הרגל קטן שעשוי לחולל פלאים בחוויה הרגשית שאתם עוברים באינטרנט

כיצד להשתמש ברשתות חברתיות בצורה מודעת?

בועז מזרחי | 25 אוקטובר, 2016

אנו בני האדם התברכנו בסתגלנות מעולה. לכל אורך ההיסטוריה השכלנו להתרגל לכל שינוי שפקד אותנו. כך היה עם הדפוס ועם החשמל, וכך קרה – בפרק זמן קצר יחסית – גם עם האינטרנט ובפרט עם הרשתות החברתיות. מה שלפני 15-20 שנה נחשב למדע בדיוני הוא כעת היומיום של רובנו. אנחנו כבר לא מתרגשים מעצם האפשרויות שרשתות כמו פייסבוק או טוויטר מעניקות לנו. כמו דג במים, הרשת נארגה אל תוך המציאות שלנו ואנו חיים אותה על אוטומט. ככה הם בני האדם, מרגע שהשינוי מגיע, מתחילה ספירה לאחור עד להפיכתו להרגל.

ואולם, העובדה שהתרגלנו אליהם, אין פירושה שלשינויים לא היו השלכות על חיינו. ואפילו קצת להיפך, היטמעותן המוחלטת של הרשתות בחיינו מסמאת אותנו כך שאיננו מבחינים בהשלכות. זה נכון לגבי כל טכנולוגיה, מהפרימיטיבית ועד למשוכללת ביותר. מרגע שגילתה האנושות את הברזל, קשה היה לחשוב במודע על המהפכה שחולל וכיצד הפך החומר החדש את פני המציאות. אנשים פשוט השתמשו בו. תוכנות GPS מבצעות את אחת הפעולות המורכבות ביותר עבורנו, אבל אנחנו לא מתעוררים בכל בוקר ומודים ללוויינים שחגים מחוץ לאטמוספרה. אנחנו פשוט פותחים אפליקציה ונוסעים לעבודה.

כל חידוש מביא עמו שינויים בהרגלים, בהתנהגויות ובתפיסות. ואולם, מרגע שהפך לנורמלי החדש, אנו מקבלים על עצמנו את ההשלכות כמובנות מאליהן. אבל מה קורה כאשר מציפים את השינויים הללו בחזרה אל המודעות? ד"ר כריסטופר ווילארד, פסיכולוג, פסיכותרפיסט ומרצה בהרווארד, ניסה לענות על שאלה זו ועל שאלות קשורות נוספות בספרו Growing Up Mindful. כמומחה למיינדפולנס בקרב מתבגרים, מנסה ווילארד להבין מהן ההשלכות הרגשיות שהפכו ל'נורמלי החדש' עם כניסת המדיה החברתית לחיינו. במאמר המבוסס על הספר שפורסם במגזין Mindful הוא מציע דרך פשוטה להתמודד עם השלכות אלה ולהפוך את חוויית צריכת המדיה שלנו לנעימה יותר ומעיקה פחות.

האם באמת החיים של אנשים כל כך מושלמים?

אחת ההשלכות שהביאו הרשתות החברתיות היא הגברה בעוצמה, בהיקף, בנגישות ובמיידיות של השוואה חברתית. אם היינו בונים את תמונת המציאות על פי אינסטגרם בלבד, למשל, היה נדמה לנו שכל מי שמקיף אותנו נמצא כל הזמן בחופשה, או לפחות מבלה 90 אחוז מזמנו בבתי קפה ומסעדות. העניין הוא שאנחנו אמנם לא בונים את כל תפיסת המציאות על בסיס אינסטגרם או פייסבוק, אבל חלק ניכר מחלחל לתודעה שלנו, ושם מתחילה ההשוואה. ווילארד מסביר מדוע השוואה זו לוקה באופן אינהרנטי: "התמונות המושלמות של חייהם של אנשים, שנבחרות בקפידה, מזמינות אותנו להשוות את העולם הפנימי שלנו עם ההקרנה החיצונית של אחרים". הוא ממשיך ומסביר כי ההשוואה הבלתי הוגנת הזו הייתה קיימת תמיד, שהרי מסיבות ברורות יעדיפו רוב האנשים להחצין את החיובי שבחייהם. אלא שהיום המרוץ הזה מתחיל מרגע שאנו פוקחים עיניים בבוקר וממשיך עד שאנו חוזרים לאותה מיטה מאוחר בלילה. עבור בני נוער בעיקר, הוא טוען, "זוהי משרה של 24 שעות ביממה".

אנחנו, כאמור, לא עושים את ההשוואה הזו במודע, היא מתרחשת ברקע. על פי מחקרים פסיכולוגיים היא הופכת אותנו למתוחים יותר, ולצד זאת, כפי שמסביר ווילארד, גם לנרקיסיסטים יותר. ההשפעה הרגשית, אם כן, מתחוללת בנו במהירות ובעוצמה גבוהות מאי פעם. "אנו יכולים להיות בכל מקום בעולם ולהיתקל בפוסטים של חברים אשר מעוררים בנו שמחה, תרעומת, עצב, צחוק, יגון, קנאה ועוד – הכול בכמה רגעים". חשבו על פיד טיפוסי: ידיעה חדשותית מעוררת דאגה, אחריה סטטוס משעשע, תמונה של חבר על החוף במקסיקו, סטטוס מעורר רחמים של סטודנט מרוט, שקיעה אקראית, פרסום של תרומה לנזקקים ותמונות של תינוקות עד האופק. "איש מאתנו", לדברי ווילארד, "אינו מחווט לספוג כזו כמות של תוכן רגשי בבת אחת מבלי להגיב". ואת הטורנדו הרגשי הזה אנו חווים באופן רציף בכל יום.

רשתות חברתיות הן לא מקור מידע מהימן על חייהם של אחרים.

אם ההשוואה הזו מזיקה לנו, והיא מתרחשת באופן בלתי מודע, הרי שהפתרון הטבעי של ד"ר ווילארד יהיה קודם כל להתבונן נכוחה על האופן שבו אנו צורכים מדיה חברתית. במילים אחרות, הוא שואל "האם אנו יכולים ללמד את עצמנו ואנשים צעירים סביבנו לגשת לפיד של הרשתות החברתיות באמצעות מיינדפולנס, אפילו רק מדי פעם?" נקודת המוצא היא שהטכנולוגיה לא הולכת להיעלם מחיינו, ולכן זו בחירה שלנו אם לקבל את השלכותיה כמות שהן או לחפש הזדמנויות להפיק ממנה תועלת. "[גישת] המיינדפולנס אומרת לנו שאפשר להוציא תובנות מכל דבר כאשר ניגשים אליו במודעות", מסביר ווילארד. כלומר, באמצעות שימוש מודע במדיה החברתית אנו יכולים לרסן במעט את טורנדו הרגשות ולחיות חיים יותר מאוזנים.

בספרו מציע ווילארד לפתח טקס קטן וליישם אותו אחת לכמה זמן, אולי כשמגיע השלב שבו אתם מרגישים שההתחברות לרשת מלווה בעקצוצים לא נעימים. המטרה היא לגשת לפייסבוק, טוויטר, אינסטגרם או כל מרחב וירטואלי מועדף – בצורה מודעת. לאמץ את עמדת המשקיף האובייקטיבי. ראשית הוא ממליץ לשבת בתנוחה נוחה ומשוחררת, לקחת כמה נשימות ולחשוב במודע על המצב הפיזי והרגשי שבו אתם נמצאים באותו רגע. בטרם אתם נכנסים לרשת המועדפת, נסו לחשוב רגע עם עצמכם, מהן הכוונות והציפיות שלכם מהשימוש: מדוע אתם בכלל מתחברים לרשת? מה אתם מקווים למצוא שם, על איזה צרכים זה עונה לכם? בהמשך ד"ר ווילארד מבקש לעצום את העיניים, להתרכז במצב הרגשי למשך שלוש נשימות ואז לפקוח אותן ולהביט על הפוסט הראשון בלבד. לאחר שסקרתם אותו, הישענו אחורה, עצמו שוב את העיניים ונסו לחשוב – איזו תחושה התעוררה בכם? מה היא הציתה במחשבתכם ואולי בגופכם? האם רציתם להמשיך לעסוק באותו פוסט, או אולי להמשיך הלאה? תנו לתחושה לעבור ונסו את הפוסט הבא ואולי כמה נוספים.

להפחית את העומס הרגשי שהרשת מפעילה עלינו

המטרה כמובן היא לא לעבור על כל הפיד באופן הזה. ומן הסתם קיימות טכניקות נוספות לגישה מודעת. יש אנשים שדי להם באימוץ קונספטואלי של עמדת המשקיף כדי לבצע חקר עצמי, ללא צורך בתרגול מיינדפולנס. העיקרון הוא לעשות את מה שעובד עבורכם כדי להציף אל פני השטח את ההשלכות הרגשיות האוטומטיות של המדיה החברתית. לקחת את 'הנורמלי החדש' ולהעמיד אותו תחת אור השמש. אפילו אם תעברו על פוסט אחד באופן הזה, 3-4 פעמים בשבוע, הפיד שלכם כבר ייראה לכם אחרת. החוויה שלכם תהיה הרבה יותר מאוזנת, שקולה ואחראית. "כשאתם הופכים יותר מודעים לרגשות שאתם מזמינים אל יומכם בביקור במדיה החברתית", מסביר ווילארד, "תוכלו לקבל החלטות טובות יותר לגבי התדירות שבה תבקרו באתרים הללו". ואנחנו נוסיף, כי ההחלטות הללו לא מסתכמות בוויסות התדירות, אלא גם בשאלה אחרי מי לעקוב וכיצד לעבד את המידע שאתם סופגים, כלומר כדאי להפעיל חשיבה ביקורתית ולקחת את כל מה שאתם נחשפים לו בעירבון מוגבל.

"מחקרים מראים כי גמול חברתי חיובי ושלילי מרגיש אותו הדבר בעולם הווירטואלי והמציאותי", מסביר ד"ר ווילארד. כשאנו משוטטים לתומנו ברשת, המוח שלנו לא מכיר בעובדה שזהו עולם דיגיטלי עם חוקים משלו. הוא מגיב לסיטואציות חברתיות באותו אופן שהיה מגיב אילו היינו שם עם האנשים הללו. רבות נאמר על הריחוק הפיזי שמסיר את המחסומים אצל אנשים. העבודה מול מקלדת ומסך מעניקה לנו לגיטימציה להסיר רסנים חברתיים שקיימים במגע אנושי, לטוב ולרע. התועלת של גישה מודעת לפייסבוק וחבר מרעיו, אם כן, נוגעת גם בפן החברתי, כיוון שהוא כרוך בוויסות רגשי. במילים פשוטות, כשאנו מזכירים לעצמנו מול מה אנו ניצבים ומה חוקי המשחק באותו עולם, קל לנו יותר להתמודד עם מכלול ההשפעות החדשות של הטכנולוגיה.

צריכה מודעת של מדיה חברתית משולה לאדם שראייתו התדרדרה אט אט מבלי שהבחין בכך, עד שבשלב מסוים החל לסבול מכאבי ראש תכופים ללא סיבה מוסברת. רק לאחר שנרכיב משקפיים ישובו הצלילות והחדות לראייתנו, העומס שפעל ברקע ידעך – ואיכות חיינו תשתפר לבלי היכר.