לא משנה הגיל – מדענים גילו כי האזנה למוזיקה חדשה תמיד מועילה למוח שלנו

ניתוח נתונים מצא שאחרי גיל 33 אנחנו כבר לא מתעדכנים בסצנה הפופולרית

נוגה פנאי | 21 פברואר, 2017

אם גם אתם מוצאים את עצמכם מזמזמים שירים ישנים שוב ושוב, רוב הסיכויים שלא התעדכנתם במוזיקה הפופולרית כבר זמן רב. לפי מחקר שפורסם בבלוג Skynet & Ebert ונשען על נתוני האזנה בספוטיפיי (Spotify), פלטפורמה אמריקאית להשמעת מוזיקה בהתאם לטעם האישי, 33 זה הגיל הממוצע שבו אנחנו מפסיקים לחקור ולגלות מוזיקה חדשה.

המחבר עקב אחרי הרגלי האזנה מגיל צעיר, והממצאים, על אף שנשענים על תרבות אמריקאית, מעניינים ומעוררי מחשבה: באמצעות ניתוח והצלבת נתונים חשף מחבר המחקר עקומה שמראה שמגיל 33, השלב שבו מגיעים ל'בשלות מוזיקלית', מתחיל תהליך דעיכה והתרחקות מהמוזיקה הפופולרית, עד למה שמכונה 'הקפאת טעם' ('taste freeze'). אם נערוך בדק בית קטן, סביר שלא מעט מאתנו יגלו שאכן עבר הרבה מאוד זמן מאז שפינינו זמן להתעניין באמן חדש או אפילו לבדוק מוזיקה פחות מוכרת של אמן אהוב.

רגע לפני השלכות אפשריות להקפאת טעם, מעניין להבין מה קורה עם המאזין הממוצע עד גיל 33. לפי ניתוח הנתונים, כבני נוער שמתחילים את היכרותם עם עולם הצלילים, רוב האמריקאים נצמדים לשירים ולאמנים הפופולריים יותר. עם הזמן, סביב גיל 20, הם מתרחקים ומגלים מוזיקה מגוונת יותר, כמו אינדי וקלאסית. מגיל 33, כאמור, הם מאזינים פחות או יותר למה שהם כבר מכירים. ההשערה היא שרובם פשוט חוזרים למוזיקה שהאזינו לה בשנות ה-20 לחייהם, שמעצם הגדרתה היא כבר לא 'פופולרית'. עוד נחזור לבדוק את הסיבות להתרחקות מהמרכז המוזיקלי, אבל קודם, שווה להתעכב על גילוי מוזיקה חדשה הודות לתועלות המוכחות שלה ולאופן שבו היא משפיעה על היבטים רבים בחיינו.

מוזיקה בכלל – וחדשה בפרט – חשובה עוד יותר אצל מבוגרים

מוזיקה משפיעה על המוח. עובדה זו הוכחה זה מכבר בלא מעט מחקרים. עובר בשבוע ה17-19 להיריון כבר מסוגל לשמוע, ומחקר שבוצע בדרום אפריקה עוד בשנות ה-90 אפילו מצא קשר ישיר בין השמעת מוזיקה בתוך הרחם ובין עלייה בקצב פעימות הלב.

המוזיקה מעוררת רגשות ומסייעת להתמודדות עם מחלות לב, להפחתת חרדה ולמצבים מאתגרים נוספים. נסו להיזכר, למשל, בסצנה דרמטית מסרט שנגעה בכם באופן מיוחד. סביר להניח שהיא לוותה במוזיקה דרמטית. נסו לדמיין את אותו קטע בלי השיר או המנגינה – מרגיש אחרת? אין ספק, כשהיא מדויקת, מוזיקה יכולה לגרום לנו לדמוע, להתרגש, לצחוק או להצטמרר.

מחקרים רבים נערכו על אודות ההשפעה של המוזיקה על היבטים שונים בחיינו. בין היתר נמצא קשר בין יכולת קוגניטיבית ובין פתרון בעיות ואף הוצגה עלייה ב-IQ לאחר האזנה של כ-10 דקות למוצרט. חוקרים שיערו כי האזנה למוזיקה מפעילה נוירונים בקליפת המוח האחראים על עיבוד מוזיקה – אותם נוירונים הפועלים גם לצורך ביצוע מטלות מוחיות קוגניטיביות. הפסיכיאטר ד"ר אוליבר סאקס מתאר בספרו מוזיקופיליה חולים שהחלו לנוע בהאזנה למוזיקה, ומסביר כי היא גורמת להפעלה של קליפת המוח המוטורית ושל מערכות נוספות בגרעיני הבסיס ובמוחון בתגובה לצלילים.

This Is Your Brain On Music: Science of A Human Obsession, ספרו של פרופ' לויטין, פרופסור לפסיכולוגיה, מוסיקה ומדעי המחשב במחלקת הפסיכולוגיה ומדעי המוח של אוניברסיטת מקגיל במונטריאול, עוסק בהשפעות הביולוגיות והפיסיות של מוסיקה על האדם. הוא מתאר קשרים בין מאפיינים מוסכמים של מוסיקה כמו קצב, גובה צליל והרמוניה לתחומי מחקר הכוללים נוירו-כימיה, פסיכולוגיה קוגניטיבית ואבולוציה.

במעבדה חדשנית שהקים, חוקר פרופ' לויטין את השינויים הקוגניטיביים שמתרחשים למשמע מוסיקה, בשיתוף עם מוסיקאים, טכנאים, סטטיסטיקאים, פסיכולוגים וכימאים. דרך סדרה של אירועים מנטליים, לרוב תת-הכרתיים, הוא שואף להגיע לייצוג סופי של הגירויים הראשוניים שנקלטו באוזן; לראות איך מוסיקה באה לידי ביטוי בתוך ראשנו. "מוסיקה משנה את המבנה הכימי במוח בדומה לשימוש בסמים לא חוקיים מסוימים", טוען לויטין. "אנחנו יודעים שישנם אנשים המשתמשים במוסיקה כמו שאחרים משתמשים בסמים. מאזינים למוסיקה מסוימת כדי להצליח לצאת מהמיטה בבוקר, או נרגעים עמה כשחוזרים מהעבודה, משתמשים בה כדי לבצע מטלה אחרת באותו הזמן. האזנה למוסיקה נוטה להפעיל את אותו אזור במוח שאחראי על תחושת העונג, על ייצור והפרשת הדופמין".

למעשה, עוד לפני הנתון החדש – גיל 33 – כבר הראו מחקרים רבים שככל שאנחנו מתבגרים אנחנו מפסיקים להאזין למוזיקה פופולרית. זה לא מפתיע בהתחשב בפער הדורות המפורסם ובעובדה שהורים רבים לא מכירים את השירים שהילדים שלהם שמים בריפיט באייפון. זאת, אגב, הסיבה שחברות ומארגני אירועים לקהל שמכיל גם בני 30 פלוס דואגים לאזן את הפסקול העכשווי שלהן עם יצירות מוכרות היטב מ'הזמנים הטובים'. בכל זאת, כדאי לשמח את מי שכבר צברו ממון ובאפשרותם לשלם על אותם אירועים.

טכנולוגיית דימות מוחי משחקת תפקיד מרכזי בחקר השפעותיה המגוונות של המוזיקה, בפרט בגילאים מתקדמים.

למה אנחנו מפסיקים? אלמנט ההפתעה וגמישות נוירולוגית

ניתוח הנתונים לא יורד לסיבות לבשלות המוזיקלית ולהקפאת הטעם. אחד ההסברים האפשריים לחיתוך הרציני בנתח המוזיקה (לפחות החדשה) בחיינו הוא מחסור בזמן ודחיקה של המוזיקה למטה בסולם העדיפויות. אצל הורים זה אולי אף בולט יותר, עם שינוי הסטטוס והשקעה של חלק ניכר מהזמן הפנוי בילדים. דאגה למשכנתא, לבית ולמשפחה באה לפני הצורך לחפש להקה חדשה לאהוב. להיות עם אצבע על הדופק המוזיקלי, גם עבור העוסקים בתחום, היא משימה שמצריכה זמן ואנרגיה רבים. בין היתר משום שצריך לשמוע הרבה מוזיקה שאינה לטעמנו, כדי לנפות מתוך ההיצע העצום את היצירות האיכותיות בעינינו. במקרים רבים, קל יותר פשוט להישאר עם מה שאנחנו כבר מכירים. הסבר מעניין אחר קשור במשמעות של המוזיקה בגיבוש האישיות שלנו. אם בילדותנו המוזיקה הייתה גורם שבאמצעותו גיבשנו את הזהות ואת תפיסות העולם שלנו, צרחנו בהזדהות עם האמנים ויצרנו חיבורים משמעותיים עם בעלי טעם דומה, הרי שנראה שעוצמת ההשפעה שהייתה למוזיקה עבורנו כבר לא תחזור בשלבים מאוחרים יותר בחיים, פשוט כי אנחנו כבר לא מי שהיינו. אין לה כבר את העוצמה שהייתה לה עלינו ועבורנו כשהיינו דף חלק.

הסבר נוסף, ואולי המשך של ההסבר הקודם, יכול להיות נעוץ בכך שככל שאנו מתבגרים ומוצאים פחות זמן להתעדכן במוזיקה, כך היא נעשית פחות מוכרת, מה שגורם לנו להתרחק ממנה יותר ויותר. סוג של ביצה ותרנגולת. בהקשר זה, פרופ' לויטין מצא שמידת ההנאה שלנו ממוזיקה קשורה באלמנט ההפתעה. כשהיא צפויה מדי – היא משעממת אותנו; ברמה מסוימת של הפתעה אנחנו מסוגלים לשמור מוח דרוך, קשוב ומתעניין; וכשהיא מפתיעה מדי – היא מתסכלת או מרחיקה אותנו עד שהיא "יוצרת אצלנו דיסאוריינטציה כלפיה, וחוסר יכולת להפיק ממנה רגשות". מסיבה זו, אגב, לדעתו, מוזיקה חיה היא אחת המענגות, שכן בכל ביצוע יהיו בה שינויים עדינים לא צפויים.

פעמים רבות, גם כשאנחנו כבר מנסים, מרגיש לנו שמוזיקה מסוימת לא מדברת אלינו. הסיבה היא שכל מוזיקה חדשה מתמזגת במערכת ההקשרים של המוזיקה שהכרנו עד כה, כך ש"אנחנו כל הזמן מוסיפים מידע לאותו מאגר המידע הקוגניטיבי, אבל בפועל שולפים את אותו מידע ומנתחים אותו על בסיס מה שאנו כבר יודעים". פרופ' לויטין מסביר שהגמישות הנוירולוגית ויכולת הלמידה של המוח "מואצת בשנות הילדות ומאטה בגיל העשרה", ולכן לא כולנו מבינים או מתרגשים מאותו סגנון מוזיקלי ורבים לא מצליחים לקלוט מוזיקה עם מבנה לא מוכר. מסיבה זו, גם אם אצלנו זה כבר קשה מאוד, עדיין נראה שכדאי להשמיע לילדים קשת רחבה של ז'אנרים מוזיקליים.

מעבר ליתרון של גמישות נוירולוגית, כפי שצוין באתר ה-BBC, מחקרים מצאו שהאזנה למוזיקה חדשה תורמת למוח – סריקות MRIשבוצעו בעת האזנה לשיר בפעם הראשונה הראו אצל המאזינים פעילות חיובית במערכת התגמול של המוח – מערכת עצבית שמחזקת התנהגויות מסוימות באמצעות יצירת תחושת עונג ומגדילה את הסיכוי שיחזרו על עצמן בעתיד. במאמר, שפורסם בכתב העת Science, הראו החוקרים שככל שהמאזין נהנה יותר מהשיר, כך התחזקו קשרים באזור מסוים במוח המכונה nucleus accumbens ומעורב במערכת התגמול.

אבל זה לא אומר שצריך לזנוח מוזיקה מוכרת. להיפך, גם למוזיקה מן העבר יש יתרונות בגיל המבוגר: הפסיכיאטר ד"ר סאקס מספר, על סמך עבודתו רבת השנים בבתי חולים, כי חולי אלצהיימר הגיבו למוזיקה ששמעו, במיוחד לשירים ישנים או כאלה שהיו מוכרים להם מעברם. "המוזיקה עוררה זיכרונות ורגשות שאינם נגישים להם", מסביר סאקס. "מדהים לראות חולים שאינם מתקשרים ולפתע מגיבים לתרפיה במוזיקה. תחילה הם יחייכו, ואז יתחברו למוזיקה וישיבו לעצמם את הזהות שאבדה".

גם אם אנחנו לא יודעים עדיין בדיוק איך היא עובדת ומשפיעה על המוח באופן כזה משמעותי, ולמה בדיוק קופא לנו הטעם הרבה לפני אמצע החיים, נראה ששווה להקדיש מעט זמן ולשמוע משהו חדש מדי פעם, כדי ליצור פסקול מאוזן יותר בין המוכר למפתיע, בין ותיק ולא מוכר. לא משנה למה בסופו של דבר נבחר להאזין, שכן עצם ההאזנה מועילה לנו בהיבטים שונים, שרק חלק מהם ידוע לנו כיום. ואם אתם הורים שמודאגים לגבי ההתרחקות מהמוזיקה הפופולרית וההשלכות על איכות חייכם, חכו שילדיכם יגדלו ולא תהיה לכם ברירה, אלא להתעדכן.