פרוסות דקות של אושר – כיצד להציף את חיינו ברגעים של נחת ועונג

לשעבר איש המיינדפולנס של גוגל: האושר מסתתר מתחת לאף שלנו

בועז מזרחי | 6 נובמבר, 2016

הקרמבו הראשון של החורף. איזו הנאה. כמה עונג טומן בחובו הביס הראשון, כמו הגשם המחיה את האדמה. אולי נסחפנו מעט עם התיאור, ועדיין, רבים יסכימו כי החוויה הקטנה הזו יכולה לעשות טוב גדול בלב. מובן שכל אחד יכול להמיר את הקרמבו לארטיק ואת הקיץ – לחורף, או כל שילוב אחר של מאכל ועונה. העניין הוא בסמליות של הביס הראשון: הקרמבו – כמו הנחליאלי – הוא ממבשרי החורף, ואולי זו הסיבה שאנו נהנים ממנו כל כך. לאחר שאנחנו מתרגלים לנוכחותו בחיינו, סף הגירוי שלנו עולה ואנחנו כבר לא נהנים ממנו כמו בהתחלה.

דפוס זה זה נכון לגבי תחומים רבים בחיים. אנחנו מתרגשים יותר בתחילת מערכות יחסים, בפעם הראשונה שצפינו בסרט מסוים, או בביקור הראשון שלנו במדינה כלשהי. זה לא אומר שאנחנו לא יכולים ליהנות שוב מאותם דברים, אך פעמים רבות ההרגל מטשטש את ההתרגשות.

המהנדס מגוגל שהפך למומחה מיינדפולנס

ובכן, צ'ייד-מנג טאן, לשעבר מומחה המיינדפולנס של Google, מאמין שהאושר טמון בהנאות הקטנות ששכחנו עם הזמן. הכותבת לילה מקללאן מספרת במגזין Quartz על הרעיון הפשוט שמופיע בספרו של טאן Joy on Demand, ומסבירה כיצד ליישם אותו בחיים. מלבד הכלים הפרקטיים, הספר מתאר את התהליך שעבר טאן ממהנדס אומלל בגוגל לאדם מאושר – שמייסד שיעורי מיינדפולנס בחברה וממשיך להנהגת ארגון הרווחה הנפשית שלה.

ההנחה הבסיסית של טאן, מסבירה מקללאן, היא ש"עיצוב מחדש של הלך הרוח פחות קשור לשעות של תרפיה ויותר לתרגילים מנטליים". אחד התרגילים הספציפיים שהוא מציע כרוך בזיהוי "הפרוסות הדקות של האושר" בחיינו, כהגדרתו. לעתים אנו מדמיינים את האושר כרגע שיא גדול מהחיים. הוא מתגלם בכיבוש פסגות כמו סיום לימודים, קבלה לתפקיד נחשק, לידה, פרסום וכן הלאה. אלו הן ללא ספק חוויות מאושרות, אבל הן נקודות הקצה של תופעה שהיא למעשה הרבה יותר נפוצה. האם אנחנו באמת רוצים לחיות חיים מאושרים רק במהלך הרגעים הנדירים הללו שבהם ההצלחה היא מוחלטת?

לתפיסתו של טאן, האושר ארוג לתוך חיינו ומופיע בהם באופן רציף. אמנם בעצימות נמוכה יותר, אבל בתדירות גבוהה משנדמה לנו. מאכל טעים, חמימות קרני השמש, מפגש עם חברים או נחיתה על מיטה רכה – כל אלו הן חוויות שגרתיות שנושאות את האושר ב-DNA שלהן, אך אנו נוטים להתעלם מהן בשל ההרגל. ואולם, לתפיסתו של טאן קל מאוד לחלץ מהן את תמצית התענוג. צריך פשוט להתייחס אל הרגעים הקטנים הללו במודעות גבוהה. מקללאן מסבירה את ההיגיון: "למרות שהם נמשכים 2-3 שניות, הרגעים מצטברים, וככל שאתם יותר מבחינים באושר, כך אתם חווים אותו יותר".

איזו חיה אתם רואים בתמונה?

מרגע שהתחלתם להבחין במופעו היומיומי של האושר, לא תוכלו להתעלם ממנו יותר. זה דומה לאופן שבו המוח שלנו עובד באשליות אופטיות מסוג הארנב-ברווז: המוח שלכם רואה את הציור ומחליט איזו חיה הוא רואה. אך לאחר שמסבים את תשומת לבכם לחיה הנוספת שמופיעה בתמונה, לפתע היא הופכת לחלק בלתי נפרד ממנה. "פרוסות דקות של אושר מופיעות בכל מקום בחיים", אומר טאן, "וברגע שאתה מתחיל להבחין בהן, משהו קורה, אתה מגלה שהן תמיד שם".

כשמתחילים לחפש את האושר ברגעים הקטנים יוצרים הרגל הפוך לזה שמטשטש את ההנאה. במקום להטמיע אותם אל התת-מודע, אנו מתרגלים להציף אותם אל חיינו ובכך יוצרים שפע של רגעי אושר קטנים. מקללאן מסבירה כי הטכניקה המנטלית של טאן מבוססת על העובדה שאותו חלק במוח שאחראי על הרגלי התנהגות קשור גם לפיתוחם של זיכרונות ורגשות. "תרגיל הפרוסות הדקות של טאן מכיל טריגר, חזרה וגמול – שלושת הרכיבים הדרושים ליצירת הרגל". כאשר מתרחשת חוויה שנושאת אושר, זהו הטריגר. ההבחנה המודעת בעונג שקיים בה זו החזרה, והעונג בא לידי ביטוי בתחושה שנובעת כתוצאה מכך. המשמעות היא שאנו יכולים להכניס אושר לחיינו בשלושה צעדים פשוטים מאוד, כשלמעשה רק אחד – הבחנה מודעת – דורש מאתנו פעולה אקטיבית. שני הצעדים האחרים מתרחשים ללא תלות בנו.

ראיות מדעיות תומכות בתיאוריה

מקללאן מספרת כי פסיכולוגים שחקרו את הגישה של אנשים לאושר הבחינו שקיים הבדל בין בוגרים לצעירים. בקרב הבוגרים האושר בא לידי ביטוי ברגעים קטנים, בעוד שצעירים יותר נטו להתייחס אליו בהקשר של רגעי שיא בחייהם. במחקר אחר נמצא כי אנשים מעל גיל 55 שהציגו יכולת גבוהה להתענג על ההנאות הקטנות של החיים דיווחו על סיפוק גבוה מהחיים למרות בעיות בריאותיות. לעומת זאת, עבור אנשים שלא מצאו את האושר בפרוסות הדקות, המחלה הגדירה את החיים והניקה להם גוון קודר. המחקרים הללו משרתים את הטענה שהפרקטיקה הקטנה הזו יכולה לעשות שינוי משמעותי לטווח ארוך. בכוחנו למצות את האושר מהרבה יותר הזדמנויות בחיים.

אחת הדרכים להתחיל לתרגל את מציאת הפרוסות הדקות של האושר היא לנסות ולהעמיד את עצמנו בסיטואציה אחרת. כלומר, אם השגרה הפכה את הפעולה לסתמית, אפשר פשוט להוציא את השגרה מהמשוואה ולדמות שאנו נמצאים בתרחיש אחר לגמרי. חשבו למשל: האדם שהכי נהנה מכוס מים הוא ההולך במדבר; מי שיידע להעריך מקלחת חמה בצורה המלאה ביותר הוא זה שחזר משבוע בשטח; הפגישה עם אמא תהווה חוויה משמעותית ביותר לזה שעבר לפני כמה שנים להתגורר החו"ל.

אם נתחיל לחשוב כיצד החוויות הפשוטות מרגישות במצבים אחרים, מהר מאוד נמצא את עצמנו מעריכים מחדש כמעט כל שנייה בחיינו. כשמבינים את זה, רואים שהדרך של טאן להביט על העולם ועל עצמנו היא כמו מברשת שמסירה את האבק מעל האוצר שנמצא אצלנו כל הזמן.