שורשי היצירתיות – אם הצורך הוא אבי ההמצאה, חברותיות היא כנראה האימא

מחקרים שהתחקו אחר מקורות היצירתיות גילו כי ייתכן שמדובר במאפיין גנטי של המין האנושי

קחו מחבת. אתם יודעים בדיוק מה השימוש שלה ולמה היא מיועדת. עכשיו נסו לחשוב על עשרה שימושים נוספים וחדשים למחבת. אם התרגיל הקטנטן הזה מוכר לכם, ייתכן מאוד שנתקלתם בו בריאיון עבודה, בסדנת דינמיקה קבוצתית או בכל מקום אחר שבוחן את מידת היצירתיות שלכם. הגישה המקובלת היא שחשיבה יצירתית ונטייה לחדשנות הן תכונות או כישורים מולדים שאנשים מסוימים התברכו בהם – ואחרים פחות.

יצירתיות נחשבת לאחד הכישורים המבוקשים, ושמור לה מקום של כבוד בהיסטוריה האנושית. אנחנו חוגגים את חדשנותם של מדענים, אמנים, אנשי רוח ומנהיגים שהובילו לשינויים מהותיים בעולם. אבל כשמביטים על ההישגים האנושיים במבט פנורמי, קשה שלא לתהות אם אין ביצירתיות האינדיבידואלית משהו מעבר. המין שלנו, אחרי הכול, מאופיין ביצירתיות גבוהה ביחס ליתר היצורים החיים, כך שלבחון את התכונה הזו ברמת המיקרו, מבלי לקחת בחשבון את המאקרו, מחמיץ נתח ניכר מהעניין.

העולם המחקרי החל להראות ניצנים של העמקת התפיסה האנושית לגבי יצירתיות. טים ורנימן כותב ב-Scientific American על מחקרי יצירתיות שהתבצעו בקרב בני אדם ומינים נוספים של בעלי חיים, ונראה שהתכונה המופלאה הזו מורכבת בהרבה מיכולת של אדם זה או אחר למנות שימושים חדשים לחפצים.

בתנאים מסוימים צורך עשוי להוביל דווקא לצמצום היצירתיות

פעמים רבות אנו תופסים יצירתיות כהברקה רגעית שהגיעה משום מקום. ואולם, גישה זו מצמצמת את ההגדרה שלנו ליצירתיות ועלולה למנוע מאתנו להבחין בה כשהיא מתגלה בפנינו באופנים אחרים. ורנימן מסביר כי "חוקרים תיעדו יכולת יצירתית במספר הולך וגדל של מינים נוספים". כך, למשל, לעתים נדמה לנו שבעלי חיים תוכנתו להסתדר בסביבה מסוימת וכל היכולות הפיזיולוגיות שלהם מכסות את צורכי המחיה. ברדלסים, למשל, חיים במישורים ולכן פיתחו תאוצה אסטרונומית; כלבי ים שמבקרים בקטבים גידלו שכבת הגנה שומנית מפני הקור; לציפורים יש כנפיים שמאפשרות להן לעוף. לכאורה אין להם צורך ביצירתיות. אלא שתפיסה כזו לא לוקחת בחשבון את התנאים הדינמיים בסביבת מחיה פראית ואת הצורך להתגבר על מכשולים בלתי צפויים. הצורך, כך נאמר, הוא אבי ההמצאה – וגם לבעלי החיים יש צרכים.

כאן זה נהיה מעניין: בהינתן צרכים מסוימים, הן בעלי חיים והן בני אדם נסוגים לפתרונות מוכרים, ולפעמים פחותים באיכותם, במקום לחפש פתרון חדש ומוצלח יותר. מחקרים על קופי אורנגאוטן גילו שבעת מחסור הם "עוברים למצב חיסכון באנרגיה. הם מצמצמים את תנועותיהם ומתמקדים במזונות גיבוי בלתי מושכים", מסביר הפרימטולוג גארל ואן שייק מאוניברסיטת ציריך. ורנימן מוסיף כי "האסטרטגיה הזו היא ההיפך מחדשנות, אך יש בה היגיון". מצב של צורך יכול גם להתפרש כמצב של מחסור, וההבדל בתגובה הוא משמעותי. הוא עלול לגרום לנסיגה לפתרונות נחותים במקום לחפש פתרון חדש שעלול להיות כרוך בסיכון. כלומר, כשהקופים נמצאים במצב רגיש ופגיע מלכתחילה, הם יעדיפו לא להוסיף לעצמם סכנות מיותרות במחוזות בלתי מוכרים. חדשנות,  לעומת זאת, היא היציאה היזומה וההרפתקנית למחוזות הללו.

אצל בני אדם המצב לא שונה בהרבה. חוקרים מהרווארד גילו כי אנשים שחוו קשיים כלכליים, עובדה ששוקפה להם לפני מבחן לפתרון בעיות בסיטואציות חדשות, הציגו יכולת יצירתית נמוכה. במחקר מאוחר יותר נמצא כי מגדלי קנה סוכר השיגו באותו מבחן ציונים גבוהים יותר לאחר שקיבלו את השכר השנתי עבור התוצרת החקלאית שמכרו. את הפער בין התוצאות הללו ובין היכולת להמציא בתגובה לצורך – הן בקרב בני אדם והן בקרב בעלי החיים – מסביר ורנימן במידתיות. "אנשים יעשו הכול כדי לשרוד, מה שמדי פעם יוביל לחדשנות, אבל אם המוח מועסק באופן קבוע בבעיות דחופות כמו מזון והגנה, לא תיוותר קיבולת [קוגניטיבית] למציאת פתרונות ארוכי טווח לשיפור החיים".

יצירתיות משגשגת כאשר הצרכים ההישרדותיים המידיים מסופקים. כשאין טורף שאורב לנו מאחורי כל שיח רענן, אנחנו ומינים נוספים חופשיים למקד את תשומת הלב שלנו בחקירה ובחשיבה מורכבת. עבור בעלי חיים, התנאים הללו נדירים בטבע אך מצויים בשפע בקרב חיות מבויתות ואצל בעלי חיים בשבי. חוקרים שבדקו כיצד ניגשים קופי אורנגאוטן לעצמים חדשים ובלתי מוכרים גילו הבדל עצום בין קופים החיים בשבי ובין קופים שחיים בטבע. הראשונים קפצו על המציאה במהירות בעוד שלחבריהם מהיערות לקח חודשים להתקרב לעצם החדש. החשש של הקופים מההשלכות של מגע עם דבר בלתי מוכר עלול לעכב או לחסום לחלוטין את היכולת שלהם ליישם חשיבה יצירתית. "אם בעל חיים נמנע מלגשת לכל עצם חדש, חדשנות הופכת לבלתי סבירה", מסביר ורנימן. ולכן תנאי נוסף ליצירתיות, מלבד הצורך, הוא עצם ההזדמנות ליישם אותה, וזו מגיעה בעיקר כשאנו משוחררים מדאגות קיומיות מידיות.

האם אינטליגנציה היא מאפיין טבעי של חלק מבעלי החיים, או תוצר של סביבה אקולוגית?

לכל היצורים החיים יש צרכים, אולם רק חלק קטן היו ברי מזל להשיג את התנאי השני – שחרור מדאגות. כאן עולה שאלת הביצה והתרנגולת: האם הנטייה ליצירתיות מאפיינת את המין באופן טבעי וסייעה לצמצום הדאגות המידיות שלו, או שבעלי חיים מסוימים זכו בלוטו הגיאוגרפי והתפתחו בסביבת טבעית עשירה במזון וענייה בטורפים, מה שאפשר להם הזדמנות לפתח כישורים יצירתיים? זו שאלה מסובכת מאוד לפתרון, מכיוון שלפחות לגבי בני האדם, אנחנו יכולים לשחזר רק חלק מתנאי המחיה בכל תקופה בהיסטוריה. ואולם, חוקרים חשבו על רעיון יצירתי אפשרי שיסביר את היחס בין הגנטיקה של המין ובין סביבת המחיה.

מדענים מאוניברסיטת סיינט אנדרוס בסקוטלנד חקרו את התנהגותם של עורבי הוואי. עורבים ידועים בכושר הסתגלותם ובחשיבה יצירתית. כמו שאר קרוביהם, גם עורבי הוואי מגלים יכולת גבוהה לשימוש בכלים לצורך מציאת מזון, ואף מחליפים בין חומרים שונים. ואולם, הסיפור של דיירי האי הפסיפי מעניין במיוחד בגלל שילוב של שלושה ממצאים. הראשון – פרטים רבים מבני המין משתמשים בכלים באופן ספונטני. הממצא השני – עורבי הוואי צעירים הפגינו את היכולת הזו גם מבלי לצפות ולחקות את הבוגרים. והשלישי – הציפורים הללו נכחדו בטבע וחיות כיום רק בקרב האדם. ורנימן מסביר כי זה הוביל את המדענים להאמין כי "ייתכן שההתנהגות הזו היא רכיב שמאפיין את המין באופן טבעי, ולא חדשנות שהתפתחה מאוחר יותר". על פי ההסבר הזה, ברירה טבעית גרמה לפרטים החקרנים והסקרנים להעביר הלאה את המטען הגנטי וכך המין הפך ליצירתי.

יצירתיות כתוצאה של המוח הקולקטיבי האנושי

אבל זה לא מסביר מדוע לא כל בעלי החיים מגלים דרגה זהה של חשיבה יצירתית. לדעת ורנימן, כאן נכנסת לתמונה סביבת המחיה. "עם מעט טורפים או מתחרים על אי הבית שלהם, לעורבי הוואי היה החופש – ההזדמנות – לנסות דברים חדשים". במילים אחרות, נטייה ליצירתיות עשויה להיות חלק מהתכונות התורשתיות של מין מסוים, אבל ייתכן שאחד הגורמים לכך נטוע בתנאים האקולוגיים. שאלת הביצה והתרנגולת – או הביצה והעורב – עשויה להיות השילוב המרתק של גנטיקה וסביבה, כשבמקרה הזה הסביבה השפיעה על הגנטיקה, וזו אפשרה לעצב סביבה נוחה יותר וכן הלאה.

הסיפור של בני האדם הוא הדוגמה המובהקת ביותר לכך. אנחנו לא רק חיים במעגל הנוחות-חדשנות, אנו רואים בתופעה הזו ערך עליון, כזה שמניע את גלגלי ההתפתחות. יש שאפילו רואים בקדמה ובחידוש את משמעות הקיום. וזה מוליך אותנו בחזרה לשאלת מקומה של היצירתיות במישור האינדיבידואלי לעומת המישור הקולקטיבי. על פי גישה אחת, ליצירתיות כמאפיין של מין יש משקל רב יותר בהישגיו של האדם. ג'ו הנריך, ביולוג התפתחותי מאוניברסיטת בריטיש קולומביה,  טוען כי "הרעיון שחדשנות תלויה בגאונות אישית מטעה… רוב הדברים שבהם אנו משתמשים בכל יום הם המצאות שאיש לא יכול היה לעצב לבדו במהלך חייו".

ואכן, רבים מאמינים כי יצירתיות היא היכולת לבנות, לשפר, לעדכן ולבנות על גבי רעיונות שכבר קיימים. עבור יצורים שחיים בקבוצות זה פשוט יותר מאשר לחיות יחידניות. על פי הנריך, יצירתיות היא תופעה תרבותית-חברתית הרבה יותר מאשר אישית. "חברות אנושיות מתפקדות כמוח קולקטיבי", הוא מסביר. תומכי אסכולה זו מאמינים כי אנחנו לומדים ומלמדים, ועל ידי כך מצליחים ליצור דברים חדשים. ככל שלאדם יש גישה ליותר מידע, כך קיימות בפניו יותר אפשרויות לבצע קישורים בין פיסות מידע שטרם נעשה קישור ביניהן.

ראיות תומכות לגישה הזו נמצאו במחקר ארוך טווח שבדק באילו ביטויים חוקרים נוטים כדי לתאר יצירתיות. המחקר, שפורסם באתר PLOS ONE, בחן עבודות אקדמיות שנכתבו על פני כשישה עשורים ומצא 14 רכיבים של תהליך יצירתי. החוקרים טוענים כי לא כל 14 הרכיבים חייבים להיות נוכחים בכל תהליך יצירתי, וכי לא קיימת בתוכם היררכיה. כמו כן, הם יכולים להופיע בקומבינציות שונות, אך חלקם מהווים בסיס ויהוו כמעט תמיד חלק עיקרי בחשיבה חדשנית.

כותבי המחקר מציבים בפרופורציות את גישת הגאונות האישית בשני אופנים. ראשית, הם טוענים כי חלק מהרכיבים – כמו התמדה – אפשר לפתח ולתרגל, כך שיצירתיות היא תופעה רחבה יותר מניצוץ של גאונות. שנית, בין הרכיבים מופיעים כמה שקשורים בעיקרם לאינדיבידואל, כמו "מומחיות בתחום העיסוק" ו"אינטליגנציה כללית". רבים אחרים, לעומת זאת, כרוכים בקשרים עם אנשים אחרים. כך למשל, "עצמאות ומעורבות רגשית", "אינטראקציה חברתית ותקשורת", וכן "גיוון, הסתעפות וניסויים". כאנקדוטה, החוקרים מספרים שמניסיונם האישי כמוזיקאים חובבים, הם גילו שקשר עם מוזיקאים אחרים תרם רבות לתהליך היצירתי שלהם, אך כך גם השקעת זמן בשיפור הטכניקה.

מהמחקרים השונים בתחום עולה כי היכולת שלנו ושל בעלי חיים נוספים למצוא שימושים מקוריים לכלי מטבח באה לידי ביטוי אמנם ברמה האינדיבידואלית. אבל כשניקח צמד מחבתות לים כי נתקענו בלי מטקות (כן, יש התמכרות גם לזה), קיים סיכוי לא רע שהרעיון הזה צץ אצלנו בעקבות משהו שראינו בעבר, גם אם אנו לא יודעים להניח עליו את האצבע בדיוק. יכולתם של בני האדם לגלגל המון רעיונות בין המון פרטים – כלומר לתקשר בצורה מתוחכמת – היא ככל הנראה אחד המפתחות העיקריים ליצירתיות הגבוהה שלנו כמין.

כתבות נוספות שעשויות לעניין אותך:

"רעיונות הם כמו דגים" – הבמאי דיוויד לינץ' באבחנה מרתקת על יצירתיות

התשובה בגוף השאלה – כך תעזרו למוח להניב פתרונות יצירתיים לכל סיטואציה

האם אתם נוטים ליציבות או לחדשנות – ומה חיוני יותר למחשבה יצירתית?

עוד מרדיו מהות החיים:

חשיבה הכרתית – סדרת שיחות עם ד"ר יקיר קאופמן על שיטת "ימימה"