מהנדסת חלל חולקת את סיפורם המרתק של אנשי הצוות שחוקרים פלנטות אחרות
על פי הערכות של מומחים שונים, יגיע היום שבו בני האדם יצטרכו למצוא פלנטות נוספות למגורים. בין אם בשל שינוי בתנאים על פני כדור הארץ ובין אם מתוך דחף סקרני, אנחנו כבר בגישושים אחר מקומות נוספים שיוכלו לאכלס אותנו בעתיד. בטכנולוגיות הקיימות כיום הפלנטה הנגישה ביותר למחקר היא זו הקרובה אלינו ביותר, מאדים. זה לא אומר שהיא המוצלחת ביותר לקיום חיים, אבל בנסיבות הנוכחיות אנחנו לא ממש יכולים להיות בררנים. בינתיים כבר ארבעה רכבי חלל הפכו את מאדים לביתם ואוספים עבורנו מידע שעשוי להסתבר כבעל חשיבות היסטורית לקיומו של המין האנושי.
נשמע כמו עסק רציני למדי. אך מסתבר שחקר החלל יכול להוות כר פורה לסיטואציות סוריאליסטיות משעשעות. בזמן שהוליווד מציגה לנו את הצד הדרמטי של היציאה האנושית אל מערכת השמש, מהנדסת החלל נג'ין קוקס מציגה את הצד הריאלי של התחום. והוא, כך נראה, הרבה יותר קליל ואפילו מלא הומור.
קוקס, מהנדסת חלליות של נאס"א זה 20 שנה, מבלה חלק ניכר מעבודתה ב"זמן מאדים". כמי שיושבת במרכז הבקרה ומלווה את 'חייהם' של הגשושים – השלוחות הרובוטיות שלנו על הפלנטה האדומה – היא, יחד עם שאר חברי הצוות, צריכים להתאים את עצמם ללוח זמנים שלא מהעולם הזה. היא מספרת כיצד סדר היום של מאדים משבש את תפיסת הזמן של האדם ואילו סיטואציות מוזרות מתרחשות כשהמוח האנושי צריך להתאים את עצמו ליממה ארוכה מהרגיל. תשכחו מהגיבורים המיוזעים בחליפות האסטרונאוט שמצילים הכול ברגע האחרון, ותחשבו יותר בכיוון של חסימת החלונות בנייר אלומיניום או ביקורים הזויים בחוף הים באמצע הלילה.
משמרת לילה במאדים
כדי להבין את גודל האבסורד בחייו של איש צוות מחקר מאדים, מסבירה קוקס, צריך לקחת בחשבון שהזמן על הפלטנה הזו עובד אחרת ביחס לכדור הארץ. מאדים לא רק קטן יותר, הוא גם רחוק יותר מהשמש ומשך הסיבוב שלו איטי יותר, גורמים המשפיעים על אורך היממה. "פירוש הדבר הוא שהיממה על מאדים ארוכה ב-40 דקות מהיממה על כדור הארץ", היא מסבירה, וההשלכות של כך מרחיקות לכת. מכיוון שחוקרי נאס"א חייבים להיות מסונכרנים עם הפעילות של הרובוטים החלליים, הם מוצאים את עצמם עובדים במשמרות של 24.40 שעות ביממה, שבעה ימים בשבוע.
והמשמעות לא מסתכמת בסתם יממה ארוכה יותר, אלא בתוספת של 40 דקות לכל יממה. "יום אחד אתה מגיע ב-8", מסבירה קוקס, "יום למחרת 40 דקות מאוחר יותר ב-8:40, יום אחרי, 40 דקות מאוחר יותר ב-9:20, יום למחרת ב-10:00. אתה ממשיך לזוז 40 דקות קדימה כל יום, עד שלבסוף אתה מגיע לעבודה באמצע הלילה – באמצע הלילה על כדור הארץ". בשל פערי הזמנים חלק ניכר מהעבודה מתבצע מראש. במילים אחרות, בזמן שהרובוט נח, צוות המחקר בונה לו סידור עבודה ליום המחרת. רגע, מה? הרובוט נח? ההומור והאבסורד, אם כן, מתחילים להיחשף. מהנדסי נאס"א מתייחסים להארכות המכניות שלהם במידה רבה של אנושיות. כך, למשל, מתארת קוקס את עבודתה עם אחת הגשושיות: "אז בזמן שהיא ישנה – כן היא ישנה בלילה כי היא צריכה לטעון את הסוללות שלה ולעמוד בפני הלילות הקרים של מאדים… – אנחנו עובדים על התוכנית שלה ליום המחרת. כלומר אני עובדת משמרת לילה על מאדים".
נעשה סדר: החוקרים צריכים להכין את העבודה יום לפני, והיממה שלהם על כדור הארץ מתארכת ב-40 דקות ממשמרת למשמרת. הם לא עובדים מסביב לשעון, אלא מסביב לשני שעונים. מה עושים כדי להיות מתואמים לשני לוחות הזמנים? שהרי העובדים צריכים לחשוב במונחי מאדים, אך מה לעשות – כפופים לזמן כדור הארץ? התשובה גאונית בפשטותה. נאס"א הנפיקה לעובדיה שעון נוסף שכויל להתאים לזמן מאדים. הוא נע לאט יותר. כשקוקס חושפת את פרק כף ידה היא מציגה לראווה שני שעונים זה לצד זה. צוות העובדים לא ידע מתי להגיע לעבודה, פשוטו כמשמעו.
אז לנושא השעה על מאדים הם מצאו פתרון יצירתי, אבל זה היה עוד האתגר הפשוט יחסית. כי בפועל, מספרת קוקס, "לא רק עבדנו לפי שעון מאדים, גם ניהלנו את חיינו לפי שעון מאדים". איך מתאמים את עצמנו תודעתית לסדרי זמן שאינם טבעיים לנו? ולא רק זה, איך חיים על פי שני סדרי עולם שאינם חופפים? קוקס מספרת שהחיים על שני הצירים המקבילים יצרו שיבושי תקשורת. "אני זוכרת שמישהו ניגש אליי ואמר: 'הייתי רוצה לעשות פעילות מסוימת על הרכב מחר, על הרובר'. ואני עניתי: 'מחר-מחר, או מחר במאדים?'" הפער הזה היה כה משמעותי שהוא הוביל ליצירת שפה חדשה, שפת מאדים. היממה על מאדים מכונה 'סול' והמדענים החלו להטות את המילה הזו על פי הזמנים. למשל, "היום" על כדור הארץ זה "הסול" על מאדים; "אתמול" של כדור הארץ יכול להיות מתורגם למשהו כמו "אתסול" על מאדים; ו"מחר" שלנו יהפוך ל"סול המחרת" בזמן המקביל.
חקר המאדים יצר בצורה ספונטנית מיקרו-מעבדה להתפתחותה של תרבות, אפילו ציוויליזציה לא תהיה הגזמה פראית. כיוון שקוקס מסבירה שיצירת השפה – שלא נעשתה במכוון אלא נוצרה בצורה אגבית כדי לענות על צורך – לא הייתה הסוף לסיפור. "שמתי לב לעוד משהו לאחר שעבדתי מספר שנים על המשימות האלה", היא מספרת. "האנשים שעובדים על הרוברים – אנחנו – אומרים 'ה-סול'. ואילו אנשים שעובדים על משימות ההנחתה ולא משוטטים, הם אומרים 'ה-סואול'. אז אני יכולה לדעת על איזו משימה עבדתם לפי 'המבטא המאדימי' שלכם". שני שעונים על היד, שפה מאדימית עם דיאלקטים שונים ויחס אימהי לרובוטים. אדם מבחוץ המבקר במרכז המחקר של נאס"א עשוי להתפתות להאמין שיש לו עסק עם חייזרים.
חייזרים משוטטים ברחובות לוס אנג'לס בשלוש לפנות בוקר
תפיסת הזמן והתקשורת הם לא ההיבטים היחידים שמושפעים מזמן מאדים. כשאתם עובדים עם קפיצות בזמן, בשלב מסוים גם הגוף מתחיל לשאול שאלות. כאמור, שעות העבודה של צוות החוקרים משתנות וקורה שהם מגיעים לעבודה בזמן היום של כדור הארץ. אך מאדים עשוי להימצא בלילה בשעות הללו, ואור השמש עלול לבלבל את העובדים. לכן, בזמן שאדם ממוצע מגיע למשרד ונהנה מאור טבעי, מהנוף ומהאוויר שבחוץ, עובדי נאס"א אוטמים את המשרד ויוצרים אווירת לילה באמצע היום. וכפי שמספרת קוקס, לא מספיק לעשות את זה בעבודה. כדי להתרגל להבדלים בין כדור הארץ למאדים, הם צריכים ליצור תנאי לילה מלאכותיים גם בבית. "חייתי לפי שעון מאדים שלוש פעמים, ובעלי היה אומר: 'קדימה, מתכוננים לשעון מאדים'. הוא היה מכסה את החלונות בנייר כסף ווילונות כהים ועבים, כי זה משפיע גם על המשפחות שלכם. ומצאתי את עצמי חיה בתוך סביבה אפלה".
העבודה התובענית בחקר החלל דורשת גמישות גם של המשפחה. אך מה שעלול להיתפס כהקרבה של נוחות יכול לקבל צורה מהנה של הווי ייחודי, עם שלל אנקדוטות קומיות. וכך מצא את עצמו בעלה של קוקס עונד גם הוא שעון נוסף, שעון מאדים. במקרה אחר היא מספרת על מנהל טיסה שלקח את משפחתו להרפתקה בת חודש של זמן מאדים, כיוון שהילדים עדיין היו בחופשת קיץ והם רצו לבלות קצת זמן איכות ביחד. הם מצאו את עצמם מגיעים לכל מיני אתרי בילוי באמצע הלילה, מחוף הים ועד לבאולינג. קוקס ממשיכה ומספרת כיצד סידור הזמנים המשונה הוביל אותה ואת צוותה לחקור צדדים בלתי מוכרים של העיר לוס אנג'לס, אחת הערים ההומות והעמוסות בעולם: "כשסיימנו לעבוד, ולא רצינו ללכת הביתה ולהפריע למשפחות שלנו, והיינו רעבים, במקום ללכת לאכול משהו באזור, אמרנו: 'רגע, יש קפטריה מעולה שפתוחה 24 שעות בלונג ביץ', ונוכל להיות שם תוך 10 דקות!' היינו נוסעים לשם – וזה היה כמו בשנות ה-60, בלי פקקים. היינו מגיעים לשם, ובעלי המסעדה היו שואלים בתדהמה: 'מי אתם, אנשים? ומה אתם עושים אצלי במסעדה ב-3:00 לפנות בוקר?' במהרה הם הבינו שאלה הן להקות של בני מאדים, שנודדות בכבישי לוס אנג'לס באמצע הלילה – באמצע הלילה על כדור הארץ".
בשלב מסוים מפעילי תוכנית המחקר של מאדים החלו להתייחס לעצמם כאל אנשי מאדים ואל השאר כאל "הארציים". למרות הסיטואציות המשעשעות וההווי המגבש, לא פשוט להתמיד בשעון מאדים לאורך זמן רב (של כדור הארץ). החיים הכפולים יצרו הפרעות שינה בקרב עובדי נאס"א, ובסופו של דבר יש גבול למידת הגמישות של המשפחות. ועדיין, בצד הקושי יש תועלת לא מבוטלת. פערי הזמן בחקר מאדים סיפקו למדענים חומר רב למחשבה על סוגי האתגרים המצפים לאדם בניסיונו לאכלס פלנטות חדשות. "אנחנו לומדים כיצד לחיות על יותר מכוכב לכת אחד. אנחנו משנים את הפרספקטיבה שלנו על מנת להפוך למולטי-פלנטריים", מסכמת קוקס. "אז בפעם הבאה שתחשבו שאין מספיק זמן ביממה שלכם, פשוט תזכרו, הכול הוא עניין של הפרספקטיבה 'הארצית' שלכם".
הרצאתה של קוקס אמנם מספקת הצצה משעשעת ומרתקת לסגנון חיים שמוכר לקומץ אנשים בלבד, אך יש לה משמעות תהומית. ההסתגלות לזמן מאדים ממחישה עד כמה אנו מתוכנתים על פי הסדר הטבעי של כדור הארץ: אנשי נאס"א לא היו צריכים אפילו לעזוב את גבולות המשרד כדי שאורח חייהם יתהפך מן הקצה אל הקצה. מה יהיה כשנצטרך לעזוב את גבולות האטמוספרה, או מערכת השמש? הניסוי המקרי הזה ממחיש את הסיטואציות הסוריאליסטיות והקומיות שמצפות לנו במעבר למאדים או לכל פלנטה אחרת.
אך השאלה כיצד נסתגל לסדרי זמן אחרים מהדהדת בתוכה גם חידה שרלוונטית לחיינו כאן ועכשיו – התלות שלנו בזמן כדור הארץ. בלי להתכוון, זמן מאדים האיר זווית חדשה לגבי התפיסה שלנו, ולגבי הדרך שבה אנו חווים ומפענחים את המציאות. זמן הוא גורם כה מכריע בעיצוב המציאות, ותפיסת המציאות מגדירה את מי שאנו כבני אדם. הזהות שלנו כרוכה בקשר הדוק בסדרי הטבע. כשמשנים את הזמן, משתנה המציאות ובעקבות כך גם הזהות. ואם כך, הרי שממתינות לנו הפתעות רבות נוספות בהמשך הדרך.
קרדיט תמונת כותרת: FlashStudio / Shutterstock.com
כתבות נוספות שעשויות לעניין אותך:
האם האנושות תצליח אי פעם לחיות על כוכבים אחרים? אלה הם 'הננסים-האדומים'
ההרצאה השבועית של TED: מערכת השעונים הביולוגיים במוח מורכבת בהרבה משחשבנו
העונג שבשהייה בקצה העולם – החוקרים והמדענים שיוצאים לגלות את הפינות הנידחות בתבל
עוד מרדיו מהות החיים:
