שחקו אותה קשים להשגה – במקום לרדוף אחרי אושר, פשוט תנו לו להגיע אליכם

פסיכולוגית מהרווארד מסבירה כיצד חיבור למכלול הרגשות מוביל לחיים מלאים

לא מעט חילוקי דעות קיימים סביב החלומות שלנו: לצד כאלו הדוגלים בגישה שכל חלום ניתן להגשמה, מצויים כאלו שלתפיסתם יש חלומות שנועדו להישאר בעולם הפנטזיה. הדעה הראשונה די מסבירה את עצמה; הרציונל ברקע של הגישה השנייה הוא שמרגע שאנו מגשימים חלומות מסוימים הם כבר לא חלומות – או אז קסמם עלול להתפוגג, פעמים רבות אנו עלולים להתאכזב מגודל הציפיות – שלא מומשו – ולוותר על משהו גדול שהנחה אותנו עד כה. בין שתי אסכולות אלו, מעניין לבחון איפה ממוקם החלום האולטימטיבי – להצליח לחיות חיים מאושרים. האם אנו באמת מעוניינים לשמור אותו כחלום ותו לא, מחוץ לטווח נגיעה, או שאנחנו שואפים למשש אותו בימי חיינו?

על אף ששאלה זו עשויה להישמע בנאלית, היא הכול חוץ מזה. זאת מכיוון שכדי להחליט שאנו רוצים להגשים את חלום האושר, צריך ראשית לברר האם אנו בכלל יכולים לעשות זאת. מדוע השאלה הזו בכלל אקטואלית? הרי לא מעט אנשים המעידים על עצמם כמאושרים מוכיחים לכאורה את היתכנותו של האושר. יחד עם זאת, ד"ר סוזן דייוויס, פסיכולוגית מהארוורד, מסבירה ב– Business Insider כי אושר הוא תופעה הרבה יותר מורכבת מהדרך שבה אנו תופסים אותה. לטענתה, עצם המרדף אחר האושר הוא זה שעלול להרחיק אותנו מהגשמתו.

פרדוקסליות האושר

כותבת המאמר שאנה לייבוביץ' מסבירה כי "כשזה נוגע לאושר, לנסות [בכוח] יכול לחזור אלינו כבומרנג. במקום זאת, נראה כי המפתח הפרדוקסלי לאושר הוא לקבל את אי-האושר – לא לכפות על עצמנו רגשות שאנו לא חשים". כדי לחבר את זה לעניין הגשמת החלומות אפשר לפנות לציטוט של הרשה בהוגל, עיתונאי ופרשן ספורט הודי המומחה לקריקט. בספרו The Winning Way: Learnings from sport for managers הוא כותב: "ברגע שאתם שמים דד-ליין על החלום, הוא הופך ליעד". אך בעוד שעבור חלומות מסוימים זו בהחלט יכולה להיות דרך פרקטית לתרגם את החזון הלכה למעשה, כשמדובר באושר המציאות מורכבת בהרבה.

מטבעו, אושר הוא תופעה שמגיחה לחיינו לסירוגין, בתקופות ארוכות יותר או פחות. הוא תלוי בסט עצום ומורכב של נסיבות, חלקן בשליטתנו ואחרות – פחות. מערכת הרגשות האנושית כוללת גוונים רבים מאוד, כשאושר הוא רק אחד מהם. ולכן, אם אנו תופסים את האושר כחלום שניתן להגשמה, המשמעות היא שאנו מסתכלים עליו כעל מצב מוחלט וסופי שניתן להגיע אליו ולהישאר בו לנצח, לו רק ננקוט אי אילו צעדים. תוצאות התפיסה הזו יפות בתיאוריה, אבל מה קורה במציאות? ד"ר דיוויס מסבירה ש"כשיש לנו מטרה מסוימת סביב אושר זה יכול לגרום לנו לסמן כל אכזבה, נסיגה ודאגה כהוכחה לכך שאנו לא מאושרים מספיק, או כמעט הוכחה לכך שנכשלנו בניסיוננו להיות מאושרים". ההסתכלות על אושר כעל יעד שאפשר להשיג – כמו קידום בעבודה או טיסה לטסמניה – גורמת לנו לבצע הערכה שיפוטית של ביצועי האושר, "וזו פשוט לא דרך מציאותית לחיות", מסכמת דייוויס.

בספר Emotional Agility שחיברה, דיוויס מנסה להראות כיצד ניתן לנהל את הרגשות – בדגש על אושר – בצורה יעילה: מצד אחד לא לתת להם מנדט של שליטה על חיינו, ומצד שני לדעת כיצד להתחבר אליהם בצורה בונה. לדבריה, זה דורש בעיקר כנות עם עצמנו, כנות שלעתים עשויה לדעוך כשאנו מאלצים את האושר לתוך חיינו תוך התעלמות מרגשות אחרים. מאחורי הטענה הזו עומדת העובדה שרגשות כמו כעס, צער, מרמור ותסכול הם חלק בלתי נפרד מהקיום האנושי. אם אנו תופסים את הרגשות הללו כמכשול בדרך למטרה, הרי שהם לא רצויים. העיסוק בהערכה של האושר והמרדף אחריו עלולים להוביל למצב שבו אנו מנסים לכפות אושר על חיינו. נוצר מעגל סגור: אנו רוצים להיות מאושרים ולכן מסתכלים על האושר כעל מטרה פרקטית. אנו לא מצליחים להשיג אותה,  מכיוון שטבע האדם הוא לחוות רגשות מגוונים. זה עלול להוביל לתחושת כישלון ביחס ליעד שהצבנו לעצמנו וליצור מיסטיפיקציה מדומה של האושר כחלום גדול שקשה להשיג – מה שעלול להגביר את המרדף עוד יותר, וחוזר חלילה.

הפרדוקס הכפול של האושר מוביל אותנו חזרה אל נקודת המוצא.

דייוויס מציגה בספרה ראיות למחקרים שהוכיחו כי הערכת יתר של חשיבות האושר נמצאה בקורלציה דווקא עם תחושה של חוסר סיפוק מהחיים. אחד המחקרים קובע כי "באופן פרדוקסלי, הערכה של האושר עלולה להוביל אנשים להיות פחות מאושרים, בדיוק כשהאושר נמצא בהישג יד". מדוע קורה שאנשים שתופסים אושר כמשהו גדול ורצוי חווים חוסר סיפוק ורווחה בחייהם? לדבריה האחראי לכך הוא מנגנון פסיכולוגי שכולנו מכירים – הדחקה. "כאשר אנשים מאוד לא מאושרים ומתרכזים בחשיבה חיובית, זה עלול להוביל אותם לדחוף מחשבות ורגשות קשים הצדה". התמודדות עם רגשות קשים אינה תחביב מבוקש בקרב בני האדם, אבל היא צורך טבעי וחיוני שדייוויס מסבירה בהמשך. במובן מסוים היא יוצאת כנגד אחת הפרות הקדושות של הפסיכולוגיה המודרנית, התמקדות בצד החיובי של הדברים. אבל זה נכון רק על פני השטח. להתמקד בחיובי לא אומר שעלינו לבטל את הרגשות האחרים (מה שבלתי אפשרי בלאו הכי). זה רק אומר שעלינו לנסות ולהגביר את ההשפעה של החיובי שכן קיים בחיינו באופן קבוע לצד השלילי והקשה, או לנסות להוציא דבש מהעוקץ. אבל כדי שזה יהיה אפשרי, עלינו לראות שקיים עוקץ, להתייחס אליו ולנסות להבין אותו.

מה עלול לקרות כשאנו כופים את האושר באופן בלעדי ומלאכותי? כאמור, דייוויד מציינת כי התהליך הזה מוביל להדחקת הרגשות הלא נעימים, וזו עלולה ליצור פער בין המודע לתת-מודע. לייבוביץ' מדגישה כי הדבר דומה "לטאטוא הרגשות הקשים מתחת לשטיח בסלון המנטלי שלכם. נכון, זה נראה מושלם, אבל זה רק עניין של זמן לפני שהלכלוך מתחיל להישפך החוצה". טיפוח פני השטח על חשבון טיפול בשורשים יכול במקרים קיצוניים ליצור נתק משמעותי בין הציפיות של האדם מהחיים ובין העולם שבחוץ, מה שמתבטא בתפיסת מציאות משובשת.

הכרה ברגשות קשים היא אם כל השינויים

ד"ר יוג'ין גנדלין, פילוסוף ופסיכותרפיסט משפיע ומתלמידיו של קארל רוג'רס, מציג פן נוסף ויסודי בהקשר של הדחקה. ב-1964 פרסם באוניברסיטת שיקגו תיאוריה על שינוי אישיות, ובפרק "פרדיגמת ההדחקה" הוא מציין: "תיאוריות רבות גורסות כי הסתגלות דורשת מודעות, וכי הדחה גורמת לחוסר יכולת לבצע הסתגלות". זה מתחבר לדרך שבה מציעה דייוויס להתמודד עם הרגשות הקשים והמרדף אחר האושר. היא מציעה להסתכל על הרגשות השליליים כעל מקור מידע יקר ערך. "חשוב לתת תשומת לב גבוהה לרגשות השליליים, כיוון שלרוב הם מנסים לספר לנו משהו", מסבירה לייבוביץ'. המידע הזה מאפשר לנו לבצע התאמות בחיים, או במילים אחרות, להסתגל לנסיבות המשתנות. "מה שמתרחש כשאנו מתרכזים בלהיות מאושרים יתר על המידה, זה שאנו למעשה מסיטים הצדה מידע קריטי שעוזר לנו ללמוד ולהסתגל בחיים", דייוויד מחזקת.

הדוגמאות לכך הן אינטואיטיביות. תסכול כתוצאה מכך שרימו אותנו במוסך יכול ללמד אותנו על חוש הצדק שלנו; תחושת אשמה כתוצאה ממעורבות שלנו במקרה מצער של אדם אחר יכולה לספר לנו מה הערכים המוסריים החשובים לנו; מתח נפשי שמלווה אותנו ברקע מזמין אותנו לעשות הערכת מצב כללית בחיים וכן הלאה. המידע הזה מכוון אותנו לשינויים שעלינו לבצע ולהדק טוב יותר את ההתנהגות ואת הפעולות שלנו לאופן שבו היינו רוצים לחיות באמת. בשל כך, דיוויס מציעה "להופיע למפגש עם הרגשות שלנו". כאמור, התעלמות והדחקה שלהם כדי לקדם את האושר עלולים ליצור דיסוננס קוגניטיבי. לעומת זאת, המידע שאנו משיגים כתוצאה מחקר הרגשות השליליים עוזר לנו "לגבש חיים המחוברים לפעימות הלב שלנו". היא מדברת על עצירת המאבק הפנימי לגבי שאלות כמו האם אני צריך להרגיש עצוב, האם עליי לחשוב שדבר מה הוא שלילי? כאשר מפסיקים לשפוט ומכירים ברגשות כפי שהם, רק אז אנו מסוגלים לשנות. אם נספר לעצמנו שהכול טוב במאה אחוז מהזמן, הרי שאין לנו סיבה לעשות משהו בצורה אחרת. "באופן מוזר, קבלה היא המבשרת של השינוי", מסבירה דייוויד.

פתיחות מנטלית מאפשרת מבט ניטרלי על הרגשות באשר הם.

הדרך לבצע הערכת מצב רגשית ולא שיפוטית היא לחלק את עצמנו לשניים: "האני המרגיש", שתפקידו לחוות את הרגשות בצורה הכי אותנטית שניתן, "והאני המתבונן מהצד", שמשמש יחידת בקרה שבוחנת את הרגשות ממקום ניטרלי וענייני. "הרעיונות הללו נטועים במיינדפולנס", מסבירה לייבוביץ', "ביכולת להיות מודעים למחשבות, לרגשות ולתחושות גופניות מבלי לשפוט אותם". זה לא אומר שחייבים בהכרח לתרגל מדיטציה כדי להיות מודעים, לדבריה, "אם כי זה עשוי לעזור", אלא פשוט לקבל על עצמנו את מלוא קשת הרגשות בצורה אובייקטיבית. לחיות את החוויה האנושית על כל גווניה. "בסופו של דבר", מוסיפה לייבוביץ' "המטרה היא 'להיות', במקום 'להיות מאושר' – מה שמשחרר במידת מה".

חיים מלאי משמעות ואושר הם חיים מלאים, לטענתה של דייוויס. "אם אנו רוצים להיות בעולם הזה בצורה אותנטית ומשמעותית, איננו יכולים להתמקד בממד אחד של החיים ולצפות שזה יעניק לנו חיים מלאים". האם זה אומר שלא צריך לשאוף לאושר? נראה כי החלום להיות מאושרים הוא בר השגה, אבל רק לפרקים. אפשר וכדאי לשאוף להעצים את התחושה ולמתוח את פרק הזמן שהיא פוקדת אותנו ככל הניתן, אבל הראיות מצביעות על כך שגישה יזומה עלולה להוביל לאפקט בומרנג. יש פתגם – "אתה מתחיל להעריך משהו רק כשאתה מאבד אותו". המיסטיפיקציה של האושר פועלת כנראה בכיוון ההופכי: ככל שאתה מעריך משהו יותר, אתה עלול להרחיק אותו ממך. כשאנו מייחסים לאושר תכונות פלא על-מציאותיות, אנו רק מגדילים את הפער בינינו ובינו. כמו גור כלבים שמנסה לתפוס בועת סבון בין שיניו ולא מבחין כי בכל פעם הוא נושף על הבועה ומעיף אותה הלאה, רגע לפני שהלסת נסגרת.

אחד המפתחות (מני רבים) נמצא בחיבור לקשת הרגשות המלאה. בכוחם של חיים מתוך אותנטיות לנפץ את מיתוס האושר ולאפשר לנו לקבל אותו כתופעה אמתית ומוחשית יותר. רגשות שליליים (אך גם חיוביים) שווים מידע. המידע הזה משמש לקרב אותנו למקום שבו אנו שואפים להיות. והאין זהו אחד היסודות בתחושת אושר? דווקא כשאנו מרפים מלהשיג את מטרת המטרות, נפתחת בפנינו הדרך להגשים את שאר הדברים שהיינו רוצים. הפלא ופלא, תוצר הלוואי של כך הוא תחושת הסיפוק והאושר ששחררנו מלכתחילה.

כתבות נוספות שעשויות לעניין אותך:

האם כל הזמן הזה שאלנו את עצמנו את השאלה הלא נכונה לגבי אושר?

להישאר עם טעם של עוד – כיצד להפוך את הזיכרון ארוך הטווח לחיובי יותר

הנדסת האושר של תעשיית הבידור – כך מעצבים עבורנו חוויות בלתי נשכחות

עוד מרדיו מהות החיים:

הנוירולוג ד"ר יקיר קאופמן על חיבור ואיזון כל ממדי הקיום – גוף, נפש ורוח