נוירולוגים ופסיכולוגים מסבירים למה משמש הזיכרון לטווח קצר, וכיצד להשפיע על איכותו
כשאנו עוסקים בזיכרון אנו נוטים לחשוב על דברים כמו נוסטלגיה וילדות, שינון חומר ללימודים, חריטת פרצופים במוחנו ועוד אי אילו אלמנטים שכרוכים בקיבוע מידע לפרק זמן ארוך. אבל למעשה, החלק הפעיל ביותר של הזיכרון בחיי היומיום הוא דווקא לזמן הקצר, ואפילו המיידי. מה שמאפשר לנו לבצע כמעט כל פעולה – מחשבית או מוטורית – הוא זיכרון העבודה שלנו. ככל שהתפתחו מדעי הנוירולוגיה והפסיכולוגיה, החלה להתבהר חשיבותו של מנגנון קוגניטיבי יקר ערך זה. כיצד הוא פועל, באילו תחומים הוא שימושי, מה האינטראקציה שלו עם הזיכרון לטווח ארוך ועם התודעה בכלל, וכיצד ניתן לשפר אותו?
כפי שמסביר ד"ר אלכסנדר בורמסטר מאוניברסיטת ניו יורק בסקירה שפרסם במגזין The Conversation, הזיכרון קצר הטווח נועד מטבעו לביצוע פעולות אד הוק: לעבד ולנתח מידע שחשיבותו ותוקפו טובים למשימה ספציפית, ולאחריה, ברוב המקרים כבר אין לנו עוד צורך בו. כמו כפפות לטקס בסיומו של ניתוח. זיכרון העבודה טוב "לדברים שחשובים לך ברגע הנוכחי, אבל לא בעוד 20 שנה מעכשיו", כותב בורמסטר. הוא ממשיך ומסביר כי זיכרון העבודה הוא גורם מכריע במידת האינטליגנציה, היכולות וההישגים שלנו כמעט בכל תחום. ולכן, ככל שכושר זיכרון העבודה שלנו טוב יותר, המוח שלנו מתפקד ברמה גבוהה בכמעט כל תחום שאפשר לחשוב עליו. האתגר הגדול עם זיכרון העבודה הוא הזמניות והקיבולת שלו.
איזו טלוויזיה יותר משתלמת?
"אנחנו יכולים להחזיק במוח כמות מסוימת בלבד של מידע בכל זמן נתון", מסביר בורמסטר. למדענים יש מספר גישות ביחס לקיבולת זיכרון העבודה, כך שקשה לספק נוסחה אחידה וקבועה. מלבד העובדה שהיכולת משתנה מאדם לאדם, היא כנראה משתנה מתהליך לתהליך, או מנושא לנושא. כך, למשל, לאדם אחד יהיה קל מאוד לשנן מספר טלפון ולאחר יהיה קל יותר להחזיק בראש טיעונים לצורך כתיבת עבודה. בנוסף לכך, עם התבגרותנו חלה שחיקה בתפקוד הזיכרון, ובגיל מבוגר היא משפיעה במיוחד על זיכרון העבודה.
מנגנונים קוגניטיביים רבים, כמו קבלת החלטות, תכנון, רפלקסיה עצמית ושאר תהליכי חשיבה גבוהים המתרחשים בקליפת המוח הקדם מצחית, תלויים כולם בזיכרון העבודה. "למשל", מדגים בורמסטר, "קבלת החלטות ותכנון מצריכים אותנו להחזיק מראש את המידע הרלוונטי כדי ליצור דרך פעולה". כדי לשים את הדברים בהקשר יותר קונקרטי, דמיינו מצב שבו אתם עומדים מול נציג מכירות של מוצרי חשמל אשר מסביר לכם כי מסך טלוויזיה אחד הוא מתקדם מאוד ומחירו X, לעומת מסך אחר, זול יותר, אך בעל פונקציות מוגבלות. אפשר להביט על הנתונים הללו כמטריצה בת ארבעה תאים שעליכם להכניס למערכת השיקולים. הזיכרון קצר הטווח יבצע מניפולציות וחישובים במחירים שהוצגו לכם ובפיצ'רים הטכנולוגיים – וכל זה ביחס למידע ישן שמבוסס בזיכרון לטווח ארוך-בינוני כמו דפוסי הצפייה שלנו, מצב החשבון ומידת החיבה שלנו לגאדג'טים.
דוגמה פשוטה זו ממחישה עד כמה נרחב ויסודי השימוש שלנו בזיכרון העבודה, ובמקביל היא חושפת את המורכבות שלו. זיכרון העבודה אינו יחידת פעולה עצמאית, אלא מנגנון העומד בקשר עם הזיכרון לטווח ארוך ועם מעגלים נוירולוגיים נוספים. הזיכרון קצר הטווח משמש כמקור לזיכרונות ארוכי טווח: אם המידע מספיק חשוב הוא יתמצק וייחרט במוח. ולכן, כפי שטוען ברומסטר, "בהתחשב בתפקידו המרכזי בחיינו המנטליים ובעובדה שאנו מודעים לפחות לחלק מהתכנים שלו, זיכרון העבודה עשוי להפוך לחשוב במסע שלנו להבנת התודעה".
שלוש קופסאות לגו ומשטח בנייה אחד
הסקירה של ברומסטר ממחישה את חשיבותו של זיכרון העבודה, אך מעבר לכך, היא משמשת כהרמה להנחתה עבור המידע שכנראה רובנו צמאים אליו – האם וכיצד ניתן להשפיע עליו? את התשובות מספק ג'ורי מאקוי במאמר ב- Business Insider שנכנס בעובי הקורה. "כמה פעמים ניסיתם להתרכז במשימה אחת חשובה, רק כדי שמוחכם ירגיש כמו מכונת פינבול?" מה שקורה במצבים הכה מוכרים הללו הוא ירידה באחיזת זיכרון העבודה. זה קורה בין היתר בשל גירויים חיצוניים מרובים ששותים את משאבי ניהול ועיבוד המידע, וכן בשל מחשבות שנובעות מבפנים ומעסיקות את המחשבה ואת המודעות שלנו על חשבון הפעילות הרצויה.
על מנת להגיע לנקודה – כיצד למנוע את זליגת הקשב – תחילה משרטט מאקוי את מבנה זיכרון העבודה בתרשים זרימה. הוא מסביר כי המדע מדבר על שלוש 'קופסאות' של זיכרון עבודה: שמיעתי, ויזואלי ואפיזודי. השמיעתי מאפשר לנו לתרגם צלילים לאותות חשמליים ולשנן אותם באמצעות פעולה של 'דיבור לעצמנו'. אנו שומעים, למשל, הנחיות הגעה "וכדי למנוע מהמידע הזה להתפוגג", מסביר מאקוי, "אנו חוזרים עליו באופן פעיל, 'מדברים' אותו באמצעות הקול של המוח ו'מאזינים' באמצעות האוזניים של המוח בלופ מתמשך, כמו תיבת תהודה פנימית".
לזיכרון העבודה יש גוף מנהל מרכזי, כמו לוח לגו שמאפשר לכל החלקים להתחבר ולקיים אינטראקציה. קרדיט: cjmacer / Shutterstock.com
הקופסה הוויזואלית מבצעת תפקיד דומה עבור מידע המגיע מחוש הראייה. רק שבמקרה הזה אנו מפעילים את 'העיניים' הפנימיות של המוח בתוך מרחבים וירטואליים שמבוססים על מידע מבחוץ. זהו "החלק בזיכרון העבודה שמאפשר לנו לפתח, לחקור ולנווט בתמונות מנטליות". נניח שאתם מבקרים במוזיאון ומחפשים את הדרך לשירותים. כדי לחזור לקבוצה שלכם אתם מנסים לרשום לעצמכם נקודות ציון. הזיכרון לטווח קצר מאפשר לכם לתכנן את נתיב החזרה עוד לפני שאפילו יצאתם מהשירותים. המפה המנטלית כבר שם. ולבסוף, ישנה הקופסה האפיזודית שבה נוצרת סינתזה של מידע ויזואלי-מרחבי עם מידע ורבאלי. "זה מה שמאפשר לזכור במהירות את העלילה של רומן או סרט", מסביר מאקוי.
מעל שלוש הקופסאות הללו נמצא המנהל המרכזי, מעין מנגנון ויסות פנימי הקובע סדרי עדיפויות, מתאם בין יחידות המידע, יוצר אינטגרציה ביניהן ומאפשר להן להתקיים בחלל אחיד. מאקוי מחדד: "אם הקופסאות השונות הן ארגזים השומרים את פיסות הלגו שלכם, מנהל השליטה והבקרה הוא הלוח שעליו אתם מרכיבים אותן יחד ובונים משהו חדש". על רקע חשיבות ומבנה זיכרון העבודה, קל לראות מדוע כדאי לטפח אותו ולשפר את תפקודו. מאקוי חולק עם הקוראים שלוש דרכים עיקריות.
מיינדפולנס, ריצה וגיטרה
הצעד הראשון והמתבקש הוא הורדת רמות המתח מחיינו. אם זיכרון העבודה דורש מהמוח זמינות משאבים לדברים שמולנו, העסקתו בדאגות עתידיות מן הסתם תבוא על החשבון. זו הסיבה שאנשים בעלי קור רוח נוטים לתפקד היטב במצבי לחץ. הם פשוט לא תופסים את המצב כלחוץ ולכן פנויים למשימה שעל הפרק. כפי שמספר מאקוי, העובדה כי לחץ מוריד את תפקוד זיכרון העבודה הוכחה במחקרים, אך הנקודה המעניינת יותר היא שמחקרים אחרים גילו כיצד ניתן להילחם בתופעה. מיינדפולנס – שמסתמנת כשיטת הקסם להתגברות על מגוון משוכות מנטליות ופיזיות – נמצאה יעילה גם לשיפור תפקוד זיכרון העבודה. הקשר הוא ישיר וברור: כאשר אנו מסגלים שליטה גבוהה יותר בתעבורת המחשבות במוח, הרי שקל לנו יותר לנתב משאבים ביעילות למשימות שאנו רוצים. במילים אחרות, כשאנו צריכים לשבת ולכתוב דו"ח או מצגת, אנו יכולים לעשות זאת ביעילות גבוהה יותר אם יש לנו יכולת להדוף את המחשבות על הדדליין שהוצב לנו, על הביקורת של הבוס, או על הפקק שאנו הולכים לבלות בו בקרוב מאוד.
הצעד השני עקיף יותר בטבעו, אם כי לא חדש אף הוא בנוף. פעילות גופנית מאומצת, כך נמצא, יעילה בשיפור זיכרון העבודה. למרות שבזמן הפעילות עצמה ובטווח הזמן המיידי שלאחריה חלה ירידה בזיכרון העבודה, לאחר פרק זמן של התאוששות היכולת משתפרת בצורה יציבה וארוכת טווח. המחקרים שבדקו זאת עומדים בקנה אחד עם ממצאים ממחקרים אחרים שקבעו כי פעילות פיזית מאומצת, כזו שמביאה אותנו אל סף כאב, היא גורם חשוב בעיבוי הקשרים העצביים במוח.
הצעד השלישי והאחרון שמציע מאקוי מתקשר גם הוא לגירוי הפעילות העצבית. "ככל שאנו מתרגלים כישור מסוים, כך גדל האזור במוח שמופעל על ידי הסוג המסוים של ההתנסות החושית הזו", הוא מסביר. כתוצאה מכך אנו יכולים להחזיק יותר מידע לטווח קצר הקשור לאותו אזור במוח. אבל יותר מזה, ממשיך מאקוי, "תרגול הכישור יכול לסייע גם להרגיל אותנו להתעלם מהסחות דעת ולהישאר ממוקדים", בדומה ליתרון שנובע מתרגול מיינדפולנס. הדוגמה הבולטת היא לימוד נגינה, אך כישורים נוספים אחרים יעשו גם הם את העבודה.
מאקוי חותם בהסתייגות וטוען כי "בדומה לחלקים אחרים בפעילות הפנימית של המוח שלנו, זיכרון עבודה הוא עדיין שדה שאנו לא מבינים לגמרי ויש לו מערכות יחסים עם ריבוי משימות קוגניטיביות שונות". אבל זה לא גורע ממה שאנו כן יודעים – זיכרון עבודה הוא כלי קריטי לפעילות המוחית התקינה. אז אמנם הוא קצר טווח ובר חלוף, אבל בפועל, מכיוון שחיינו מתנהלים בהווה, השפעתו עלינו היא תמידית ומיידית. לא יהיה מוגזם לומר כי זהו מרכז השליטה והבקרה של המוח המודע בכל רגע נתון, הבמאי שמנהל את ההצגה בזמן אמת.
כתבות נוספות שעשויות לעניין אותך:
מניפולציות קטנות שיכולות להגביר משמעותית את אחיזת הזיכרון במוח
להישאר עם טעם של עוד – כיצד להפוך את הזיכרון ארוך הטווח לחיובי יותר
בראי ההיסטוריה – היכן כדאי להשקיע את המשאבים, במי שאנו היום או במי שנהיה בעתיד?
עוד מרדיו מהות החיים:
