מחקרים פסיכולוגיים חושפים: כך שיחות החולין משפיעות על היום שלנו

מדענים מגלים כי גם לתקשורת שטחית יש יתרונות חשובים עבור האדם

בועז מזרחי | 30 אוקטובר, 2016

על מה דולפינים מדברים כשהם נפגשים? האם הם מסתפקים בהעברת מידע חיוני על אוכל ועל סכנות, או שכמונו, הם מנצלים את מוחם המורכב לצורך רבדים נוספים של שימוש בשפה? כפי שמדווח ה-Telegraph, באוגוסט 2016 פרסמו מדענים אוקראינים תוצאות של מחקר מרתק, המוכיח כי דולפינים מסוגלים להרכיב משפטים בני חמש מילים המבוטאות בשריקות ובקליקים. אופן ההתקשרות הזה דומה מאוד לאופן שבו בני האדם משוחחים, ומחקרים קודמים גילו כי דולפינים משוחחים על נושאים פרקטיים, אך גם חושפים את רגשותיהם.

המדענים שחקרו את הדולפינים עדיין לא יודעים על מה משוחחים היונקים הימיים, אך כפי שעולה מכתבתה של סטפני הייס ב-The Atlantic, לעתים התוכן פחות משמעותי מהתועלת הכללית שנובעת מעצם השיחה. מוחות מורכבים מאופיינים בשימוש ורסטילי בכלים העומדים לרשותם. וכך, האדם משתמש בשפה כדי להעביר מידע חיוני, ולצד זאת עושה בה שימוש מורכב יותר בדמותן של – באופן מעט פרדוקסלי – שיחות חולין.

תפעול קשרים על אש נמוכה

עבור רבים מאתנו שיחות חולין הן אינטראקציה חברתית שנועדה למלא פונקציה של נימוסים. באמצעות חילופי דברים על עניינים של מה בכך וללא עומק, אנו 'סותמים חורים' – בין אם כדי להימנע ממבוכה שבשתיקה ובין אם במטרה להביע רגש ידידותי בלתי מחייב. מהסיבות הללו נקשר שמן של שיחות מהסוג הזה עם מבוכה חברתית או רדידות. הייס מציגה בכתבה סדרה של מחקרים המוכיחים כי שיחות עומק קשורות לרמה גבוהה יותר של אושר, לעומת שיחות חולין שנמצאו באותם מחקרים בקורלציה למידה נמוכה של אושר. "פסיכולוגים טוענים זה זמן רב כי קשר עם אחרים הוא רכיב מרכזי לתחושת רווחה בחיים", מסבירה הייס. צלילה לשיחות על דברים ברומו של עולם יוצרת או מבטאת קשר חברתי הדוק, יותר וככל הנראה מכאן ההבדל בתרומה למידת הסיפוק שבשיחה.

על פניו זוהי משוואה פשוטה: שיחות יותר משמעותיות מניבות יותר אושר, ואילו שיחות סתמיות – פחות. אם המדד שלנו לתקשורת חברתית הוא אושר, הרי שלאדם אין אינטרס לגשת לשיחות חולין. ובכל זאת, מדובר בדרכי התקשרות נפוצות מאוד בחיי היומיום שלנו. לשם מה, אם כן, הן קיימות? התשובה נעוצה במורכבות של הקשרים החברתיים שלנו. במילים פשוטות: אנחנו מחזיקים בקשרים חברתיים הדוקים יותר והדוקים פחות, ומשתמשים בכל טווח השפה כדי לתחזק אותם במידה המתאימה. שיחות חולין מסייעות לתחזק קשרים קלילים, ארעיים, רחוקים, מוגבלים בזמן, מוגבלים ברגש ומוגבלים ביכולת לתשומת לב, כמו אירועים מרובים משתתפים.

כך ששיחות חולין משמשות להרבה יותר מסתימת חורים או מניעת מבוכה. הייס מציינת מחקר שנערך באוניברסיטת פרינסטון. המחקר גילה כי מורים משתמשים במקבילה שלהם לשיחת חולין עבור הפרטים שהם נוהגים לטפח יותר מכל, מה שעשוי לרמז על פונקציה דומה גם בקרב בני האדם. נכון ששיחות עם קרובים הן עמוקות יותר, אך נסו לשאול את עצמכם עם מי אתם מחליפים הכי הרבה דברי סרק, למשל בעבודה. למי אתם מקדישים הכי הרבה תשומת לב ורבלית, גם כזו שאינה עומדת ברף גבוה של עומק? לא תמיד אנו פנויים רגשית או מכל בחינה אחרת לשיחות עומק, אך אנו לא מוותרים כליל על תקשורת, אלא מחליפים את האינטראקציה העמוקה בדברים פשוטים יותר, כמו בישול על אש נמוכה.

שיחת חולין בנסיעת הבוקר ברכבת יכולה להאיר את היום באור חיובי.

אש נמוכה מתאימה למקרים נוספים. כפי שמסבירה הייס, "התלוצצות עם זרים יכולה להפוך את היום שלכם לשמח יותר". האדם הוא אמנם יצור חברתי, אבל על פי נורמות מקובלות, לא בכל מקום נהוג לפצוח בשיחות עם זרים. אנו זקוקים ללגיטימציה כדי לפנות לאדם זר. זה כמובן משתנה בין תרבויות, ולא ניכנס כאן לסיבות לכך או לשיפוט מוסרי. השורה התחתונה היא שאנו לא פונים לזרים באותה פתיחות שבה אנו פונים למכרים. ואולם, כאשר ביקשו חוקרים מנבדקים ליצור מגע עם אנשים שנסעו לצדם ברכבת בשיקגו, הם דיווחו על נסיעה נעימה יותר מאשר קבוצת הנבדקים שהתבקשו להמשיך כרגיל, כלומר להימנע משיחות כלשהן. שני ממצאים שמעניין לציין בהקשר של מחקר זה: האחד הוא שאף נבדק לא נתקל בדחייה כאשר ניסה לשוחח עם זר. הממצא השני הוא שעלייה בסיפוק מהנסיעה הייתה אחידה בקרב מוחצנים ומופנמים. יש בשני הגילויים הפשוטים הללו כדי להעיד שחלק מהמחסומים שלנו בשיחות עם זרים הם לעתים חששות מדומיינים.

לכל ניואנס בשפה יש מטרה משמעותית

יתרון משמעותי נוסף לשיחות חולין הוא תחושת חיבור לסביבה חדשה. כאשר אנו מגיעים למקום חדש אנו חשים זרות מסוימת. וזה מובן מאליו – אנחנו לא נמצאים בטריטוריה שלנו, לא מכירים את האנשים, את המנהגים ובכלל, מוקפים בהרבה מאוד חוסר ודאות. כל מי שטייל בחו"ל מכיר את תחושת ההקלה והסיפוק שנוצרים כאשר אנו יוצרים קשר עם המקומיים. שיחות החולין מסייעות לגשר על פער השפה, התרבות ובעיקר חוסר ההיכרות. בהמשך יכול להתפתח קשר עמוק ונהדר, אבל לרוב הוא יתחיל בשיחת חולין. אנשים שטסים לחו"ל יודעים לספר לאילו מקומות הם מרגישים קשורים יותר ופחות. אם ננסה לנתח מה כל כך תפס אותנו במקום, סביר להניח שברקע יהיה קשר עם אנשים אחרים. התחושה הסובייקטיבית הזו הוכחה במחקרים. "מחקר שטרם פורסם", מספרת הייס, "מצא כי כשמתנדבים שברו את הדממה במוזיאון הטייט כדי לשוחח עם באי המוזיאון, המבקרים הרגישו מאושרים יותר ומחוברים יותר לתערוכה מאשר אלה ש[המתנדבים] לא ניגשו אליהם". מחקר דומה נוסף מצא כי לקוחות הרגישו קשורים יותר לבית הקפה כאשר הבריסטה חייך אליהם או יצר עמם קשר עין.

המחקרים השונים לגבי השימוש שאנו עושים בשפה חושפים תמונה מורכבת של הכלי המופלא הזה. התקשורת בין בני אדם סובבת על הרבה יותר מפרקטיקה של החלפת מידע. יש בה כל כך הרבה ניואנסים והתאמות לסיטואציות, כך שהיא מספקת מענה כמעט לכל סיטואציה שבה אנו נתקלים. ככל שהסיטואציה נפוצה יותר, כך המערכת הוורבלית שפיתחנו מבוססת יותר וכוללת חוקים ונורמות ברורים. כאלו הן שיחות החולין. מהשם שניתן להן אנו למדים כי הן חסרות חשיבות של ממש, אך נדירים הם ההרגלים חסרי החשיבות שפיתחנו. יותר סביר שפשוט טרם ירדו לעומקן ולשורשן. נראה כי בדומה לאינטראקציה עמוקה, שיחות חולין הן כלי נהדר ששווה לתרגל, ללטש וליישם בהזדמנויות הנכונות, כדי להגביר את תחושת החיבור לסביבה ואת הרווחה הכללית.

ואם כבר אנחנו בענייני נימוסים, שפה ונורמות חברתיות, שווה לחזור למחקר הדולפינים ולהשוואה בין צורת ההתקשרות שלהם לזו של האדם. הגענו לשיחות הדולפינים משום שבדומה לאדם, גם להם מוח מורכב שהתפתח כדי לבצע שימוש ורסטילי בשפה. המאפיין הנוסף המעיד על מידת האינטליגנציה של הדולפינים שנמצא במחקר הוא האופן שבו הם משוחחים. ד"ר ויצ'סלב רייבוב, מי שהיה שותף להקלטת השיחה בין שני הפרטים שזכו לכינויים יאשה ויאנה, מסביר כי "הדולפינים דיברו בתורות ולא הפריעו זה לזה, מה שנותן סיבה להאמין שהם האזינו לפולסים אחד של השנייה בטרם יצרו [משפטים] משלהם". צמד הדולפינים יאשה ויאנה, אם כן, מחזקים את המסקנה הרחבה שעולה ממחקרי שיחות החולין של בני האדם: כשזה נוגע לשפה ולתקשורת, לעתים הצורה משמעותית יותר מהתוכן.