הסופר פיקו אייר מתאר את הרגליו היומיים של מנהיג הבודהיזם
כחצי מיליארד בני אדם ברחבי העולם נושאים עיניהם לאדם אחד, הדלאי לאמה. תפיסת העולם הבודהיסטית אינה כוללת אמונה באל או אלים ולכן, בשונה מזרמים רוחניים אחרים, אנשים בשר ודם הם מקור הסמכות. זהו משקל עצום לשאת על הכתפיים ולכן טנזין גיאטסו – הדלאי לאמה ה-14 – נמצא בקו תפר מאוד מיוחד. מצד אחד, יש לו מעמד של מנהיג רוחני עליון – ומצד שני, חלק ניכר מתפיסת העולם שהוא מוביל מייצגת את ההיפך מההערצה עיוורת ודוגלת בצניעות.
על דבר אחד קשה להתווכח – גיאטסו הצליח למצוא את האיזון בין ענווה ובין כריזמה מנהיגותית. די לקרוא מעט מדבריו כדי להבין זאת. הוא כמובן עשה זאת בדרך הבודהיסטית, אבל מה בדיוק מסייע לו לתמרן בין מעמדו הבכיר לאורח חיים פשוט למדי? מריה פופובה, כותבת הבלוג Brain Pickings, מפנה זרקור לספר 'הדרך הפתוחה' שמאפשר הצצה לשגרת יומו ולהרגליו של הדלאי לאמה. המחבר פיקו אייר – סופר בריטי ממוצא הודי הידוע בספרות המסעות שלו – מכיר את גיאטסו מגיל ההתבגרות וביקר אותו בביתו לאורך עשרות שנים. מתוך ההיכרות אישית הוא מציג חלק משגרת יומו של המנהיג הרוחני ומסביר כיצד היא מביאה לידי ביטוי את התפיסה הבודהיסטית, ומה אנו יכולים לקחת ממנה.
אייר טוען כי דמויות מפורסמות רבות בדורנו שואפות לגעת בלבבות של אנשים על ידי הצגת סיפור חייהן כאגדה. לעומתן, "הדאלי לאמה, מטבעו ומתרגוליו, נמצא בעמדה המשונה של לנסות לעשות את ההיפך: הוא בא לומר לנו שהוא אמיתי". לאדם הממוצע שרואה מולו דמות בעלת מעמד רוחני כה גבוה, קשה שלא לייחס לה תכונות-על מופלאות. ואולם, חלק ממשימת החיים של גיאטסו היא להוביל אנשים להבנה שזו לא הנקודה בדרך הבודהיסטית, וכי את התשובות לשאלות הגדולות שהאדם עוסק בהן צריך לחפש בפנים ולא במקורות חיצוניים. הדרך הבודהיסטית ומורים רוחניים יכולים לשמש כקווים מנחים, אבל הם לא נועדו לשמש מאגר תשובות מוכן מראש.
מדיטציה בשלוש וחצי לפנות בוקר
אם כן, כיצד הדלאי לאמה מיישם את העקרונות הגבוהים של הבודהיזם בפרקטיקה היומיומית? אייר מציג שני הרגלים המהווים חלק משגרת הבוקר היומית של גיאטסו. הראשון הוא מדיטציה והשני הוא מה שמכנה הסופר "דיאטת מידע". עוד נגיע לדיאטת המידע, אבל מעניין להתעכב רגע על המדיטציה, שעל פניו נראית כמו הרגל מובן מאליו עבור כל בודהיסט, שלא לומר עבור מנהיג הדרך. כדי להבין עד כמה משמעותי החלק הזה ביומו חשבו כיצד אתם תוחמים את הבוקר ואיך אתם מבלים את החלק הזה ביום. אפשר להניח שאדם ממוצע מתחיל את הבוקר בטווח השעות שבין 5 ל-8 ומסיים את חלקו הראשון של היום בסביבות 11-12. לכל אדם יש את הקצב שלו, אבל בטווח הזמן הזה רובנו מספיקים לא מעט. קפה, נסיעה לעבודה, ארוחת בוקר, מיילים, אולי איזו ישיבה, קצת עבודה, טלפונים, מעבר על דוחו"ת וכן הלאה.
עכשיו חשבו שהבוקר שלכם היה מתחיל בשלוש וחצי בלילה. כל יום. ואת ארבע השעות הראשונות של היום הייתם מקדישים לתרגול מנטלי בלבד. "עד השעה תשע בבוקר הדלאי לאמה כבר ער יותר מחמש שעות ומבלה… בהרהורים על שורשי החמלה". מכיוון שזה הדבר הראשון שעושה גיאטסו בכל בבוקר, יש להרגל הזה כוח לעצב את שארית יומו ואת תודעתו בכלל. פופובה מתארת את ארבע שעות המדיטציה של הבוקר כ"אבן הבניין למשימתו השקטה והיציבה של הדלאי לאמה לחקור את העולם מקרוב, להבין את חוקיו ואז לראות מה ניתן ומה לא ניתן לעשות במסגרת החוקים הללו".
משכן הקיץ של הדלאי לאמה, להסה, טיבט.
אם השלב הראשון של היום נועד להתבוננות פנימית מלאה יראת כבוד כלפי משימתו של מנהיג הבודהיזם, מטרת החלק השני שעליו מדבר אייר היא התבוננות החוצה לשם חיבור לעולם. גיאטסו מקדיש פרק זמן לא מבוטל למידע אקטואלי על העולם ונחשף לערוצי תקשורת רבים ומגוונים. אך מכיוון שאנו חיים בעידן של התפוצצות מידע, הוא שואף לצמצם את המידע שהוא רוכש לעובדות החשובות באמת, או כפי שמכנה זאת פופבה, דיאטת מידע. היא מסבירה כי המונח מתייחס ל"עובדות שהדלאי לאמה בוחר להתיך עם החכמה העתיקה, במסירותו לחשוף את טבעה של המציאות". לדבריו של אייר, מדי בוקר נוהג גיאטסו להאזין לתכניות רדיו מכל העולם ולקרוא בשקיקה עיתונים שונים, בין היתר של תרבות המערב. בדומה למדיטציה, מטרת החשיפה לערוצי המידע היא תרגול מנטלי – כלומר הדלאי לאמה רוכש מידע כדי לייצר מתוכו משמעות עמוקה. מכיוון שכך הוא דבק רק בחלקים של התקשורת שמשרתים מטרה זו.
כאמור, אנו חיים בתקופה של עומסי מידע ויש לכך תופעות לוואי. חלק ניכר מהאינפורמציה שלה אנו חשופים מגיע בצורה שמסלפת את המציאות, משטחת אותה ומרדדת את מורכבותה. זה מחזיר אותנו לנושא שבו פתחנו, השאיפה להכיר את המציאות כפי שהיא. וזו הסיבה שהדלאי לאמה רואה זאת כמשימה להבהיר שהוא אדם אמיתי, ולא אגדה, בעודו חי. בכך הוא מבטא את אחת מאבני היסוד של הבודהיזם – לאפשר לאדם מגע בלתי מתווך עם המציאות. זה עשוי להישמע אבסורדי, שהרי ערוצי תקשורת הם המקדש של תיווך המציאות. אבל מכיוון שגיאטסו מתייחס למידע כאל תרגול נפשי ומנסה להפיק ממנו משמעות בתוך המסגרת המנחה של הבודהיזם, הוא למעשה משנה את הייעוד המקורי והמוצהר של התקשורת. דיאטת המידע שלו פשוט מנסה לסנן את סוג האינפורמציה – עובדות במקום נהייה אחר האסתטיקה המעובדת של המידע.
מיזוג של הפנים והחוץ
שני ההרגלים של הדלאי לאמה – המדיטציה ו"דיאטת המידע" – הם בסך הכל כלים שבהם הוא משתמש כדי ליישם בחייו את הערכים הבודהיסטים כאדם פרטי, אבל אולי חשוב מכך – כמנהיג וכמייצג דרך רוחנית זו. אחד מהערכים הללו הוא אחדות המציאות. הבודהיזם רואה בכל חלק של המציאות רכיב אחד מתוך מערכת שלמה. בני האדם כולם קשורים זה לזה, כמו גם בעלי החיים, הצמחים והדומם. כל הישויות ביקום מחוברות במסגרת שאנו מכנים "המציאות" או בפילוסופיית ה"יש". בעזרת המדיטציה והחשיפה המודעת לתקשורת, מנסה הדלאי לאמה להעביר את המסר הזה. שני ההרגלים הקטנים הללו מייצגים את פעילותו הענפה להגברת אושרם של בני האדם על ידי הדגשת חיבור בני האדם מחד וחיפוש פנימי מאידך.
לכאורה מדובר בשני שבילים מקבילים – הפנימי והחיצוני. אך מכיוון שהבודהיזם רואה את המציאות כשלם אחד, אין פער עקרוני בין המדיטציה שמשקפת את הפנים ובין החשיפה למידע שמשקפת את החוץ. בסך הכול מדובר בסיפור הפרוש משני עבריו של אותו דף. ואם תניחו את הדף הזה מול האור, תוכלו לגלות שהוא שקוף והמילים משני הצדדים מתמזגות אחת לתוך השנייה.
תמונת כותרת: Phaendin / Shutterstock.com.
כתבות נוספות שעשויות לעניין אותך:
מה לימד טולסטוי את גנדי על טבע האדם? חליפת מכתבים היסטורית חושפת
16 העקרונות של חשיבת ה-"אקשה" לחיים מלאים ולשגשוג אוניברסלי
מהו יופי? זוהי תשובתו של אחד הסופרים הגדולים בהיסטוריה...
עוד מרדיו מהות החיים:
