הפילוסוף אלן דה-בוטון מתאר כיצד פועל זרם התודעה ומדוע כדאי לשלוט בו
נסו להקפיא את פעולת המוח לרגע, לקחת מעין תמונת מצב של כל המתרחש בתודעה ברגע הנוכחי. האם אתם בטוחים לגבי מה שתמצאו שם? האם המחשבות שלנו חדות וצלולות כמו תסריט כתוב? ומאיפה בכלל הן מגיעות? זרם התודעה הוא מהחידות העלומות ביותר עבור האדם, ולא רק שנותר בלתי ניתן לפיצוח במשך אלפי שנים של ניסיונות פענוח, הפתרון גם אינו נראה באופק. מה שכן קיים בשפע הם רעיונות מרתקים לגבי התודעה והאינטראקציה שלנו אתה.
כן, האבסורד הוא שכדי לדבר על התודעה והמחשבות שלנו – שהן למעשה מי שאנחנו – לעתים אנו נאלצים לנתק את העצמי מהתודעה באופן מלאכותי, כדי ליצור איזשהו היגיון ניתן לתפיסה בתוך המערבולת המנטלית שנוצרת עם הניסיון לחשוב על המחשבות עצמן. מי שעוזר לעשות הרבה מאוד סדר לגבי זרם התודעה הוא הפילוסוף אלן דה בוטון. באנימציה שיצר במסגרת ארגונו The School of Life, דה בוטון מנסה לפשט את אופן הפעולה של התודעה ולהציג אותה כפי שהיא באמת.
התמונה שמצטיירת מדבריו נדמית כבליל מחשבות חסר כל שחר הטמון עמוק בנבכי הזיכרונות שלנו. אבל מסתבר שדווקא מתוך הבלגן הזה אנו מסוגלים להרכיב את הפאזל המדויק ביותר של אישיותנו ואף להשתמש בפיסות המידע כדי לשרטט את המפה שעל פיה הכי נכון עבורנו לצעוד. שליטה בתודעה היא משימה מאתגרת שדורשת משאבים רבים, טוען דה בוטון, אבל שכרה הרב בצדה.
כיצד ייראה המוח אם נקפוץ לביקור בהפתעה?
אז אם נקפיא תמונת מצב של התודעה, מה נגלה שם? בכל זמן שאנו חושבים רץ במוחנו קול שמתרגם את הרעיונות למילים ולמשפטים עם משמעות. אבל זו המחשבה המודעת והיא יוצרת אשליה שהתודעה שלנו היא תופעה קוהרנטית. דה בוטון מסביר כי אין המציאות דומה לזה כלל ועיקר. בראשנו ישנו "זרם בלתי פוסק של תמונות, מילים, מחשבות וצלילים… שחולף על פנינו במהירות כה גבוהה ובמערך כה דחוס ורב-שכבתי, שאנו בדרך כלל יכולים להתמקד רק במקטע זעיר ממה שנמצא מולנו". הסיבה לכך היא שקיים הבדל בין התודעה למחשבה מודעת. בעוד שהתודעה היא בליל בלתי מאורגן של תוכן בכל מיני פורמטים, המחשבה המודעת היא הכושר, הבחירה והנטייה – הבלתי רצונית לעתים – לעבד אינפורמציה בצורה שכלתנית.
אם נשווה את ההתבוננות בתודעה לישיבה בבית קפה עם חבר, הרי שבכל רגע נתון שאנו מאזינים לדבריו, מתנגנים ברקע אינספור קולות שאנו פשוט 'מדלגים' עליהם. אמנם אנו יכולים להסב את תשומת הלב לצלילי הרחוב, אבל אז ניאלץ לעצור את הקשב לדברי החבר. וגם ברחוב, אם נרצה להפיק משמעות כלשהי יהיה עלינו לבודד את צלילי המכוניות מדיבורי האנשים, צעדי רגליהם, נביחות הכלבים, גרירת הכיסאות וכל רעש רקע נוסף שתוכלו לדמיין ברחוב ממוצע. התודעה שלנו, במובן הזה, היא בית קפה על סטרואידים: "ישנם גלים של תחושות, ערפילים של מצבי רוח, התנגשויות של רעיונות, מערבולות של אסוציאציות ורשמים". פעמים רבות נהוג להשוות את זרם התודעה להקרנת סרט בבית הקולנוע, כשהמסך מייצג את המחשבה המודעת וסרט הצילום – את התודעה הגולמית. דה בוטון מרחיק עם ההשוואה ואומר כי התודעה אינה סרט קולנוע, אלא מתחם בתי קולנוע המקרין שלל סרטים במקביל – על נושאים שונים ובאולמות נפרדים.
לתפוס את כל המידע המשודר במתחם בתי הקולנוע בו זמנית הוא משימה בלתי אפשרית. בזמן שעיבדנו פיסת תוכן אחת קטנטנה, כל השאר עברו-חלפו ולא בהכרח ישובו אי פעם. וכל זה מתרחש כשהמידע עדיין בתוכנו. כשאנו מוציאים אותו החוצה עוד הרבה ממנו אובד בדרך. "כשאנו פותחים את פינו ומספרים לאחרים מה אנחנו חושבים או איך אנחנו מרגישים", מסביר דה בוטון, "אין לנו ברירה אלא לפשט בקיצוניות את טבעה של החוויה [הפנימית]". בהתנהלות היומיומית שלנו אנו נוהגים לסכם במשפט אחד קצר אינפורמציה סופר-מורכבת. כשאנו מספרים, למשל, שהמוכר בתחנת הדלק הרגיז אותנו כי לקח לו הרבה זמן לענות באינטרקום, אנו מעבירים אינפורמציה המקודדת בתוכה את האירוע עצמו, יחד עם אירועי העבר הקרוב שקבעו את מצב הרוח שבו הגענו לתחנה; ובנוסף גם את – אירועי העבר הרחוק שעיצבו את הגישה שלנו לזמן; האסוציאציות שהשפיעו על פרשנות האירועים הללו בזמן הנוכחי; האישיות הכללית שלנו; החוויות המצטברות שלנו בתחנות דלק; וזה רק גירוד דל של מורכבות העסק.
הרשימה שמנינו עשויה להרכיב את זרם התודעה בזמן שאנו מספרים את החוויה שלנו, אבל סביר להניח שאנו כלל לא מודעים לרקע הזה – כאמור, משום שאנו מסוגלים להתמקד רק בחלק מצומצם בכל פעם. למרות הכול, מדי פעם אנו נחשפים לבליל המחשבות הזה. זה יכול לקרות כאשר אנו עייפים מכדי למקד את המחשבה, ולפתע שלל מחזות, זיכרונות ותחושות שלא מרכיבים שום רעיון פרקטי צפים באקראיות מעלה ואנו כמו צופים בהן מהצד. זאת אומרת שאנו מודעים למצב 'המבולגן' של התודעה, אבל לא תופסים אותו כברירת המחדל של המוח, אלא נוטים להאמין שהמחשבה המסודרת היא הכלל והכאוס הוא היוצא מן הכלל. דה בוטון מאמין שאחת הסיבות העיקריות להנחה שהמוח מסודר מכפי שהוא באמת היא הספרות.
כבר ציינו שכאשר אנו מוציאים את הרעיונות שלנו החוצה הם מופשטים בצורה קיצונית, ועד כמה מוכשר שלא יהיה הסופר, הוא נתון לאותה תופעה שמקיפה את כל בני מינו. במילים אחרות, כאשר סופר או סופרת מעלים את מחשבותיהם על הכתב, הם מפשטים את התודעה של עצמם, גם אם באמנות רבה. ולכן, כשאנו קוראים ספר המגולל את מחשבותיו של הגיבור אנו נחשפים תמיד לצד המסודר והמופשט של התודעה. זה גורם לסדר המחשבתי להיראות כצורה הנפוצה ביותר של זרם התודעה, ואילו בפועל הזרם הזה כאוטי.
בנוסף לפשטנות של הספרות, המילה הכתובה מוגבלת גם ביכולת שלה לבטא את הצד הוויזואלי של התודעה, שמרכיב את עיקר התפיסה שלנו. מילים הן המצאה שבאה לסדר את התמונות במשמעות, אבל הראייה קודמת לדיבור, ולכן במצב הכאוטי שלה – התודעה מכילה הרבה מאוד אלמנטים חזותיים שעשויים להיות חסרי פשר. "לפעמים נראה משהו מאוד ספציפי, כמו ידית של דלת מלפני 27 שנה… או שניזכר בנוף מהחלון של רכבת במסע בגרמניה", מדגים דה בוטון, "אבל לא יהיו פרטים נוספים או היגיון שמסביר מדוע דווקא זה עולה לראשנו עכשיו". אפילו בתיאור הזה חטאנו לטבעה האמיתי של התודעה מפני שביטאנו אותו במילים. עד כדי כך מאתגר לנסות להבין אותה.
חשיבה אותנטית היא עבודה מאתגרת אבל שווה כל טיפת זיעה
אבל האתגר הגדול ביותר הוא להבין את המאפיינים של זרם התודעה. זהו רק השלב הראשון והוא נועד לשרת מטרה מעשית בחיינו. דה בוטון מסביר: "מתוך הגבבה הקדמונית הזו עלינו להרכיב את התכניות המוצקות והרציניות שנחוצות לנווט דרך הקיום שלנו". כלומר, העבודה האמיתית היא לחבר את פיסות המידע למשמעות שעל פיה נחיה את חיינו. זרם התודעה הוא מאגר המכיל אינסוף פריטים, והמשימה שלנו היא לברור אותם בקפדנות ולהחליט כיצד להדביק אותם יחד לכדי מפת דרכים ברורה. איפה נכנסת הידית של הדלת מלפני 27 שנים לתמונה? ובכן, זהו גודל האתגר, וזו הסיבה שהשאלה מי אנחנו ומה אנו רוצים להיות מעסיקה אותנו לכל אורך חיינו. אנו מתעסקים בכמויות אינפורמציה בלתי נתפסות. "המוח לא יניב תשובות ברורות באופן אוטומטי כשנשאל את עצמנו מה אנו חושבים או לאן להפנות את האנרגיה שלנו", אומר דה בוטון.
ואם המוח לא מנדב מידע מעובד מעצמו, לעתים אנו נוטים לחפש אותו במקומות אחרים, אצל אנשים שעשו את העבודה הזאת עבורנו. לא מעט מהרעיונות שבמוחנו כן מופיעים בצורתם הקוהרנטית, משום שככה צרכנו אותם מלכתחילה. במקום לבשל לעצמנו את הארוחה, הגענו למזנון מהיר ולקחנו את מה שבתפריט. יש לכך יתרונות משום שזה חוסך לנו מאמץ, מהיר לשליפה ומוכן מראש. תודעת אינסטנט. "אבל", דה בוטון מסביר, "[מחשבות מוכנות מראש] סובלות מחיסרון בולט – הן לא באמת שלנו". ומה הבעיה עם זה, אתם שואלים? ובכן, המחשבות האלה – שאנו נחשפים אליהן בתקשורת, בתרבות הפופולרית ואפילו בשיחות עם משפחה וחברים – נוצרו בנבכי תודעתו של מישהו אחר ומייצגות נאמנה את הרצונות, את המחשבות ואת התפיסות שלו. האם הן בהכרח חופפות למפת החיים שדרושה לנו באופן ייחודי?
דה בוטון מאמין שכדי לחיות חיים מלאים ושלמים עלינו לכרות במו ידינו את הרעיונות מצור תודעתנו הגולמית. "רק המחשבות והרגשות הבלתי מעובדים במקור, שמגיעים מתוך מערות נפשנו – הם אלו שעשירים במידע, למרות שהם אלה שהכי קשה להפיק מהן משמעות". ולכן דה בוטון הוא סנגור גדול של היכרות מעמיקה עם התודעה ועם היכולת להבין כיצד נוצרות המחשבות העמוקות שמייצגות את העצמי שלנו. "על ידי הפיכה למומחים בזרם התודעה שלנו, יש לנו ההזדמנות להבין מי אנחנו באמת", הוא מסכם, "ועל ידי כך ליישר את חיינו לפי איך שאנחנו באמת מרגישים".
הדבר דומה להתלבטות האם לרכוש חולצה ברשת אופנה, כשברור לנו שמחר נראה אותה על אנשים אחרים, או שמא להשקיע משאבים ולתפור חליפה על פי מידותינו האישיות. אמנם אופנה היא עניין של טעם, אבל לא כך טעם החיים. כאשר אנו מדברים על הזמן הקצוב שיש לנו לבלות כאן, השקעת משאבים יכולה לעשות את ההבדל בין חיפוש חסר תוחלת ובין מסע מרגש, עשיר ומלא סיפוק.
כתבות נוספות שעשויות לעניין אותך:
זרם התודעה אינו קבוע כפי שחשבנו – בכל רגע נתון אנו בעלטה מחשבתית
מהי תודעת-על ואיך מגיעים אליה? המדע מספק הסבר רציונלי
אזור הדמדומים של התודעה – מה קורה במוח בשלב המעורפל רגע לפני שאנו נרדמים
עוד מרדיו מהות החיים:
