מחקרים שופכים אור חדש על מנגנונים פסיכולוגיים נפוצים
זמן הוא מצרך יקר ערך – ולרובנו אין מספיק ממנו. לכן, כשזה נוגע לתופעות שגרתיות בחיינו, אנו נוטים לעשות קיצורי דרך ולקטלג דברים מראש. על אף שמדובר בשיטת הפעולה של המוח האנושי, אשר סייעה רבות להתפתחות האדם, היא מסתירה בתוכה כמה נקודות תורפה, והעיקרית שבהן היא, כאמור, קטלוג מוכן לצורך זירוז תהליכי שיפוט. הביטוי העיקרי והמוכר לצד השלילי של חשיבה בקיצורים הוא סטריאוטיפים. הם מכתיבים מה אנו חושבים על אנשים פרטיים ועל חברות כאחד. אבל מה שחשוב לענייננו הפעם זה דווקא הגורם המתווך בין היחיד לחברה – הנורמות החברתיות.
הסטריאוטיפים שלנו קובעים במידה מסוימת את הנורמות החברתיות – איך ראוי להתנהג ואיך לא; מה נחשב למאפיין רצוי וממה עדיף להיפטר; מה המשמעות כשאדם פועל בדרך מסוימת לעומת אחרת. התנהגות אנושית נובעת מאינספור שיקולים, חלקם נראים לעינינו ואחרים לא. יותר מזה, חלק מהשיקולים אף אינם נראים לאדם המקבל את ההחלטה, כלומר הם תת מודעים. ולכן, בעוד שנורמות חברתיות מסייעות להסדיר את האינטראקציה בין הפרטים בחברה, לעתים דרך התנהגות מסוימת עלולה להתפרש בצורה לא נכונה.
מחקרים פסיכולוגיים שנוברים במנגנוני נפש האדם מאפשרים לקבל תמונה יותר עמוקה לגבי כמה מהתופעות הנפוצות בחברה, שלעתים זוכות ליחס שלילי. היתרון במחקר הוא היכולת להגיע למסקנות ללא הצורך במיידיות שמאפיינת את האדם הפרטי. מתוך מודעות מלאה לצורת החשיבה, המחקר הפסיכולוגי יוצר שיטות מתוחכמות לבטל את השפעת החשיבה בקיצורי דרך, ומדי פעם התוצאות מפתיעות. כך, למשל, גאווה, בדידות וחולמנות הן שלוש תופעות שעשויות להיות מקוטלגות כבלתי רצויות, אך מחקרים מציעים להעניק להן מבט נוסף לפני שחורצים את משמעותן.
1. בדידות היא לא באג במערכת
אחת התופעות שזוכות לתשומת הלב הגבוהה ביותר בחברה היא הבדידות. כבר נטען עליה שהיא מגפת העידן המודרני, שהיא מנבאת מוות בטרם עת בצורה מדויקת יותר מהשמנת יתר, ושהיא מובילה למחלות לב, דיכאון וכן הלאה. כל זה, כמובן, נטען בצדק, אבל על פי אוליבר בורקמן, כתב ה-Guardian בניו יורק, אין פירושו שבדידות היא הבעיה. לתפיסתו, מי שמביט על תחושת הבדידות כעל תופעה בעייתית בפני עצמה מחמיץ את הנקודה.
"בדידות נמצאת בכל מקום בעולם הפסיכולוגיה בימים אלה", פותח בורקמן. "[בדידות] היא הנושא של כל כך הרבה מחקרים, מאמרים והרצאות, שלפעמים אתה מקווה שחוקרי הבדידות ייעלמו כדי שתוכל להיות קצת לבד", הוא ממשיך בהומור. אבל בורקמן לא מקל ראש בתופעה כלל ועיקר. בדידות, הוא מסביר, היא תופעה שעלינו להכיר עליה תודה. ההיגיון הפשוט הוא שבדידות היא סימפטום ולא שורש הבעיה. "עלינו לקבל אותה בברכה כשהיא מגיעה במנות מתונות".
בורקמן מתבסס על דבריו של פסיכולוג גרמני בשם מייק לוהמן, אשר מסביר כי הבדידות היא תופעה חיובית "כל עוד שבעקבותיה אנו עושים את מה שאנו אמורים לעשות – להתחבר מחדש לאנשים". לוהמן טוען כי הבדידות היא תחושה שנועדה לספר לנו שמשהו חורג מרף המגע האנושי שנכון עבורנו. אנשים שונים זקוקים למידה, לעצימות ולתדירות שונות של אינטראקציה עם בני מינם. ולכן בדידות היא תחושה סובייקטיבית. בורקמן מגדיר זאת כ"מערכת התרעה ביולוגית שהתפתחה במשך אלפי שנים, כדי להזהיר אותנו מרמות בידוד חריגות". מבחינה אבולוציונית, רמת הסיכון הפיזי של אדם בודד אינה כפי שהייתה עבור אנשי חברות הלקטים-ציידים, ואולם, המנגנון הפסיכולוגי נותר על כנו.
המסקנה של בורקמן היא לא להביט על בדידות כעל תופעה שלילית, אלא להתייחס אליה כאינדיקטור לצרכים החברתיים שלנו. בדומה לכאב פיזי המתריע שמשהו לא בסדר בגוף, הכאב הנפשי הכרוך בתחושת הבדידות שקול לנורת אזהרה שמעדכנת אותנו על סטייה מהדרך ומאותתת לנו לחזור. "בעגת התכנות", הוא מסביר, "כאב הוא לא באג, הוא רכיב במערכת". בשורה התחתונה, בורקמן מציע להסתכל מחדש על בדידות כעל תופעה חיובית שמציינת עבורנו התנהלות בלתי תקינה בחיים – בין אם זו מערכת יחסים לא בריאה, נקודת מבט פסימית או סתם תקופה כזו ששקענו אליה.
חלומות בהקיץ הם קטליזטור ליצירתיות ופרודוקטיביות.
2. גאווה ודעה קדומה
הפילוסופיות הגדולות שקנו קהל רחב בכל רחבי תבל מלמדות כי צניעות היא מעלה חשובה מאוד. ואם צניעות היא תכונה רצויה, הרי שהיפוכה – הגאווה – היא תופעה בלתי רצויה. העניין הוא שלא פעם אנו מבלבלים גאווה עם שחצנות. הפסיכולוג ד"ר כריסטיאן ג'ארט נצרך להבחין בין שתי התכונות הללו במגזין 99U ושם הוא מסביר בעיקר מדוע גאווה היא דבר שיש להתגאות בו.
ג'ארט מבדיל בין "אגו מנופח" ובין "גאווה אותנטית" – בעוד שהראשון מאפיין הלך רוח קבוע שעשוי לגרור התנהגות חברתית בלתי רצויה ואף ניתוק מהמציאות, גאווה אותנטית היא גורם חשוב מאוד ביצירת מוטיבציה. להגדרתו, אלו הם "הסיפוק וההנאה שאנו שואבים מתוצאות חיוביות לעבודתנו הקשה ולמסירות שלנו". כדי לפשט את העניין ג'ארט מציע להסתכל על גאווה אותנטית כעל סוג של מדד לרף הציפיות מעצמנו. כשאנו חשים חוסר בתחושת גאווה לאחר ביצוע פעולה מסוימת – בין אם זו תוצאת ריצה ובין אם עוגה שניסינו לאפות – המשמעות היא שאנו יודעים שאנו מסוגלים להרבה יותר. במצבים כאלה, תחושת הגאווה משמשת כזרז לשינוי, לשיפור ולחתירה להצלחה.
מחקר שנערך באוניברסיטת בריטיש קולומביה בקנדה מגלה כי תחושת הגאווה האותנטית היא רכיב חשוב לצמיחה. כך, למשל, סטודנטים שקיבלו ציון נמוך בבחינה וחשו מידות נמוכות של גאווה אותנטית, נטו להכריז שהם ישנו את אסטרטגיות הלימוד שלהם ואף הפגינו שיפור בבחינה שנערכה מספר שבועות מאוחר יותר. לעומתם, סטודנטים שקיבלו ציון נמוך ולא חוו מידה נמוכה של גאווה, לא הפגינו את הנטיות הללו. כלומר, מידת הגאווה האותנטית שלנו היא בסך הכול נקודת הסימון ליכולות שלנו ולמידת ההצלחה שאנו מצפים מעצמנו. הגאווה באה והולכת על פי ההישגים שלנו, אבל לא רק. גאווה יכולה להתעורר גם לאור מאמץ או נקיטת פעולה, גם אם בסופן לא היו תוצאות ראויות לציון.
"אם חוויתם לאחרונה אכזבה ואתם לא חשים גאווה, נסו לא לקבור את אי-הנוחות הרגשית הזו", מציע ג'ארט. "במקום זאת, השתמשו בתחושה הזו כדי לדחוף את עצמכם לבצע את השינויים הנחוצים כדי להפוך את המצב". הוא טורח לציין שמידת הגאווה כשלעצמה אינה הבטחה לצמיחה ושינוי, וכי הבחירה מה לעשות עם תחושת הגאווה הנמוכה נמצאת בידיים שלנו. "רק אם אתם לוקחים את הזמן והמאמץ לחשוב על הרגשות הללו או על חסרונם, תוכלו ליהנות מיתרונות כוח המוטיבציה שלהם". בסיכומו של עניין, גאווה אינה תופעה שתגרום לכם להתנהגות בלתי רצויה כשהיא משמשת כבקרה פנימית על הרף המצופה מעצמכם. נהפוך הוא, כשאנו מביטים עליה כ"ברומטר להישגים", גאווה היא תכונה מבורכת שנועדה לשמור את הביצועים והמוסר שלנו ברמות הגבוהות, ואף לדחוף את הגבולות שלהן.
3. חלומות באספמיה
המעודנת שבתופעות היא ככל הנראה חלומות בהקיץ, אך היא נשפטת באותה מידה של חומרה. אדם שנוטה לחלומות בהקיץ יכול לעורר רושם של חוסר רצינות, ניתוק מהקרקע, פרודוקטיביות נמוכה, עצלות ואפילו נטייה להפרעות קשב וריכוז. יותר מכך, אמילי ריינולדס מציגה במגזין Science of Us טיעון מעניין נוסף: "בשנים האחרונות תרגול מיינדפולנס הגיע לסטטוס של פולחן בתרבות הפופולרית, ומסיבות נכונות". היא ממשיכה ומונה את הסיבות למעמד של המיינדפולנס, אך באותה נשימה מציינת כי "עם זאת, שווה להשקיע נתח מהאנרגיה המנטלית גם במה שעשוי להיחשב כהיפוכו של מיינדפולנס: חלומות בהקיץ".
במשפט אחד, התיוג החברתי של חלימה בהקיץ הוא בזבוז זמן. ואולם, לטענת ריינולדס, "נקודת המבט הזו עלולה להיות לא מדויקת לגמרי, כשמחקרים רומזים שחלימה בהקיץ יכולה להיות דרך פרודוקטיבית לבלות את הזמן, ברמה האישית ואולי אף המקצועית". מלבד העובדה שנדידה לעולמות מרוחקים עשויה להוות הפסקה חיונית מהעומס המנטלי המאפיין את שגרת יומנו, חוקרים, ובראשם הפסיכולוג המוערך ד"ר סקוט בארי קאופמן, מצביעים על יתרונות נוספים לנטייה שלנו לשוט על כנפי הדמיון.
"[חלימה בהקיץ] עשויה לעזור לאנשים לעשות בראשם חזרות על משהו שמלחיץ אותם", מסביר קאופמן. ריינולדס גם מציינת מחקר שמציע כי "חלימה בהקיץ מסייעת לנו לחבר יחד את העצמי מהעבר עם העצמי העתידי ובכך לעזור לנו לבצע תכניות ארוכות טווח ולספק לנו באר חדשה של השראה יצירתית". המנגנון היצירתי שעומד בבסיס חלימה בהקיץ כבר נבחן בעבר. ההפלגה למחוזות החלומיים בתודעתנו פועלת בשני מישורים לעידוד יצירתיות: ראשית, כפי שצוין, זוהי הזדמנות לבצע חיבורים בין תחומים לכאורה בלתי קשורים וליצור רעיונות חדשים. שנית, הוכח כי הפסקה ממאמץ מנטלי מסייעת למוח לבצע 'דגירה', כלומר לגבש פתרונות מתוך התת-מודע.
ואולם, בדומה לתופעות הקודמות, גם במקרה הזה קאופמן טוען כי "לחלימה בהקיץ אין מטרה אוניברסלית. מה שתשיגו ממנה, או לא, תלוי בעיקר בכם". כאן העסק נהיה מעניין. ריינולדס מסבירה כי חלימה בהקיץ מניבה תוצאות חיוביות כשהיא חיובית, ואילו כאשר המוח נודד למחוזות אפלים, כך גם תהיה ההשפעה עלינו. אז האם אנו תלויים בגחמות המסתוריות של נפשנו? לא לגמרי. למרבה הפרדוקס, הפתרון נמצא במודעות – מיינדפולנס. "זה עלול להישמע לא אינטואיטיבי, אבל להיות מודע לחלימה בהקיץ (שהיא כשלעצמה לא מודעת), יכול לעזור לנו להישאר על המסלול", טוענת ריינולדס. דרוש כאן איזון עדין. מצד אחד, לכוון את נדידת המחשבות למקומות חיוביים. מצד שני, לשמור על מידה גבוהה של אקראיות על מנת להפיק את המקסימום. אפשר להסתכל על המחשבות כעל ספינה שאנו מאפשרים לה לשוט בים החופשי, ורק מדי פעם מציצים במכשירי הניווט ופותחים את המפרשים כדי לכוון אותה לאזורים היפים של התודעה.
כתבות נוספות שעשויות לעניין אותך:
מחקר מוכיח: לבלות לבד זה הרבה יותר טוב משנדמה לנו
ביל גייטס: השקפת העולם קובעת אם נצליח - הרבה יותר מכישרון
מדוע שיעמום הוא חיוני עבורנו וכיצד להפיק ממנו תועלת?
עוד מרדיו מהות החיים:
