האם למוזיקה יש תפקיד בחיינו ומדוע השפעתה על התודעה כה עמוקה
"מקלט הרדיו של המונית היה מכוון לתחנה של מוזיקה קלאסית ברדיו FM. הסינפונייטה של ינאצ'ק התנגנה". בתוך המונית הזו ישבה אָאוֹמָמֶה, גיבורת סיפורו של הרוקי מורקמי 1Q84. יאנצ'ק היה מלחין צ'כי שחי בראשית המאה ה-20, אמנם מצליח, אבל לא מוכר ומשפיע כמו מוצארט, באך או בטהובן. על אף שלא מדובר במוזיקאי אלמוני, הוא דמות מוכרת בעיקר בקרב חובבי מוזיקה קלאסית מושבעים. גיבורת הסיפור, שאינה נמנית עם ציבור זה, בכל זאת הכירה את הסינפונייטה, ולא רק זאת, היא גם עוררה בה תחושות בלתי מוסברות, שלקחו אותה מטוקיו של 1984 והטילו אותה בפראג של 1926. "ברגע ששמעה את הצלילים הראשונים של היצירה, מיד צפו ועלו במוחה כל מיני פיסות מידע. כמו להקת ציפורים המתעופפת לתוך חדר מבעד לחלון הפתוח", כותב מורקומי.
מה פשר האירוע המשונה במונית? את התשובה למקרה הספציפי של אאוממה נשאיר לכם לגלות בספר. ואולם, הסופר היפני המוכשר ניסח בפתיחת ספרו חידה אנושית גלובלית שחורגת הרבה מעבר לדפי ספרו עב הכרס. למוזיקה יש אפקט בלתי מוסבר עלינו, ויש שיאמרו אף מכשף. קיימות תיאוריות מגוונות לגבי השפעתה של המוזיקה על התודעה ועל הזיכרון, והן הולכות הרחק אל תקופות בהיסטוריה שהשפה האנושית טרם הייתה בשימוש. ייתכן שהמוזיקה שימשה כאמצעי תקשורת.
אבל האם זה הכול? האם בכך נגמר הקשר הקוגניטיבי שלנו עם הצלילים? ובכלל, מה ההבדל בין צלילים ומוזיקה, ומדוע אמצעי תקשורת אחרים לא מעוררים בנו את החוויה הרגשית-תודעתית שבכוחה של מוזיקה להעיר בתוכנו? את כל התהיות הללו מעלה שדרן הרדיו, המלחין והמפיק האמריקאי ג'אד אבומראד בשיחה מהורהרת שמנסה להבין מהי מוזיקה בכלל ומהי עבור האדם בפרט.
צלילים אבני הבניין, אבל מהי מוזיקה?
איפה עובר הגבול בין מוזיקה וצליל? במקרה המובהק, ברור שאלינור ריגבי של הביטלס היא 'מוזיקה'. לעומת זאת, קיימים פורמטים אזוטריים שבהן קשה לאמוד אם מדובר באוסף צלילים חסר פשר או במוזיקה. וכאן טמון סודה של המוזיקה – בפשר. עבור אבומראד, צליל הוא תופעה פיזיקלית: "גלים שנעים באוויר, מגיעים לאוזן, פוגעים בעור התוף ומניעים אותו אחורה וקדימה. זהו רטט למעשה". התופעה הזו אינה מוזיקה, אם כי היא משמשת כאבן הבניין שלה. "מוזיקה היא צלילים מאורגנים", הוא טוען, "זו דרך לסדר את הצלילים הכאוטיים של העולם למשהו שכולל מבנה וזמן".
עד כאן זה יחסית פשוט. מוזיקה היא רצף לוגי של צלילים. השאלה היא מתי בהיסטוריה של העולם הוחלט שלצלילים יכול להיות רצף לוגי, ומי או מה מכתיב את הלוגיקה הזו. במילים אחרות, מדוע התחילו בני האדם לאסוף צלילים אקראיים מהסביבה ולצקת אותם לתבניות קוהרנטיות. התשובה לשאלת הלוגיקה פשוטה – למוזיקה יש היגיון מתמטי, ומתמטיקה היא השפה האוניברסלית של כל התופעות כולן. ועדיין, נותרת התהייה, מה גרם לבני האדם ליצור מוזיקה ולהאזין לה?
אבומראד מסביר כי "יש אנשים שמאמינים שמוזיקה נוצרה לפני הדיבור ולכן התפקוד המקורי שלה היה משהו כמו מערכת תקשורת רגשית". מחקרים שהציפו את התיאוריות הללו משערים שהצלילים היו הדרך שלנו לתקשר בטרם התפתחה השפה, ולכן השורשים של המוזיקה הוטמעו באבולוציה המוקדמת שלנו. כמו בעלי חיים רבים אחרים, גם האדם מצא דרך להשתמש בתופעה הפיזיקלית של גלי קול ולתעל אותה לצורך חילופי מידע עם הסביבה. כאן השימוש בצלילים מתפצל לשני כיוונים: האדם פיתח יכולת להפיק צלילים מגופו, ובמקביל – להפקת צלילים באמצעות כלים חיצוניים. בשתי הדרכים אנחנו משתמשים מאז ועד היום הן לחילופי אינפורמציה והן ליצירת מוזיקה. ואולי התשובה היא שבכלל מדובר באותו דבר? כלומר, ייתכן כי מוזיקה היא ורסיה של מידע, גם אם יותר רגשי מטכני?
ובכן, קשה לקבוע זאת במידה גבוהה של ודאות, כיוון שזה מאוד תלוי באופן שבו אנו מגדירים מידע. אולי המחשה פיזית תעזור לפזר מעט מהערפל. אבומראד יושב להאזין למגוון סגנונות מוזיקליים ומנסה לתאר מה הוא מרגיש ביחס לכל אחד מהם. למשמע יצירה קלאסית הוא מרגיש כאילו גורלו נחרץ, רוק מעורר בו אנרגיות, שריקות מעוררת בו סלידה ומטאל גרם לו להרגיש טוב-רע. "זה אפשרי להרגיש ככה?" הוא תוהה עם עצמו, ומסתבר שעם מוזיקה הכול אפשרי. כיוון שגם אם עבורנו אין לביטוי טוב-רע כל משמעות שניתן לתפוס, זה לא מוריד מאום מאותנטיות החוויה של אינדיבידואל זה או אחר.
נראה כי דווקא התחושה הבלתי מוסברת "טוב-רע" מסייעת להסביר משהו מאוד עקרוני על מערכת היחסים שלנו עם צלילים מאורגנים. טוב-רע אינו דבר אמיתי, בהכרח, אלא יותר צורת ניסוח לרגש או מצב תודעה די נדיר שכנראה קשה לנו להגיע אליו ללא תיווך של מוזיקה. רגשות שגורים כמו שמחה או עצב קל לנו לזהות, אבל כשזה נוגע למוזיקה, כך אבומראד מאמין, יש אוקיינוס שלם שאין לנו גישה אליו אלא באמצעותה. "אנו חיים את חיינו למעלה על פני האוקיינוס בסירות קטנות, ולמטה יש מלא דברים שאף פעם לא נוכל לגעת בהם", הוא אומר, "אבל איכשהו מוזיקה יכולה לרדת לעומקים הללו".
תכונה מגדירה של האנושות
מדוע זה קורה? אולי לנוירולוגים יש הסבר כימי להשפעה המוזיקלית, שהרי בסופו של דבר עדיין מדובר בתופעה פיזיקלית שמפעילה אצלנו מנגנוני עיבוד במוח. אבל מה לגבי התוצאה בפועל, מדוע היא מתרחשת? אבומראד מציע כי ייתכן שהשילוב של הרכיבים הטכניים של המוזיקה, כמו המבנה, הטון, הקצב וכן הלאה, "איכשהו מצליח לעקוף את ההגנה הרציונלית שלך – ולהניע אותך". אם כך, נראה כי הסיבה שפיתחנו את המוזיקה – או שאולי יש לומר גילינו אותה – היא בשל תפקיד שהיא ממלאת בחיינו. אז מהו התפקיד הזה?
"אני מרגיש שצריכה להיות תשובה ממש טובה לזה", אבומראד חצי טוען חצי שואל, "אבל איכשהו אני גם מרגיש שהשאלה לא נכונה". הוא מנסה לפתור את החידה הזו על דרך ההשוואה. כאמור, בשלב מסוים בהתפתחות מוזיקה התפצלה ממידע טכני, ולצורך הזה פיתחנו שפה. היא עשירה, מגוונת ושימושית מאוד, אבל היא לא מוזיקה. "מילים הן קודים. הן בסך הכול הסכם, אין בהן שום דבר מולד", מסביר אבומראד. גשו לתינוק הקרוב ביותר ותיווכחו בעצמכם כיצד מילים הן אוסף צלילים חסר פשר עבורו (כיוון שטרם למד את החוקיות שלהן), ואילו מוזיקה משפיעה עליו בצורה מובהקת. כדי שאדם יוכל להשתמש במילים, הן חייבות להיות בעלות משמעות. לעומת זאת, מסביר אבומראד, "מוזיקה לא אומרת שום דבר, היא פשוט הדבר עצמו".
מכיוון שהערך של מוזיקה לא נובע מהמשמעות שאנו מפיקים מצליליה, אלא מוטמע בתוכה מעצם המבנה שלה, הפונקציה שלה בחיינו היא משהו מאוד אמורפי. ננסה להניח בצד את המשמעות שעל פני השטח – היא גורמת לנו שמחה, אושר, ממריצה וכן הלאה – כי כשחופרים מעט עמוק יותר מגלים נקודה שבה המוזיקה מתאחדת עם המהות האנושית. במילים של אבומראד, "אני לא בטוח שיש למוזיקה תפקיד מלבד העובדה שהיא בלתי נמנעת ונובעת מתוכנו". בעודו מהרהר במשפט הזה, לפתע כל הקצוות נקשרים ונוחתת עליו התובנה שמוזיקה היא חלק מה-DNA של האדם. היא מרכיב בלתי נפרד מהזהות שלנו כאינדיבידואלים וכמין. "פשוט לא היינו מי שאנחנו אם לא הייתה לנו מוזיקה", הוא מסכם, "אז היא הופכת אותנו למי שאנחנו".
כתבות נוספות שעשויות לעניין אותך:
דמיינו אורגזמת מוזיקה – יש אנשים שחווים ככה צלילים
קשת המחשבות - מדוע לצבעים יש השפעה כה עמוקה על התודעה שלנו?
נוירולוג מסביר: כיצד אמנות מופשטת מדליקה ניצוצות במוח ומה היתרונות הקוגניטיביים שלה
עוד מרדיו מהות החיים:
סולמות בזמן - הקשר שבין התפתחות המוסיקה להתפתחות האדם והתודעה
