כיצד הכוחות הדומיננטיים בסביבתנו משפיעים עלינו והאם ניתן לשלוט בהם?
נכנסתם לקזינו בווגאס והחלטתם לשחק ברולטה. אתם צריכים להמר על הסיבוב הבא בידיעה שבשלושת סיבוביו האחרונים, הגלגל נעצר על אדום. האם תהמרו שוב על אדום? במקרים רבים אנשים מיישמים בסיטואציות מסוג זה את חוק הממוצעים, תיאוריה הגורסת כי התוצאה של סיטואציה נתונה משקפת את ממוצע התוצאות האפשריות. ולכן, הם יהמרו על השחור. שהרי אם הרולטה עצרה כמה פעמים ברצף על אותו צבע, מה הסבירות שהיא תעצור עליו גם בפעם הרביעית?
התשובה לכך היא, כמובן, חמישים אחוז. בדיוק. ואולם, אכן, לחוק הממוצעים אין בסיס מתמטי והוא אינו מדויק מבחינה סטטיסטית. קבלת החלטות בהסתמכות על החוק עלולה לאכזב את מי שמצפה לתחזית מדויקת. עם זאת, חוק הממוצעים עשוי לעתים להיות רלוונטי, בתנאי שמשתמשים בו בצורה מושכלת. ג'ים רוהן, פילוסוף עסקים וגורו של פיתוח עצמי ומוטיבציה, נודע בין היתר בזכות האמרה הבאה: "אתם הממוצע של חמשת האנשים שעמם אתם מבלים הכי הרבה זמן". מאז שנולד רעיון זה, המבוסס בחלקו על חוק הממוצעים, הוא הפך לדיבר ה-11 עבור יועצי מוטיבציה ומומחים לאימון אישי.
אפקט חמשת הקרובים
הדעות חלוקות לגבי האמרה הזו ואנו ננסה לברר האם וכיצד אפשר ליישם אותה. אבל קודם, מה זה בכלל אומר להיות הממוצע של חמשת האנשים הקרובים אלינו ביותר? ובכן, מאחורי הקביעה הזו יש גרעין של אמת. היינו מציגים מחקרים שמוכיחים כי אנו מושפעים באופנים שונים ומשונים מהסביבה, ובמיוחד מהאנשים שבאים עמנו במגע יומיומי, אבל זה כל כך אינטואיטיבי שאין בכך צורך. אנחנו מחקים את הסביבה בדיבור, בלבוש, בתחומי עניין ואפילו בשאיפות. וגם הסביבה מחקה אותנו. חיקוי הוא כלי שחקוק בגנטיקה שלנו, זהו אחד ממקורות הלימוד הבולטים ביותר שלנו כתינוקות וכילדים, והוא ממשיך אל בגרותנו. החיקוי נעשה לעתים במודע, כמו בהמלצה לסדרה שעמית לעבודה אמר שאנו פשוט חייבים לראות. אך ברוב המקרים התהליך מתרחש באופן בלתי מודע. שבב מידע בשיחה אקראית ששמענו בטעות יכול להפוך לרעיון שייראה לנו שלנו ומקורי לחלוטין. וכמובן ישנן מיקרו-תרבויות, מעין נורמות חברתיות המקובלות בחוגים מצומצמים של אנשים ספורים.
על בסיס הטבע הזה שלנו, רוהן גרס כי שהייה בסביבת אנשים מוצלחים, שאפתנים ומעוררי השראה, יכולה לדחוף אותנו למעלה. מומחי מוטיבציה והתפתחות אישית שבאו אחריו, לקחו את הטענה של רוהן למקום של סלקציה סוציאלית. כלומר, הגישה שעלינו ליצור קשרים ולנתק אותם עד שלבסוף נימצא בסביבה התומכת את השאיפות שלנו. ובכן, חוק הממוצעים – שבהקשר הספציפי של מערכות יחסים אפשר לכנות אותו 'אפקט חמשת הקרובים' – הוא מסוג הדברים שלעתים אנשים נוטים להתייחס אליהם כאל אמיתות מדעיות, אבל דרך יותר מועילה לבחון אותם היא בתוך קונטקסט אישי. במילים אחרות, זהו רעיון שכדאי להכיר, אבל עוד יותר כדאי לקחת בפרופורציות, והנה הסיבות לכך.
שאלה ראשונה, מאיפה הגיע המספר חמש? נראה כי לא מדובר במחקר מדעי אלא בהערכה גסה המבוססת על ניסיון ואינטואיציה, אמנם של אדם מאוד מצליח שהשקיע רבות בתחום הפיתוח האישי, ועדיין – רק אינטואיציה. אבל בואו לא נהיה קטנוניים, מיד נראה שהביקורת העיקרית מגיעה מכיוון אחר. רוב החולקים על אפקט חמשת הקרובים מסכימים כי קיימת השפעה בין-אישית, אך יוצאים נגד הרעיון שעלינו להקיף את עצמנו באנשים מצליחים כדי להצליח בעצמנו. ויש צדק בדבריהם.
במצב שבו מערכות היחסים שלנו פחות או יותר תקינות, לא ממש מומלץ לבצע ניסויים עם אפקט החמישה. הכותבת סופי סנדל מסבירה את הנקודה בטור ב- Huffington Post. ראשית, לטענתה, את המשפחה לא בוחרים, ועבור אנשים רבים בני המשפחה מתברגים חזק במועדון החמישה. שנית, היא מעלה את הטיעון ההגיוני שהחיים דינמיים, ולעתים אנשים חשובים בחיינו חווים משברים. האם עלינו לנטוש אותם בשעת צרתם כיוון שהם 'מושכים אותנו למטה?' היא מספרת על מכר שניסה להתחבר לאנשים מוצלחים כדי למנף את עצמו. התוצאה הייתה שהתקדמותו לא הושפעה מהקשרים שניסה ליצור, אבל הוא כן הצליח לתייג עצמו כאדם מתרפס בקרב חבריו הקרובים. מחקרים הוכיחו כי אחד התנאים החשובים ביותר לבריאות ולאושר הוא קשרים חברתיים אותנטיים. ויתור עליהם למען קשרים אינטרסנטים בלבד עלול לעלות לנו בצניחה משמעותית ברווחה הנפשית ובבריאות.
לא מומלץ להמר על חברויות בהתבסס על חוק הממוצעים.
במקום לנטוש חברים ותיקים ולאמץ קשרים תועלתניים, היא מציעה להצטרף לקבוצות, למועדונים וכדומה. אך מקריאה בין השורות עולה כי סנדל עצמה מסכימה עם התובנה הבסיסית של רוהן. אולי מבלי לשים לב, היא מוכיחה בעצמה את הטיעון של אפקט חמשת הקרובים כשהיא כותבת נגד נטישת חברים ומציאת דמויות חדשות "כדי להעלות את הממוצע". לטענתה, "אם נפסיק לבלות זמן אתם [חברים קרובים], זה ישנה את האופן שבו אנו רואים את עצמנו. קשה יותר להתחבר לזיכרונות ולחוויות מסוימים". וזו בדיוק הנקודה שרוהן מדבר עליה – אנו מושפעים מהסביבה הקרובה עד לרמת האישיות.
סנדל מאמינה כי חוק הממוצעים הוא לא דרך לבחור חברים, ולרוב הצדק עמה. אבל גם למטבע הזה יש צד שני. לעתים מתגנבת לחיינו דמות שמכורח נסיבות אלו ואחרות נשארת שם, אך עמוק בפנים אנו יודעים שעלינו להמשיך הלאה. לפעמים אנו מאומצים על ידי מעגל חברתי שלא בהכרח בחרנו בו באופן יזום. במקרים כאלה, למשל, חוק הממוצעים יכול להוות שיקול משמעותי בהחלטה להיפרד כידידים ולפנות בחיינו מקום לאנשים חדשים. אפקט חמשת הקרובים יכול להיות שימושי בסיטואציות נוספות. אנשים נמשכים לאנשים שחולקים עמם השקפת עולם, תחומי עניין, אזור מגורים וכדומה. העניין הוא שכאשר אנו מוקפים אך ורק באנשים שמתנהגים וחושבים בדיוק כמונו, אנו מסתכנים ביצירת בועה וכניסה למצב סטטי בחיים. אנשים מרקעים מגוונים מותחים ומרחיבים את האישיות שלנו. הם שומרים אותנו רעננים ובתנועה. הממוצע שמעצב אותנו מפוזר בצורה רחבה יותר ולכן אנו יכולים לפתח נקודות מבט חדשות להתמודדות עם אתגרים או סתם ליהנות מזוויות חדשות להביט על היופי של החיים והעולם.
לבחור מה יגדיר את הממוצע שלנו
אז האם אפקט חמשת הקרובים הוא בכל זאת לא כזה נורא? מי צודק – רוהן ודומיו או סנדל ומבקרים נוספים של הגישה? עושה רושם שתלי תלים של הנחות שנויות במחלוקת נבנו על רעיון שבסיסו הוא נכון; כלומר, אנשים פירשו את רוהן פשוטו כמשמעו, במקום להתבונן ברעיון שהוא ניסה להעביר. הטענה הזו מתחדדת לאור העובדה שאת אפקט חמשת הקרובים אפשר ליישם ביעילות, אם כי בתחומים פחות רגישים ממערכות יחסים. אז באילו היבטים של חיינו חוק הממוצעים ונגזרת החמש שלו הרבה יותר אפקטיביים ופשוטים לביצוע?
הבלוגר ג'יימס אלטושר מציע להרחיב את תפיסתו של רוהן לארבעה תחומים נוספים: מקורות השראה, מחשבות, גוף ונפש ועזרה לזולת. הבה נפרט. איזו מוזיקה מעוררת בכם השראה? ואולי זה יוצר קולנוע, ספורטאי, מדריך רוחני, בעל חיים, סופר או סתם סרטון שראיתם ביוטיוב וגרם לכם לחשוב. אלטושר מציע לשמור את חמשת הדברים שמעוררים בנו השראה במרחק נגיעה, ולעשות זאת באופן קבוע, כך שחוק הממוצעים יסייע לתווך את הערך שמצאנו בדברים הללו אל חיי היומיום. אותו עיקרון תקף גם לגבי מחשבות. "אני מנסה שהן יהיו הכרת תודה, שפע, בריאות, ערך ופליאה, בסדר הפוך", הוא אומר. כלומר, אם נדאג שחמש תמות חיוביות ירכיבו את מרב נפח המחשבות שלנו, הרי שבלית ברירה הממוצע יהיה חיובי. אלטושר כולל מזון פיזי ומנטלי תחת אותה כותרת. תזונה בריאה וקריאה איכותית, למשל, משמשות להעלאת הממוצע של בריאות הגוף והנפש יחדיו. לבסוף, הוא טוען, "אני הממוצע של חמשת הדברים שאני עושה כדי לעזור לאנשים בכל יום".
בסיכומו של עניין, אפקט חמשת הקרובים עוסק בשאלה אילו אנשים, מחשבות, חוויות ושאיפות היינו רוצים לראות סביבנו – או – כיצד אנו יכולים לעצב את מציאות החיים שלנו. זה לא אומר שצריך לבחור את החברים באופן הזה – חברות צריכה להיות טבעית. אבל בהחלט ניתן לווסת באופן מודע את המגע עם הסביבה, וליזום, למשל, היכרויות עם אנשים מעניינים. וכפי שמלמד אלטושר, ניתן ליישם את אפקט החמישה בתחומים שבהם יש לנו בחירה ושליטה. הרעיון הוא לבחון כיצד הכוחות הדומיננטיים שמקיפים אותנו משפיעים על חיינו – ולשאול את עצמנו האם ומה אנו רוצים לעשות עם הידע הזה.
ועוד דבר אחד לקינוח, שכבר נרמז קודם: כשאנו חושבים על אפקט חמשת הקרובים צריך לקחת בחשבון שכל אדם משחק את שני התפקידים. כפי שאנשים קרובים משפיעים עלינו, כך גם אנחנו מהווים חמישית (או כל חלק יחסי אחר) מהממוצע של האנשים הקרובים אלינו. ולכן, הנקודה למחשבה היא שהאופן שבו אנו מתנהגים מעצב את המציאות של אחרים. האימפקט שניצור בחייהם יחזור כאפקט מראה לחיינו, וכף ניצור היזון חוזר בלולאה בלתי נגמרת של השפעה חיובית.
כתבות נוספות שעשויות לעניין אותך:
6 דרכים בהן אחינו ואחיותינו משפיעים על הזהות, הבריאות והאושר שלנו
חברות היא ערך נשגב - אבל מסתבר שלעתים אנו רואים אותה באופן שונה מחברינו
ההרצאה השבועית של TED: מחקר חסר תקדים מגלה מה הופך את החיים לאיכותיים
עוד מרדיו מהות החיים:
