מה אפשר ללמוד על עצמנו מהאופן שבו אנחנו משחקים – וכיצד זה מסייע להגשמה אישית?

מיזם חדש המשתמש בחדר בריחה כאמצעי למיון עובדים מסביר את הקשר בין אישיות למשחק

נוגה פנאי | 12 יולי, 2017

הצורך בהגשמה עצמית במקום העבודה אינו חדש, אבל אם נדמה לכם שהדור הנוכחי מעניק לו לגיטימציה הרבה מעבר לקודמיו, אתם לא טועים. הורינו וסבינו הלכו לעבוד בעיקר כדי לבצע X, Y, Z ולפרנס את המשפחה. לעומתם, המועסקים בני זמננו כבר מרגישים שלא רק מותר להם, אלא זו חובתם לבדוק מה נכון ומדויק עבורם והם לא מהססים לעצור, לחשוב ולשנות. רבים מהם שואפים להגשים את עצמם במסגרת העבודה ולקבל שם משמעות, והרבה פעמים העניין כרוך בחקירה עצמית כללית לגבי התכונות והיכולות שלנו, כמו גם השלמה עמן (אבל זה לכתבה אחרת).

מחקר שפורסם בניו יורק טיימס מראה בין היתר שאמריקאים שנולדו בשנות ה-80 (דור ה-Y) עוברים בממוצע שבע עבודות עד גיל 30. סקרים ומחקרים אחרים מצאו שלהבדיל מהדורות הקודמים, בני הדור הזה אינם מוכנים לוותר על חיי משפחה לטובת קידום בעבודה. החוויה והערכים חשובים להם יותר מהחומר – הביטחון התעסוקתי, השכר או הסטטוס כבר לא מדורגים אצלם גבוה, והם לא ששים לקחת אחריות שכרוכה במאמץ רב. זה לא מצביע בהכרח על עצלות או פינוק, אלא שסדר העדיפויות השתנה. כיום רבים מצפים ממקום העבודה שיסייע להם להתפתח ברמה האישית והמקצועית.

המגמה הזו היא קטליזטור טבעי לשינויים רבים בעולם התעסוקה, מסבירה סנדרה מלמד, שותפה באינג'ני (INGENI), מיזם גיוס חדש, יחד עם מירי וקסלר, שכמוה צמחה בעולם הגיוס, ואורן שוויד, מעצב משחקים, גיימר בעצמו ומי שהקים וניהל עד לא מזמן את המסלול לעיצוב ופיתוח משחקים בבית הספר חשיפה של האוניברסיטה הפתוחה.

כיצד אתם ניגשים לפתור חידה ומה זה מלמד עליכם?

החידוש של היזמים טמון באמצעי המיון והגיוס המפתיע לכאורה – חדר בריחה (Escape Room) – טרנד עולמי לוהט, המוכר לרובנו כמקום בילוי פופולרי שבו ננעלת קבוצת חברים בחדר במטרה לצאת להרפתקה משותפת. עליהם להימלט מהחדר תוך זמן מוגבל וכדי להצליח הם נדרשים לאתר רמזים, לפענח צפנים ולפתור חידות מגוונת, הכול תוך שימוש בחפצים המצויים במקום והמשתנים מחדר לחדר. החדרים מאורגנים לרוב סביב נושא מסוים שמספק את המסגרת העלילתית ולכל אחד תפאורה ייחודית. מה שעומד לרשות המשתתפים הוא הכישורים האישיים שלהם, ביניהם תשומת לב לפרטים, יכולות אנליטיות וחשיבה אסטרטגית. היות שהם פועלים כחלק מקבוצה, יש רלוונטיות גם למיומנויות בינאישיות ולדינמיקה שנוצרת.

אינג'ני, מהות האדם בלטינית, רומז בשמו על שאיפותיו בהקשר התעסוקתי. "לא הגיוני שחברות ישתמשו בתהליכי גיוס כמו אלו שהיו נהוגים לפני 20 ו-30 שנה. מה שאנחנו מצפים ממקום העבודה משתנה", מסבירה סנדרה. "תהליך זה [המעבר לדגש על ביטוי והגשמה], באופן טבעי, מצריך מעבר לשיטות ניהול וגיוס עובדים חדשות, כאלו שמאפשרות להכיר את האדם שמאחורי העובד". למעשה, חברות כבר התחילו להבין את היתרון: חלקן שולחות את העובדים לגיבוש בריחתי וחלקן אף משכילות ללמוד מהדינמיקה בצוותים. אך הגיוני שמנטליות חדשה של מחפשי עבודה תצמיח שיטות חדשות לאיתור עובדים ולשידוך מדויק יותר בין מחפש משרה ומעסיק. אחרי הכול, מדובר באינטרס משותף.

גרסה מרעננת ומעודכנת לסשנים האפרוריים של דינמיקה קבוצתית ומרכזי הערכה.

בהקשר של הגיוס, מסבירה סנדרה, כשהיא מסתייגת מעט מהמונח המסורתי 'אבחון', "האדם הוא יצור מורכב מאוד. אנחנו באים ממקום צנוע, ורוצים לראות את המועמד מתפקד, כשהוא מאוד מרוכז בעשייה – ואז אפשר לראות איפה הוא זורח מבחינת יכולות ותפקודים, להבדיל ממקום של ניתוח אישיות [שמקובל במרכזי מיון והערכה]". כך, לטענתה, אפשר להתבונן בו בזמן אמת כשהוא מתמודד עם מצב של חוסר ודאות ומוטיבציה גבוהה לפצח משימה, לראות איך הוא מנהל תקשורת עם שחקנים נוספים, האם הוא יודע לשים את האגו בצד כשלמישהו בקבוצה יש רעיון טוב יותר, ועוד תובנות שאפשר להסיק מהן על התנהלות במסגרת ארגון ותפקיד מסוימים.

"יש הרבה מאוד קורלציות בין עולם המשחקים לעולם העבודה", אורן מסביר. "לפעמים אנחנו נדרשים לבצע משימה מהר יותר, לפעמים ביסודיות יותר, לפעמים צריך לחשוב מחוץ לקופסה ולפעמים צריך לעקוב טוב טוב אחרי הוראות. את כל הדברים האלה הכנסנו לחדר שלנו והשקענו הרבה בסיפור רקע ובעולם המשחק. הכול מודולרי ומשתנה".

הראה לי איך אתה משחק – ואראה לך היכן תשגשג

מירי וסנדרה מיפו כ-150 מיומנויות רכות, שכוללות יכולת אמפתיה, שכנוע, תקשורת בין-אישית וניהול משא ומתן. על סמך המיומנויות הללו פיתח אורן חדר בריחה מאוד מסוים. לדבריו, "כל דבר וכל פרט במשחק נועד לבדוק משהו, אבל בלי לפגוע בכיף". אין לחץ על המועמדים דווקא לנצח, מכיוון ש"לא מסתכלים אם המועמד הוא זה שפתח את המנעול בהכרח – אלא על ההתנהלות שלו לאורך הדרך".

במצלמות מסתכלת מאבחנת מטעם המקום. בכל פעם נכנסים מספר אנשים זרים שמתמודדים על משרות שונות או על אותה משרה. מעבר לניתוח ההתנהלות בחדר, מתקיימת שיחה עוקבת עם המאבחנת שמאפשרת ללמוד על כל מועמד גם דברים שחורגים מהגדרה של המיומנויות הנדרשות למשרה. כך נמסרות למעסיק הפוטנציאלי המלצות לניהול פרטני של העובד, ומי שישכיל לנצל את המידע יוכל למקסם את ההתקשרות.

"המחשבה היא שאם הארגון המעסיק יכיר את העובד על כל היכולות והתפקודים שלו – הוא יוכל לקחת את הידע הזה ולשלב אותו במשרה הספציפית, באופן שישמור אותו שם מרוצה", מסבירה סנדרה ומדגימה באמצעות מועמדת למשרת מכירות. במהלך המשחק היא הראתה שהיא מכירתית, נעימה, אסרטיבית ובעלת מיומנויות נוספות שהמעסיק הגדיר למשרה. בשיחה העוקבת עמה התברר שהיא אוהבת עיצוב פנים כתחביב ואף נוהגת לסייע לחברים בתחום להנאתה. מעסיק שיהיה מודע לפן הזה שלה יוכל לצרף את העובדת גם כשותפה לפרויקט עיצוב כלשהו בחברה.

"זה מאוד מעצים את העובד בתור אדם ועוזר לו להגשים מה שעושה לו את זה באמת. יותר מכך, הוא מקבל תחושה שרואים את כולו, עם כל מה שהוא יכול להביא אתו. הוא מרגיש שהוא יכול להגשים את עצמו", מחדדת סנדרה. כך, למשל, "מאוד ברור בחדר מי מתאים לעתודה ניהולית. כשהמעסיק יודע את זה יש פחות סיכוי שהוא יפספס את זה – ופחות סיכוי לעובד מתוסכל".

המשחק מאפשר צלילה עמוקה לתוך הסיטואציה ומעודד התנהגות טבעית מצד המשתתפים.

איך זה עובד? מבלי להיכנס לפרטים של השיטה המיוחדת שפיתחו באינג'ני, בכל זאת, מיזם עסקי ראשון מסוגו, העיקרון הוא שינוי של המשחק בכל פעם בהתאם לתכונות הדרושות לתפקיד המסוים. "בקבוצה של עתודה ניהולית, למשל, אנחנו ניצור משבר, לפעמים יותר מאחד, כדי לראות מי מגיב ובאיזו דרך". חדר הבריחה הזה גם מכיל שחקן או שחקנית, ודרך האינטראקציה איתם אפשר ללמוד הרבה. כדי לבחון את נושא ההתאמה לתפקיד מכירתי, כדוגמה, השחקנית יכולה להעלות התנגדויות נפוצות של לקוחות. איך בדיוק? זה אחד הסודות של אינג'ני, אבל אם מפעילים את הדמיון אפשר לחשוב על כל מיני סיטואציות.

סנדרה מספרת על מועמד אחר שעבר תהליך בחדר הבריחה שלהם: "ככל שהפעלנו יותר גירויים והיו יותר רעשי רקע, הוא נהיה יותר חד. במקרה כזה ההמלצות למעסיק היו למקם אותו באמצע החלל ולא בפינה. לעומתו, מועמדת אחרת דווקא התפזרה כשהיו לה הרבה גירויים. היא עדיין יכולה להתאים לתפקיד, רק נמליץ למנהל לשים אותה במקום שקט. זה יכול לעשות את ההבדל אם היא תשרוד את התפקיד או לא".

במקרה אחר הדגימה מועמדת חשיבה מחוץ לקופסה כשלא מצאה עם מה לכתוב, והעתיקה קוד בעזרת הלק שעל הציפורן שלה; אדם אחר פרח ונפתח רק ברגע שהשחקנית נתנה לו תשומת לב ודיברה אתו בנפרד מהקבוצה, מה שהדגיש את הצורך שלו ביחס אישי ואיך זה יכול לתרום ליכולות שלו. להבדיל מבילוי רגיל עם חברים בחדר בריחה, כאן "המועמדים לא מכירים אחד את השני, אין היררכיה ביניהם, אבל הם מבינים שהם חייבים לשתף פעולה כדי להצליח", אומר אורן ומסביר שבאופן כללי אנשים נוטים להתחבר זה לזה בזמני משבר. "קל לראות בסיטואציה כזאת מי לוקח על עצמו איזה תפקיד ואילו משימות. אנשים נשאבים לתוך זה במהירות ובקלות ופשוט מתחילים לפתור בעיות ביחד, אין זמן לשים מסכות, או לחשוב איך להגיב בכל רגע נתון, בגלל הסיטואציה, הכול פשוט קורה בצורה מאוד טבעית ואמיתית. הכול מאוד משימתי וקצוב בזמן. במצב כזה אנשים גם נוטים יותר להביע את דעתם מאשר, למשל, בשיחה בחדר ישיבות".

במשחק אנשים מתנהגים בטבעיות

מה שמייחד את חדר הבריחה, "לעומת משחקי מחשב ואסטרטגיה ולוח", מסביר אורן, הוא ש"החוויה הזו מתרחשת באמת, לא על מסך חיצוני. אנחנו בתוך סרט עלילתי ונשאבים לתוך מציאות מדומה. לחלץ מישהו, לברוח – לא חשוב מה המטרה. לא סתם זה אחד הבילויים הנפוצים בארץ ובעולם. זו חוויה מאוד ייחודית".

הפסיכולוג ההונגרי מיהאי צ'יקסנטמיהאי טבע את המונח Flow. הכוונה היא למצב שבו שוקעים בתוך פעילות בצורה כה עמוקה עד ששום דבר אחר לא משנה באותו רגע. "כל עוד שומרים על איזון בחדר בין שעמום (קל מדי) ותסכול (קשה מדי), אז כל תשומת הלב מופנית לדבר אחד ואין מספיק ריכוז כדי לפצל אותה ליותר. המודעות העצמית מיטשטשת ותחושת הזמן נעלמת", מסביר אורן. "המצב הזה אופטימלי לתהליך אבחוני בגלל שהמועמדים כל כך שקועים בחוויה ובחידות שהם לא יכולים שלא להתנהג באופן אותנטי והם לחלוטין לא מרגישים בכלל שצופים בהם".

נראה שהשאיפה שלנו לדיוק ולאותנטיות כעובדים משתלבת היטב בצרכים של המעסיקים, בבחינת 1+1 = 3. ואכן, כפי שמדגישה גם סנדרה, "האמונה של שלושתנו היא שאם אתה מתאים לאיזשהו מקום אנחנו עוזרים לך להגיע לשם, ואם אתה לא מתאים לשם – אז לא כדאי שתהיה שם מלכתחילה".

כל אחד מאתנו זקוק לתנאים ולאתגרים שונים כדי לשגשג. משחק, כפי הנראה, הוא כלי נוסף שיכול לסייע לנו – ולאחרים – להכיר את עצמנו טוב יותר, כדי שבין השאר נוכל לבחור בצורה מדויקת יותר את סביבת העבודה האידיאלית עבורנו. כך נוכל גם לבטא את עצמנו וגם לתת ערך מוסף לארגון שבו אנו עובדים, ומכאן למה שהוא מציע לעולם.