אנו חיים בעידן שבו כמעט כל אדם שאנו פוגשים יכול להיות מנטור שלנו

האם החונך-יועץ של פעם הפך לרשת תומכים ומורים אד-הוק?

בועז מזרחי | 23 ינואר, 2017

לפילוסוף היווני אפלטון היה מזל גדול. כשהיה כבן עשרים פגש את סוקרטס וזה הפך למורו ורבו. השאר, היסטוריה. מיחסי מורה-תלמיד האלה נולד חלק ניכר מהידע האנושי, ולא רק בפילוסופיה. רובנו ככל הנראה לא נפגוש מנטור בסדר גודל של אריסטו, גאון שילווה את התפתחותנו בחיים האישיים או בקריירה. גם אם לא נצפה ליחיד בדורו שיוביל אותנו בתהליך הלמידה ונסתפק באדם מוכשר "רגיל", מה הסיכוי שנפתח מערכת יחסים של מנטור ותלמיד במובן הקלסי? היום, עושה רושם, החיים דינמיים מכדי לתלות את כל תקוותנו על הפורמט הזה.

מובן שישנם בני מזל שזכו להכיר את האדם שישמש עבורם מנטור, בין אם זה מרצה מהלימודים, המנהלת בעבודה או אפילו קרוב משפחה. אבל מה לגבי השאר? האם צריך פשוט לזנוח את הרעיון ולהתקדם בחיים לבד לחלוטין? למנטור יש ערך רב: הוא יכול ללמד אותנו מקצוע, לתמוך ברגעי משבר, לתת עצות מלאות ניסיון, ובמקרים מסוימים אף להשפיע בדרגים שמעלינו. אבל מסתבר, כפי שטוענת אן פרידמן ב- New York Magazine, שאת יתרונות המנטור אפשר להשיג גם מהסביבה הקרובה שלנו.

להתחיל לחפש את המנטורים שלצדנו, לא רק מעלינו

פרידמן, עורכת בכירה במקצועה, מספרת כי בראשית הקריירה שאפה לפגוש בדמות המנטור שתסייע לה לנווט בעולם העבודה. "עשור מאוחר יותר", היא משתפת, "זה נותר בגדר פנטזיה: עליתי בסולם ממתמחה למנהלת, וחלום המנטורית שלי לא התגשם". ואולם, בראייה אחורה, מסתבר כי לפרידמן לא הייתה מנטורית אחת מבוגרת, אלא הרבה מנטורים בני גילה ומעמדה המקצועי. "גיליתי כי פנייה לעמיתיי הובילה להרבה מהרווחים המקצועיים שקיוויתי לקבל ממנטור מבוגר יותר". הפוטנציאל לקבלת עצות, לתמיכה ואף לסיוע בקידום, אם כן, זמין מכל עבר. השאלה היא איך מתחברים לברז הזה.

לכך, טוענת פרידמן, יש מספר טכניקות שאת חלקן אנחנו כנראה מיישמים, אם כי לא בהכרח מתוך מודעות לאימפקט ארוך הטווח שלהן. לתפיסתה, חלק חשוב בקבלת ההדרכה מהסביבה הוא היכולת להפגין נכונות ללמוד. הבעיה היא שאנו חוששים לפגוע בתדמית המקצועית שלנו. "בימים המוקדמים בקריירה שלי, בכל פעם שהייתי במחיצת עובד מבוגר יותר, דאגתי לשדר אווירה של 'אני בשליטה'", היא מספרת. הצורך לשמור על פאסון ולהסתיר את חוסר הביטחון או את חוסר הניסיון חוסם אותנו מקבלת עזרה. כאן נכנסים לתמונה העמיתים. פרידמן מסבירה: "אני חושבת שקיבלתי עצות כה טובות מנשים בגילי כיוון שהרשיתי לעצמי להיות פגיעה יותר לצדן". החשש המובן מהפגנת חולשה ליד בכירים אמנם מונע מהם להבין את הצרכים והמצוקות שלנו, אבל עם עמיתים אנחנו יותר משוחררים ויכולים למנף את מערכות היחסים הפתוחות לצורך התייעצות כנה, למידה וכן הלאה.

דרך נוספת שיכולה לחבר אותנו לזרם המנטורים שסביבנו היא ההכרה בכך "שחלק מהבעיות הן עניין דורי". תהיה זו הכללה גסה להניח שעמיתים מבוגרים לא מספיק 'שוחים' בטכנולוגיה כדי לעזור לצעירים מהם. אבל המציאות היא שעם השנים קצב הפיתוח הטכנולוגי מואץ, ואנשים בני אותו גיל נוטים להביט על הטכנולוגיה בעיניים דומות. ולכן, לדבריה, הם עשויים להיות מוצא טוב יותר בהקשר הזה. פרידמן מסבירה, למשל, "כשאני מנסה להבין האם משהו הוא אישי מכדי לפרסם אותו בחשבון ציבורי, או באיזו פלטפורמה עליי להשתמש באופן יותר מקצועי מחברתי, אני פונה לעמיתיי שיעזרו".

ואנחנו לא חייבים לדבוק באנשים שעובדים משרד לידנו ואפילו לא באותו משלח יד. "כמה מהעצות הטובות ביותר שקיבלתי בנושא עבודה הגיעו מחברים שמכירים את התעשייה שלי, אבל עובדים מחוץ לה", מספרת פרידמן. בעוד ניסיון מבית יכול ללמד אותנו הרבה על הקיים, מבט רענן מבחוץ יכול לאפשר לנו לייצר משהו חדש. אנשים בעלי ניסיון מגוון יכולים לספק לנו כלים מגוונים שנוכל להשתמש בהם בצורה יצירתית בהתנהלות בעבודה ובחיים בכלל.

סוקרטס. תפקידו המסורתי של המנטור התחלק בין כולנו.

פרידמן מאמינה כי מנטורים רוחביים, בשונה ממנטורים שנמצאים מעלינו בהיררכיה, מתפקדים כרשת. זה משחק של תן וקח, דחיפה הדדית שמתרחשת כל הזמן על ידי שמירה וטיפוח קשרים בינאישיים. היא מסבירה כי אחת הפעולות החשובות שאנו יכולים לעשות כדי לקדם אחרים ולקבל את סיועם היא הגברה הדדית. בהיעדר מנטור במובן הקלסי, שיהיה בעל גישה לחדרים בעלי השפעה, אנו יכולים לעשות את העבודה הזו אחד עבור השני. "בפגישות או בהתכתבויות מיילים, חזרו על דבריהם של עמיתיכם וודאו שהם מקבלים קרדיט", מציעה פרידמן כדוגמה. אפשרות נוספת היא המלצות ישירות: "כשעשיתי צעד ענק בקריירה והחלטתי להפוך לעצמאית… רוב העבודות הראשונות שקיבלתי היו מחברים שהכרתי זמן רב". קיימות דרכים נוספות, והעיקרון בפשטות הוא לעשות רעש חיובי הדדי שינכיח את הישגיהם של עמיתנו ושלנו.

ייתכן מאוד שבטווח הקצר מנטור קלסי יספק את היתרונות הללו בצורה מובהקת יותר, טוענת פרידמן. ולכן צריך לפתח סבלנות ולהשקיע לטווח הרחוק ברשת המנטורים הרוחבית. "ההטבות של מנטורים-עמיתים עלולות להיראות קטנות בהתחלה", היא מסבירה, "אבל במרוצת השנים הבנתי שרוב ההזדמנויות שלי הגיעו מאנשים בערך בגילי". בנוסף, היא מזכירה לנו כי יגיע זמן שרבים מהאנשים שכיום מצויים לצדנו יהיו בעמדות מפתח ויוכלו לעזור ולהשפיע בדרכים מגוונות אף יותר. וכמובן, עם השאיפה שלנו להתקדם גם אנחנו נוכל לתרום את חלקנו לקידומם של אחרים. "אני לא יכולה לחכות להיות חלק ממועדון חברות", מסכמת פרידמן, "ולהפוך לגברת המבוגרת התומכת שחיפשתי ולא מצאתי".

התאמת מושג המנטור לנסיבות הקיימות

את מרבית דעותיה של פרידמן משקפת כותבת הבלוג ג'וסלין גליי, שטוענת בפוסט שפרסמה כי דמות המנטור הקלסית כמעט ואינה בנמצא היום. השוק, היא מאמינה, דורש מאתנו להתאקלם לתנאים המשתנים בקצב מסחרר. ויש לה כמה טיעונים משכנעים. ראשית, היא מסבירה, היום יותר מכל תקופה אחרת בהיסטוריה, מקורות המידע נגישים וזמינים לציבור הרחב. "אם אתה רוצה ללמוד משהו, אין עוד צורך להמתין למנטור", היא מסבירה. את הידע המקצועי – שהיינו מצפים לקבל מדמות מלווה – אפשר להשיג היום בשלל פלטפורמות דיגיטליות. בהמשך לכך, היא מאמינה שהיום עלינו לגלות אקטיביות בחיפוש אחר תחליפי המנטור. "אין עוד סיבה שמנטור יהיה אדם שעובד אתכם או שאתם מכירים, ברשת אתם יכולים לגשת לביוגרפיות, ראיונות והרצאות של דמות מצליחה… חקרו את חייהם של הדמויות שאתם מעריכים", היא מציעה.

לתפיסתה של גליי, הדינמיות של החיים המודרניים משאירה מעט מרווח לתמרון בעבודה צמודה עם מנטור. למידה וצמיחה "תוך כדי תנועה", כדבריה, היא תהליך יותר מציאותי מקבלת חונכות אישית. כמו פרידמן, גם גליי תומכת נלהבת של רשת מנטורים רוחבית: "להיות נחנך זה פחות למידה של דבר אחד גדול מאדם אחד, ויותר למידה של כישורים מרובים קטנים ממגוון אנשים". היא מהדהדת את תפיסתה של גליי גם לגבי הרחבת מעגל מקורות ההשראה וגלישה אל מעבר לתחום העיסוק הספציפי שלנו. לבסוף, היא מאמינה כי בעולם טכנולוגי חונכות "היא חסרת גיל", ומרמזת לכוונתה באמצעות ציטוט הומוריסטי מהספר מדריך הטרמפיסט לגלקסיה:

"כל דבר שקיים בעולם כשנולדת הוא נורמלי ורגיל, הוא פשוט חלק טבעי מהדרך שבה העולם פועל. כל מה שהומצא בין הזמן שהיית בן 15 לבין גיל 35 הוא חדש, מרגש ומהפכני – ואתה כנראה יכול להשיג בו קריירה. כל דבר שהומצא אחרי שעברת את גיל 35 הוא נגד הסדר הטבעי של הדברים".

בנימה מעט יותר רצינית, הן פרידמן והן גליי מאמינות שבמקום לרכז את כל המאמץ במקום אחד אנו יכולים לסמוך על אנשים מוכשרים רבים שיוכלו לסייע אד הוק. אולי בגיל עשרים לא זכינו לפגוש סוקרטס אחד גדול, אבל במהלך הדרך נפגוש המון סוקטרטסים קטנים שיכולים לחולל את אותו אפקט.