השילוב הבלתי שגרתי של תכונות וכישורים שהופך אדם למנהיג יוצא דופן

מקצועי בתחומו ומספר סיפורים – חוקרים ומומחים מנסים לשרטט את דמותו של המוביל האולטימטיבי

בועז מזרחי | 12 פברואר, 2017

מינים שחיים בקבוצות עושים זאת מכיוון שזה משרת עבורם מטרה מסוימת. אצל בעלי חיים כמו פילים, אריות או דבורים, המטרה היא הישרדותית בצורה מובהקת: הפרטים חברו יחד כדי שכל אחד מהם יוכל לשרוד בפני עצמו, אך כדי להגשים זאת הם צריכים לדאוג להישרדותה של הקבוצה כולה. אצל בני האדם, החיים בקבוצה שוכללו מעט. אנו חיים בקבוצות כדי למלא שלל צרכים ומטרות, ועל אף שניתן לטעון שכולם נועדו להישרדות המין, הרי שרבות מהקבוצות שאליהן אנו שייכים אינן קשורות באופן ישיר להבטחת הקיום הפיזי.

קבוצות ספורט, מקומות עבודה, ארגונים חברתיים, מועדוני צלילה, חוגי קריאה ושלל קבוצות מסוגים נוספים נוכחות בחיינו. למרות ששיתוף הפעולה בהן לא נוסד מלכתחילה למטרות השגת מזון או הגנה, העיקרון הבסיסי שלהן, של הפילים ושל האריות זהה. כולנו מתקבצים כדי להשיג מטרה אישית כי אנו מאמינים שבמסגרת רחבה יהיה אפקטיבי יותר להשיג אותה, ובתוך כך אנו נרתמים למטרת-העל של הקבוצה. וכדי שקבוצות יוכלו לתמרן בין המטרות האישיות של החברים ובין מטרת-העל של הקבוצה, הן זקוקות למנהיג איכותי. כדי שקבוצה תצליח במשימה שלשמה התקבצו חבריה, היא צריכה דמות בולטת שמסוגלת להניע לכיוון הרצוי את האינדיבידואל ואת הכלל כאחד.

מנהיג של כל קבוצה, אם כן, הוא גורם מכריע ביכולת שלה להתקיים ולהשיג את מטרותיה. ומכיוון שאינדיבידואלים מצטרפים לקבוצות מתוך שאיפה אישית כלשהי, קריטי עבורם שהמנהיג יוכל למלא את תפקידו נאמנה. קבוצות הן מסגרת הקיום הבסיסית של האדם ולכן המין האנושי משקיע המון בחקר מנהיגות. מה סוד ההצלחה של מנהיג גדול? אילו תכונות אישיות דמות מובילה צריכה? האם זה נטוע בגנים או שמדובר במיומנות נרכשת? כיצד דמויות שוליות הפכו למנהיגים גדולים – וכיצד התרסקו המוצלחים שבהם? השאלות הללו מעידות כי חקר מנהיגות חולש על תחומים רבים ומגוונים, החל מפסיכולוגיה, דרך ביולוגיה ועד היסטוריה.

מנהיג צריך לדעת להיכנס לנעלי האנשים שהוא מוביל

אחד התחומים הבולטים בחקר מנהיגות הוא העולם העסקי. מכיוון שקריירה היא גורם כה מרכזי בחיינו, ורובנו משקיעים בה את מרבית הזמן והאנרגיה, הרי שהובלת ארגון עסקי היא בעלת משמעות פרקטית ליומיום של רובנו. חוקרים מהרווארד מסבירים ב- Harvard Business Review כי מוקד העיסוק במנהיגות הוא כריזמה, ואכן מדובר בפקטור חשוב. אך קיים היבט משמעותי לא פחות שמרבית המחקרים דוחקים לשוליים: המקצועיות. ואולם, מידת המיומנות המקצועית של המנהל בתחום העיסוק שלו היא פקטור מכריע ביכולתו להוביל עובדים. "אנחנו רצינו לבדוק כיצד עובדים מושפעים מהיכולת הטכנית של המנהל שלהם", מסבירים החוקרים מהרווארד, "כלומר, האם המנהל הוא מומחה אמיתי בעיסוק הליבה של הארגון?"

כדי לענות על שאלה זו מדדו החוקרים שלושה קריטריונים: האם המנהל מסוגל לבצע את התפקיד של עובדיו, האם הוא התקדם לניהול מתוך שורות הארגון וכיצד עובדים מעריכים את יכולותיו הטכניות. כפי ששיערו, מצאו החוקרים כי העובדים מאושרים יותר כאשר הם מונהגים בידי אנשים בעלי מומחיות גבוהה באותו תחום עיסוק. לדברי מחברי המחקר, "לא נדיר לשמוע אנשים שטוענים כי רעיון רע הוא לקדם מהנדס להוביל מהנדסים אחרים, או עורך – להוביל עורכים אחרים". על פי התפיסה המקובלת, הם מסבירים, מנהל טוב צריך להיות טוב במקצוע אחד בלבד – ניהול. אבל בשוק עבודה כה דינמי כמו זה שבו אנו חיים, ההגדרות הקלסיות של מנהל משתנות בהתאם לנסיבות, זמן, מקום, שדה וכן הלאה. מה שלא משתנה הוא הצורך של מנהל להבין לעומק את מהות הפעילות שבתחום אחריותו, או במילים אחרות, להיות בקיא במה שעובדיו עושים.

אלכס פרגוסון, המנג'ר המיתולוגי של מנצ'סטר יונייטד. מנהלי הכדורגל המצליחים בהיסטוריה היו שחקנים בעברם. קרדיט: Mitch Gunn / Shutterstock, Inc.

על פי החוקרים, "ראיות מודרניות ממחישות, למשל, כי בתי חולים מצליחים יותר כשהם מובלים על ידי רופאים ולא על ידי מנהלים כלליים, וקבוצות כדורסל מצליחות יותר כשהן מובלות על ידי שחקן עבר מצליח". וזה תקף גם לגבי אוניברסיטאות, קבוצות מרוצים וכן הלאה. כפי שעולה מהמחקר שנערך בקרב 35 אלף בני אדם, יש הלימה גבוהה בין מידת האושר של עובדים ובין היכולת הטכנית של מנהליהם. למעשה, הם טוענים, "מנהל בעל כישורים הוא בקלות גורם ההשפעה החיובית הגדול ביותר על מידת הסיפוק של עבוד טיפוסי". במקומות מסוימים נמצא כי זהו גורם חשוב אפילו משכר מתגמל. מדוע ידע בתחום העיסוק הופך מנהל ליוצא דופן? המובן מאליו הוא היכולת שלו להמציא פתרונות לעובדיו, אך קיים רובד עמוק יותר. "השורה התחתונה", מסבירים החוקרים, "היא שהעובדים מאושרים ביותר כשהמנהל או המנהלת שלהם יודעים על מה הם מדברים".

אם ננתח את התובנה הזו, המסקנה תהיה שמדובר ביחסי אמון בסיסיים בין העובד ובין מי שאמור לקבל החלטות ולהתוות את הדרך בתחום ספציפי. הפילים בעדר סומכים על חוש הניווט של הפילה המטריארכלית, שתדע לקחת אותם אל בורות המים. כך גם העובדים צריכים לדעת שהאדם שמנהל אותם בקיא בתחום האחריות שלו. הוא היה בנעליהם, מבין מה הם עוברים, מה האתגרים שלהם ומה אפשר להשיג. הוא מחובר לצרכים שלהם מתוך ניסיון אישי, ולכן כשהוא מקבל החלטות הם יודעים שהן ניצבות על קרקע מוצקה. קל להם יותר גם לשפוט את איכות ההחלטות ואת המניעים שלהן. זה יוצר שקיפות ותחושה של שותפות גורל.

מה עובר על הדמות הראשית בסיפור?

האם די בכך כדי להוביל אנשים? מובן שלא. אין ספק שקיימים המון אנשי מקצוע מעולים שלא בהכרח יהיו מנהיגים גדולים. כריזמה ויכולת הובלה (מושג מופשט שיכול לבוא לידי ביטוי במגוון צורות) הן כמובן חלק מהותי מהנהגה מוצלחת, ועדיין, לדמויות שהותירו את חותמן בצורה העוצמתית ביותר היה משהו מעבר. אנדי רסקין, יועץ אסטרטגי, מאמין שהמשהו הזה הוא יכול לספר סיפורים. לא במובן הציני ולא במובן המילולי, אלא, כפי שהוא מסביר ב- Medium ביכולת לאגד אנשים סביב נרטיב. אם לתרגם למילים שלנו, מנהיג שיודע לספר סיפורים הוא מנהיג שמסוגל להבהיר ולהזכיר לאנשים לשם מה הם התקבצו יחד, מה המטרה שאליה כולם שואפים ואיך מגיעים אליה.

"מנהיגות היא האמנות לעורר השראה באחרים לגרום לסיפור להתגשם", מסביר רסקין, "ולכן, אם אתה מוביל אנשים, אתה מספר לאנשים סיפור – בהגדרה". לגישתו, כל המנהיגים למעשה מגישים לאנשים עלילה, והבולטים שבהם יודעים לעשות את זה בצורה ששובה את הקהל. רסקין ממשיך וטוען כי ההבדל בין סיפור רגיל לסיפור של קבוצה הוא שבאחרונה עדיין לא התממש המוטיב "והם חיו בעושר ואושר עד עצם היום הזה". סיפור מהסוג שמנהיגים מספרים הוא קריאה ליציאה למסע "אל הארץ המובטחת". דמות מובילה צריכה להקסים את המאזינים ולשאוב אותם אל ההרפתקה. ולכן, אף על פי שבמרבית המקרים הסיפור של קבוצה אפרורי יותר מעלילות של סיפורי אגדה, המרכיבים היסודיים זהים בשני המקרים. על המנהל או המנהיג לתרגם את הנרטיב של הקבוצה לעשייה בפועל. כאשר העובדים נמצאים במודעות למסע שבעיצומו הם נמצאים, קל להם יותר לזקק משמעות מהפעילות השגרתית שלהם.

סטיב ג'ובס בטקס האוסקר, 7 במרץ 2010. דוגמה מובהקת למנהיג ששילב מקצועיות עם כישרון נדיר לסיפור סיפורים. קרדיט: Jaguar PS / Shutterstock, Inc.

כיצד היסודות הסיפוריים באים לידי ביטוי בקבוצות? רסקין מאמין שפגיעות, למשל, היא חלק בלתי נפרד מעלילה מוצלחת. "מדוע אנו אוהבים דמויות שאנו פוגשים בסרטים ובסדרות? זה מתמצה בשני דברים: אנו רואים אותם נאבקים ואנו רואים שהם דואגים לאחרים". הוא מביא כדוגמה את דמותו של וולטר ווייט מהסדרה המדוברת שובר שורות, אך זה כמובן אלמנט שקיים כמעט בכל עלילה טובה. "על שיתוף סיפור המאבק שלהם והדרך שבה עזרו לאחרים, מנהיגים מספקים ראיות לכך שניתן לסמוך עליהם להוביל אותנו אל הארץ המובטחת שעליה הם מדברים".

לתפיסתו של רסקין, סיפור סיפורים אינו כישור שאתה, כמנהיג, בוחר אם לסגל או לא. זה משהו שאתה מקבל על עצמך באופן אוטומטי עם התפקיד. השאלה היא כמה טוב אתה עושה את זה. הוא מאמין כי על מנת ליצור סיפור מוצלח צריך להתחיל בחמש שאלות בסיסיות: את החיים של מי אתה משנה; מה ההשלכות עבורם אם אתה מצליח או נכשל; כיצד נראית הארץ המובטחת; מהם המכשולים בדרך אליה וכיצד תתגבר עליהם; ואילו ראיות מעידות על יכולתך להגשים את הסיפור. סביר להניח שמנהיגים שניחנו ביכולת טבעית לספר סיפורים עושים זאת בצורה משכנעת יותר, אך עצם ההיכרות עם הקונספט הזה יכול לפתוח את אופקינו לממד חדש של התנהלות, בין אם אנו מנהלים, מנהיגים או אנשים שנמצאים בתוך קבוצה כדי להגשים מטרה ומצפים להנהגה שתוביל אותנו לשם.

אחת הדוגמאות המשובחות לשילוב של ידע מקצועי ויכולת לספר סיפורים היא חברת Apple. סטיב ג'ובס לא היה איש מקצוע שצמח מלמטה, הוא היה איש מקצוע שהחברה צמחה סביבו. היכולת המקצועית שלו הייתה שם עוד לפני שהחברה הייתה זקוקה להנהגה, בתקופה שהוא וסטיב ווזניאק עבדו לבד על פיתוח זן חדש של מחשבים אישיים. סטיב ג'ובס היה למעשה יצרן של ידע טכני חדש, מהבקיאים בתחומו, שאליו הלכו כדי ללמוד. במקביל, החברה שייסד ידועה כאחד המותגים בעלי הנאמנות הגבוהה ביותר בקרב המשתמשים. זאת אומרת שהיכולת של ג'ובס לספר את סיפורה של Apple גלשה מעבר לתחומי החברה והציפה אפילו את הלקוחות. עובדי החברה נשבו כה עמוק בעלילה, שהם הצליחו להביא אותה לידי ביטוי בצורה שהפכה למיתולוגיה צרכנית.

אם ננסה למצוא מכנה משותף אחד בין היכולת להוביל באמצעות מקצועיות ובין היכולת להוביל על ידי עלילה מוצלחת, נראה שבסוף הכול מתנקז למידת האמון שהמנהיג מסוגל לעורר באנשים. ויש פה מידה מסוימת של סגירת מעגל. שהרי אם פרט כלשהו הצטרף לקבוצה מתוך שאיפה להגשים מטרה אישית – בין אם לשרוד בסוואנה ובין אם להגיע להישגים ספורטיביים – הוא למעשה מפקיד את הצלחתו בידי המנהיג. מן הצד השני, המנהיג צריך לגרום לעובד להגשים את מטרת-העל של הקבוצה, ולכן הצלחה אישית וקבוצתית תלויות זו בזו. ומכיוון שהמנהיג מוליך את הספינה, המלחים צריכים לדעת שהוא יודע לנווט, אך בו בזמן שהיעד אטרקטיבי.