכנים לצריכה ממושכת?
מסעה של תרופה בדרך אל המוח
לא פעם נשמעת הטענה כי נטילת תרופות היא בגין 'הכנסת כימיקלים לגוף', טענה נכונה בבסיסה, אך חסרת משמעות של ממש לאור העובדה שהגוף כולו מורכב מכימיקלים ופועל באמצעותם. אין שום דבר רע או טוב באופן מובנה בהכנסת כימיקלים לגוף. הברזל, האבץ והאשלגן שאנו זקוקים להם, למשל, כולם כימיקלים, וכאלה הם גם החומרים שמרכיבים את האקונומיקה. הווידיאו, אם כן, מתמקד בפן המכני של השימוש בתרופות ולא בשאלות בריאותיות כאלה ואחרות. אנו מתלווים למסע מאויר של תרופה בגוף האדם, החל מכניסתה למערכת הדם ועד להגעתה אל המוח. שם אנו נחשפים לאופנים שונים שבהם מגוון תרופות משפיעות על התחושה הפיזית, כמובן, אך גם על ההתנהגות ועל המחשבה. "ברוב המקרים", מסביר הקריין, "זה תלוי באופן שבו התרופה משנה את התקשורת בין תאי המוח".
התחנה הראשונה בדרך אל המוח היא מערכת הדם. הגישה של התרופה למוח "יכולה לארוך בין שניות לשעות, כתלות במשתנים כמו צורת הנטילה". כך, למשל, כשאנו בולעים כדור נגד כאבי ראש הוא צריך להתפרק ראשית במערכת העיכול, משם החומרים הפעילים נספגים בכלי דם זעירים ואז עוברים לכלי דם ראשיים יותר ויותר עד שהם עולים על הנתיב הראשי אל המוח. בעוד שהגוף יכול להמתין לאוכל בסבלנות, לחמצן הוא זקוק באופן מיידי. המשמעות היא שמעבר חומרים מהריאות אל הדם מתבצע במהירות ויעילות גבוהות יותר מאלה של מערכת העיכול. ולכן שאיפת תרסיס אמורה להשפיע מהר יותר. ויש כמובן קו אקספרס ישירות למערכת הדם דרך זריקה.
לאחר שהגיעה התרופה אל המוח, עליה לצלוח משוכה נוספת אחרונה לפני שתתערב בפעילות המוחית. מכיוון שהמוח הוא איבר מיוחד במינו ומרכזי בחשיבותו, הוא מוקף במגוון שכבות ביטחון, החל מהעור והגולגולת וכלה בקרומי חציצה כמו מחסום הדם-מוח. מדובר במעין פילטר עדין שנועד לברור באופן סלקטיבי אילו חומרים עוברים מכלי הדם אל תוך מרכז מערכת העצבים, ולמנוע חדירה של מזהמים ושאר אורחים לא קרואים שמסתובבים בדם שלנו. "כל התרופות צריכות להיות בעלות הרכב כימי מסוים שמעניק להן את המפתח לפתיחת המחסום הזה ולעבור".
בשעה טובה ומוצלחת, התרופה חצתה את מחסום הדם-מוח והגיעה ליעדה. אבל למעשה רק עכשיו מתחילה העבודה האמיתית – שינוי התקשורת בין תאי המוח. פעמים רבות השיבוש בתקשורת הוא המקור לסימפטומים שאנו מרגישים, כמו כאבי ראש ושרירים, חום וכן הלאה. למעשה, זהו לא בדיוק שיבוש בתקשורת, זוהי תקשורת במיטבה, כיוון שהיא נועדה לבשר לנו על בעיה בגוף. אלא שלגוף יש דרך לא כל כך סימפטית לבשר לנו על וירוס או חיידק. אם ניקח את הדוגמה הפשוטה של כאבי ראש או שרירים, רבים מחזיקים בגישה שמרגע שהמסר התקבל הם לא רואים טעם בסבל למשך זמן רב כל כך.
פעולה בינארית פשוטה משנה אותנו מקצה לקצה
אז כיצד פועלת התקשורת בין תאי המוח ומה בדיוק עושות לה התרופות? תא מוח, נוירון, בנוי בצורת גרעין שממנו נשלחות זרועות. אל קצות הזרועות הללו מחוברות זרועות של תאים אחרים. נקודות המפגש בין זרועות תאי המוח נקראות סינפסות ובהן מתרחשת העברת המידע הכימית. זה קורה באמצעות מעבר של מוליכים עצביים, חומרים כימיים שמכונים בלעז נוירו-טרנסמיטורים. חלקם זכו לפרסום יחסי כמו הסרוטונין, הדופמין, האוקסיטוצין (הורמון האהבה) או המלטונין (הורמון השינה). "כל מוליך עצבי ממלא תפקיד שונה בוויסות ההתנהגות, הרגשות והקוגניציה שלנו".
אופן הפעולה של המוליכים העצביים דומה במובן מסוים לפעולה הבינארית של מחשבים (או להיפך, אם נרצה להתקטנן). כאשר חומר כמו דופמין, לצורך העניין, מופרש מנוירון אחד ומגיע לחיבור עם נוירון אחר הוא יכול לפעול באחת משתי אופציות: "הוא יכול לרסן את התא המקבל ולהגביל את פעילותו, או לעורר אותו ליצור אות אלקטרו-חשמלי חדש שמתפשט ברחבי הרשת". אם מולקולות של דופמין נותרו חסרות מעש כדי לדכא שדר, הן מפונות כפסולת או נספגות חזרה בתא השולח.
על המרחב הזה בדיוק, הסינפסות, היכן שנפגשים תאי המוח כדי לדסקס את אופן הפעולה הרצוי, עובדות התרופות. הן משפיעות על הבחירה של התא אם להגביר או לעמעם שדר מסוים. דוגמאות קונקרטיות יבהירו טוב יותר. הזכרנו קודם את הסרוטונין כמוליך עצבי שזכה לפרסום. הוא קנה את שמו בזכות היותו וסת מצב רוח, משכך כאבים יעיל ובעל השפעה על תיאבון, הנאה מינית ועוד. כאשר אנו משתמשים בנוגדי דיכאון, התרופה למעשה מונעת את חזרתו של הסרוטונין העודף אל התא השולח, מה שגורם להגברת שדר של מצב רוח מרומם. במקרה של משככי כאבים, פעולת התרופה גורמת לעלייה ברמות הסרוטונין והנוראדרנלין, שני חומרים שמפחיתים את הקליטה של אנדורפינים – מוליכים עצביים שאחראיים על הולכת כאב – מה שבפועל מקהה את התחושה. מוליך עצבי אחר המכונה גאבא מסייע להרגיע כל פעילות עצבית ולכן תרופות הרגעה מעודדות ייצור שלו.
ב-TED טרחו להסביר גם את השפעתם של חומרים כימיים הנחשבים לסמים אסורים ואף מסוכנים. קריסטל מת' למשל, גורם לשחרור ארוך טווח של דופמין, אשר אחראי לתחושת גמול ועונג, ובמקביל מעודד ייצור של נוראדרנלין המקצין את תגובת הילחם-או-ברח. קוקאין חוסם את חזרתם של דופמין וסרוטונין אל התא השולח (כאמור, במצב טבעי יש מהם עודף). זה מה שגורם לתחושת ההתעלות ועודף המרץ בצריכת הסם. סמי הזיה גם הם פועלים על התקשורת הבין-תאית ומשפיעים על תפיסה, למידה, התנהגות, ויסות אימפולסיביות וכן הלאה. לחומרים אלה יש יכולת לשנות את הכימיה של המוח, "ושימוש חוזר עלול לשנות לצמיתות את חיווט רשתות העצבים שתומכות ביכולת שלנו לחשוב, לקבל החלטות, ללמוד ולזכור דברים".
סביר להניח שעבור רובנו המידע בדבר שימוש קבוע וחוזר בתרופות או סמים אינו חדש. יחד עם זאת, הבנת אופן הפעולה של המוח שלנו ושל החומרים שבהם אנו נעזרים יכולה לצייר לנו תמונה ברורה יותר של הנושא ובכך לסייע לבחירות שאנו עושים בנוגע לאיבר שמגדיר ומאפשר את עצם קיומנו. שהרי בסוף, המוח הוא מי שאנחנו – שם מתקיימים הזיכרונות, האישיות והזהות שלנו. לצד כל זה, האירוניה המשעשעת העולה כבדרך אגב מהווידיאו המעשיר היא ש"האנחנו" הזה שאנו מתפארים בו, הוא ברובו מחשב כימיקלי.
כתבות נוספות שעשויות לעניין אותך:
פרפרים בבטן – הכירו את 'המוח השני' ששולט במערכת העיכול שלנו
ההרצאה השבועית של TED: מזון למחשבה - כיצד המוח שלנו משתמש באוכל
מחשבות על בריאות - סדרה ברדיו מהות החיים
עוד מרדיו מהות החיים:
