כיצד תרגול מיומנות משפיע על התאים האפורים ואיך ניתן לשפר את יעילותו
משחר ההיסטוריה מכירים מינים שונים של בעלי חיים, ובכלל זה האדם, את אחת האמיתות הבסיסיות על החיים – תרגול מוביל לשלמות. גורי אריות שמתקוטטים זה עם זה או אפילו עם הזנב של אמא לביאה, במודע או שלא מלטשים את כישורי הציד. אצל בני האדם, שרכשו כנראה את המגוון הרחב ביותר של מיומנויות לחיים – תרגול ממלא חלק ניכר מזמננו גם כבוגרים.
בין אם אתה דייג, אמן, ספורטאי, מהנדס או סופר, השאיפה היא תמיד להרחיב ולהעמיק את הכישור שעליו מתבססים חייך. תרגול, כאמור, הוא מנגנון די טבעי ואינטואיטיבי שתמיד ידענו מה התוצאות שלו. אבל לאחרונה החל המדע לחקור את הממד הפיזיולוגי של תרגול, או במילים אחרות מה קורה במוח שלנו בזמן שאנו מתרגלים וכיצד זה מוביל לשיפור ביכולותינו.
ב-TEDEd ערכו אנימציה שממחישה בצורה בהירה את השינוי שחל במבנה של תשתיות מוח בעקבות תרגול. במילים פשוטות, מחקרי מוח מצאו כי תרגול חוזר ונשנה הופך את הקשרים העצביים הקיימים לנתיבי תחבורה מהירים שבהם זורם המידע בחופשיות וביעילות. כאמור, תרגול הוא עיסוק יסודי בחיינו זה אלפי שנים, ולראשונה משרטט המדע דיוקן נוירולוגי של השפעתו. לצד הבנת המנגנון, המחקר גם מאפשר לנו לפתח טכניקות לייעול ולהאצת עקומת השיפור כמעט בכל תחום. אחת התובנות החשובות, למשל, היא להתחיל להעביר את מרכז הכובד מכמות לאיכות.
להפעלת כתוביות לחצו על כפתור ההגדרות בתחתית הנגן בצד ימין.
בידוד חשמלי לשמירת המידע
למרות שמחקרי מוח עוסקים בסוגי התרגול השונים, הסרטון של TEDEd מתמקד בפיתוח כישורים פיזיים, או מוטוריים. בכלל אלה נמצאים כל ענפי הספורט, אך גם נגינה ואמניות נוספות כמו ריקוד, ציור, שזירה, אפילו נהיגה. למעשה כל מיומנות שכרוכה בהפעלת שרירים. החל מגיל אפס אנו למדים לבצע פעולות באמצעות השרירים וכל פעולה כזו דורשת חזרה על מנת שהמוח יוכל 'לרשום אותה' כחיונית ולבצע אותה מהר יותר, בצורה חלקה יותר, בטבעיות ובשילוב עם פעולות נוספות.
אבל כפי שעולה מהמחקרים, תרגול לא בדיוק רושם את הפעולה, אלא משדרג את תשתית העברת המידע שמאפשרת לפעולה להתקיים. למשל, ככל שאנו מתרגלים את תנועת החתירה בשחייה, אנו מייעלים את זרימת האינפורמציה בקשרים העצביים האחראיים לפעולה זו. הפעולות מתחילות בשכבה הקרויה 'החומר האפור' במוח. משם יוצאות ההוראות לכל הגוף באמצעות אותות חשמליים, שצריכים לכסות את המרחק לכל חלק בגוף. מהחומר האפור האותות הללו נעים דרך שכבת מוח נוספת שקרויה 'החומר הלבן', משם אל עמוד השדרה והלאה אל סיבי עצב המכונים אקסונים, המובילים את ההוראות לשרירים. האקסונים הם למעשה קווי התקשורת של מערכת העצבים.
הסוד של התרגול, כך נראה על פי מחקרים, נמצא במיאלין – שכבת המעטפת של סיבי העצב הנמצאים בין היתר בחומר הלבן. זה החלק שמשתנה כשאנו מתרגלים: המיאלין שסביב סיבי העצב הולך ומתעבה מתרגול לתרגול ויוצר שכבה מבודדת עבורם. מכיוון שנתיבי תעבורת המידע העצביים מוליכים בסופו של דבר אותות חשמליים, ככל שסיב העצב מבודד יותר כך נמנעת זליגת המידע המגיע מהחומר האפור. במילים אחרות, תרגול מחזק את שכבת הבידוד של סיבי העצב והופך אותם למוליכים יעילים יותר. אפשר לדמות זאת לצינור גינה: ככל שדפנותיו עבות ומבודדות יותר, כך למים יש פחות חורים לפרוץ דרכם ומסה גדולה יותר שלהם מגיעה אל היעד. בידוד איכותי, לבסוף, משפיע על מהירות העברת המידע.
ביצוע תרגול חוזר ונשנה כפי הנראה אינו משפר את זיכרון השריר, אלא מעבה את שכבת הבידוד של המעברים העצביים והופך אותם מדרכי עפר משובשות לאוטוסטרדות המוליכות מידע במהירות וביעילות גבוהות. אפשר לחשוב על זה כעל מעין פעולת תחזוקה מכנית שנועדה למנוע בזבוז אנרגיה ולייעל את תפקוד המערכת.
כיצד להשפיע על איכות התרגול?
במקביל לשאלה כיצד תרגול משנה את מבנה המוח, חוקרים מנסים להבין מה הדרך היעילה ביותר שבה אנו יכולים להתערב בתהליך, כלומר, כיצד לתרגל באפקטיביות לאור הידע שלנו על מנגנון בידוד סיבי העצב. למשך הזמן שאנו מתרגלים כמובן יש השפעה, אך הולכת וגוברת ההבנה כי לא די בכך. קיימת, למשל, תיאוריה פופולרית המדברת על 10,000 שעות תרגול כתנאי הכרחי לשליטה בכל כישור. אך כאשר חוקרים ניסו להתחקות אחר מקורותיה המדעיים של התיאוריה, הם הבינו כי בגרסתה המקובלת חסרים חלקים מחקריים מהותיים הנוגעים לאופי התרגול ולא רק למשך הזמן.
בסרטון מציגים שלושה קריטריונים המאפיינים תרגול יעיל ואיכותי. ראשית – עליו להיות עקבי, שנית – הוא צריך להיעשות בצורה ממוקדת ביותר, ולבסוף – עליו לכוון לחולשות של המתרגל או למה שנמצא בקצה גבול היכולת הנוכחית שלו. מחקרים שונים בדקו כיצד שינוי בתנאים משפיע על תוצאות התרגול. הסחות דעת בדמותם של מכשירי מדיה, למשל, בדגש על רשתות חברתיות, נמצאו כגורם מפריע לאיכות התרגול. דרך נוספת לשפר את יעילות התרגול היא להתחיל לבצע את הפעולות בהילוך איטי. הטכניקה הזו חביבה על מאמני ספורט שמדגישים כי חשוב לבצע פעולה נכון לפני שלומדים לבצע אותה מהר. להתחיל לאט, לייסד את התשתית העצבית ואז להגביר את המהירות ככל שמתקדמים.
פרקי תרגול מוגבלים והפסקות בין סשן לסשן הם אמצעי נוסף לשיפור איכות התרגול. זה עשוי להישמע מנוגד להיגיון, אבל מספר גדל של מקצוענים מאמץ את השיטה הזו. במקום לבלות זמן רצוף בתרגול חוזר, הם מקטעים, מגוונים ומפזרים את האימונים לאורך היום. ואולי המפתיעה מכולם היא טכניקת הדמיון. ברגע שפעולה מסוימת שמורה בזיכרון שלנו, מספיק לדמיין אותה בפרטי פרטים כדי להשפיע על חיזוק התשתית העצבית שלה. מחקר אחד מצא כי כדורסלנים שתרגלו זריקות בפועל וכדורסלנים שרק חשבו על זריקות לסל הפגינו כמעט אותה מידת שיפור לאחר שבועיים.
סביר להניח שמנגנון התרגול הוא מורכב יותר מבידוד חשמלי גרידא. המוח הוא מערכת סופר-מורכבת שמקיימת יחסי גומלין בין חלקיה השונים. ובכל זאת, מרתק לגלות כיצד עיקרון פיזיקלי פשוט שמתקיים במופעים שונים בטבע משתקף גם בפעילות המוחית שלנו, ולוקח חלק כה מרכזי בעיצוב חיינו הפיזיים והרוחניים.
כתבות נוספות שעשויות לעניין אותך:
בכל פעם שאתם שוברים מעט את השגרה – אתם מפתחים כישורים חדשים
מומחים טוענים כי בכל פעם שאנו "מבזבזים זמן", משהו טוב קורה במוח שלנו
אנו יכולים לגדל ילדים שיביאו חידוש ושינוי לעולם – זה אחד הגורמים החשובים בדרך
עוד מרדיו מהות החיים:
