האם גלישה בסמארטפון וברשת בכלל יכולה להועיל, או שעדיף לצמצם אותה למינימום?
נסו לחשוב על פעולה שאי אפשר לבצע היום באינטרנט או בעזרת הסמארטפון. חוש הריח הוא ככל הנראה המבצר האחרון שהטכנולוגיה טרם סחפה, וגם הוא בדרך ליפול. ההתנהלות שלנו הופכת לדיגיטלית ומבוססת אינטרנט מרגע לרגע. בחלק מהמקרים אנחנו עדיין יכולים לבחור את המינון, אבל האפשרויות הולכות ומתרבות, וכך גם תחושת הנוחות והפיתוי. עבור רבים, נוכחותם המתפשטת של האינטרנט והסמארטפונים בחיינו יוצרת תחושה של הצפה. אחרים רואים בכך תופעה מופלאה.
הטכנולוגיה נמצאת בכל תחום בחיינו – ולכן היא משפיעה על כל תחום בחיינו. אבל נראה שיותר מכל, הנושא הפופולרי והמרגש ביותר את העוסקים בדבר הוא השפעת הבילוי ברשת על האושר ועל הרווחה הנפשית שלנו. קשה לאמוד לאן נושבת הרוח בעוצמה גבוהה יותר, אבל יהיה זה ניחוש לא פרוע להניח שהמגמה הרווחת בציבור נוטה לכיוון הנוסחה: יותר טכנולוגיה – פחות אושר. זוהי כמובן הפשטה משמעותית של הדברים, אבל היא משתקפת בטרנדים כמו חזרה לטכנולוגיות מסורתיות יותר והתנתקות מהרשת.
פסיכולוגים חוקרים רבות את השפעת הגלישה באינטרנט, ובפרט ברשתות החברתיות, על חיינו. רבים מהטיעונים שעולים במחקרים נגד שימוש מופרז באינטרנט כבר מדוקלמים על ידינו בעל פה. ועדיין, פה ושם צץ לו רעיון מקורי, ולא בהכרח מהאקדמיה. ג'וסלין קיי. גליי, בעלת בלוג פופולרי, נדרשה לעניין בפוסט על הקשר בין השעון שלנו ובין הזמן שאנו מבזבזים אונליין. היא כמובן שייכת לאסכולה שרואה צורך לצמצם את הפעילות ברשת ולנצל את הזמן ואת האנרגיות המנטליות בצורה יותר מועילה.
מדוע כדאי לחזור לשעון יד
את הפוסט פותחת גליי בהצגת נתונים ממחקר שבדק כמה פעמים ביום בממוצע נוגע משתמש בסמארטפון. הממצאים הם 2,617 לאדם הממוצע ומעל 5,000 נגיעות ביום למשתמשים כבדים. המספרים הללו עשויים להיתפס כאסטרונומיים, אבל לדעת גליי זה עוד הדבר הפחות חמור. "מה שמצאתי כיותר מטריד מעצם הכמות של אינטראקציה עם הטלפון, היה הזמן שבו התרחשו האינטראקציות האלה. אחד מעשרה משתמשים בדקו את הטלפון בין שתיים בלילה לשש בבוקר".
בגילוי נאות מציינת גליי שממצאי המחקר משקפים במידה מסוימת גם את הדפוסים האישיים שלה, והיא בחרה לעשות עם זה משהו. "עד לפני שלושה חודשים היה לי כלל – לא להכניס את הטלפון לחדר השינה בלילה", היא מספרת. "קיבלתי את ההחלטה במכוון כי לא רציתי לפתח הרגל לבדוק את הטלפון לפני השינה או מיד כשאני מתעוררת". והכל עבד בסדר עד שהשעון המעורר הישן והטוב שלה התקלקל. כשנאלצה שוב להסתמך על השעון המעורר של הטלפון, המשימה להימנע מגלישה ברשת הפכה למאתגרת יותר.
כשהטלפון על השידה ליד הראש וכל המרחבים הווירטואליים זמינים באבחת אצבע, קשה לעמוד בפיתוי. גליי מסבירה כי מאז שהתקלקל השעון המעורר היא חזרה לבדוק מה קורה בטוויטר לפני השינה, מה שבשלב מסוים הופך לחוויה "רעילה", כדבריה. בנוסף, הדבר הראשון שהיא עושה בבוקר הוא לבדוק את המייל. לטענתה, כשהמידע הראשון שנכנס לראשנו עם פקיחת העיניים מגיע מהמייל, אנחנו מאבדים מהעצמאות המחשבתית, אנחנו מועסקים בענייניהם של אחרים. "עוד לא יצאתי מהמיטה והמחשבות שלי כבר לא שלי", היא מסבירה.
אחת הסיבות לכך שהאתגר כל כך מורכב למרות המחיר היא העובדה שהסמארטפון הוא אחד הכלים המולטי פונקציונליים בהיסטוריה האנושית. במילים פשוטות, הטלפון הוא גם השעון, התחזית, לוח השנה וכן הלאה. כשכל השימושים הללו דרים בכפיפה אחת עם האינטרנט, לא פלא שאנו נסחפים לרשתות החברתיות בכל פתיחה של הטלפון. מבחינת גליי, השותף הראשי לפשע הוא השעון. "כשאנו משתמשים בסמארטפון כשעון ברירת המחדל שלנו, אנחנו לא מחשבים את ההשלכות", היא טוענת. "לברירת המחדל יש כוח השפעה על ההתנהגות שלנו". להבדיל, אם היינו משתמשים בשעון יד בכל פעם שהיינו רוצים לבדוק מה השעה, או בשעון מעורר, זה היה מצמצם לא מעט מהצורך שלנו לפנות לנייד מלכתחילה. את הפוסט מסכמת גליי בהחלטה לצאת לקנות שעון מעורר חדש, ולהחזיר את הטלפון למקומו מחוץ לחדר השינה.
קשה להתווכח עם התוקף של הטיעונים הללו וסביר מאוד שרבים יוכלו להזדהות אתם ברמה האישית. יכולנו לסכם את הדיון בכך, אילולא היה מתרחש ב-2014 אירוע מרתק באוניברסיטת פנסילבניה. במחלקה לאנגלית של האוניברסיטה נפתח אחד הקורסים השנויים במחלוקת, תחת הכותרת "לבזבז זמן באינטרנט". בשונה מקורסים אחרים, ששמם מרמז על הנושא הנלמד, השם של הקורס המדובר משקף מילולית את מה שנדרש מהנרשמים לבצע בקורס. כן, הסטודנטים במחלקה לאנגלית של אוניברסיטת פנסילבניה שנרשמו לקורס נתבקשו לבזבז את זמנם באינטרנט במהלך כל הסמסטר. המטלה הנוספת היחידה הייתה לכתוב מאמר בסוף הקורס.
האינטרנט אינו חיצוני לחיים, הוא מישור נוסף של מציאות.
בזבוז זמן באינטרנט הוא חוויה רגשית מגבשת
כתבת ה- Washington Post אבי אולהייסר שוחחה עם היוזם והמרצה של הקורס, המשורר האמריקאי קנת' גולדסמית'. הקורס החריג בכל קנה מידה אקדמי זכה להדים שליליים וחיוביים כאחד, וללא ספק עורר את תשומת לבם של הסטודנטים, שראו בו טרף קל לנקודות זכות. אבל אם נדמה שמדובר בקוריוז שיווקי של האוניברסיטה, הרי שהספר שנכתב בעקבות הקורס יכול ללמד על נפח המידע שניסוי חברתי כזה יכול להניב בפרק זמן קצר. על פי גולדסמית', אחת המסקנות המרכזיות לגבי הקורס שמופיעות בספר היא ש"אנשים אומרים שהטכנולוגיה יוצרת מרחק בין אנשים, אבל אנחנו גילינו את ההיפך: החוויות הרגשיות והפיזיות שלנו הועצמו על ידי המכשירים".
בשיחה עם אולהייסר מספק גלודסמית' תובנות מרתקות לגבי השימוש שלנו ברשת, ובראשן ככל הנראה רב הממדיות של החוויה, בשונה מהניתוח הדיכוטומי יחסית של טוב ורע. "אני מרגיש שהשיח סביב הזמן שאנו מבלים באינטרנט הוא פוריטני", טוען המשורר. "הוא מנסה לצייר קו מאוד פשוט סביב משהו שהוא למעשה מורכב, מלא ניואנסים ופעמים רבות בעל אופי סותר". אולהייסר ממשיכה את הקו הזה ומציינת שהשיח סביב התופעה משליך במקרים רבות גם על אינדיבידואלים. מי שמבלה זמן רב באינטרנט נתפס כמבזבז זמן ולעתים אף כבטלן. ואולם, לטענת גולדסמית', אם זה המצב הרי שכולנו, כולל המבקרים עצמם, לא עומדים ברף. "[הטכנולוגיה] לא הולכת להיעלם בזמן הקרוב. אנחנו לא הולכים להתנתק [מהרשת]". ולכן כולנו 'משתפי פעולה' עם 'החטא' הטכנולוגי.
לכאורה, כמובן. כי דעותיו של גולדסמית' רחוקות מכך שנות אור, והן מגובות בממצאים אקדמיים. נכון, הטלפון הוא כלי שאנחנו יכולים להעביר בו שעה במשחק סתמי כשאנו מוקפים אנשים 'אמיתיים', אבל מצד שני, "אנשים מכוונים את הטלפונים שלהם ואומרים 'אלה כלים לצדק חברתי'". אירועים אקטואליים רבים תועדו באמצעות הסמארטפון והועלו לרשת, אבל אולי יותר משמעותית מכך היא העובדה שהם עלו לסדר היום הציבורי בעקבות גלישה באינטרנט ואינטראקציה וירטואלית. האם אפשר לכנות את זה בזבוז זמן?
לדעת גודלסמית', האבחנה החד ממדית לגבי השלכות האינטרנט על חיינו אינה פריזמה שמסוגלת להכיל את מורכבות התופעה. "אני לא בטוח שאנחנו חושבים על זה נכון בדיוק", הוא אומר. אולהייסר מעלה את המשחק 'פוקימון גו' כמקרה בוחן לשימוש ברשת, שזכה מצד אחד לפופולריות עצומה, ומצד שני גרף קיתונות של ביקורת. בחדשות יצאו דיווחים על אנשים שנפגעו פיזית כתוצאה ממשחק וירטואלי, מה שהוצג כאבסורד. אבל המקרים הפרטניים הסיחו את הדעת ממשמעותה העמוקה יותר של התופעה. "פוקימון גו הוא סוריאליזם טהור", מהלל גולדסמית' את המשחק. "זה משהו מציור של מגריט". הוא מעדיף לבחון את המשחק מנקודת המבט של "נוכחות ונפקדות באותו זמן", תופעה אנושית מרתקת שמקבלת ביטויים מוחשיים ומובהקים תודות לטכנולוגיה. במאמר מוסגר, גם הכסף שלנו וירטואלי וגורלות של מיליונים מוכרעים בשרתי מחשבים על בסיס יומי. בפרספקטיבה עקרונית זה לא שונה מפוקימון גו.
אבל ההוכחות של גולדסמית' לערך החברתי של בזבוז ברשת מובהקות יותר מטרנד חולף ומההיבטים התיאורטיים שלו. אחד הדברים שסקרנו את אולהייסר בקורס היה תרגיל שבו הוקרן לסטודנטים על מסך ענק וידיאו של אדם מבזבז זמן ברשת. הם צפו בו במסגרת קבוצתית כשמטרת התרגיל הייתה לבחון כיצד מגיבה הקבוצה לאדם שהולך לאיבוד ברשת, לעומת אדם שמזייף בזבוז זמן. "נראה כי הקבוצה ידעה מיד מתי אדם מזייף ומתי לא", מציינת אולהייסר, ותוהה כיצד הדבר ייתכן – וכן מדוע כאשר צפו בחוויית בזבוז זמן של אדם אחר היו הסטודנטים מרותקים, אך לא אהבו לראות אדם מזייף בזבוז זמן.
"כולנו מבזבזים זמן באינטרנט לבד", עונה גולדסמית', "אבל כשאתה מתחיל לעשות זאת בקבוצה, אתה מגלה שהמכשירים הללו מגבירים את התגובה הרגשית". הוא מתאר את החוויה הרגשית שעברה דרך המסך הגדול כאדוות שחולפות בחדר ונוגעות בכל הנוכחים. הסטודנטים תפסו באופן אינטואיטיבי את הלך הרוח של האדם שבו צפו, הודות להיכרות שלהם עם הממשק. כך, למשל, "יכולת להבין מה קורה כשמישהו גולל את הפיד בפייסבוק וסמן העכבר האט" מסביר גולדסמית'. "פתאום אתה רואה את הקשר בין הסמן לתודעה של האדם השולט בו". מכיוון שכולנו כבר מתורגלים היטב בחוקי הרשת, אנחנו כמו מצטרפים למסע יחד עם הגולש. זו טכניקה שסופרים משתמשים בה כדי לשאוב את הקורא לנקודת מבט בזמן אמת על העלילה.
אנקדוטות נוספות צצו במהלך הקורס הבלתי שגרתי והן מפורטות בספרו של גולדסמית'. אבל יש נקודה חשובה מעבר למנגנונים הפסיכולוגיים והחברתיים – המורכבים בהרבה מסתם מטוב או רע – שהשימוש ברשת כרוך בהם. גולדסמית' מבטא את הרעיון שהאינטרנט והטכנולוגיה הם לא דבר חיצוני לחיים שלנו, אלא מישור נוסף שבו אנחנו מתנהלים – והוא רק ילך ויצמח.
וכמו כל מישור בחיים, יש לו יתרונות וחסרונות. האם עלינו לבחור צד אחד ולהכריע או – כמו בכל תחום אחר – שמורה לנו זכות הבחירה באופן השימוש? גולדסמית' מודע לצדדים השליליים של הרשת, ואף מבקש להביט על האינטרנט ועל הטכנולוגיה בכלל בעיניים מפוכחות. אך לצד זאת להבין את המורכבות ואת הפוטנציאל החיובי של הרשת. "זה מופלא וזה מרושע", הוא מסכם, "זה שניהם". במילים אחרות, אפשר לחזור לשעון מעורר כמו של פעם ולהשאיר את הנייד הרחק מהישג יד, אבל לזכור במקביל איפה נמצא את חוות הדעת שעל פיה נבחר את השעון בסופו של דבר.
כתבות נוספות שעשויות לעניין אותך:
3:06 דקות: האם תצליחו לצפות בוידאו עד סופו?
הרגל קטן שעשוי לחולל פלאים בחוויה הרגשית שאתם עוברים באינטרנט
הרגלי האינטרנט שלכם יכולים לקבוע האם תהיו אנשים שמחים
עוד מרדיו מהות החיים:
