תנו למצב הרוח להתבשל על אש נמוכה – היתרונות הפסיכולוגיים המפתיעים של עולם הקולינריה

מסתבר כי לא רק האוכל, אלא גם העיסוק בו יכול לסייע לנו בדרכים שונות

בועז מזרחי | 11 דצמבר, 2016

זה מתחיל בפתיחת הארון ומציאת הסיר המתאים ביותר. ברוב המקרים אנחנו כבר יודעים מראש איזה סיר או מחבת נבחר לכל מנה, אבל כבר שם נעצר כל העולם ומתחיל הבישול. המוח פועל במרץ כדי לחשוב על המצרכים, לתכנן סדר עבודה, מינונים, כמויות להגשה, מידת בישול, טמפרטורות, תזמון ואולי גם להרהר על הטוויסט הקטן שתכננו לנסות במתכון הקבוע. עבור רבים, בישול הוא פעילות ששואבת את המחשבות ומנקזת אותן לנקודה פוקאלית. ומסתבר שיש לכך אפקט דומה לזה של מדיטציה.

דני לואיס מדווח במגזין ה-Smithsonian על מחקר שגילה כי בישול, אפייה ופעילויות יצירתיות אחרות נושאות עמן אפקט חיובי על מצב הרוח. המחקר לא עסק בתחושה שנוצרת בזמן הבישול עצמו, אלא, למרבה ההפתעה, באושר ובסיפוק שנובעים ממנו בטווח של ימים קדימה. "אנשים שלוקחים חלק בפרויקטים קטנים ויצירתיים באופן תדיר מדווחים כי הם יותר רגועים ומאושרים בחיי היומיום", הוא כותב. המחקר שנערך באוניברסיטת אוטגו בניו-זילנד בחן משימות יצירתיות נוספות כמו ציור, סריגה וכתיבה, אך נראה כי בישול תפס את גולת הכותרת מכיוון שזוהי פעולה שאנו עושים על בסיס כמעט יומי ולא כתחביב אמנותי. בשונה מציור, למשל, אכילה חיונית להישרדותנו ולכן היתרונות שבבישול הם רווח כפול.

כיצד בישול מסייע לשיפור מצב הרוח?

כדי לבחון את השפעת הבישול על מצב הרוח ביצעו החוקרים ניסוי מעקב יומן: במשך 13 ימים הם ביקשו מ-658 אנשים לדווח מדי יום כמה זמן הקדישו לפעילות יצירתית, וכן מה ההשפעה החיובית, השלילית ותחושת השגשוג שלהם. מניתוח היומנים עולה התמונה שאנשים מרגישים טוב עם עצמם יום אחרי פעילות יצירתית, ועיסוק יומיומי קבוע בפעילויות כאלה עשוי להוביל לתחושת שגשוג כללית בחיים. מלבד העובדה שהאפקט החיובי נמתח מעבר לזמן הבישול אל היום שלמחרת, המחקר מציין נקודה מעניינת נוספת. החוקרת הראשית טמלין קורנר כותבת כי "במחקרי פסיכולוגיה גוברת ההכרה שיצירתיות קשורה לתפקוד רגשי. ואולם, רוב העבודות האלה מתמקדות באופן שבו רגשות משפיעים ומעודדים יצירתיות, לא באופן שבו פעילות יצירתית תורמת לאושר ולרווחה". במילים אחרות, המחקר מצביע על השפעה דו-סטרית בין רגשות חיוביים ליצירתיות.

החוקרים אמנם לא התייחסו למכניזם המקשר בין הבישול לתחושות האושר והסיפוק ארוכות הטווח, אך רמז לכך עולה במחקרים אחרים שמצאו קשר רגשי חיובי הנובע מבישול. "בשנים האחרונות פסיכולוגים החלו להקדיש יותר זמן לחקור בישול ואפייה ככלי טיפולי", כותב לואיס. "עבור אנשים [בעלי מאניה דפרסיה] אפייה יכולה לעזור למצב הרוח על ידי מתן משימות קטנות להתרכז בהן, בדומה למדיטציה". הסיבה לכך היא שבישול – במיוחד בישול מורכב כמו אפייה – דורש המון תשומת לב בזמן אמת. רבים מאתנו חוו משהו כמו שיחה בנייד תוך כדי בישול שגרמה לאוכל להישרף קצת; מחשבות נודדות שהשכיחו את האוכל בתנור; או צפייה בטלוויזיה שגרמה לנו להשמיט את המלח באופן לא רצוני. בישול הוא תהליך של שינוי מהיר בחומרי הגלם, שאותו אנו מעוניינים לעצור בנקודה מסוימת במקרה הפשוט, ובכמה נקודות במנות מורכבות יותר. ולכן, "כדי להרכיב ארוחה טובה", מסביר לואיס, "טבחים צריכים להיות כל הזמן ברגע הנוכחי".

לצילום האוכל עשויה להיות תועלת בריאותית עקיפה.

אם בישול יכול לעזור להתמודד עם דיכאון קליני בדומה למדיטציה, אפשר לשער שאותו מנגנון פועל גם במצב רגיל. אם כי, כאמור, מחקר מעקב היומנים לא בחן זאת. כך או כך, הנקודה העיקרית היא האפשרות שלנו למנף פעולה שאנו עושים בלאו הכי כדי להפוך את הימים שלנו למלאי שלווה וסיפוק. זה יכול להיות התמריץ להפוך את החביתה לאומלט, או את הלחמניות – לרולדה ממולאת. כלומר, להוסיף מורכבות לבישול שתוביל למאמץ יצירתי, ולקצור את הפירות הן בערב הארוחה והן למחרת.

וזו לא הדרך היחידה שבה העיסוק סביב אוכל יכול להביא לנו תועלת. ניק רוז מספר במגזין האוכל Munchies על מחקר שבדק את השפעתה של אחת התופעות הפופולריות בימינו – צילום אוכל. על פי הכותב, הסמארטפונים עיצבו מחדש את האינטראקציה שלנו עם אוכל, "עם הערכה של 300 מיליון תמונות של אוכל שרצות באינסטגרם". רוז מכנה את צילומי האוכל "טרנד מושמץ", ואכן, הרבה נטען נגדו. יש המאמינים כי הצורך להנציח כל סלט פשוט יוצר אינפלציה בערך האמנותי של צילום, אחרים טוענים כי התיעוד האוכל הפך לתנאי להנאה, שבלעדיו הארוחה כאילו לא התרחשה, ויש עוד מה לומר בנושא. אך המחקר שרוז מציג מביא דווקא את האפקט החיובי שיכול להיות לצילום.

לעצור לרגע לפני שמכניסים את האוכל לפה

מחקר אמריקאי מצא כי האקט של צילום האוכל עשוי להשפיע עלינו באופן חיובי בשתי דרכים עיקריות: האחת היא העצמת החוויה הקולינרית, והשנייה – עידוד מאכלים בריאים. כדי לבחון את אפקט הצילום חשפו החוקרים את הנבדקים לתמונות של מאכלים 'מושחתים' מול מזונות פחות טעימים, אך בריאים. הם מציינים כי "הצילום יוצר השהיה רגעית בצריכה המעצימה את העונג הקשור לצריכת מזונות מהנים, וכתוצאה מכך מגבירה את ההתייחסות לחוויה ולהערכת הטעם בזמן הצריכה עצמה". הצילום נועד להקפיא את הרגע, וזה בדיוק מה שהוא עושה גם מבחינה מנטלית. ומסתבר כי העצירה הקטנה הזו מספקת למצלם את חלון ההזדמנויות הדרוש כדי להתעמק בהתנסות הקולינרית, הן מבחינה חושית והן מנטלית.

מהעבר השני, כאשר המאכלים פחות מפתים, הצילום משמש כמעודד תזונה בריאה. רוז מסביר כי "הנבדקים בניסוי היו מעוניינים יותר במזון בריא כשהם נחשפו לתמונות שלו". אולי זה קשור לאמרה הישנה שלפיה אנו אוכלים עם העיניים, ואולי עצם הפיכת ההחלטות הקולינריות שלנו לפומביות משמש כהתחייבות לאורח חיים מסוים. צילום הארוחות והעלאת התמונות לאינסטגרם או לכל רשת חברתית אחרת עשוי כנראה להכניס אותנו למומנטום של אכילה בריאה. זה דומה קצת לעולם הפרסום – אחרי שהכרזנו על משהו בקמפיין ארצי, אנחנו רוצים לעמוד מאחורי המילה שלנו.

הקיום שלנו מספק מציאות נהדרת: אנחנו חייבים לאכול כדי לשרוד, ובאורח פלא זו גם אחת הפעולות שאנחנו הכי נהנים לעשות. קיימת תפיסה שזה כלל לא פלא, וכי אנחנו נהנים מפעילויות תומכות חיים – בגלל שהן תומכות חיים (כמו שינה או סקס למשל). שאלת הביצה והתרנגולת מרתקת כשלעצמה, אבל המציאות בשטח לא פחות. אוכל הוא תחום מרכזי בחיינו, וככל שאנחנו לומדים עליו וחוקרים אותו, אנו מגלים שבילים מתפצלים ומסועפים שבהם הוא יכול להועיל לגוף ולנפש.