מה מגלים כשמפשפשים בהיסטוריית ההתפתחות של אמונות עממיות?
נכנסתם לבית המלון שהזמנתם בשנגחאי, ניגשתם לדלפק הקבלה וקיבלתם את המפתח לחדרכם בקומה 15. אתם מביטים בפאנל הלחצנים ועולים עם העיניים בספרות כדי למצוא את הקומה, בין 14 ל-16 כמובן. בעוד עיניכם משוטטות על פני המספרים, משהו מסרב להסתדר. אתם עוברים שוב על המספרים ולהפתעתכם מגלים כי 15 לא מגיע אחרי 14, אלא אחרי 12. חלק מהקומות הושמטו מהמעלית. בדיקה דקדקנית תגלה לכם שקומות 13,4 ו-14 אינן חלק מרצף המספרים המוכר לכם.
מה פשר התופעה הזו?
בהשמטה המשונה תוכלו להיתקל גם בבניינים בניו יורק שבהם נעדרת הקומה ה-13 וכן בערים נוספות בעולם. בשונה מתיאוריות הקונספירציה הגורסות כי הקומות הנעלמות משמשות כאתרים סודיים של ארגוני ממשלה חשאיים, סביר יותר להניח ששורשי התופעה נעוצים באמונות טפלות. אבל כיצד האמונות הללו התפתחו? מה יש בו במספר 13 שמבהיל חלקים גדולים בתרבות המערב, או ב-4 שממנו מתרחקים סינים רבים כמו מאש?
אנימציה של TEDEd מתחקה אחר ההיסטוריה של כמה מהאמונות הטפלות הנפוצות ושל אמונות עממיות בכלל, בניסיון להבין כיצד התפתחו התופעות הללו ומה תפקידן בחיינו. מדוע, למשל, אנשים רציונליים שמודעים לחלוטין לחוסר ההשפעה של פעולות כמו נקישה על עץ, לא מהססים לעשות זאת כשהם מדברים על בריאות? מסתבר כי למרות הכול, לאמונות טפלות יכולה להיות השפעה על חיינו, ואף חיובית במקרים מסוימים. היא נובעת אמנם מאוטוסוגסטיה, אבל זה לא משנה את תוצאותיה בפועל. ייתכן שאתם מתחברים לעולם הזה וייתכן שאמונות טפלות עבורכם הן קשקוש חסר כל שחר – כך או אחרת, הסקירה הקצרה של TED מציעה מבט מרתק אל אחת התופעות הפופולריות והשנויות ביותר במחלוקת שמלוות אותנו זה עידנים.
להפעלת כתוביות לחצו על כפתור ההגדרות בתחתית הנגן בצד ימין.
מדוע אסור לשרוק בתיאטרון?
השם העברי של האמונות הטפלות יכול לגלות לנו הרבה על מקורן. המונח "טפל" משמעו "נוסף", כלומר האמונות הנוספות. נוספות למה? ובכן, כפי הנראה לאמונות המקובלות, הרשמיות. ובמילה אחת, נוספות לדת. אכן, רבים מהמנהגים שאנו מגדירים אמונות טפלות הגיעו מהדתות השונות. הן לא נמצאות במסגרת הרשמית של מערכת האמונות והחוקים, אלא הן פרשנויות ומנהגים עממיים שנולדו מהדת בשל נסיבות היסטוריות-תרבותיות. הדת היא קרקע פורה לאמונות מהסוג הזה, מכיוון שבשתי הצורות קיים עיסוק כלשהו בעל-טבעי.
בולט במיוחד המקרה של הקומה ה-13, ובכלל היחס של העולם הנוצרי למספר הזה. מקור הרתיעה של המערב מהמספר, מסביר הווידיאו, "קשור לסיפור הברית החדשה על הסעודה האחרונה, שבה סעד ישו עם 12 השליחים לפני שנעצר ונצלב". הסיפור עבר גלגולים שונים והתפתח לרעיון "ש-13 אנשים סביב שולחן אחד מביאים מזל רע, ובסופו של דבר התרחב לכך שהמספר 13 הוא חסר מזל באופן כללי". היום, לפחד מ-13 יש כבר מינוח רפואי – טריסקאידקפוביה. מבחינה היסטורית, סיפור הסעודה האחרונה יכול מאוד להיות אירוע שאכן התקיים, אך קל לראות כיצד העלילה איבדה שליטה בדרך. כאמור, בניינים רבים מסביב לעולם אינם כוללים את הקומה המדוברת, מנהג שהפך לאלמנט תרבותי גם עבור מי שאינו מאמין ברמ"ח איבריו בהשפעתו של המספר על גורלו.
ובעוד שהדתות מבוססות לרוב על פולקלור היסטורי משותף רחב כמו הסעודה האחרונה, מקורן של אמונות עממיות רבות הוא אזוטרי ומקרי. ולכן, למשל, סקטורים ביהדות מתייחסים לאמונות טפלות כאל עבודת אלילים. ולא בכדי. כמו הדתות המונותאיסטיות, גם אמונות פגאניות הן מקור עשיר לאמונות טפלות. למרבה האירוניה, כמה מהפופולריות ביותר שבהן "מגיעות ממסורות שבהן מאמינים מעט אנשים או אפילו זוכרים אותן". נקישה על עץ היא מנהג כה נפוץ עד כדי כך שזכתה אפילו לוורסיה מילולית לנוחות המשתמש – טאץ' ווד. המקור הוא, ככל הנראה, בשבטים קדמונים מאזור אירופה ואסיה "שהאמינו כי עצים הם בית למגוון של רוחות. נגיעה בעץ תעורר את ההגנה או את הברכה של רוח השוכנת בו". האמונות הפגאניות נמוגו כמעט לחלוטין, אך נראה שכמה מהמנהגים שלהן היו כה משמעותיים, שהם הצליחו לשרוד ולהסתגל עם הדורות. היום אפשר להקיש גם על מתכת או פלסטיק ולהרגיש 'מכוסים'.
דתות ואמונות פגאניות הן המקור המובן מאליו לחפש בו את המקור לאמונות טפלות. במקרים המוזרים והמעניינים יותר אמונות טפלות "מבוססות על מקריות חסרת מזל ואסוציאציות". כאשר מארגנים מחדש את הספרות הרומיות המרכיבות את המספר 17 אפשר ליצור את הביטוי "חיי נגמרו", מה שגורם לחלק מהאיטלקים לחשוש מהמספר. המילה למספר 4 בשפה הקנטונזית נשמעת דומה מדי למילה "מוות" ומרתיעה סינים רבים. וכדי להוסיף חטא על פשע, המילה למספר 1 נשמעת כמו "חייב", וכך הצירוף 14 נשמע כמו "חייב למות".
בווידיאו נאמר בהלצה כי "אלו הרבה מספרים להימנע מהם במעליות של מלונות בינלאומיים". ויחד עם זאת, חלק מהאמונות הטפלות הגיעו דווקא ממקום מאוד רציונלי. קחו למשל את עולם התיאטרון, שבו שריקה מאחורי הקלעים נחשבת לטאבו. מקור האיסור הוא בתקופה שבה עובדי הבמה היו צריכים לתקשר ביניהם בשריקות על מנת לתפעל את התפאורה בצורה ידנית. שריקה לא נכונה עלולה הייתה להוביל לקריסת התפאורה ולהרס ההצגה במקרה הפחות גרוע, ובמקרה החמור יותר – לפגיעה בחיי אדם. כיום, עובדי במה משתמשים בתקשורת אלחוטית, אך המנהג לא לשרוק – שהיה נוהל בטיחותי – עבר גלגול והפך לאמונה טפלה השזורה בהווי התיאטרון. על פי אמונה אחרת, אסור להדליק שלוש סיגריות עם אותו גפרור. "הדלקת הסיגריה השלישית באמת הייתה יכולה לגרום למזל רע, אם הייתם חיילים בשוחה, שם החזקת גפרור דולק זמן רב מדי יכלה למשוך תשומת לב של צלף אויב". בעוד חיילים בשטח עדיין צריכים להקפיד על הסוואה, למעשנים הממוצעים אין סיבה מוחשית להימנע מהדלקת סיגריה שלישית או רביעית עם אותו גפרור. מבחינתם אפשר להדליק לפידים בפינות הרחובות שישמשו להם מקור זמין וקבוע לאש.
האם אמונות טפלות עשויות לשפר ביצועים?
אז מה הסיפור עם אמונות טפלות? או כפי ששואלים בסרטון, "מדוע אנשים נאחזים בפיסות האמונות הנשכחות, צירופי המקרים והעצות פגות התוקף הללו?" אנו נוטים לייחס לאמונות טפלות שיקול דעת בלתי רציונלי, אך זה לא תמיד המקרה. "עבור רבים, הן מבוססות יותר על הרגלים תרבותיים מאשר על אמונה מודעת". פעמים רבות אמונות טפלות יכולות להתקיים בחיינו כמיני-טקסים שנמצאים שם ברקע בלי שאנו בכלל מרגישים בהם. פעם ראינו בסרט שמקישים על עץ, ובהזדמנות אחרת חבר עשה זאת, קרוב משפחה הוסיף גם הוא וכך נבנה לו הרגל בלי שיזמנו אותו. הוא השתחל לחיינו כמו שסלנג מתפשט, בהדבקה חברתית. האם זה אומר שאנחנו מאמינים שהקשה תבטל מזל רע? סביר להניח שלא. זה פשוט חלק מדרך ההבעה שלנו. עוד אמצעי תקשורת שנועד להדגיש כמה חשובות בעינינו תוצאות המשחק או הציון במבחן. "ומאחר שלעשות משהו כמו דפיקה על עץ לא דורש מאמץ רב, פעמים רבות קל יותר להמשיך באמונה הטפלה מאשר להתנגד לה באופן מודע".
יותר מזה, לעתים אמונות טפלות יכולות להועיל לנו בצורה אמפירית ממש. קמעות מזל, למשל, עשויים לשפר את הביצועים שלנו על ידי יצירת תחושת ביטחון ויכולת. המנגנון הפסיכולוגי הזה בולט במיוחד אצל ספורטאים, שלרבים מהם טקסים שונים ומשונים. אפשר לראות שוערים מדברים אל הקורות, שחקנים מנשקים את כר הדשא ואבוי, כאלה שלא מכבסים פרטי לבוש שעמם ניצחו במשחק חשוב. "זו ההטיה הפסיכולוגית שלנו בפעולה", מסביר הקריין בווידיאו, "פחות סביר שתזכרו את הפעמים שבהן נכשלתם כשלבשתם את אותם הגרביים".
אבל העובדה שלא מדובר ביותר משכנוע עצמי אין בה כדי להסיק שזה לא עובד. להיפך, זו בדיוק הסיבה שאמונות טפלות יכולות לעבוד. "הן נותנות לכם תחושה שיש לכם יותר שליטה על האירועים. אז בסיטואציות שבהן הביטחון הזה יכול לעשות את ההבדל, כמו ספורט, האמונות הטפלות המשוגעות האלה עשויות לא להיות כאל משוגעות אחרי הכול". כן, זה מלאכותי ועקיף, אבל בסוף התוצאות הללו ניתנות למדידה.
הדיון באמונות טפלות נוטה ללכת די מהר למקום של שיפוט דיכוטומי: הרגל לגיטימי או תופעה שנשארה הרבה מעבר לזמן הרצוי. אבל אנחנו הרי לא כאן כדי להכריע. כל זמן שאנשים אינם פוגעים בעצמם או באחרים, איש הישר בעיניו יעשה, וכדי שנוכל גם לסיים מתישהו, נימנע מלהיכנס לשאלה מה נחשב לפגיעה עצמית או פגיעה באחרים. במבט אובייקטיבי, אמונות טפלות משמשות כתזכורת למאפיינים שלנו כמין ולא כאינדיבידואלים. להיות אנושי פירושו להכיל רבדים מרובים. אולי תוכנות מחשב יכולות להיות רציונליות בצורה טהורה, אך לבני אדם יש גם תת-מודע, הקשר חברתי, היסטוריה תרבותית והטיות פסיכולוגיות שונות. ובל נשכח, אמונות טפלות הן בסופו של יום תוצר הדמיון המפותח שלנו, שאנו כה אוהבים להלל ולשבח במקרים אחרים.
כתבות נוספות שעשויות לעניין אותך:
13 ציטוטים על אמונה ורוח מפי דמויות מפורסמות - היסטוריות ובנות זמננו
ההרצאה השבועית של TED: היתרונות המפתיעים של סופיות החיים
בלי ששמנו לב – מה מתחולל בתוכנו כשאנו נתקלים בסיפור מרתק?
עוד מרדיו מהות החיים:
