יובל נוח הררי מסביר כיצד אנו יוצרים משמעות והיכן נוכל למצוא אותה
בשנים האחרונות הולכות ומתרבות קריאות המומחים, בעיקר פסיכולוגים, לזנוח את המרדף אחר האושר ולנסות למצוא משמעות בחיים. אושר, אומרת התיאוריה, הוא מצב רגשי בר חלוף. הדבר שיכול למלא את חיינו בסיפוק הוא משמעות, מעין מטרת על גדולה לקיום. אפילו נוסחו כבר כמה הגדרות כלליות למשמעות בחיים. מאמר ב- TED Ideas מציג את גישתו של דייוויד איסיי, מפיק רדיו, כותב ומרצה פופולרי. בספרו Callings: The Purpose and Passion of Work טוען איסיי כי שלושה דברים עיקריים משפיעים על עבודה משמעותית: עיסוק בפעילות שממצה את הפוטנציאל האישי שלנו, תחושה שאנו מוערכים ואמונה שאנו מביאים לשינוי חיובי, בעיקר בחייהם של אחרים. "כששלושת הדברים הללו מתיישרים יחדיו, זה כמו מכת ברק", הוא כותב.
איפה מוצאים זמן לפעילות כזו? השאיפה הגדולה היא להביא את עצמנו לעסוק בפעילות משמעותית בנתח הזמן הגדול ביותר שלנו, או במילים אחרות, למצוא עבודה שעונה לקריטריונים שהצגנו. זה כמובן לא עניין פשוט ויש לו השלכות אחרות בתחומים אחרים בחיינו, אבל זה עוד החלק הפשוט. האתגר הגדול יותר שהאנושות תיתקל בו הוא מציאת משמעות בעולם שבו כבר לא יהיה כל כך צורך באנשים עובדים. כלומר, אנו רוצים למצוא משמעות בעבודה, ואולם לא רחוק היום שבו לרבים לא תהיה עבודה למצוא בה משמעות. שתי מגמות לקראת התנגשות? לא ממש, אם בוחנים כיצד באמת נוצרת משמעות בחיינו.
פרופסור רוברט ה. פרנק, מומחה לניהול וכלכלה מאוניברסיטת קורנל, הוא מהתומכים בגישה שמבקשת למצוא משמעות במקום העבודה, אפילו על חשבון תגמול כלכלי. במאמר ב-New York Times הוא מפרט את השיקולים בעד ונגד מציאת עבודה פחות משתלמת כלכלית אך כזו שמעניקה סיפוק ומשמעות. עבודה שאנו אוהבים לעשות. לטענתו, לעבודה יש ממדים בלתי ניתנים לחישוב כלכלי, כמו למשל מטרת הארגון שאליו אנו שייכים. "כשרוב האנשים עוזבים את העבודה בכל ערב, הם מרגישים טוב יותר אם הם הפכו את העולם לטוב יותר באיזושהי דרך", מסביר פרנק, "או לפחות לא הפכו אותו ליותר גרוע".
משמעות בעידן הפוסט תעסוקתי
פרנק אינו נאיבי לגבי הצלחה כלכלית בכל תחום עניין של כל איש ואישה עלי אדמות. הוא מתמודד עם התחרות בשוק התעסוקתי-כלכלי באמצעות טיעון לוגי פשוט: כשאנו נהנים ממשהו, אנו ששים ושמחים להשקיע בו את כל מרצנו וזמננו, וזו הנוסחה להפוך למומחים. לדבריו, "אלה שהופכים לטובים מאוד במה שהם עושים תופסים נתח הכנסה גדול משמעותית בכל תחום". מסקנה – כשאנו עוסקים בפעילות שאנו אוהבים, קל לנו להפוך למומחים, מה שטומן בחובו פוטנציאל כלכלי גדול. לכן עבודה משמעותית יכולה להיות בטווח הארוך משתלמת יותר. ברגע שאנו מגיעים לדרגת ידע, הבנה וכישורים גבוהה מספיק, מסביר פרנק, "אפילו אם קומץ אנשים בכל מקום בעולם מייחסים ערך גבוה למה שאתם עושים, אתם עשויים לגלות שהשירות שאתם נותנים יכול להיות יקר ערך מבחינה כלכלית". הסיבה לכך נעוצה בטכנולוגיה שמאפשרת להרחיב את מעגלי הלקוחות, את אפשרויות השיווק והפרסום ואת הגישה למומחים בכל תחום. פרנק מבהיר שגם אם לא כל אדם בהכרח יתעשר בתהליך, לפחות הסיפוק מובטח.
לכאורה הכול נהדר. כל אדם יכול לחפש עיסוק משמעותי ולהפוך אותו למקור הכנסה באמצעות הטכנולוגיה הזמינה. אבל דבריו של פרנק בשבחה של הטכנולוגיה, לדעת מומחים אחרים, הם קצרי רואי. וכשאנו אומרים מומחים אחרים אנו מתכוונים לאחד הפרופסורים המפורסמים בעולם, יובל נוח-הררי שמאז פרסום ספרו קיצור תולדות האנושות זינק כמטאור לבימת המדיה העולמית. במאמר ב-Guardian הוא מסביר כי בשנת 2050 רוב העבודות שקיימות היום כבר לא יהיו רלוונטיות, מכיוון שהטכנולוגיה, ובפרט אלגוריתמים, יבצעו אותן ביעילות רבה משאנו מסוגלים לתאר.
ניל דגראס טייסון: משמעות בחיים היא משהו שאנו יוצרים עבור עצמנו ועבור אחרים. עבור הפיזיקאי המפורסם, משמעות החיים היא לרכוש ידע על העולם והטבע.
הררי אינו פסימי לגבי הצד הכלכלי של המגמה. לטענתו, הטכנולוגיה תוכל לספק את צרכיהם של בני האדם גם אם הם לא יעבדו. הדבר החשוב יותר שיאבד אינו ההכנסה, אם כן, אלא המשמעות שהעבודות מספקות לנו. "אנשים חייבים לעסוק בפעילויות עם מטרה, או שהם משתגעים", הוא מסביר. הפתרון שהוא מציע מעודד יותר משאנו מדמיינים – הררי מאמין כי מצוקת המשמעות של בני האדם תיפתר על ידי משחקים. לא מונופול או טאקי, אלא מה שהררי מכנה "משחק עמוק" – כזה שאנו מושקעים בו רגשית וערכית.
כשאלגוריתמים יבצעו את מרבית העבודות של היום, טוען הררי, ייווצר מעמד חדש, של אנשים שהם "לא רק חסרי תעסוקה, הם בלתי ניתנים להעסקה". כדי לשמור את ההמונים באיזשהו סוג של פעילות, גם אם ללא שכר, הררי מאמין שאנחנו כחברה נבנה משחקים של מציאות מדומה – עולמות וירטואליים שלמים "שיספקו להם ריגוש ומעורבות רגשית גבוהים בהרבה מאלה שיספק להם 'העולם האמיתי' שבחוץ". אנחנו כבר חווים את התהליך הזה בדמותם של משחקי מחשב, ואפילו במידה מסוימת ברשתות החברתיות. אך לדברי הררי משחק עמוק הוא מנהג שהאנושות סיגלה לעצמה מימים ימימה. למרות שבאופן עקרוני הן מונופול והן טאקי יכולים להיות משחקים עמוקים, הדוגמאות של הררי קצת יותר רחבות ועתיקות.
ספורט, דת, צרכנות, אקדמיה ושאר תחומים שהולכים עם האנושות כבר אלפי שנים, כולם סוגים של משחק עמוק. מדוע, לדבריו, הם משחק? מכיוון שהם מבוססים על "חוקים שקיימים רק בדמיון האנושי". כאשר סט כללים שאנו מקפידים למלא הוא המצאה שלנו – כמו כל הנורמות החברתיות – הרי שמדובר במשחק, בפרי הדמיון. אם אדם ילך ברחוב עירום כביום היוולדו, הוא לא מפר את חוקי הפיזיקה, הוא לא יכול. הוא מפר את כללי המשחק המקובלים בחברה שלו. משחק לא חייב להיות ארוז בקופסה לדברי הררי, הוא יכול להיות חלק בלתי נפרד מהמציאות היומיומית שלנו. בין אם הכללים כתובים בעלון הוראות או בחוקה של מדינה, הם הומצאו במוח האנושי.
התודעה היא מפעל לייצור משמעויות
המשמעות היא שהתודעה היא זו שמפיקה את המשמעות ואת ההנאה הנובעות מרוב הפעולות שלנו. "בסוף", מחדד הררי, "הפעולה האמיתית תמיד מתרחשת בתוך המוח האנושי". הוא מסביר כי אמנם אלה הם גירויים חיצוניים שמספקים לנו את חומר הגלם, אבל הפרשנות שלנו היא זו שמעניקה להם משמעות. הוא מצדד בגישה שגורסת כי למציאות האובייקטיבית אין משמעות, זו המצאה אנושית. "למיטב הידע המדעי שלנו לחיי האדם אין משמעות", הוא מסביר. "משמעות החיים היא תמיד סיפור בדוי שנוצר בידי בני האדם". ועד כמה שהתפיסה הזו לא נעימה לאוזן האנושית ועשויה לטלטל, זה לא מוריד הרבה מההיגיון שבה. נסו לנהל את הדיון על משמעות חיי האדם עם דובה המגוננת על גוריה ותיווכחו מהר מכפי שאתם רוצים לגלות עד כמה חסרי משמעות חיי האדם עבור הטבע.
כאשר אנו מייחסים למשחק כלשהו משמעות גבוהה, לבסוף הוא הופך למציאות שלנו, טוען הררי. במשחק עמוק ההבחנה בין מציאות ודמיון מטשטשת והופכת ללא רלוונטית. המשחק הוא החיים. אנשים בכל העולם מוכנים לוותר על דברים חיוניים לחייהם מבחינה אובייקטיבית כדי למלא את כללי המשחק. לא חסרים אוהדי כדורגל שיחסכו כסף אפילו על אוכל כדי להגיע למשחק של הקבוצה, או אנשי עסקים שייוותרו על העמדת צאצאים כדי לצבור נקודות במשחק שלהם.
לכן הררי מאמין שמציאות מדומה תהווה את המפתח למציאת משמעות גם בעולם שבו העבודה כפי שאנו מכירים אותה כיום תיעלם. "אולי המציאויות המדומות הללו יתחוללו בתוך מחשבים. אולי הן יתחוללו מחוץ למחשבים בצורה של דתות ואידיאולוגיות חדשות. אולי הן תהיינה שילוב של השניים. האפשרויות אינסופיות", הוא טוען, "בכל מקרה, סוף העבודה לא יהיה בהכרח סופה של המשמעות, כיוון שמשמעות מיוצרת על ידי דמיון ולא על ידי עבודה". הוא אף טוען שעצם העובדה שאנו מייחסים משמעות לעבודה – גם זה כלל של משחק עמוק, אחד העמוקים אפילו. הררי מסכם בשאלה האם אובדן קשר עם המציאות האובייקטיבית הוא מצב שאנו חושקים בו, אבל מסביר כי בפועל אלו הם חיינו כבר אלפי שנים.
אם אלה הם פני הדברים – אם רוב חיינו מבוססים על משחק עמוק פרי דמיוננו כיחידים וכחברה, הרי שהמשמעות לחיים קיימת בתוכנו ולא במציאות האובייקטיבית. זה אומר שאנחנו לא יכולים לצאת החוצה ליער, לעיר או להרים ולמצוא אותה, אבל אנחנו כן יכולים להמציא אותה. בכל אחת מהזירות הללו ובכל זירה אחרת, המשמעות מתחילה כשאנו מתחילים להפעיל את הדמיון ופשוט לשחק.
כתבות נוספות שעשויות לעניין אותך:
אז מה לעשות עם החיים? מכתב מבריק של עיתונאי אמריקאי מספק תשובה עם זווית מקורית
ההרצאה השבועית של TED: סיבות חשובות לאופטימיות ביחס לעתיד הכלכלי של המין האנושי
הפתרון הקיומי של ניטשה – מדוע לחפש משמעות אם יש לנו את החופש ליצור אותה בעצמנו
עוד מרדיו מהות החיים:
