הביולוגיה מלמדת אותנו כיצד לעשות עסקים ולשגשג בתחומים נוספים
אולי לא רבים יודעים זאת, אבל בישראל יושבת אחת מחברות השתלים הדנטליים המובילות בעולם. החברה מכרמיאל, שהחלה את דרכה בעיירה שלומי כמחרטה בודדת בשלהי שנות ה-70, הפכה לחברת ענק עם טכנולוגיה פורצת דרך בתחומה, ואף עשתה לאחרונה אקזיט של 1.5 מיליארד שקלים, כשחברת ענק לשתלים דנטליים מארה"ב החליטה לרכוש ממנה את הידע, את הניסיון ואת השוק הגלובלי. לכל הדעות בתרבות של היום מדובר בהצלחה מסחררת. ובכן, כמעט לכל הדעות. כשכלכליסט קיימו ריאיון עם דורון פרץ, הבעלים שזה עתה חתם על אחת העסקאות הגדולות של חברות ישראליות בשנים האחרונות, הוא דווקא הביע צער. תרבות האקזיט, לדידו, מסמלת מגמה שאינה בהכרח סיבה למסיבה.
מדוע מאמין פרץ כי אחת הגאוות הישראליות הגדולות היא דווקא סיבה לעשות חושבים? מפני שתרבות האקזיט היא התגלמות החשיבה לטווח קצר, בניגוד לתפיסה ארוכת טווח שיכולה להחזיק עסקים בשגשוג מתמשך לאורך עשרות – ואף מאות – שנים. הוא מסביר כי במדינות כמו שווייץ או גרמניה, למשל, חושבים דורות קדימה. דוגמה מובהקת לכך היא מבשלת הבירה וויינשטפן, הפועלת ברציפות עוד משנת 786 (ולא, הספרה 1 לא הושמטה בטעות).
הסיפור של חברת השתלים הדנטליים מישראל הוא מסוג הדברים שמאוד מעסיקים ואף מרתקים את מרטין ריבס, מהיועצים האסטרטגיים הבכירים בארה"ב. כמו פרץ, גם ריבס מאמין בגישה קיימותית לעסקים, כלומר חשיבה על שגשוג ארוך-טווח. בהרצאה פוקחת עיניים הוא רותם את ניסיון העבר שלו כביולוג וחושף תיאוריה מעניינת: במערכת החיסון של גוף האדם מסתתרים הסודות להצלחה בעסקים, אך לא רק. הביולוגיה, לתפיסתו, יכולה ללמד אותנו עקרונות להצלחה שניתן ליישם בכל תחום בחיים.
ששת העקרונות המשותפים למערכת החיסון ולאימפריה הרומית
מה שהופך את התפיסה של ריבס לגבי תכנון קדימה למעוררת השראה וחדשנית הוא ככל הנראה היכולת שלו להסתכל על אסטרטגיה כמוצר. וכמו בכל מוצר, אסטרטגיה טובה זקוקה לתכנון ולעיצוב מעולים כדי לספק את הסחורה לאורך זמן. באותו אופן בדיוק הוא מתבונן על מערכת החיסון האנושית. הוא מציע תרחיש היפותטי שלפיו עלינו להציג את מערכת החיסון שלנו למנהל, ממש כפי שמציגים רעיון עסקי או מוצר חדש. ריבס מזהה במערכת החיסון שישה מאפיינים שהופכים אותה, לדבריו, לבעלת "רמה חסרת תקדים של הגנה ביולוגית". תכונות אלה, כך מסתבר, יכולות להפוך כל מערכת לבעלת כושר עמידות והצטיינות תפקודית.
המאפיין הראשון הוא יתירות. כלומר, למערכת החיסון יש מאגרי חירום של רכיבים הדרושים לפעילותה, "כדי ליצור חיץ נגד הבלתי צפוי". מאפיין שני הוא גיוון גבוה של רכיבים שמסייע למערכת "להתמודד פחות או יותר עם כל מה שהאבולוציה הייתה מסוגלת להטיל לכיווננו". תכונה שלישית היא מודולריות, כלומר מכילה מספר שכבות הגנה שמסייעות לגבות זו את זו: "אם מערכת אחת כושלת, אחרת יכולה לקחת שליטה". התכונה הרביעית היא סתגלנות – למערכת החיסון יש כושר למידה, והיא מסוגלת "לפתח נוגדנים ממוקדים לאיומים שהגוף אפילו לא פגש קודם לכן". תכונה חמישית היא זהירות, אשר גורמת למערכת החיסון לא רק להגיב לכל מה שנתפס כאיום קל בשקלים, אלא גם "לזכור כל איום קודם, למקרה שאי פעם ייתקל בו שוב". לבסוף, התכונה השישית היא כושר היטמעות: מערכת החיסון מתלבשת על גוף האדם, מערכת מורכבת בפני עצמה, "ועובדת בהרמוניה מושלמת עם המערכת הזו".
על פניו תכונות כמו היטמעות, סתגלנות וכן הלאה נשמעות כמו דבר נפלא ומועיל, אלא שמנקודת מבט של תרבות האקזיט, המוצר שנקרא 'מערכת החיסון' "מגיב בתגובת יתר, ממציא דברים תוך כדי התקדמות והוא למעשה מתוכנן לתועלתו של מישהו אחר". אם היינו רוצים לייצר משהו יותר יעיל, היינו יכולים להפשיט מעל מערכת החיסון כמה מתכונות המפתח הללו ולאפשר לה קלות תנועה. המוצר הזה בהחלט היה עושה את העבודה, לפחות בהתחלה. "לצערי, יש בעיה אחת קטנה", אומר ריבס, "והיא שהמשתמש של המוצר הזה, אתם או אני, היינו כנראה מתים תוך שבוע מתחילתו של החורף הבא, כשהיינו נתקלים בזן חדש של נגיף השפעת".
זה לא שהצלחה לטווח קצר היא דבר שלילי בהכרח. לכל סגנון היתרונות שלו והוא יכול לשמש להשגת יעדים שונים. אבל כאשר השאיפה שלנו היא ליצור מקור הכנסה עמיד, או לצורך העניין לתחזק מערכת יחסים, למצוא שלוות נפש או כל דבר אחר שכדאי שילווה אותנו שנים רבות קדימה, אנו זקוקים לשיטה שתשרוד את כל השינויים והטלטלות המהירים והבלתי צפויים של העולם שבו אנו חיים היום. ריבס מספר שהתיאוריה נולדה בו בין היתר בזכות שאלה של מנכ"ל חברת הייטק גדולה שביקש לדעת כיצד "לוודא שהחברה שלנו תמשיך להתקיים 100 שנים?"
בשלב זה מציג ריבס כמה נתונים חשובים. ראשית, תוחלת החיים של חברה ממוצעת בארה"ב כיום הוא 30 שנה, בעוד שתוחלת החיים של העובדים יותר מכפולה. אז אמנם עבודה באותו ארגון למשך חיים שלמים זה כבר לא הרגל שנפוץ כמו בעבר, ואולם יש נתון נוסף שכדאי לקחת בחשבון. קיים סיכוי של מעל 30% לחברה ממוצעת בארה"ב לשרוד חמש שנים בלבד. לאחר מכן החברה תימכר או תיסגר. זאת אומרת שאפילו בטווח הקצר יחסית, מקומות עבודה מאבדים מיציבותם.
ריבס מאמין שכשמדברים על תוחלת חיים, אין מקום טוב יותר ללמוד בו מאשר הטבע, "שנמצא בעסקי החיים והמוות הרבה יותר שנים מכל חברה אחרת". יחד עם פרופסור לביולוגיה מפרינסטון, יצא ריבס לחקור מערכות ביולוגיות כמו יערות טרופיים, ולנסות להבין מה מאפשר להן לשרוד במשך פרקי זמן עצומים. "ומה שמצאנו", מסביר ריבס, "היה שאותם ששת העקרונות, שראינו בבסיסו של הפלא הזה של מערכת החיסון האנושית, למעשה צצים שוב ושוב". אבל זה לא נגמר שם. מתברר שגם מערכות חברתיות מקיימות את התנאים הללו, ביניהן האימפריה הרומית וכמובן חברות ותיקות שנמצאות בסביבה שנים רבות.
חשיבה ביולוגית במקום חשיבה מכנית
מקרה בוחן מעניין שמציג ריבס הוא של חברות הצילום קודאק ופוג'י פילם. שתיהן היו מובילות בתחומן לפני עידן המצלמות הדיגיטליות, ושתיהן ניצבו מול אותו אתגר קיומי עם השתלטותן של חברות כמו ניקון וקאנון על שוק הצילום. מדוע קודאק נחלה כישלון ואילו פוג'י פילם שרדה? לדעת ריבס, לקודאק היו כנראה חסרות התכונות של מערכת החיסון, בזמן שפוג'י "השתמשה ביכולותיה בכימיה, במדע החומרים, ובאופטיקה כדי לגוון בכניסתה למספר תחומים… היא שרדה משום שיישמה את עיקרון הזהירות, הגיוון וההסתגלות". ריבס מנתח ומסביר עוד מספר מקרים, בכולם חוזרת אותה תופעה: גופים שהשכילו ליישם לפחות כמה מהעקרונות שמאפיינים את מערכת החיסון, הצליחו להתגבר על אתגרים שחיסלו חברות אשר לא יישמו את אותם עקרונות. בין אם זו שריפה במפעל, שינויים טכנולוגיים או בועה כלכלית שהתנפצה.
קשה שלא לצאת משוכנעים מדבריו של ריבס. לאור הראיות הברורות הוא תוהה מדוע לא כולם מיישמים את ששת העקרונות, או לפחות חלק מהם, ובכך פותרים לעצמם הרבה מאוד כאבי ראש – ויותר חשוב – מעלים את סיכויי ההישרדות שלהם? התשובה, לשיטתו, נעוצה בחשיבה המסורתית שלנו לגבי עסקים, ובכלל: "אנחנו מציבים מטרות, מנתחים בעיות, בונים תכניות ודבקים בהן, ויותר מכל דבר אחר, אנחנו שמים דגש על יעילות וביצועים בטווח-הקצר". ריבס מכנה זאת "חשיבה מכנית" ומסביר שהיא מעולה ברמה הטקטית, כלומר להתמודדות אד-הוק עם אתגרים יומיומיים. ואולם, ברמה האסטרטגית, העולם הדינמי של היום לא מאפשר לנו להישען עוד על חשיבה שכזו. ולכן, כדי לשמר את עצמנו לאורך זמן עלינו לאמץ תפיסה מעודכנת יותר להתמודדות.
את כל התיאוריה המפורטת הזאת מגלם ריבס ברעיון אחד פשוט. "אני חושב שבנוסף לחשיבה המכנית אנחנו צריכים כעת לשלוט באמנות החשיבה הביולוגית, המגולמת בששת העקרונות שלנו". פירוש: השינויים שפוקדים אותנו היום הם בקנה מידה גלובלי. אירוע שמתרחש בסין מיד מכה גלים, חוצה את האוקיינוס השקט לכיוון מזרח ואת מדבר גובי למערב. העולם כולו מושפע מהתרחשויות בנקודות שונות על פני הגלובוס. הדבר השני הוא המהירות שבה שינויים כאלה מתרחשים. כמעט כל מערכת המידע היום מבוססת על האינטרנט, מה שמקצר את זמן התגובה לטווח קרוב למיידי. לאור התנאים הללו, כבר לא ריאלי לשלוט בכוח על הסביבה על ידי חשיבה מכנית. יותר הגיוני, ריבס טוען, לנסות לעצב מחדש את התנאים בעדינות ובצניעות. הוא מסכם כי היום השאלה "עד כמה טוב המשחק התחרותי שלנו?" כבר לא מספיקה כדי להצליח. "בואו ניקח בחשבון גם את השאלה השנייה, הוא מציע, "היותר ביולוגית והזהה בחשיבותה: כמה זמן יימשך המשחק הזה?"
אמנם כבר ציינו זאת, אבל שווה להדגיש שוב: מה שהוכיח את עצמו במערכת החיסון, ביערות גשם, באימפריה הרומית ובחברות גלובליות – עשוי להתאים למטרות רבות נוספות. נסו לחשוב על כל מערכת שתרצו לתחזק לאורך זמן ותגלו כי יתירות, גיוון, מודולריות, סתגלנות, זהירות וכושר היטמעות – כל אלו יכולות להוות בסיס טוב להצלחה ארוכת טווח בחיי המשפחה, בקשרים חברתיים ואף בגישה הרחבה שלנו לבריאות. היטמעות, למשל, היא עיקרון שיכול לסייע לנו למצוא את המקום בתוך המעגל החברתי הרחב. גיוון מסייע לנו לשמור על תזונה מאוזנת. יתירות מסייעת להגיב מהר וביעילות לאורחים בהפתעה וכן הלאה. ככל שנוכל ליישם את העקרונות הללו בתחומים רבים בחיינו, כך נוכל לשמור על תפקודם הגבוה לאורך זמן וליהנות מזרימה חלקה יחסית בזרם השוצף שבו אנו חיים.
כתבות נוספות שעשויות לעניין אותך:
ההרצאה השבועית של TED: השתמשו בעקרונות השכנוע של אריסטו להשגת מטרותיכם
5 כללים לכלכלה בודהיסטית – מדוע אנשים חשובים יותר ממוצרים?
ההרצאה השבועית של TED: המסר הפסיכולוגי הסמוי שבטהובן הטמין ביצירתו
עוד מרדיו מהות החיים:
מפגשים של מהות – שרי אריסון, ד"ר מוטי לוי וגלית גורא עיני בשיחה רחבה על בריאות
