דז'ה וו – זיכרונות מהעבר או דילוג בין מציאויות שונות?
תופעת הדז'ה וו לא זקוקה להקדמה. כולנו נתקלנו בסיטואציות שבהן המציאות כמו עוברת להילוך איטי ואנחנו בטוחים שאת רצף הרגעים הנוכחי – כבר חווינו; שבסיטואציה הזו – כבר היינו. בדרך כלל זה עובר אחרי מספר שניות, אבל התחושה המשונה של חזרה בזמן יכולה ללוות אותנו למשך שארית היום, אם לא יותר. לעתים התחושה כה חזקה בעוצמתה, שקשה לשכנע אותנו שהזמן והמרחב – או לחלופין, התודעה שלנו – נשארו כתמול שלשום.
מכיוון שאנו נמצאים במודעות ובהכרה מלאה, ואף יודעים להבחין לעתים אילו חלקים ברגע הנוכחי מוכרים מהעבר ואילו אלמנטים זרים או חדשים עבורנו, אנו נוטים להאמין שמבחינת התודעה אנחנו בסדר. לא השתגענו, אנחנו מבינים איפה ומתי אנחנו נמצאים. הפרט היחיד שלא מסתדר עם השכל הישר הוא שכל זה כבר התרחש בעבר. ולכן, משהו בוודאי השתבש בסדר התקין של המציאות. מדענים חוקרים את תופעת הדז'ה וו כבר שנים, אך עד כה הושגה התקדמות מועטה בלבד. מכיוון שקיים פער ניכר בין שכיחותה ובין הידע שלנו עליה, ההשערות לגבי הגורם לדז'ה וו רבות ומגוונות: החל מקפיצות בזיכרון וכלה במעבר בין יקומים מקבילים.
כן, קיימת השערה כי התחושה שכבר חיינו קטע מסוים מהחיים מעוגנת במציאות, ובמדויק יותר, בשתי מציאויות. על פי התיאוריה, הדז'ה וו היא הדרך שבה המוח מתרגם את המעבר בין יקומים מקבילים. עד כמה שזה עלול להישמע מופרך, תיאוריית היקומים המקבילים היא עניין רציני ולחלוטין לגיטימי בחקר הפיזיקה. ולכן, כדי לבחון את ההיתכנות של מעבר בין יקומים והאם דז'ה וו היא חוויה המייצגת קפיצה שכזו, עלינו לפנות למומחה מהתחום. פרופסור מיצ'יו קאקו הוא ככל הנראה אחת הדמויות המתאימות ביותר למטרה זו. כפיזיקאי תיאורטי הוא בקיא ודקדקן בפרטים הטכניים של חוקי הפיזיקה, אך לצד זאת הוא גם מוכר בפתיחות שלו לתיאוריות פחות קונבנציונליות. אז מה יש לו לומר בנושא?
יקומים מקבילים קיימים – האם אפשר לעבור ביניהם?
לפני ששואלים אם דז'ה וו הוא ביטוי למעבר בין יקומים מקבילים, עלינו לברר האם מעבר כזה הוא בכלל אפשרי. "התשובה לכך", מסביר קאקו, "היא לא ממש ברורה". הסיבה היא שתיאוריית היקומים המקבילים היא עניין משונה ולא ברור לגמרי בפני עצמו, קל וחומר היכולת שלנו לדלג ביניהם. ריבוי היקומים הוא תפיסה בפיזיקה תיאורטית הגורסת שמלבד היקום שלנו קיימים אינספור יקומים באינספור גרסאות. חוקי הפיזיקה וכל שאר הדברים שאנחנו תוחמים בגבול המציאות המוכרת הם רק ורסיה אחת מתוך מי-יודע-כמה, אולי אינסוף מציאויות אחרות. במילים פשוטות, המשמעות הבסיסית של התיאוריה היא שהכול ייתכן, כל מציאות היא אפשרית.
וזה הולך ונהיה מוזר יותר. "אנחנו הפיזיקאים מאמינים שאכן קיים ריבוי יקומים, שנמצאים אפילו בתוך הסלון שלנו". אז מדוע אנחנו לא מבחינים בהם? פרופסור קאקו טוען כי הסיבה לכך נעוצה בהתנהגות הגלית של יקומים ושלנו. "אנחנו גלים", הוא מסביר, "והגלים הללו רוטטים ואז מתפצלים עם הזמן". הוא מציע לחשוב על זה כמו על תדרי רדיו. כשאנו מאזינים לתחנת רדיו, אנו שומעים רק שידור אחד, אבל למעשה קיימים באותו זמן תדרים רבים סביבנו. לראיה, אנו יכולים לעבור לתדר אחר בלחיצת כפתור ולהאזין לתחנה אחרת.
קאקו מסביר שיקומים פועלים על פי אותו הדפוס. בואו ניקח את המקרה הפשוט של שני יקומים בלבד. "כששני יקומים נמצאים בתיאום, הם קוהרנטיים וניתן לנוע [ביניהם] הלוך וחזור", הוא טוען. "אבל עם התקדמות הזמן, שני היקומים הללו נפרדים, הם מתחילים לרטוט בתדרים שונים". דמיינו שני גלגלי ענק צמודים שמסתובבים במקביל ובאותה מהירות. באופן תיאורטי אפשר לעבור בקלות מתא המושב בגלגל אחד לתא בגלגל המקביל. אבל ברגע שהמהירויות של שני הגלגלים או כיוון התנועה שלהם ישתנו, יהיה זה בלתי אפשרי.
היקום שלנו רוטט בתדר שונה משל יקומים אחרים ולכן אין גישה ישירה בינו ובינם. אבל האם בכל זאת יכולה להיות לנו גישה אליהם? אם המעבר בין ערוצי הרדיו משול לקפיצה בין היקומים, השאלה המתבקשת היא האם במציאות שלנו קיים כפתור בורר תחנות. כדי לחדד, השאלה היא האם אנחנו כבני אדם מסוגלים לבצע קפיצה בין מציאויות, גם אם הן עצמן לא חופפות. התשובה לכך עוברת בפיזיקת הקוונטים. קאקו מסביר כי על פי התיאוריה הקוונטית האטומים שמרכיבים אותנו רוטטים בדומה ליקום. התכונה הגלית מאפיינת אותנו כמו את מבנה המציאות עצמו. אלא שהאטומים שלנו "כבר לא רוטטים באחדות עם היקומים האחרים. התפצלנו מהם".
הבה נעשה קצת סדר. המוזרות של תופעת הדז'ה וו העלתה השערה שייתכן כי קפיצה בין יקומים מקבילים היא זו שמאפשרת לנו לחוות את אותה מציאות פעמיים. הפיזיקה מכירה בריבוי היקומים, אך על פי הידע הקיים בידינו כיום, מעבר בין היקומים אינו אפשרי בשל המאפיינים הפיזיקליים ובשל מבנה המציאות: יקומים ובני אדם הם גלים שפעם אולי רטטו באותו תדר, אך עם הזמן איבדו את הסנכרון הזה. לכן, האפשרות שדז'ה וו היא תופעה שמייצגת מעבר בין יקומים היא מאוד לא סבירה מבחינה מדעית, גם כשהולכים לקצוות המעורפלים והפרוצים ביותר של הידע האנושי.
המוח שלנו מאחד רגעים שהופרדו בזמן
נראה כי למרות הכול, ההסבר טמון בתודעה שלנו ולא במציאות חיצונית. "אנחנו לא צריכים לפנות לתיאוריות היקומים המקבילים וריבוי היקומים כדי להסביר את רוב מקרי הדז'ה וו", טוען קאקו. הגישה המקובלת לגבי דז'ה וו היא שהמוח מעיר לחיים חוויות ישנות בתגובה לטריגרים דומים מאוד בהווה. "המוח פשוט מוציא שברי זיכרונות שאחסנו בתוכו". אחת הטענות היא שתופעת הדז'ה וו מתרחשת כתוצאה מכפילות בעיבוד המידע כאשר המוח מנסה להעביר את החוויה ישירות לזיכרון לטווח ארוך. אפשרות נוספת היא שהתופעה קורית כאשר אנו חווים פער בזיכרון לטווח הקצר ופרט אחד בחוויה הנוכחית דומה מאוד לחוויה המאוחסנת בזיכרון. כששני התנאים הללו מצטרפים, המוח כנראה מנסה להשלים את הפער הנוכחי בהתבסס על מידע מהעבר, כשפריט הזיכרון המשותף משמש כחוליית חיבור.
שאלה אחת נותרת תלויה באוויר. אם ההסבר לדז'ה וו הוא בנאלי, לפחות יחסית לאפשרות שמדובר בקפיצה בין יקומים, מדוע בכל זאת בחר קאקו להעלות את השאלה לדיון? התשובה, ככל הנראה, נמצאת בשני מקומות במקביל. ראשית, זה מה שפיזיקאים תיאורטיים עושים. כדי לפרוץ את גבולות המדע, עליהם לשאול שאלות מחוץ לטווח הנורמה המקובלת. בתיאוריה, אם היקומים היו עדיין משדרים על אותו תדר, ניתן היה לעבור ביניהם. עבור חוקרים כמו קאקו די בכך כדי לבדוק את האפשרות שכך אנו חווים את תופעת הדז'ה וו, גם אם לצורך הפרכה בלבד.
עושה רושם שהחלק השני של התשובה טמון בניגודיות התפיסתית של החוויה. הנונשלנטיות היומיומית של חוויית הדז'ה וו יוצרת כמעט דיסוננס קוגניטיבי לעומת המשמעויות הנגזרות ממנה. אנחנו יכולים ללכת ברחוב ברגע הכי שגרתי וחסר חשיבות שאפשר לדמיין – ופתאום, די במבט לעבר חלון ראווה אקראי כדי לזרוק אותנו אל התרחשות סוריאליסטית, כאילו אנו חווים לולאה בזמן. התחושה שאנחנו אותם אנשים מההווה, רק שהעולם חזר אחורה בלי לשאול אותנו. הקלות שבה המוח שלנו נע בזמן, לעומת המשמעות של זה בפועל, היא עילה מספיק טובה כדי לשאול האם חל שינוי במציאות.
ועדיין, חייבים להודות שההסבר התודעתי מרתק לא פחות. שכן המשמעות היא שהמוח שלנו מסוגל לשלב זיכרונות היסטוריים בזמן אמת. כמו תוכנת עריכה משוכללת שממזגת תסריטים שונים לכדי חוויה אחת. במובן מסוים, הפעולה הזו בכל זאת כוללת אלמנטים מתיאוריות ריבוי היקומים, רק בצורתם ההופכית. במקום גלים, שרטטו בעבר באותו תדר והיום הם מפוצלים, המוח לוקח רגעים מפוצלים ומאחה אותם יחדיו בחזרה לאותה מציאות.
כתבות נוספות שעשויות לעניין אותך:
זרם התודעה אינו קבוע כפי שחשבנו – בכל רגע נתון אנו בעלטה מחשבתית
פיזיקאים מתלבטים: האם הזמן באמת עובר או שהשינוי הוא אם כל האשליות?
כיצד עזרו גרייטפול-דד לגלות ראיות לקיומה של טלפתיה בין חלומות?
עוד מרדיו מהות החיים:
פרופ' ניסים קלדרון, מחבר הביוגרפיה החדשה של מאיר אריאל, "ארול אחד"
